מבוא לפרק

יבאר את דבר התפילה אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו להבין מהו חלק וגורל.

חלק הוא הארה מאיתו יתברך הבאה עלינו מלמעלה ובדרך כלל הארה זו מתחלקת לתרי"ג מיני המשכות כתרי"ג מצוות התורה. אך זהו בדרך כלל. ובדרך פרט לכל אדם יש צורך שיהיה לו עניין אחד שבו הוא זהיר יותר ובו הוא מהיר יותר.

והגורל הוא בא מלמעלה בדרך שאין יד שכלנו מגעת שם והוא כגורל שלמעלה מן הדעת.

מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו

(בנוסח תפילת השחר קודם פסוקי דזמרא אומרים:) אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ: ובתהילים פרק טז' (ה) יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי וגו'. אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי וגו' בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: להבין לשון חלקנו וגורלנו, צריך לבאר היטב לשון השגור במאמרי רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב' אמר רבי יוחנן שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלוהי ישראל לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל (כי) הגם דלכאורה לא שייך לשון חלק כלל באלקות יתברך, שאינו מתחלק לחלקים חס ושלום. כלומר בנוסח התפילה אנו אומרים אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו וצריך להבין מהו חלק וגורל? כי אין שייך לומר על הקדוש ברוך הוא שהוא מתחלק כי הוא אחדות פשוטה? אך העניין כמו שכתוב ביעקב: (בראשית פרק לג' פסוק כ') וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: פירוש, והעניין יובן על ידי הסברת הפסוק שנאמר ביעקב "ויקרא לו א-ל אלוהי ישראל" לכאורה אינו מובן:

א. למה כאן מכנה את יעקב בשם ישראל.

ב. מה השייכות לתחילת הפסוק "ויצב שם מזבח".

כי הנה באמת הקדוש ברוך הוא כשמו כן הוא, כי אף דאיהו ממלא כל עלמין עליונים ותחתונים, מרום המעלות עד מתחת לארץ הלזו החומרית, כמו שכתוב: (ירמיה פרק כג' פסוק כד') אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהֹוָה: "אני" ממש, דהיינו מהותו ועצמותו כביכול, ולא כבודו לבד, אף על פי כן הוא קדוש ומובדל מעליונים ותחתונים ואינו נתפס כלל בתוכם חס ושלום, כתפיסת נשמת האדם בגופו על דרך משל, כמו שנתבאר במקום אחר באריכות (בליקוטי אמרים פרק מב'). ולזאת לא היו יכולים לקבל חיותם ממהותו ועצמותו לבדו כביכול, רק התפשטות החיות אשר הקדוש ברוך הוא מחיה עליונים ותחתונים, הוא על דרך משל כמו הארה מאירה משמו יתברך, שהוא ושמו אחד, וכמו שכתוב: (תהילים פרק קמח' פסוק יג') יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ רק זיוו והוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וגו'. והארה זו מתלבשת ממש בעליונים ותחתונים להחיותם, ונתפסת בתוכם על ידי ממוצעים רבים וצמצומים רבים ועצומים בהשתלשלות המדרגות דרך עלה ועלול וכו'. אלא שהקדוש ברוך הוא, הוא כשמו כן הוא, הוא קדוש ומובדל מהעולמות ואין בו שום שינוי והתחלקות אלא שזהו בעצמותו ומהותו אבל בגילוי האור ממנו יתברך כדי שהנבראים יוכלו לקבל אורו על כן נצטמצם האור ונתחלק באופן כללי לתרי"ג המשכות. וכדלהלן: 

והנה הארה זו, אף שלמעלה היא מאירה ומתפשטת בבחינת בלי גבול ותכלית, להחיות עולמות נעלמים לאין קץ ותכלית, כמו שכתוב באדרא רבא, (זהו מאמר שנכתב בזוהר חלק ג' דף קכז עמוד ב' ואילך) אף על פי כן ברדתה למטה על ידי צמצומים רבים להחיות הנבראים והיצורים והנעשים, היא נחלקת דרך כלל למספר תרי"ג כנגד תרי"ג מצות התורה, שהן הן תרי"ג מיני המשכות, הארה זו מאור אין סוף ברוך הוא, להאיר לנשמת האדם הכלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, אשר בעבודה הוא עיקר תכלית ירידת והמשכת הארה זו למטה, לכל הנבראים והיצורים והנעשים שתכלית כולן הוא, ה"אדם" כנודע.

