מבוא לפרק

בהמשך לאגרת הקודמת ששם נתבאר שירידת השכינה להתלבש בעולם ואפילו בקליפות זהו מתוך ירידה גדולה ועצומה וגלות אחר גלות כך גם בתורה עצמה ישנם התלבשות השכינה ונוצר מצב שיש נגלה ונסתר שבתורה. הרעיא מהימנא שבזוהר כותב שהנגלה הוא עץ הדעת טוב ורע והנסתר הוא עץ חיים וכדי שלא נחשוב שהדבר כפשוטו מעורר רבנו באגרת זאת שכל התורה כולה נקראת עץ חיים אלא שבתורת הנגלה ישנה התלבשות השכינה בעץ הדעת טוב ורע ולכן ישנם דינים של איסור טומאה ופסול, ואילו הנסתר שבתורה הוא התלבשות השכינה בעץ החיים. וכדלהלן:

ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ

ברעיא מהימנא פרשת נשא (זוהר חלק ג' דף קכד' עמוד ב') על הפסוק בדניאל פרק יב' פסוק (ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד: בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זהרא דאימא עילאה תשובה, באילין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים ויתקיים בהון דברים פרק לב' פסוק (יב) יְהֹוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר: ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה לא ישלטו על ישראל יתיר דהא פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה דכתיב: (זכריה פרק יג' פסוק ב') וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ: דלא יתפרנסון תלמידי חכמים מעמי הארץ אלא מסטרא דטוב דאכלין טהרה כשר היתר ולא מערב רב דאכלין טומאה פסול אסור כו' ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו' אינון חכמים דדמיין לשבתות וימים טובים לית להון אלא מה דיהבין להון אינון חולין כגוונא דיום השבת דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומא דחול ובזמנא דשלטא אילנא דחיי אתכפייא אילנא דטוב ורע ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין להון תלמידי חכמים ואתכפיין תחותייהו כאלו לא הוו בעלמא והכי איסור היתר טומאה וטהרה לא אתעבר מעמי הארץ דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד דאינון לא טעמי מאילנא דחיי וצריך לון מתניתין באיסור והיתר טומאה וטהרה מארמית ללשון הקודש בתרגום חופשי ועם הוספת מילות קישור והסבר: דברי הרועה הנאמן "משה רבינו" המופיע בזוהר: על הפסוק בדניאל והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בחיבור זה שלך שהוא ספר הזוהר הבא מהזוהר והאור של מדרגת "בינה דאצילות" ושבה מדרגת התשובה העליונה, אלה המשכילים הלומדים את ספר הזוהר אינם זקוקים לנסיון שיהיה בגאולה העתידה, משום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר ויצאו בו ועל ידו מהגלות בחסד ורחמים. ויתקיים בהם הכתוב השם בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. כי לא יזדקקו לאל נכר או לאומות העולם שיסעו בידם לצאת מן הגלות, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מוציאם מן הגלות השם לבדו ינחה אותם בדרכם לגאולה, ועץ הדעת טוב ורע שהוא איסור והיתר (טוב ורע) טומאה וטהרה לא ישלטו עוד בישראל. שהרי פרנסתם לא תהיה אלא מעץ החיים שאין שם קושיא מצד הרע של עץ הדעת טוב ורע ולא מחלוקת מרוח הטומאה כי יתקיים הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וממילא לא יהיו החכמים זקוקים לפרנסת עמי הארץ הקשורים לעץ הדעת טוב ורע אלא מעץ החיים ששם הכל טהור כשר ומותר. ולא מערב רב (הנוספים על עמנו מצד הרע) שאוכלים אוכליהם בטומאה בפסול ובאסור. כי בזמן שעץ הדעת טוב ורע שולט בעולם החכמים והמשכילים נחשבים כימי חג ושבת לגבי ימי החול שעמי הארץ נחשבים כימי החול המכינים צרכיהם לשבת ואילו החכמים נחשבים כשבת שאין להם מעצמם כלום ורק מה שמכינים עבורם מערב שבת הם אוכלים. אבל בגאולה שעץ החיים ישלוט בעולם יכנע עץ הדעת טוב ורע בפניו ויתהפך המצב. שלעמי הארץ לא יהיה מה לאכול אלא ממה שתלמידי החכמים יתנו עבורם. והם יהיו נכנעים עד שכאילו אינם בעולם בכלל אלא כל מציאותם מהחכמים והמשכילים, ואמנם איסור והיתר וטומאה וטהרה לא יתבטלו בעולם אצל עמי הארץ שהם נשארים קשורים בעץ הדעת טוב ורע ולכן לגביהם אין הבדל בין ימות המשיח לעולם הזה אלא שעיבוד מלכויות בלבד שבמקום להשתעבד למלכיות ישתעבדו לחכמים. והמשכילים מה שאין כן אצל החכמים הם ינקו השפעתם מעץ החיים. ולגבי עמי הארץ שלא טעמו מעץ החיים הם יצטרכו ללמוד ולקיים את הלכות התורה בעניין איסור והיתר טומאה וטהרה. עד כאן ברעיא מהימנא. עד כאן מדברי הרעיא מהימנא שבזוהר.     

