מבוא לפרק

לאחר המאמר המוסגר חוזר רבנו להמשך הביאור על ייחודו ואחדותו של הבורא יתברך ולמרות הצמצום אין זה סותר את אחדותו יתברך משום שהצמצום אינו כפשוטו וכבר נוכחנו לדעת כי החסד שהוא על דרך משל ה"אור" והגבורה שהיא על דרך משל ה"כלים" שמעלימים ומסתירים ומגבילים את האור, בכל זאת שניהם משורש אחד גבוה, ממילא אחד לא יכול להעלים את חברו. אך לכאורה יכולים אנו לטעות ולחשוב שרק בשורשן אין הם מעלימים אחד את השני אך למטה בהתגלות המידות והכלים נפרדו זו מזו יכול להיות שהגבורה תתגבר ותעלים על חברתה, מידת החסד. ועל כך יבואר בפרקנו שאף למטה אין הצמצום כפשוטו, כי בקדושה אין המידות נפרדות זו מזו אלא הם באות בהתכללות אחת עם השניה. משום שבקדושה לא נפרדים מהשורש והמקור. ושורשן אחד.

אלקים בגימטריא "הטבע"

והנה, שם אלהים הוא שם מדת הגבורה והצמצום, ולכן הוא גם כן בגימטרייא "הטבע", מתוך שמותיו של הקדוש ברוך הוא שם א-ל מורה על "חסד", שם אלהים מורה על הגבורה והצמצום וכן הוא בגימטרייא א-1 ל-30 ה-5 י-10 ם-40 סה"כ 86 שווה ל- ה-5 ט-9 ב-2 ע-70. והטבע מלשון טביעה בנהר כלומר לכסות על הנראה. לפי שמסתיר האור שלמעלה המהווה ומחיה העולם, ונראה כאילו העולם עומד ומתנהג בדרך הטבע. ושם אלוהים זה, הוא מגן ונרתק לשם הוי'ה, להעלים האור והחיות הנמשך משם הוי'ה ומהוה מאין ליש, שלא יתגלה לנבראים ויתבטלו במציאות. והרי בחינה זו וצמצום הזה הוא גם כן בחינת חסד, שהעולם יבנה בו, כמו שכתוב בתהילים פרק פט' פסוק ג' כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם: וזו היא בחינת גבורה הכלולה בחסד. טבעו של העולם להתנהג בדרך משלו ואין ניכר בה המנהיג שמנהיג ומכיוון את הדרך. העולם מלשון העלם מעלים על הבורא יתברך והטבע מנהיג בדרכו שלו את העולם. בחסידות מוסבר שהמילה "טבע" באה מאפיון קבוע כמו "מטבע" דהיינו מתכת קבועה שאינה משתנה וערכה נקוב וקבוע, כמו שמופיע (על כל פנים בהשאלה) בלשון חכמינו זיכרונם לברכה: "מטבע שטבעו חכמים" שפירושו קביעה שקבעו חכמים. או פירוש נוסף מלשון "טביעה" כלומר מכוסה וטובע ואינו נראה.

ממילא מובן ש"הטבע" של הבריאה הנקרא "המציאות הטבעית", דבר קבוע שאינו משתנה, אינו אלא מכוסה מהאמת. שהאמת היא הבורא יתברך שקבע את הקביעה ש"עולם כמנהגו נוהג". הבורא יתברך שמהווה בכל רגע ורגע את הבריאה הוא שם הוי'ה ברוך הוא ועל הבריאה מכוסה שם אלוהים שהוא הכוח של הצמצום להעלים ולהסתיר ולהטביע את האמת. משום כך שם אלוהים בגימטרייא "הטבע".

ומאחר ולמדנו שגם הצמצום בעצם בא לטובת הנבראים הרי שגלום בתוכו חסד למרות שהוא נראה גבורה. מכאן שהחסד והגבורה באים בהתכללות זו בזו.