תרי"ג מצוות תרי"ג המשכות

והנה מספר זה הוא בדרך כלל. אבל בדרך פרט הנה כל מצווה ומצווה מתחלקת לפרטים רבים לאין קץ ותכלית, והן הן גופי הלכות פרטיות שבכל מצווה שאין להם מספר, כמו שכתוב: (שיר השירים פרק ו' פסוק ח') שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר: וראה מדרש רבה במדבר פרשה יח' אות כא' שפירשו פסוק זה כך ששים המה מלכות "הן ששים מסכתות כו' ושמנים פילגשים שמונים בתי מדרשות שהיו בירושלים כנגד פתחי העיר ועלמות אין מספר הן ההלכות כו'" הן המשניות. שהן המשכת רצון העליון כו' וכן הוא ממש בנשמת האדם. כי הנה כל הנשמות שבעולם היו כלולות באדם הראשון, ודרך כלל הייתה נשמתו נחלקת למספר תרי"ג: רמ"ח אברים ושס"ה גידים, אך דרך פרט נחלקת לניצוצות אין מספר, שהן נשמות כל ישראל מימות האבות והשבטים עד ביאת המשיח ועד בכלל, שיקוים אז מה שכתוב: (הושע פרק ב' פסוק א') וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי: מרוב. משום היותם רבים כל כך והנה, זהו באדם הראשון שכל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות היו כלולים בו אבל גם דבר זה ביעקב אבינו וכמו שכתוב בתלמוד מסכת בבא מציעא דף פד' עמוד א' שופריה מראה זיו יופי פניו של דיעקב אבינו מעין שופריה מראה זיו יופי פניו של דאדם הראשון שתיקן חטא אדם הראשון והייתה נשמתו גם כן כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם, והיה מרכבה לתורה שלמעלה שנקראת בשם אדם, תרי"ג ההמשכות הן בדרך כלל ואילו בדרך פרט אין להלכות מספר כי הן באות מרצון העליון ברוך הוא שאינו מוגבל וגם רצונותיו אינם מוגבלים אבל מאחר וצמצם את רצונו שבתורה בתרי"ג מצוות ובכך נתן לנבראים אפשרות להתקשר עם רצונו יתברך לכן גם באדם למטה הוא מורכב מתרי"ג שהם: רמ"ח אברים ושס"ה גידים. וכל זה נכלל באדם הראשון ואחר כך גם ביעקב נהיה כזאת כי הוא בא לתיקון אדם הראשון ולכן זיו יופי פניו הוא כזיו יופי פני אדם הראשון, כמו שכתוב: (יחזקאל פרק א' פסוק כו') וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם וכו' עָלָיו מִלְמָעְלָה: וכמו שכתוב: (רות פרק ד' פסוק ז') וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כו' עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל: (תלמוד מסכת עבודה זרה דף ב' עמוד ב') ואין זאת אלא תורה כו' שנאמר וזאת התורה אשר שם משה שהייתה כלולה ומלובשת בנשמת ישראל סבא הכלולה מכל הנשמות, וזהו "ויקרא לו אל אלקי ישראל". אל לשון המשכת ההארה מאור אין סוף ברוך הוא מההעלם אל הגילוי להאיר בבחינת גילוי בנשמתו, ולכן יעקב דווקא שהוא ישראל סבא בו מאיר כל האורות העליונים ודרכו לעם ישראל ועד לפנימיותם כנאמר וזאת לפנים בישראל שזאת הוא התורה חודרת לפנימיותם של ישראל בכוחו של ישראל סבא ולכן ויקרא לו א-ל אלוהי ישראל, כי א-ל מלשון המשכה מהתורה ואחריו נמשכים כל העוסקים בתורה וממשיכים האור העליון למטה. וכמו שכתוב: (תהילים פרק קיח' פסוק כז') אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ: ואחריו כל ישרי לב העוסקים בתורה ובמצות, מאיר אור השם אין סוף ברוך הוא בבחינת גילוי בנשמתם וזמן גילוי זה ביתר שאת ויתר עז ההארה במוחם ולבם הוא בשעת התפלה כמו שנתבאר במקום אחר (בהמשך אגרות קודש פרק כד').