עץ חיים היא למחזיקים בה

והנה המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה מאמר לחסירי מדע שלימוד איסור והיתר וסדר טהרות הוא מאילנא דטוב ורע. מלבד שהוא פלא גדול מחמת עצמו וסותר פשטי הכתובים ומדרשי רבותינו זיכרונם לברכה שכל התורה הנגלית לנו ולבנינו נקרא עץ חיים למחזיקים בה ולא ספר הזהר לבד. ובפרט שהיה גנוז בימיהם וגם כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כי אם ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים, כדאיתא בגמרא בתלמוד מסכת חגיגה דף יג' עמוד א "עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות". וכמו שכתב המקובל אלוקי רבנו יצחק זיכרונו לברכה דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה ולא בדורות הראשונים וגם רבי שמעון בר יוחאי אמר בזוהר הקדוש שלא ניתן רשות לגלות רק לו ולחביריו לבדם ואף גם זאת פליאה נשגבה דלפי זה לא היה לימוד איסור והיתר וכל שכן דיני ממונות דוחין מצות תפלה שנתקנה על פי סודות הזהר ויחודים עליונים ליודעים כרבי שמעון בר יוחאי וחביריו. וזה אינו, כדאיתא בגמרא (תלמוד מסכת שבת דף יא' עמוד א') תניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה. דרבי שמעון בן יוחאי וחביריו וכל מי שתורתו אומנתו אין מפסיקין לתפלה, ואפילו כשעוסק בדיני ממונות כרב יהודה דכולהו תנויי בנזיקין הוי מארמית ללשון הקודש: רב יהודה עיקר לימודו היה בדיני נזיקין כך מופיע בתלמוד מסכת ברכות דף כ' עמוד א' "מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא (שואלת הגמרא מדוע הראשונים קרו להם ניסים בכל יום ואצלינו לא רואים נסים גלוים בכל יום?) אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי (אם משום שהם היה למדנים גדולים מאיתנו הרי בזמנו של רב יהודה עיקר לימודם היה בסדר נזיקין ואילו אנו לומדים את כל הששה סדרי משנה ותלמוד?). ואפילו הכי לא הוי מצלי אלא מתלתין יומין לתלתין יומין כד מהדר תלמודא כדאי' בגמרא מארמית ללשון הקודש: ואפילו שהיה עסוק רק בנזיקין היה מתפלל רק אחת לשלושים יום כשהיה חוזר על תלמודו כמו שמופיע בתלמוד מסכת ראש השנה דף לה' עמוד א': "אמר רבי אלעזר לעולם יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל (לעולם יתבונן בתפילה קודם התפילה ורק אחר כך יתפלל) אמר רבי אבא מסתברא מילתיה דרבי אלעזר בברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים ושל פרקים (מסתבר לומר שהוא צודק בתפילות נדירות ולא בתפילות השגורות בפי האומרם כמו תפילות ראש השנה ויום כיפור שבאות אחת בשנה או תפילתות ראש חודש שבאות לפרקים) אבל דכל השנה לא, איני והא רב יהודה מסדר צלותיה ומצלי (שואלת הגמרא כך אתה סבור הרי ראינו שרב יהודה היה מקפיד להתבונן בתפילה לפני תפילתו כל פעם שהיה מתפלל ולא רק בתפילות ראש השנה ויום כיפור?) שאני רב יהודה כיון דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי כפרקים דמי (ומשיבה הגמרא שכיוון שרבי יהודה היה מפסיק מלימודו רק פעם בחודש להתפלל כשהיה חוזר על תלמודו הרי תפילתו נחשבת כפרקים ובוודאי צריך להתבונן לפני התפילה). ובירושלמי פרק קמא דברכות (תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א' הלכה ב') למדנו בתלמוד שקריאת שמע יש לה זמן קבוע והעובר את זמנה לא הפסיד שכרו אלא מקבל שכר כקורא בתורה ובלשון התלמוד: "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה". הא בעונתה חביבה מדברי תורה. היא היא. (ומכאן אומרת הגמרא נלמד שבעונתה קריאת שמע חביבה מדברי תורה ואכן כן הוא הדבר) אמר רב יודן רבי שמעון בר יוחאי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. (לגביו שכל עיסקו בכל עיתותיו בדברי תורה אין היא חביבה יותר) אמר רבי אבא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה כמשנה היא רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה דרבי שמעון בר יוחאי אמר העוסק במקרא מידה ואינה מידה ורבנן עבדי מקרא כמשנה: (רבי אבא מרי מציע אפשרות אחרת שישנה מעלה בתפילה על התורה היינו המקרא אבל המשנה להפך נעלה יותר מהמקרא וכך היא שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי אבל חכמים סוברים שמקרא ומשנה אותה מעלה). סברי ליה לרבי שמעון בר יוחאי דאפילו לקריאת שמע אין מפסיקין כי אם ממקרא ולא ממשנה דעדיפי ממקרא לרבי שמעון בר יוחאי ולא חילק בין סדר זרעים ומועד וקדשים טהרות ונזיקין (וסותר דעת עצמו ברעיא מהימנא בכמה מקומות דמשנה איהי שפחה כו' והמקרא שהוא תורת משה ודאי עדיפא מקבלה דאיהי מטרוניתא ברעיא מהימנא שם ותורה שבכתב הוא מלכא (דהיינו יסוד אבא המלובש בזעיר אנפין כמו ששכתה המקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה). וגם פלפול הקושיות ותירוצים דמסטרא דרע ורוח הטומאה אשכחן ברבי שמעון בר יוחאי דעסק ביה טובא (מצוי אצל רבי שמעון בר יוחאי שעסק בכך רבות) גם בהיותו במערה ואדרבה בזכות צער המערה זכה לזה (וזכה לכך בזכות צער היותו במערה) כדאיתא בגמרא (תלמוד מסכת שבת דף לג' עמוד ב') בתלמוד מסופר שכשיצא רבי שמעון בר יוחאי מהמערה שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה (שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו (או חותנו) ויצא לקראתו) עייליה לבי בניה הוה קא אריך ליה לבישריה חזי דהוה ביה פילי בגופיה (שנכנס לבית בנו ראה שבשרו העלה מרוב שנים פצעים פתוחים ומוגלתיים) הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה (בכה על מצבו הקשה והזיל דמעה מעיניו ונפלה הדמעה על הפצע הפתוח וצווח מכאב) אמר לו אוי לי שראיתיך בכך אמר לו אשריך שראיתני בכך שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי (הצטער על שראה אותו במצבו זה והשיב לו רבי שמעון אשריך שראית אותי כך כי התחדדו שמועותיו ולימודיו של רבי פנחס בן יאיר שעל כל קושיא שהיה שואל רבי שמעון היה משיב לו עשרים וארבע