השם אחד ושמו אחד

והנה, מהתכללות המידות זו בזו, נראה לעין דאיהו וגרמהוי חד, שהן מידותיו, כי מאחר שהן בייחוד גמור עמו לכן הן מתייחדות זו בזו וכלולות זו מזו, כמאמר אליהו: (תיקוני הזוהר דף יז' עמוד א') "ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון וכו', ובר מינך לית יחודא בעילאי כו'". מארמית ללשון הקודש: אתה (הקדוש ברוך הוא) קושר אותן (את הספירות) ומאחד אותן וכו' וחוץ ממך אין איחוד בעליונים.  וזהו שכתוב: (דברים פרק ד' פסוק לט') וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד: פירוש ששני שמות אלו הם אחד ממש, שגם שם אלוהים המצמצם ומעלים האור, הוא בחינת חסד כמו שם הוי'ה, משום שמידותיו של הקדוש ברוך הוא מתייחדות עמו בייחוד גמור, הוא ושמו אחד, שמידותיו הן שמותיו. ואם כן ממילא תדע שבַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:, פירוש שגם הארץ החומרית שנראית יש גמור לעין כל, היא אין ואפס ממש לגבי הקדוש ברוך הוא, כי שם אלוהים אינו מעלים ומצמצם אלא לתחתונים, ולא לגבי הקדוש ברוך הוא, מאחר שהוא ושמו אלוהים, אחד, ולכן גם הארץ ומתחת לארץ הן אין ואפס ממש לגבי הקדוש ברוך הוא, ואינן נקראות בשם כלל, אפילו בשם "עוד" שהוא לשון טפל, כמאמר רבותנו זיכרונם לברכה: בתלמוד מסכת קידושין דף ו' עמוד א' דן התלמוד בהמשך לקביעה שאדם צריך לומר לכלתו כשמקדשה את הנוסח "הרי את מקודשת לי" ואף באם השתמש בביטויים אחרים כגון שאמר לה הרי את אשתי או הרי את ארוסתי וכדומה, הרי היא מקודשת. ושם בתלמוד מובא מנהג שנהגו ביהודה לומר הרי את "חרופתי" ומשום המנהג ביהודה לכן נקבע שגם זה נוסח הגורם לאשה להתקדש לבעלה ויש לזה גם סמך מן התורה והוא שכתוב בויקרא פרק יט' פסוק כ' וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה:  "והיא שפחה נחרפת לאיש הרי לך שחרופה הוא לשון נישואין ועל כך מעירה הגמרא וכי זהו דרך ארץ לומר מנהג ביהודה ועוד יש גם מקרא? "יהודה ועוד לקרא", מפני כבוד התורה היה צורך לומר הפוך שיש קרא כלומר פסוק מפורש היינו הפסוק מהמקרא ועוד יש גם מנהג ביהודה! הנה ראינו שהמילה ו"עוד" משמשת כטפל לעיקר. וכגוף שהוא טפל לנשמה וחיות שבתוכו [וזהו שכתוב: (תהילים פרק קמו' פסוק ב') אֲהַלְלָה יְהֹוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי: שהחיים נמשכים משם הוי'ה, ולכן אני מהלל את שם הוי'ה ברוך הוא וה"עוד" שהוא הגוף הטפל, משם אלוהים], לפי שהנשמה אינה מהווה הגוף מאין ליש, אבל הקדוש ברוך הוא המהווה את הכל מאין ליש, הכל בטל במציאות אצלו, כמו אור השמש בשמש. מתוך כך ש"חסד" אינו רק "חסד" ו"גבורה" אינה רק "גבורה" אלא המידות מתכללות זו בזו, בתוך החסד יש גם גבורה ובתוך הגבורה יש חסד, ניתן להכיר שזהו בכוחו של הקדוש ברוך הוא בלבד שהוא יכול לשאת שני הפכים.

מכאן נבין שלמרות ששם אלוהים זהו מידת הגבורה והצמצום ואילו השם א-ל הוא מידת החסד והתפשטות אל תחשוב שזהו דברים שונים משמות שונים אלא הכל אחד בכוחו של הקדוש ברוך הוא לשאת גם את מידת ההתפשטות וגם את מידת הצמצום כאחד ולכן הזהיר לנו הכתוב. ובכך משיב רבנו על השאלה שנשאלה בפרק הראשון, וידעת היום והשבות אל לבבך (כלומר לא רק ידיעה לבד אלא השב זאת אל ליבך) כי כל שמותיו של הקדוש ברוך הוא הם אחד ממש.

וממילא תבין ש"בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", אין שום דבר, כי הכל זה הוא יתברך.