במאי הווי זהיר טפי

והנה אף שגילוי זה על ידי עסק התורה והמצות הוא שווה לכל נפש מישראל בדרך כלל, כי תורה אחת ומשפט אחד לכולנו, אף על פי כן בדרך פרט, אין כל הנפשות או הרוחות והנשמות שוות בעניין זה, לפי עת וזמן גלגולם ובואם בעולם הזה, וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת שבת דף קיח' עמוד ב') אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה (שאל רב יוסף את רב יוסף בן רבה) אבוך במאי הוי זהיר טפי (אביך באיזה מצווה היה זהיר יותר) אמר ליה בציצית כו' יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה (ענה לו, במצוות ציצית ויום אחד על במדרגות ונקרע לו חוט אחד ולא זז משם עד שהביאו לו ציצית מהודרת. וכן אין כל הדורות שוין, כי כמו שאברי האדם כל אבר יש לו פעולה פרטית ומיוחדת, העין לראות והאזן לשמוע, כך בכל מצווה מאיר אור פרטי ומיוחד מאור אין סוף ברוך הוא, ואף שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגול לקיים כל תרי"ג מצות, מכל מקום לא נצרכה אלא להעדפה וזהירות וזריזות יתירה ביתר שאת ויתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה מזהירות שאר המצות. וזהו שאמר "במאי הוי זהיר טפי", "טפי" דייקא. והנה יתרון האור הזה הפרטי לנשמות פרטיות אינו בבחינת טעם ודעת מושג אלא למעלה מבחינת הדעת, שכך עלה במחשבה לפניו יתברך ודוגמתו למטה הוא בחינת הגורל ממש: והנה אף שלימוד התורה שווה לכל נפש מכל מקום יש לכל אחד מישראל את חלקו בתורה שבו הוא צריך להשקיע יותר ובו הוא מאיר יותר מצד שורש נשמתו כמו שלכל אבר יש את התפקיד המיוחד לו. ולכן נקרא חלקנו והגורל הוא למעלה מטעם ודעת.

סיכום הפרק

אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו להבין לשון חלקנו וגרלנו, אך העניין הוא כי ביעקב נאמר ויבן שם מזבח ויקרא לו א-ל אלוהי ישראל כי אף שהקדוש ברוך הוא הוא מובדל וקדוש ואינו נתפס כלל בתוך העולמות כתפיסת נשמת האדם בגופו ורק הארה מהארה מאור הנשמה נתפס בגוף כך לגבי למעלה אף שהוא מובדל מהעולמות מכל מקום בצמצום עצום ורב בהארה מהארה ממנו יתברך נתפס בעולם בתורה בדרך כלל ומתחלק לתרי"ג מיני כוחות והמשכות. ועוד יתירה מכך מתחלק לאין מספר הלכות.

מכיוון שכל הנשמות כלולות באדם הראשון כמו שכל המצוות כלולות ברצונו יתברך, ועל דרך אדם הראשון בא יעקב אבינו שהוא תיקון אדם הראשון וכלולות בו כל ההמשכות והארות מאיתו יתברך על ידי לימוד התורה. ולכל אחד יש את חלקו בתורה.

ובדרך פרט כל אחד צריך להיות זהיר במצווה מסוימת יותר מכל המצוות שבהם הוא מאיר יותר ולכן נקרא חלק והגורל הוא למעלה מטעם ודעת.

סיפור חסידי לפרק

פעם הוזמן הבעל שם טוב לערוך חופה וקידושין בעיר פולנא כשהרב יעקב יוסף כיהן כרב העיר.

הרב יעקב יוסף בתקופה ההיא היה נמנה בין עדת המתנגדים לחסידות ומשום שלא היכר את הבעל שם טוב והוא שמע מאנשים שמועות וחצאי אמתויות ולכן הוא התנגד אל הבעל שם טוב.