תירוצים). דאמר לרבי פנחס בן יאיר אכל קושיא עשרים וארבע פירוקי ואמר ליה אילו לא ראיתני בכך כו' (וגם באמת על כרכך עיקר עסקיהם במערה היה תורת המשניות שש מאות סדרי שהיה בימיהם עד רבינו הקדוש דאילו ספר הזהר והתיקונים היה יכול לגמור בבשנים וגשלושה חדשים כי בודאי לא אמר דבר אחד שני פעמים) גם אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת ברכות דף ח' עמוד א') "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ועוד יש להפליא הפלא ופלא איך אפשר שלימות המשיח לא יצטרכו לידע הלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה כי איך ישחטו הקרבנות וגם חולין אם לא ידעו הלכות דרסה וחלדה ושהי' הפוסלים השחיטה ופגימת הסכין בהלכות שחיטה ישנם עיקר ההלכות השחיטה והם כפי שמפרט הרמב"ם בהלכות שחיטה פרק ג' הלכה א' חמשה דברים מפסידין את השחיטה ועיקר הלכות שחיטה להזהר בכל אחת מהן ואלו הן שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. (ב) שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור השחיטה ושהה וכו' (ט) חלדה כיצד כגון שהכניס הסכין בין סימן לסימן וכו' (יא) דרסה כיצד כגון שהכה בסכין על הצואר כדרך שמכין בסייף וחתך הסימנין בבת אחת בלא הולכה ולא הובאה וכו' (יב) הגרמה כיצד זה השוחט בקנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה ושם בפרק א' הלכה (יד) ובאי זה דבר שוחטין בכל דבר בין בסכין של מתכת בין בצור או בזכוכית או בקרומית של קנה האגם וכיוצא בהן מדברים החותכין והוא שיהיה פיה חד ולא יהיה בה פגם אבל אם היה כמו תלם בחודו של דבר ששוחטין בו ואפילו היה התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה: וכי יולד איש בטבעו שיהא שוחט בלי שהיה ודרסה וגם הסכין תהיה בריאה ועומדת בלי פגימה לעולם, ועוד הרבה הלכות חלב ודם ושאר איסורין וגם טומאת המת יהיה צריכין לידע כדכתיב: (ישעיה פרק סה' פסוק כ') לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל: וגם טומאת יולדת צריך לידע כדכתיב: (ירמיהו פרק לא' פסוק ז') הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה: אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת בתלמוד מסכת שבת דף ל' עמוד ב' יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדיו כלומר בכל יום מביאה אחת תלד אשה ילד. אף על פי כן דין איסור טומאתה לא ישתנה ואין להאריך בדבר הפשוט ומפורסם הפכו בכל הששה סדרים ומדרשים דפריך הלכתא למשיחא? בתלמוד מסכת סנהדרין דף נא' עמוד ב' מקשה הגמרא לשם מה אתה מלמד אותנו הלכה שתהיה נוגעת רק בימות המשיח וכלשון התלמוד: אמר רב יוסף הלכתא למשיחא? אמר ליה אביי אלא מעתה שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא אלא דרוש וקבל שכר. ואליהו בא לפשוט כל הספיקות המשנה במסכת עדיות פרק ח' משנה (ז) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם: ופרשה זו עתיד אליהו לדורשה כו':