והגם שישנו עולם נברא, המראה לנו שהוא נפרד מהבורא יתברך, אין זה רק לגבי הנבראים אבל מצד הקדוש ברוך הוא אין שום שינוי והכל זה הוא, וכל השינויים שישנם משם אלוהים המעלים ומצמם האור ושם הוי'ה הגורם להתפשטות האור אינם אלא לגבי הנבראים ולא לגבי הקדוש ברוך הוא. וההוכחה לכך שלגבי הנבראים יש חילוקי מדרגות הוא מהפסוק בתהילים פרק קמו' פסוק ב' "אהללה השם בחיי" היינו הנשמה המהללת את השם, ואילו הגוף שהוא טפל לנשמה נאמר בו "ואזמרה לאלוהי בעודי" ש"עודי" שהוא לשון טפל לעיקר הוא הגוף הטפל לנשמה בו נאמר שם "אלוהים", מצד מניעת התפשטות אור הנשמה. אלא שאצל הנשמה אין היא מהווה את הגוף מאין ליש לכן יש הפרדה בין הגוף לנשמה ואילו לגביו שהוא מהווה את הכל מאין ליש אין שום הבדל בין טפל לעיקר אלא הכל זה הוא יתברך, כמו ביטול אור השמש בשמש.  

השם הוא האלוקים

ולכן הוצרך הכתוב להזהיר "וידעת היום והשבות אל לבבך וגו", שלא תעלה על דעתך שהשמים וכל צבאם והארץ ומלואה הם דבר נפרד בפני עצמו, והקדוש ברוך הוא ממלא כל העולם כהתלבשות הנשמה בגוף, ומשפיע כוח הצומח בארץ, וכוח התנועה בגלגלים, ומניעם ומנהיגם כרצונו, כמו שהנשמה מניעה את הגוף ומנהיגתו כרצונה.

אך באמת אין המשל דומה לנמשל כלל, כי הנשמה והגוף הם באמת נפרדים זה מזה בשרשם, כי אין התהוות שרש הגוף ועצמותו מנשמתו, אלא מטיפות אביו ואמו, וגם אחרי כן אין גידולו מנשמתו לבדה, אלא על ידי אכילה ושתיית אמו כל תשעה חדשים, ואחר כך על ידי אכילתו ושתייתו בעצמו, מה שאין כן השמים והארץ, שכל עצמותם ומהותם נתהווה מאין ואפס המוחלט רק בדבר השם ורוח פיו יתברך, וגם עדיין נצב דבר השם לעולם, ושופע בהם תמיד בכל רגע, ומהווה אותם תמיד מאין ליש, כהתהוות האור מהשמש בתוך גוף כדור השמש עצמו דרך משל, ואם כן הם בטלים באמת במציאות לגמרי לגבי דבר השם ורוח פיו יתברך, המיוחדים במהותו ועצמותו יתברך כמו שיתבאר לקמן (בהמשך פרקים י' ו-יא'), כביטול אור השמש בשמש. רק שהן הן גבורותיו, במדת הגבורה והצמצום, להסתיר ולהעלים החיות השופע בהם, שיהיו נראים השמים והארץ וכל צבאם כאילו הם דבר בפני עצמו. אך אין הצמצום וההסתר אלא לתחתונים, אבל לגבי הקדוש ברוך הוא כולא קמיה כלא ממש חשיבי, כאור השמש בשמש, ואין מידת הגבורה מסתרת חס ושלום לפניו יתברך, כי איננה דבר בפני עצמו אלא "השם הוא האלוהים". למרות שחכמינו זיכרונם לברכה השתמשו במשל לומר מה הנשמה ממלאה את הגוף אף הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם. למרות זאת אין הנמשל דומה למשל, כי בעוד שבנשמה הממלאה את הגוף יש הפרדה ברורה בין הגוף והנשמה. לעומת זאת לגבי הקדוש ברוך הוא לית אתר פנוי מניה. אמנם ישנם קווי דמיון בין המשל לנמשל אלא שאין המשל והנמשל שווים באמת, הדמיון בין המשל והנמשל הוא שכמו שהנשמה מחיה את הגוף ולכן היא מנהיגתו לפי רצונה. כך הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם ומחיה אותו ומשפיע על כל פרט בבריאה בכוח הצומח שבארץ הגשמית התחתונה ומניעה את הגלגלים העליונים באותה מידה והכל לפי רצונו יתברך.