הרב לא היה נוכח לא בחופה ולא בסעודת החתונה אלא ישב בביתו ושקד על התורה. בינתיים עלתה בליבו מחשבה כיצד החלטת מבלי לבדוק ומבלי לשמוע את הבעל שם טוב לשלילה. הרי יש חיוב וחקרת ודרשת היטב? אך מצד שני זהו ביטול תורה לבדוק את העניין אך כשראה שממילא הוא לא מצליח להתרכז בלימוד אלא הוא טרוד במחשבותיו החליט לקום לגשת לאולם הסעודה ולהציץ ולראות מיהו הבעל שם טוב.

הרב הגיע ומבחוץ דרך החלון הציץ פנימה וראה שכל הקהל מקיף את האיש שזיו פניו אציליות מאד. ועדינות נפש נכרת על פניו וכבר ממבט זה החליט כי הבעל שם טוב אינו כפי שחשב.

והטה את אוזנו לשמוע מה הוא אומר,

הבעל שם טוב פתח את פיו ואמר לקהל דעו לכם רבותי כי הרב של העיר הוא איש קדוש וטהור אך פעמים בחייו הוא שגה.

פעם הראשונה הייתה בערב פסח כל בני הבית היו טרודים בהכנת הבית לפסח והרב לא רצה להפריע למלאכתם לכן התיישב לו בעליית הגג ושקע בלימוד התורה כשחום היה כבד והרב צמא למים, פנה הרב לבאר המים שם פגש הרב את אחד משואבי המים בעיר וביקש ממנו מים לשתות אלא ששואב המים היה עסוק ולא התייחס לבקשת הרב והרב גער בו העליבו. אך זה היה משגה כי שואב המים היה צדיק נסתר ומיהר לחבריו הצדיקים כדי לאפות מצות וחבריו היו בדרגה לא פחותה מכבוד הרב ולכן הוא לא התייחס לבקשת הרב למרות שהרב העליבו הצדיק מחל בלב שלם.

הפעם השנייה הייתה בערב תשעה באב. הרב יעקב יוסף הטה את אוזנו וראה כאן רוח הקודש גלויה והמשיך להאזין למקרה השני שסיפר הבעל שם טוב.

רבכם ישב בליל תשעה באב שבור ורצוץ באמת לאמיתה על חורבן בית המקדש עד כדי דמעות ובכי עצור לפתע נכנס לבית הכנסת איש זקן ותפוח בידו וניגש אל הרב ואמר לו רבי אתה בסכנת פיקוח נפש מרוב בכי אכול בבקשה את התפוח כדי להשיב נפשך וכך הוא החיוב על פי ההלכה ומרוב הפצרות הרב לקח את התפוח בירך בורא פרי העץ ולפני שהכניס את התפוח לפיו תפס את העניין וצעק על הזקן צא מכאן טמא שכמותך, הרב הבין שכמעט נפל ברשתו של השטן. על הברכה לבטלה נגרם לרב צער עצום והוא התיישב לבכות מקירוב לבבו ומרוב בכי הוא נירדם.

כשנרדם הרב הוא רואה בחלומו שהוא צועד ברחובות העיר פולנא ורואה במרכז העיר פרדס תפוחים נחמד למראה וטוב להשכיל והוא מתפלא ממתי יש כאן במרכז העיר פרדס כזה. הוא ניגש לשומר הפרדס ושואל של מי הפרדס הזה?

השומר השיב לרב שפרדס זה שייך לשטן ונוצר מהחטא של ברכה לבטלה שהרב עשה. שאל הרב כיצד אפשר לבטל את הפרדס הזה ולתקן את החטא והשיב השומר, רק על ידי אמירת תהילים בדמעות. וכשתראה את העצים הפוכים עם השורשים למעלה תדע שנתקבלה תשובתך.

מאז החל הרב להרבות באמירת תהילים וכבר הראו לו מהשמים כי הפרות נשרו ואף העלים כבר נשרו ואפילו ענפים רבים נפלו מהעץ והגזעים כבר שוכבים על הרצפה אך הם לא הפוכים!!!

ברגע זה פנה הבעל שם טוב לחלון בו מאזין הרב ואמר כבוד הרב כדי שיתהפכו הגזעים צריך הנך להתקשר איתי ואעזור לך!!!

מאז הפך הרב יעקב יוסף מפולנא לתלמיד מובהק של הבעל שם טוב.