מבוא לפרק

בהמשך לפרק הקודם בו למדנו על שתי דרכים בעבודת התשובה של החוטא א. לעורר רחמים רבים על נפשו והב' להיות בעל חשבון נפש אמיתי. בפרק הנוכחי נלמד על שני שלבים נוספים בעבודת התשובה מלמטה למעלה מתשובה תתאה ועד לתשובה עילאה. בשלב ראשון על החוטא לנקות נפשו מהפגמים שנוצרו בעקבות החטא או החטאים וזאת לאחר שלבו כבר נשבר בקרבו. והשלב השני להשיב את הנפש למקורה ושורשה דבר שמוגדר כתשובה עילאה.

ניקוי הנפש מהפגמים

והנה, אחרי העמקת הדעת בכל הנזכר לעיל (בפרק ז'), יוכל לבקש באמת מעומקא דלבא מארמית ללשון הקודש "מעומק לבבו" דהיינו יוכל לבקש את הנאמר בתהילים פרק נא' פסוק ג' חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי: וגו', כי אזי תקבע בלבו באמת גודל הרחמנות על בחינת אלוהות שבנפשו ושלמעלה, כנזכר לעיל (בפרק ז').

ובזה יעורר רחמים העליונים משלוש עשרה מידות הרחמים, הנמשכות מרצון העליון ברוך הוא, הנרמז בקוצו של יו"ד, שלמעלה מעלה מבחינת ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי"ה.

ולכן השלוש עשרה מידות הרחמים מנקים כל הפגמים, השלוש עשרה מידות הרחמים הם וכמו שכתוב: בשמות פרק לד' פסוקים (ו) וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא 1). יְהֹוָה יְהֹוָה 2). אֵל 3). רַחוּם 4). וְחַנּוּן 5). אֶרֶךְ אַפַּיִם 6). וְרַב חֶסֶד 7). וֶאֱמֶת: (ז) 8). נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים 9). נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה 10). וְנַקֵּה 11). לֹא יְנַקֶּה 12) פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים 13) עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: ושוב אין יניקה להחיצונים והסטרא אחרא מהשפעת ה"א תתאה, כנזכר לעיל (פרק ו') (ובזה תשוב ה"א תתאה למקומה, להתייחד ביה"ו, ודי למבין). וכן ממש למטה בנפש האלוהית שבאדם, שוב אין עוונותיכם מבדילים, וכמו שכתוב: "ונקה", בהמשך הפסוק של שלושה עשרה מידות הרחמים דלעיל נאמר וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה בתלמוד מסכת יומא דף פו עמוד א' נאמר "אי אפשר לומר "נקה" שכבר נאמר "לא ינקה" ואי אפשר לומר "לא ינקה" שכבר נאמר "נקה" אלא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לאלו שאינן שבים. לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים, הם החיצונים וסטרא אחרא, כמו שכתוב בגמרא: בתלמוד מסכת סוטה דף ג' עמוד ב' "אמר רבי ינותן כל העושה מצווה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר ישעיה פרק נח' פסוק ח' אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהֹוָה יַאַסְפֶךָ: וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו וכו' והולכת לפניו ליום הדין שנאמר איוב פרק ו' פסוק יח יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ: לאחר חשבון צדק והתעוררות רחמים רבים ממקור הרחמים בלב נשבר ונדכה. יוכל לעמוד ולבקש מחיקת הפגמים שנוצרו מהחטאים. ויכול לומר כרוב רחמיך מחה פשעי וגו' ואף בזכות זה יתעוררו שלוש עשרה מידות הרחמים הנרמזים בקוצו של היו"ד שבשם הוי"ה ברוך הוא. והי"ג מידות הרחמים הם המנקים את כל הכתמים ובלבד שהחוטא שב בתשובה והסיר את בגדיו הצואים. וממילא חוזרת הה"א תתאה למקורה ושורשה ביה"ו.

והשיב את הנפש

ומאחר שרוח עברה ותטהרם, אזי תוכל נפשם לשוב עד הוי"ה ברוך הוא ממש, ולעלות מעלה מעלה למקורה, ולדבקה בו יתברך בייחוד נפלא, כמו שהייתה מיוחדת בו יתברך בתכלית הייחוד, בטרם שנפחה ברוח פיו יתברך לירד למטה ולהתלבש בגוף האדם (וכמו על דרך משל, באדם הנופח ברוח פיו, בטרם שיוצא הרוח מפיו, הוא מיוחד בנפשו). וזו היא תשובה שלימה.