בכל זאת אין המשל דומה לנמשל, וההבדל הוא כי הנשמה והגוף נפרדים בשרשם, שורש הנשמה בא ממקום אחר. ואין הנשמה שורש לגוף, מה שאין כן הנבראים ביחס לבורא גם האורות וגם הכלים, גם ההתפשטות וגם הצמצום שורשם אחד. ולכן אנו אומרים ש"השם הוא האלוהים".

סיכום הפרק

והנה, שם "אלהים" הוא שם מידת הגבורה והצמצום ולכן הוא בגימטרייא "הטבע", לפי שמסתיר האור שלמעלה המהווה ומחיה את העולמות להיות נראה שהעולם כמנהגו נוהג ומתנהג בדרך הטבע, למרות שמידת הגבורה הזו היא גם כן בחינת חסד הכלול בה והוא בחינת גבורה הכלולה בחסד.

מהתכללות המידות זו בזו נראה לעין כל שהוא ומידותיו אחד שהרי רק בכוחו לקשר אותן זה בזה ולאחד את שני ההפכים זה בזה, וזהו שכתוב והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוהים ששמו והוא אחד והעולם אינו נקרא אפילו בשם "עוד" וטפל אליו.

אמנם המשל לזה הוא ממאמר חכמינו זיכרונם לברכה: "מה הנשמה ממלאה את הגוף אף הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם" אבל אין המשל דומה לנמשל, כי שורש הגוף אינו השורש של הנשמה והנשמה מחייה ומנהיגה את הגוף כשהוא בטל אצלה, ואילו לגבי הקדוש ברוך הוא שורש האורות והכלים הכל אחד והוא מהווה ומחיה את הכל מאין ליש והכל בטל אצלו יתברך כאור השמש בשמש והעולם אינו דבר בפני עצמו אלא הכל אחד ואפילו מידת הגבורה והצמצום אינה נפרדת ממנו יתברך ולכן "השם" הוא "האלוהים".

סיפור חסידי לפרק

אחד מחסידי רבנו הזקן רבי בנימין קלצעקר בחר לו לפרנסתו לעסוק במסחר העצים והיה מומחה בשטח עבודתו, העבודה הייתה נעשית על ידי פועלים רבים, החל מבחירת העצים, וממשיך דרך כריתת העצים והעברתם לבתי החרושת המתאימים, אך עיקר עבודתו הייתה במהלך הקיץ כשאפשר לעסוק בכריתת עצים ביערות, שאז היה יוצא ליער ובוחר את העצים בקפידה, שלכל מטרה צריך לבחור את העץ המתאים לה, אין עץ המתאים ליצור עצי בניין מתאים לעצים להכנת רהיטים ואין עצים המתאימים לרהיטים זהים לעצים המתאימים להכנת כל בית. מעיסוק זה היה לו מספיק פרנסה שהשאירה לו מספיק זמן במהלך השנה לעסוק בתורה ובעבודת השם.

פעם בקיץ הגיעו רבי בנימין קלעצקר ופועליו הרבים ליער כדי לבחור את העצים ולהתחיל בעבודה הרבה של הכריתה והעברתה למפעלי היצור השונים, כל הפועלים עומדים ומחכים שרבי בנימין יורה איזה עצים לכרות ולאיזה מטרה ורק רבי בנימין יושב לו תחת אחד העצים ושוקע במחשבות. חיכו הפועלים שעה ושעתיים ורבי בנימין עדיין שקוע במחשבותיו, עד שאזרו אומץ וניגשו אליו לעוררו ממחשבותיו, והוא עונה כן מיד אני בא לעבודה, אך בפועל הוא המשיך לשקוע במחשבותיו שעה ארוכה נוספת. ניגשו אליו הפועלים, ואזרו אומץ ואמרו לו רבי בנימין לכל עת וזמן לכל חפץ, יש עת להתבונן ויש עת לעבוד. את ההתבוננות תשאיר לזמן התפילה עתה הזמן לעבוד. אמר להם רבי בנימין: וכי בתפילה לא קורה שאדם שוכח את עצמו וחושב על הפרנסה באמצע התפילה?! אם כן למה אסור לאדם לשכוח את עצמו באמצע העבודה ולחשוב אודות הקדוש ברוך הוא?!!!