מבוא לפרק

בכותרת לפרק זה נכתב בספר ה"תניא": "אחר ביאתו מפטרבורג" כלומר מיד לאחר שחרורו של רבנו הזקן מהמאסר כפי שכבר נתבאר בהוספות בפרק "פרשת המאסר והגאולה".

באגרת זו מציין רבנו שני עניינים האחד הודיה להשם על כל החסד הגדול שנעשה כי מאסרו השתלשל מקטרוג בעולמות עליונים על הפצת המעיינות חוצה ובשחרור ניתן פסק דין למעלה כי אפשר וצריך להמשיך להפיץ את מעיינות החסידות חוצה עד להבאת גואל צדק.

והעניין השני בקשה גדולה לעתיד למרות גודל סבלו של רבנו וממילא גודל השמחה בשחרור מהמאסר מבקש רבנו בבקשה גדולה לבל ירום לבבם של חסידים להתנשאות מעל מנגדיהם אלא לשמוח מתוך תודה והודיה להשם הבאה מהכנעה וענווה.

מידתו של יעקב אבינו

אחר ביאתו מפטרבורג

פותח רבנו את האיגרת במילותיו של יעקב אבינו שיצא לחרן לביתו של דודו לבן מפני עשיו אחיו ועתה כעבור עשרים שנה הוא שב לארצו ומולדתו ועומד לפגוש את עשיו אחיו הרשע המבקש להורגו. ולמרות שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שיצילו מעשיו אחיו. הוא נושא תפילה לפני הקדוש ברוך הוא שיצילו למרות שכבר הובטח לו על כך. ומקדים במילים קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. במילים אלו מביע יעקב התנצלות שהוא מתפלל שוב לפני הבורא לאחר שכבר הבטיח לו שיצילו מפני עשיו אחיו כי בהדגישו שאולי כבר בזבזתי את ברכתך והבטחתך מאחר ורק במקלי עברתי את הירדן ועתה נהייתי חשוב ומלא וגדוש ברכוש. וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שחשש יעקב שמא גרמו חטאים שאינם ידועים לו לבזבז את ההבטחה. וכך כתוב בבראשית פרק לב' פסוק יא' קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל כו' הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: פירוש אך רבנו מלמדנו כי גישה זו בתפילה אינה נובעת מחוסר אמונה אלא היא נדרשת, ולא מפני חשש שמא גרם החטא אלא מפני שכשיש חסדים מאיתו יתברך דבר זה מורה על התקרבותו של הקדוש ברוך הוא אל האדם וממילא הוא חייב להיות בטל ושפל בעיניו כי קרבת אלוקים לו. שבכל חסד וחסד שהקדוש ברוך הוא עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד. כי חסד דרועא ימינא. החסד בא מזרוע הימין וימינו תחבקני. שהיא בחינת קרבת אלוהים ממש ביתר שאת מלפנים, וכל הקרוב אל השם ביתר שאת והגבה למעלה מעלה. צריך להיות יותר שפל רוח למטה מטה, כמו שכתוב: בירמיהו פרק לא פסוק ב' מֵרָחוֹק יְהֹוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד: וכנודע דכולא "קמיה" דווקא כלא חשיב, ואם כן כל שהוא "קמיה" יותר הוא יותר כלא ואין ואפס. וזו בחינת ימין שבקדושה וחסד לאברהם, שאמר: (בראשית פרק יח' פסוק כז') וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: וזו היא גם כן מדתו של יעקב. ובזאת התנצל על יראתו מפני עשו, ולא די לו בהבטחתו: (בראשית פרק כח' פסוק טו') וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ כו' וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ: מפני היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו מחמת ריבוי החסדים (בראשית פרק לב' פסוק יא') קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי כו' עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: ואינו ראוי וכדאי כלל להנצל כו'. וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד ברכות דף ד' עמוד א', סנהדרין דף צח' עמוד ב') "שמא יגרום החטא" שנדמה בעיניו שחטא. מה שאין כן בזה לעומת זה הוא ישמעאל חסד דקליפה. כל שהחסד גדול הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו. זהו הנהגה הישרה בצד הקדושה כשיש גילוי חסדו יתברך דבר זה מעורר להיות שפל ונמוך רוח ולא בהגבה ובהתנשאות דבר שנמצא בצד הקליפה כמו ישמעאל שהוא חסד דקליפה ששם כשיש הצלחה וגילוי חסד מלמעלה הוא מגביה את עצמו לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ולא כי "הוא" הנותן לך כוח לעשות חיל. 