והנה, בחינת ייחוד זה ותשובה זו, היא בחינת תשובה עילאה שלאחר תשובה תתאה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש ברעייא מהימנא פרשת נשא, ברעייא מהימנא על הזוהר חלק ג' פרשת נשא דף קכג' עמוד א' דתשובה עילאה היא, דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא וכו', דאיהו בן י"ה, בינה וכו' בתרגום מארמית ללשון הקודש "יש בני אדם שלאחר שעושים תשובה משתדלים ללכת בדרך של מצווה והם זוכים לתשובה תתאה מאות ה"א של שם הוי"ה ברוך הוא ויש בני אדם שעושים תשובה והולכים בדרך של השתדלות בלימוד התורה והם זוכים לבחינת תשובה עילאה ומשיבים את האות וי"ו משם הוי"ה ברוך הוא למקורה והם הנקראים בן י"ה אותיות בינה. מההבנה בלימוד התורה. (ומעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים בזה היא, כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת חיי שרה, (חלק א' דף קכט' עמוד ב') דאינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי לאתקרבא למלכא וכו' מארמית ללשון הקודש: "ממשכים עליהם ברצון לבם יותר ובכח רב להתקרב למלך"). כבמשל החבל לאחר שנכרת החבל ושב בתשובה שלימה כעת מוטל עליו לעבור לתשובה עילאה ולחבר את הקשר של החבל חזרה למקורו. הדרך היחידה להחזיר את נשמתו לשורשה באלוהים חיים ולחדש הקשר כמו מקודם הוא על ידי השתדלות בלימוד התורה.

ואף כאן ניכר מעלת הבעל תשובה על הצדיקים כפי שמסביר הזוהר הקדוש שההבדל בין צדיקים לבעלי תשובה הוא שצדיקים על דרך משל זה כמו אחד שרץ להשיג דברים שישפרו את איכות חייו, ואילו בעלי תשובה הם על דרך משל כמו אחד שבורח ממות. שהבורח ממות רץ בכל כוחו ורץ ביותר למרחוק ולכן גם כאן ניכר מעלת הבעלי תשובה בהיותם עוסקים בתורה ביותר כוח רב.

סיכום הפרק

ואחרי העמקת הדעת בגדולת הבורא ובגודל הירידה יוכל לבקש באמת מעומק לבבו "כרוב רחמיך מחה פשעי" ובזה יעורר רחמים עליונים ממוקר הרחמים ולמעלה מכך משלוש עשרה מידות הרחמים העליונים הנרמזים בקוצו של היו"ד שבשם הוי"ה ברוך הוא.

כי שלוש עשרה מידות הרחמים הם המנקים את כל הפגמים כמו שכתוב נושא עון ופשע "ונקה". ואז לא תהיה השפעה לחיצונים בה"א תתאה ותתאחד הה"א תתאה ביה"ו ותשוב למקומה.

ומאחר שעברה רוח הטומאה ותטהרם אזי יוכל החוטא לשעבר ששב בתשובה לעלות מעלה ולשוב עד הוי"ה ברוך הוא ממש ולהתייחד בייחוד נפלא עם מקורה ושורשה כמו שהייתה קודם שנפחה ברוח פיו יתברך לירד למטה. וזהו תשובה שלימה.

וגם בזה מעלת בעלי התשובה על צדיקים כי הם ממשיכים בכוח רב וביותר להתקרב למלך.

סיפור חסידי לפרק

בעיר גדולה התמנה לרב העיר אברך צעיר מתושבי העיר. כולם הכירהו מילדותו וידעו את למדנותו ומידותיו הטובות אהבו אותו בלב ונפש והיה לגאוות העיר. חסרונו היחיד היה בהיותו בן לאב שיכור כלוט. איש רע מעללים וגס רוח. כולם התפלאו כיצד קרה שבן של חדל אישים זה הפך להיות לסמל נכבד בעיר. בני העיר היו מעדיפים שאביו יעזוב את העיר ולא ישפיל את בני המקום אך לא היה מספיק סיבה טובה לגרום לו לכך.

יום אחד הרב דרש בבית הכנסת לפני כל תושבי העיר ולפתע נכנס אביו לתוך בית הכנסת ניגש לבנו "הרב" וסטר על פניו לעיני כל תושבי העיר. או אז בני העיר הגישו תלונה לממונה על הסדר הציבורי בעיר והוא מיהר לגרש את השיכור מעיירה. לשמחת כולם.

לרב זה נולדו שלושה בנים ובהגיע הבכור למצוות כל העיר חגגה בשמחה יחד עם הרב. הנער יצא מביתו לכיוון בית הכנסת להנחת התפילין הראשונה. אך לא הגיע לבית הכנסת בדרך הוא פשוט נעלם. כל תושבי העיר יצאו לחפש אחריו אך לשווא. השמחה הפכה לעצב רב אבל החיים ממשיכים. כעבור למעלה משנה הגיע יום הבר מצווה של הבן השני ושוב התכוננו כולם לחגיגה הגדולה והמקרה חוזר על עצמו ביום הבר מצווה הבן נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

