השיר: "הבט משמים וראה" הוא שיר נפלא ומרגש ביותר.

מאחורי כל שיר טוב מסתתר סיפור (גלגולו של השיר). דוד פרידמן הואיל לפרסם את הסיפור העומד מאחורי השיר, בו הוא שוזר את סיפור הצלתו מהשואה.

לאחר כמה תלאות שעבר דוד פרידמן בהיותו בגטו בלז'יצה, הוא ברח מן הגטו והסתתר עם אחיו באסם של איזה גוי. שם התחפרו שניהם בתוך הקש שבאסם. בלילות היה מתגנב ויוצא כדי לקנות לחם, ובקומקום שנמצא בידם מילאו מים, כך שהסתפקו בלחם ומים. יום אחד גילה אותם האיכר הגוי בעל האסם. הוא נתן להם תפוחי אדמה ורשות להתרחץ בביתו תוך שהוא נוטל על עצמו סיכון רב. אולם מכיון שפחד להשאירם בביתו נאלצו הוא ואחיו לחזור למחנה בגטו בלז'יצה. לאחר זמן קצר בגטו ראה דוד דמויות חשודות צעק לאחיו שיציל את עצמו וברח לשדה. וכשחזר לגטו נודע לו שהגרמנים הוציאו להורג כמאתיים ילדים ואת אחיו ביניהם,  עד שלבסוף חיסלו את כל המחנה באופן האכזרי ביותר ומהם נותרו רק דוד ועוד כמה אנשים שהובלו למחנה בודזין. הם עבדו במפעל הסמוך למחנה ובימי ראשון שהיה יום חופשי מעבודה היו כלואים בצריפים ומספרים כל מה שעבר עליהם. לעיתים היו מפיגים את עצבונם בשירים וניגונים. פעם אחת בעת ששרו את שיריהם, לפתע קם בחור מהעיירה זַקשוּבֶק הסמוכה ללובלין והחל לשיר את השיר "הבט משמים וראה". השיר היה מרגש כל כך עד שכולם לא פסקו מלמחות דמעות מעיניהם.

שיר בעל עוצמה כל כך נחרת בזיכרון, ומספר דוד שהשיר הזה לא הרפה ממנו והיה מתנגן באוזניו במשך שנים, אולם לצערו לא זכר את המילים, בכל זאת מידי פעם בפעם היה מנסה לשחזר את מילות השיר, אולם הצליח לשחזר רק משפטים מן השיר ולא את כולו.

ברוך השם, בסופו של דבר דוד ניצל מן התופת ועלה ארצה. הוא נלחם במלחמת השחרור ועבד קשה לפרנסתו, ועם זאת היה שר במקהלה. יום אחד החליט לחפש את המילים של השיר "הבט משמים וראה" מתוך המקורות. ואכן במאמצים גדולים הגיע למילות השיר.

והנה לאחר שאת מילות השיר כבר מצא ואת מנגינתו זכר, לא נותר לו אלא למצוא את הזמר המתאים לשיר את השיר המבטא את גורל עם ישראל בגלות בכלל ובשואה בפרט.

כאשר שמע דוד את הזמר עובדיה חממה שר את השיר "אנא בכוח", החליט שהוא האיש שישיר את השיר. ביום שישי אחד צלצל אליו ואמר לו : שלום עובדיה, אני ניצול שואה ורוצה לשיר לך שיר, והחל לשיר מעומק לבו "הבט משמים וראה, איך היינו ללעג וקלס בגויים"… עוצמת השיר הלמה בלבו של עובדיה, במיוחד לאחר שדוד סיפר לו את גלגולו של השיר.

עובדיה חממה אימץ את השיר, ומאז נגאל השיר האבוד, והפך לנחלת הכלל.

בימים אלה שעם ישראל מרגיש את כאב השניות האחרונות של הגלות לאחר הפיגועים הנוראים שאנו עדים להם כאן בארץ ישראל, חוזר השיר ומתנגן באוזנינו. כולנו (אוד מוצל מאש) נרגשים למשמע מילות השיר, וזועקים יחד עם כל בית ישראל הכואבים את השרפה אשר שרף השם: ריבונו של עולם, הבט משמים וראה… עד מתי?!… עד מתי?!… עד מתי?!… כשל כח סבל! אנו רוצים גאולה ומשיח מיד ממש.

בסרטון שלפניכם עובדיה חממה שר "הבט משמים וראה".