ועוד אינו מובן מה שכתב דלא יתפרנסון תלמידי חכמים מעמי הארץ כו' ולא מערב רב דאכלין פסול טמא ואסור חס ושלום שהרי תלמידי חכמים שבזמן בית שני לא היו מתפרנסין מעמי הארץ דאכלין פסול ואסור חס ושלום שהיה להם שדות וכרמים כעמי הארץ ואפילו הכי היו עוסקין בלימוד איסור והיתר טומאה וטהרה כל הזוגות שהיו בימי בית שני והעמידו תלמידים לאלפים ורבבות ולימוד הנסתר בהסתר כו' לכאורה עלול אדם בלמודו את הרעיא מהימנא לטעות ולחשוב שחלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע" וחלק הנסתר שבתורה הוא "עץ החיים" דבר זה אינו נכון מכמה הוכחות:

א. כי כל התורה כולה נקראת "עץ חיים היא למחזיקים בה"

ב. תורת הנסתר הייתה גנוזה וחתומה מעין רואה הרבה שנים, ורק בדורות אלו מצווה לגלות זאת החכמה.

ג. ואם תורת הנגלה אינה "עץ חיים", היו צריכים להפסיק מלימודם לתורה ותפילה בלימוד הנגלה.

ד. והרי לא יתכן שלמדו במערה במשך שלוש עשרה שנה רק את ספר הזוהר שזה אפשר ללמוד בשלושה חודשים.

ה. ועוד שהרי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה שמיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ארבע אמות של "הלכה" בלבד, שזהו תורת הנגלה.

ו. וכי בימות המשיח לא נצטרך ללמוד ולדעת הלכות?

ז. ולבסוף מה שכתוב ברעיא מהימנא שלא יצטרכו לפרנסת עמי הארץ הרי דבר זה כבר היה לעולמים בימי בית שני ובכל זאת עסקו אז בעיקר ובגלוי בתורת הנגלה.   

עץ הדעת טוב ורע

אך באמת כשתדקדק בלשון רעיא מהימנא דלעיל ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר כו' ולא אמר תורת איסור והיתר או הלכות איסור והיתר אלא רוצה לומר דגוף דבר האסור ודבר המותר הוא מאילנא דטוב ורע שהוא קליפת נוגה כמו שכתוב  בעץ חיים. וזהו לשון אסור שהקליפה שורה עליו ואינו יכול לעלות למעלה כדבר המותר דהיינו שאינו קשור ואסור בקליפה ויוכל לעלות על ידי האדם האוכלו בכוונה להשם וגם בסתם כל אדם העובד השם שבכח האכילה ההיא לומד ומתפלל להשם ונמצא שנעשה אותיות התורה והתפלה העולה להשם מכח הנברר מהמאכל הוא וזהו בחול אבל בשבת שיש עליה לקליפת נוגה בעצמה עם החיצוניות שבכל העולמות לכן מצוה לאכול כל תענוגים בשבת ולהרבות בבשר ויין אף שבחול נקרא זולל וסובא. מה שאין כן בדבר איסור שאינו יכול לעלות לא בשבת ולא בחול, גם כשמתפלל ולמד בכח ההוא אם לא שאכל לפיקוח נפש שהתירו רבותינו זיכרונם לברכה ונעשה היתר [גמור]. אבל הלימוד בתורה אף הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה שהם המשניות וברייתות שבגמרא ופוסקים המבארים ומבררים דבריהם להלכה למעשה הן הן גופי תורה שבעל פה שהיא ספירת מלכות דאצילות כדאיתא בזוהר הקדוש במקומות אין מספר ובריש תיקונים מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה ובאצילות איהו וגרמוהי חד בהון דהיינו שאור אין סוף ברוך הוא מתייחד באצילות בתכלית היחוד שהוא ורצונו וחכמתו המלובשים בדבורו שנקרא מלכות הכל אחד אך באמת מדקדוק לשון הרעיא מהימנא מובן שלא התורה הנגלית נקראת עץ הדעת טוב ורע אלא הדברים שהם אסורים בעולם לאכילה או פסולים או טמאים הם הם באו מסוד "עץ הדעת טוב ורע" ולא לימוד ההלכות של איסור והיתר חס ושלום. כי מקורן של המשניות והלכות התורה הוא בחכמה דאצילות ששם הכל אחד עם הקדוש ברוך הוא ללא פירוד של טוב ורע חס ושלום. אך כשהלכות יורדות למטה להתלבש בגוף גשמי שם יכול להיות איסור והיתר וכדלהלן:

סוד גלות השכינה לאדום

ומה שכתב המקובל אלקוי רבינו יצחק זיכרונו לברכה שהמשניות הן במלכות דיצירה רוצה לומר לבוש מלכות דיצירה שנתלבשה בה מלכות דאצילות ומלכות דיצירה נקרא "שפחה" לגבי מלכות דאצילות ומלכות דבריאה נקרא "אמה" "שפחה" נמוכה יותר מ"אמה" כי בעוד ששפחה היא כנענית אמה היא עבריה. ותדע ממה שכתב המקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה דמקרא דהיינו תורה שבכתב הוא בעשיה והרי מפורש בזהר ובכתבי המקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה מקומות אין מספר שהיא תפארת שהוא זעיר אנפין דאצילות אלא שמתלבשת בעשיה וכן הוא בהדיא בספר הכוונות שמקרא ומשנה ותלמוד וקבלה כולם באצילות אלא שמקרא מתלבש עד עשיה ומשנה עד היצירה ותלמוד בבריאה. והנה כשהמלכות דאצילות מתלבשת בקליפת נוגה כדי לברר הניצוצות שנפלו בחטא אדם הראשון וגם הרפ"ח ניצוצין בגימטרייא 288 ניצוצות של קדושה שהתפזרו בעולם ותפקיד היהודי להעלותן לקדושה בארץ מצרים בלבד העלו 202 ניצוצות כמנין "רב" שזהו מה שכתוה וגם ערב רב עלו עמיהם. שנפלו בשבירת הכלים אזי גם המלכות דאצילות נקרא בשם עץ הדעת טוב ורע לגבי זעיר אנפין דאצילות שאינו יורד שם ונקרא עץ חיים והנה התלבשות המלכות בקליפת נוגה הוא סוד גלות השכינה אשר שלט האדם באדם כו' וזה שכתוב ברעיא מהימנא ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו' אינון כו' דהיינו בזמן גלות השכינה שמשפעת לחיצונים שהם בקליפת נוגה שהערב רב יונקים משם ומתמציתן ניזונין תלמידי חכמים בגלות ואז עיקר עבודת האדם ועיקר עסק התורה והמצות הוא לברר הניצוצות כנודע מהמקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה לכן עיקר ענין הלימוד הוא בעיון ופלפול הלכה באיסור והיתר טומאה וטהרה לברר המותר והטהור מהאסור והטמא על ידי עיון ופלפול הלכה בחכמה בינה ודעת כנודע דאורייתא מחכמה נפקת ובחכמה דייקא אתברירו והיינו חכמה עילאה דאצילות המלובשת במלכות דאצילות סוד תורה שבעל פה (בסוד אבא יסד ברתא) המלובשת במלכות דיצירה (וסוד) [סוד] המשניות וברייתות המלובשת בקליפת נוגה שכנגד עולם היצירה ששם מתחיל בחינת הדעת [נוסח אחר: הרע] שבנוגה [נוסח אחר: והברייתות המלובשות בקליפת נוגה שכנגד עולם העשיה ששם מתחיל בחינת הרע שבנוגה] כנודע מהמקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה. סוד גלות השכינה הוא הזמן בו ניתן למטה השלטון והסדר הנהגה שנשלט על ידי "עץ הדעת טוב ורע" וכאמור מודגש שזהו רק למטה ולא למעלה. כי כאן ניתנה עבודה לברר את הבירורים ולהוציא את ניצוצות הקדושה מן הסטרא אחרא וזהו דווקא על ידי לימוד בעיון רב של הלכות התורה  שכשחכמים קובעים בהלכה שדבר זה או אחר הוא פסול וטמא ואסור הרי זה שאינו יכול להתברר והוא כולו שייך לקליפות וכשיש דבר שהוא מותר וכשר וטהור הוא יכול להתברר ולהעלות למעלה. וזהו לימוד הנגלה שבתורה.