במידת אמת ליעקב

ולזאת באתי מן המודיעים מודעה רבה לכללות אנשי שלומנו, על ריבוי החסדים אשר הגדיל השם לעשות עמנו, לאחוז במידותיו של יעקב שכל עם ישראל נקרא על שם יעקב כי שמו השני של יעקב הוא "ישראל" ואנו נקראים "עם ישראל" ועוד שכתוב בישעיה פרק יא' פסוק יא וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם: ובירמיה פרק לא פסוק ו' כתוב כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהֹוָה אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל: אם כן עם ישראל נקראים בשם שאר ושארית כלומר השיירים של הדבר ולא הדבר עצמו כך עם ישראל מחזיק את עצמו שמשים עצמו כשיריים ומותרות ממש שאין בו שום צורך. לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם חס ושלום. הס מלהזכיר באזהרה נוראה, רק להשפיל רוחם ולבם, במדת אמת ליעקב, מפני כל אדם, בנמיכות רוח, לכן מבקש רבנו מהחסידים להתנהג במידת הענווה ובמידתו של יעקב המרגיש בעיניו כי קטן הוא ואולי בזכות הנהגה לפי הפסוק במשלי פרק טו' פסוק א' מַעֲנֶה רַֹךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף: מענה רך משיב חימה. יתקיים גם הפסוק שבמשלי פרק יז' פסוק כב' לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה כו' תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם: דהיינו שעל ידי מענה רך שמשיב חימה יכול ונפעל גם על המתנגדים להתנהג במידת הענווה ולשוב אל השם. כלומר תייבש את הגרם היינו גאוותם. וכולי האי ועל יד כל זה ואולי, יתן השם בלב אחיהם שיתקיים הכתוב במשלי פרק כז פסוק יט' כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים וגו' כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם:

סיכום הפרק

קטנתי מכל החסדים כי בכל חסד וחסד שהקדוש ברוך הוא עושה לאדם צריך האדם להיות שפל רוח במאד, כמידתו של יעקב אבינו שלמרות הבטחת הקדוש ברוך הוא להצילו ולשמרו הרגיש בעצמו שאולי לא מגיע לו חסד כזה.

ולכן מורה רבנו לחסידיו להתנהג במידת אמת ליעקב שהיא מידת הענווה ובזה נטע רבנו מידות טובות בחסידיו.

סיפור חסידי לפרק

זכיתי בשנת תשמ"ט לעבור לפני הרבי מלך המשיח בחלוקת דולרים לתת לצדקה כבני מרון עוברים בני ישראל לפני הרבי ומקבלים מידיו הקדושות דולר על מנת לתת אותו או דולר אחר ובהוספה לצדקה. כל העוברים מקבלים תוספת ברכה מפי קודש בדרך כלל בנוסח "ברכה והצלחה".

בבואי לפני המלך, לא ביקשתי דבר, אך המזכיר הרב החסיד רבי יהודה לייב גרוענר שליט"א אמר לרבי כי הנני מכהן כרב בעירנו עכו ת"ו. הרבי נשא את עיניו עלי, במבט של ראיה למרחקים ונותן לי דולר נוסף באומרו: "יאריך ימים על ממלכתו". ונשאבתי הלאה כדי לא להפריע למהלך התור הענק של הבאים לפניו.

שמחתי הרקיעה שחקים למרות שעוד לא מלאו לי שלושים שנה. והנה קיבלתי מפי קודשו ברכה לאריכות ימים. באותה העת לא ידעתי כי כבר בעוד שנה אזדקק לברכה זו. והמבט של רבנו הפליג אל עבר העתיד.

לאחר כמה חודשים נפתחו שערי המדינה ההיא ברית המועצות לשעבר. והחלטתי לבקר במדינה ההיא ולחנון את ציוני רבותינו נשיאנו שם. הסדר היה אז שכדי לקבל וויזה צריך להגיע לפולין ולהמתין שלושה ימים כדי לקבל את הוויזה. וכך מצאתי את עצמי ממתין לוויזה בוארשה שבפולין. בימים אלו סובבתי ב"וארשה" בחיפוש אחר יהודים ואחר מוסדות יהודיים. בהלכי ברחוב חציתי גשר מעל נהר שכדי שלא יקפצו אל הנהר הוא גודר בגדר סורגים גבוהה. מרחוק הכביש שומם אך ממול מגיע ג'יפ נהוג בידי צעירים אנטישמים מקומיים, וכשהם הבחינו בחזותי היהודית החלו בנסיעה מטורפת על המדרכה הצרה על מנת לפגוע בי. כשלא הצליחו פעם ראשונה חזרו אחורה, והגיחו מולי שאני מבין שהדרך היחידה להינצל היא לטפס על הגדר או אולי לקפוץ לנהר. משום מקום הופיעה לפתע זקנה פולניה שבשנייה האחרונה חצצה ביני לבין הרכב. ובצעקות רמות בפולנית היא הניסה את הצעירים מהמקום. ובכך ניצלו חיי. המום כולי ומבהול ממש לא הספקתי אפילו להודות לפולניה הזקנה על הצלת חיי דבר שמייסר אותי עד היום. אך רק בערבו של יום כשישבתי לכתוב לרבי דיווח על כל הקורות אותי אז חדרה בכל עוצמתה לתודעתי כי כבר בזבזתי את הברכה לאריכות ימים מהרבי אי שם בווארשה שבפולין.