הבן השלישי כשהגיע לגיל שתים עשרה שנה פנה להוריו בבקשה שישלחו אותו לאיזה צדיק שהוא יהיה במחיצתו וכך הוא ישמר מהקליפות והסטרא אחרא המפריעים למשפחתנו. הוריו למרות היותו הבן היחיד שנשאר להם הסכימו אתו ושלחו אותו לשהות במחיצת הצדיק הגדול תלמידו של רבנו הבעל שם טוב רבי יחיאל מיכל מזולטשוב. הנער למד אצלו בישיבתו והיה בן בית אצל הצדיק. ובהגיע לגיל מצוות אירע מה שאירע אצל אחיו ואף הוא נעלם. הצדיק אסף עשרה מתלמידיו ויצא לקרחת יער עג עוגה באדמה וציוה לתלמידיו להיכנס לתוכו נתן להם כוונות לכיוון ויעץ להם לא להתפעל ממה שסובב אותם אלא להמשיך לכיוון את הכוונות המתאימות.

פתאום תקפו אותם סוסים ענקיים שדהרו במרוצה עליהם ורק הגיעו למעגל הם נעלמו. אחר כך תקפו אותם חזירי בר שרצו במרוצה אליהם ונעלמו כשהגיעו למעגל אחר כך הגיעו בריות משונות רושפות להבות אש וכולם התבטלו בהגיעם למעגל. ואז נשמע שרבי יחיאל מיכל שואל מישהו בלתי נראה לתלמידיו, הבו לי את הילד והם השיבו לא אצלנו הילד. מחזה זה חזר על עצמו עד שרבי יחיאל מצא מי הוא המחזיק בילד ודרש ממנו להחזיר את הילד אך הוא סירב בתחילה רבי יחיאל ציווה על מישהו נסתר לייסר אותו בשוטים ובחבלים כדי שיחזיר את הילד ונשמע צרחות מקפיאות דם מפי אותה ישות אך את הילד הוא לא היה מוכן להחזיר. אז ציווה רבי יחיאל להשכיב את הקליפה הזאת במיטה השמורה לסבא השיכור של הילד בעמקי השואל. ותכף הסכימה הקליפה להחזיר את הילד והילד הופיע במעגל.

הילד חגג את הבר מצווה ואף המשיך מספר שנים ללמוד במחיצת רבי יחיאל ובהגיעו לגיל שמונה עשרה רצה רבי יחיאל שהבן יתחתן אך בן הרב ביקש מרבי יחיאל רשות קודם לחזור להוריו ולראות מה שלומם לאחר שכבר שש שנים הוא לא ראה אותם. רבי יחיאל בירך את הבן של הרב בברכת הדרך ויצא לדרכו.

בדרך הוא טעה בדרכו בלב יער ואיבד את דרכו הביתה עד שמצא את עצמו מול בית בלב היער. נכנס הבן לבית ופגש שם זקנה ושאל אותה אולי היא יודעת את הדרך לעירו והיא כששמע את שם העיר שאלה אותו אם הוא בן העיר ואם הוא מכיר את רב העיר וענה לה שהוא בנו של רב העיר. והיא בהתרגשות גדולה אמרה לו אם כך אתה נכדי ושמחה מאד לראותו. שוחחו קצת ביניהם ואז היא אומרת לו חבל עליך בעלי אמור לחזור בדקות הקרובות הביתה והוא מתפרנס ממעשי ביזה ושוד ורצח. ואוי לנשמתך אם הוא יראה אותך כאן. אבל זאת אעשה החביא אותך בבית ואני אנסה לשוחח אתו שלא יפגע בך לרעה אם אצליח חייך יהיו לך לשלל.

כשהגיע בעלה הוא נכנס ודיבר בגסות אל אשתו ודיבורו היה שפל מאד ונסב סביב האוכל הדרוש לו. והיא נתנה לו לאכול והחלה לשוחח אתו על משפחתה. כמה היא מתגעגעת לבנה הרב. ושמחה מאד אם היה מגיע איזה ידיעה מהם וכשראתה שבעלה מסכים אתה היא הוציאה את נכדה והציגה אותו לפני בעלה. השמחה הייתה גדולה בראותו אך כעבור דקות הודיע לו הסבא כי מכאן אין הוא יכול לצאת בחיים כי הוא נשבע שמביתו לא יצא אדם חי כדי שלא יספר איה מקום כבודו. ואף אתה אמנם נכדי אתה אבל עליך להתכונן למוות.

הנכד ביקש מהסבא שיאריך קצת את הזמן וישוחח אתו מעט והחל לדבר כמה רע וגרוע הנהגתו ואף סיפר לו שהקליפה הגדולה הייתה מוכנה להחזיר מיד אותו ובלבד שלא ישכב על מיטתו של הסבא בשאול תחתיות. ויש אפשרות לתקן ולהפוך הכל בזכות הצלת נפש מישראל עד שפעל עליו לעשות תשובה שלימה.