סוד מלכות דאצילות

והמשכיל יבין ענין פלא גדול מזה מאד מה נעשה בשמים ממעל על ידי עיון ובירור הלכה פסוקה מן הגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים מה שהיה בהעלם דבר קודם העיון הלז כי על ידי זה מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה שלא היתה ידועה כלל או שלא היתה מובנת היטב בטעמה שהטעם הוא סוד הספירת חכמה עילאה שנפלו ממנה ניצוציות בקליפות בשבירת הכלים והם שם בבחינת גלות שהקליפות שולטים עליהם ומעלימים חכמת התורה מעליונים ותחתונים וזה שכתוב ברעיא מהימנא שהקושיא היא מסטרא דרע. והנה העליונים אין בהם כח לברר ולהעלות מהשבירה שבקליפת נוגה אלא התחתונים לבד לפי שהם מלובשים בגוף חומרי משכא דחויא מקליפת נוגה והם מתישים כחה בשבירת התאוות ואתכפיא סטרא אחרא ויתפרדו כל פועלי און. ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים מה שמחדשים ומגלים תעלומות החכמה שהיו כבושים בגולה עד עתה. וכל איש ישראל יוכל לגלות תעלומות חכמה (לגלות) ולחדש שכל חדש הן בהלכות הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר כפי בחינת שרש נשמתו ומחוייב בדבר להשלים נשמתו בהעלאת כל הניצוצות שנפלו לחלקה ולגורלה כנודע (וכל דברי תורה ובפרט דבר הלכה היא ניצוץ מהשכינה שהיא היא דבר השם כדאיתא בגמרא: (תלמוד מסכת שבת דף קלח' עמוד ב') תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר הנה ימים באים נאם השם אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי השם וכתיב ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר השם ולא ימצאו: דבר השם זו הלכה דבר השם זה הקץ דבר השם זו נבואה. סוד מלכות דאצילות המלבשת לחכמה דאצילות ומלובשים במלכות דיצירה וירדו בקליפת נוגה בשבירת הכלים). וזה שכתוב בגמרא: (תלמוד מסכת ברכות דף ח' עמוד א') רבי נתן אומר מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' "כל העוסק בתורה אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאלו פדאני ואת בני מבין האומות עובדי גילולים". אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה [נוסח אחר: מהקליפות] אחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב ויתפרדו כל פועלי און ולא שלטא אילנא דטוב ורע בצאת הטוב ממנה אזי לא יהיה עסק התורה והמצות לברר בירורין כי אם ליחד יחודים עליונים יותר להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות כמו שכתב המקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה והכל על ידי פנימיות התורה לקיים המצות בכוונות עליונות שמכונות לאורות עליונים כו' כי שרש המצות הוא למעלה מעלה באין סוף ברוך הוא (ומה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: (תלמוד מסכת נידה דף סא עמוד ב') ד"מצות בטילות לעתיד לבוא" היינו בתחיית המתים אבל לימות המשיח קודם תחיית המתים אין בטלים) ולכן יהיה גם עיקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצות וטעמיהם הנסתרים. אבל הנגלות יהיו גלוים וידועים לכל איש ישראל ידיעה בתחלה בלי שכחה ואין צריך לעסוק בהם אלא לערב רב שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי שהוא פנימיות התורה והמצוה וצריכים לעסוק [בתורה] במשנה להתיש כח הסטרא אחרא הדבוק בהם (על ידי עסק התורה. בכתב יד ליתא) שלא תשלוט בהם להחטיאם כדכתיב: (ישעיה פרק סה' פסוק כ') וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל: שיהיו חוטאים מערב רב וגם למעשה יהיו צריכים לפרטי הלכות אסור וטומאה יותר מישראל שלא יארע להם פסול וטומאה ואסור כי לא יאונה כו' וגם אפשר וקרוב הדבר שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית כמו אברהם אבינו עליו השלום ולכן אין צריכים לעסוק בהם כלל. מה שאין כן בזמן בית שני היו צריכים לעסוק גם כי לא בשביל הלכה למעשה בלבד אלא שזהו עיקר עבודה להתיש כח הסטרא אחרא ולהעלות ניצוצי הקדושה על ידי התורה והעבודה כמו שנתבאר במקום אחר. ומאחר ורק למטה אפשר לברר את הניצוצות שנתלבשו כאן כי בהיותנו מלובשים בקליפת נוגה היינו הגוף רק אנו בכוחנו לברר את הבירורים ולכפות את הסטרא אחרא ולהעלות לקדושה את הנדרש. ואחר שיושלם הבירור וכל עבודת הבירורים תסתיים נעבור לעבודת הייחודים לייחד יחודים עליונים כי העיסוק בבירור הרע יסתיים לא שהמצוות וההלכות יתבטלו אלא שעיקר העיסוק יהיה לייחד ייחודים עליונים לשמו יתברך. ואחר הדברים והאמת יובן היטב בתוספת ביאור הרעיא מהימנא דלעיל במה שאמר אילנא דטוב ורע כו' רוצה לומר קליפות נוגה שהוא עולם הזה העיקר כמו שכתוב בעץ חיים ודי למבין:

סיכום הפרק

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע בזכות ספר הזוהר שבא הזוהר העליון היינו לימוד פנימיות התורה יצאו מהגלות ברחמים. לכאורה היה מובן בהשקפה ראשנה מדברי הרעיא מהימנא דלעיל שתורת הנגלה היא מעץ הדעת טוב ורע ואילו תורת הנסתר היא מעץ החיים וזה אינו נכון אלא גוף האיסור או ההיתר הם באים מסוד גלות השכינה בעץ הדעת טוב וארע מה שאין כן הלכות התורה כולה נקראים עץ חיים היא למחזיקים בה. כי עיקר עבודת הבירורים יכולה להעשות רק כאן למטה בעולם הזה על ידי עיון ולימוד מעמיק בהלכות התורה ובהיותנו מלובשים בגוף גשמי יכולנו לברר את הקדושה מהרע והסטרא אחרא ולעתיד לבוא יעסקו בעבודת היחודיים לייחד יחודים עליונים כי הרע יתברר מן הטוב ולא יתבטל אלא לא יהיה צורך לעסוק בבירור אלא בייחוד. 

סיפור חסידי לפרק

פעם רבנו הזקן סיפר בשבחו ומעלתו של רבו הרב המגיד ממזריטש:

כשבאתי פעם לשבות אצל הרב המגיד התאכסנתי בבית אלמנה אחת שבנה החליט יום אחד ללכת לכנסיה ולהתנצר. ובבית האלמנה תאניה ואניה. יעצתי לה כי מחר יום ששי השומר בפתח חדרו של הרב המגיד הולך לטבול במקוה לכבוד שבת זה הזמן המתאים להיכנס לרבנו הרב המגיד ולספר לו את צרתך ולבקש את עצתו.

ואכן ביום ששי נכנסתי לרבנו וסיפרתי שבנה של האלמנה המסכנה נמצא בכנסיה ועומד להתנצר. רבנו שמע את דברי ולא הגיב. אך הבנתי שיותר מזה אין צורך לדבר. בשבת בבוקר לפני התפילה כינס רבנו את החבריא קדישא לאמירת תהילים. ולאחר כחצי שעה נשמעה חבטה גדולה בקיר בית המדרש. ורבנו רמז לי לצאת החוצה לראות מה לעשות והפסיק את אמירת התהילים כשהורה להתחיל להתפלל. יצאתי החוצה וראיתי את בן האלמנה שוכב  על יד קיר בית הכנסת כשהוא מחוסר נשימה ממש. לאחר שטיפלתי בו והוא חזר לעצמו. ביררתי מה עלה בגורלו.

וסיפר: כי בשבת בבוקר הוא התעורר בהרהורי תשובה וחרטה על כל המהלך שהוא עשה לבוא ולהיות בבית יראתם. אך מאחר והייתי סגור ומסוגר בחדר בקומה גבוהה בבניין לא יכולתי להחליט מה עלי לעשות ומרגע לרגע הרהורי התשובה שתקפו אותי התחזקו יותר ויותר עד שהחלטתי לקפוץ מהחלון למטה. כשקפצתי הייתי משוכנע שאהיה מרוסק אברים אך ברוך השם גילתי להפתעתי כי שלם אני בגופי ואראה כאן נס גדול משמים שהבא לטהר מסייעים בידו אך לרגע נזכרתי כי עדיין הנני נמצא בסכנה גדולה כי בחצר הכנסיה מסתובבים כלבים עזי נפש המסוכנים לזרים. והמקום מוקף חומה גבוהה ובצורה עד שהחלטתי לא לחכות יותר ולתפס על עץ סמוך ולקפוץ משם החוצה וברוך השם ברגע זה החלה לנשב רוח שהעיפה אותי משם עד בית המדרש של הרב המגיד.

ויהי הדבר לפלא.