מבוא לפרק

בהמשך לפרק הקודם בו מבאר רבנו לחסידים לאחר הסתלקות רבי מנחם מענדל מויטבסק את הנחמה שישנה בהסתלקות צדיק. ממשיך רבנו באגרת זו שנכתבה לרבי לוי יצחק מברדיטשוב לנחמו על הסתלקות בנו שמיתת צדיקים מכפרת על כל הדור וכדלהלן:  

מיתת צדיקים מכפרת

מה שכתב למחותנו הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש השם נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק מורנו הרב לוי יצחק נשמתו עדן אב בית דין דקהילת קודש בארדיטשוב לנחמו על פטירת בנו הרב החסיד מורנו הרב מאיר נשמתו עדן

למה נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה לומר לך מה פרה מכפרת וכו'. בתלמוד מסכת מועד קטן דף כח' עמוד א': אמר רבי אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת ובתוספות שם נכתב: מה פרה אדומה מכפרת – פירוש על מעשה העגל וכדאמרינן במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטירין של מלך אומר המלך תבא אמו וכו': וצריך להבין למה נסמכה דוקא לפרה אדומה (הנעשה חוץ לשלש מחנות אלא דחטאת קרייה רחמנא) [בכתב יד הנוסחא הנעשה בחוץ. ומן תיבת לשלש עד תיבת רחמנא ליתא בכתב יד] ולא נסמכה לפרשת חטאת הנעשה בפנים על גבי המזבח כפרה ממש. אמנם נודע מזוהר הקדוש והמקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה סוד הקרבנות שעל גבי המזבח הן בחינת העלאת מיין נוקבין מנפש הבהמית שבנוגה אל שרשן ומקורן הן בחינת ארבע חיות שבמרכבה הנושאות את הכסא פני שור ופני נשר וכו'. ועל ידי זה נמשכים ויורדים מיין דוכרין מבחינת אדם שעל הכסא הנקרא בשם מלכא וזעיר אנפין. אכן בשריפת הפרה אדומה הנה על ידי השלכת עץ ארץ ואזוב וכו' ונתינת מים חיים אל האפר נקרא בשם קידוש מי חטאת במשנה והיא בחינת קדש העליון הנקרא בשם "טלא דבדולחא" כמו שכתוב בזוהר הקדוש שהיא בחינת חכמה עילאה ומוחא סתימאה דאריך אנפין ועלה איתמר בדוכתי טובא בזוהר הקדוש בחכמה אתברירו ואתהפכא חשוכא לנהורא דהיינו עולם התיקון שנתברר ונתתקן על ידי מוחא סתימאה דאריך אנפין מעולם התהו ושבירת הכלים שנפלו בבריאה-יצירה-עשייה וכו' כנודע. ולזאת מטהרת טומאת המת אף שהוא אבי אבות וכו' ולמטה מטה מנוגה התלמוד מסביר למה נסמכה בתורה פרשת פרה אדומה לפרשת הסתלקותה של מרים הנביאה כדי ללמדך שמה פרה אדומה מכפרת שהרי תפקיד הפרה האדומה לבוא ולכפר על מעשה העגל כמשל שבן השפחה טינף את הארמון ציווה המלך על אמו לנקות טינוף בנה כך פרה אדומה באה לכפר את מעשה בנה, חטא העגל. כך גם הסתלקותם של צדיקים מן העולם הזה מכפרת.

ולכאורה שואל רבנו לפי טעם זה היה צריך להסמיך את פרשת מרים לפרשת קרבן חטאת כח בקרבן חטאת נראה בגלוי יותר הכפרה שישנה לחוטא מה שאין כן בפרה אדומה צריך להביא משל כדי להסביר שיש בו משום כפרה?

אלא שהדגש הוא דווקא על פרה אדומה משום שרבנו האר"י ז"ל מסביר את תפקיד הקרבת הקרבנות להעלות העלאה מלמטה כדי להמשיך מלמעלה כפרה על החוטא אבל כפרה זו מוגבלת בהתאם להעלאת האדם מלמטה כך הוא ממשיך מלמעלה מה שאינו בפרה אדומה שעוצמתה וכוחה רב יותר עד שאפילו יכולה לטהר ולכפר את האדם שנטמא בטומאת מת שהוא אבי אבות הטומאה.

אך כל זה הוא בנמשל ובמשל בפטירת צדיקים גם הם ממשיכים ממקור נעלה ביותר כמו שריפת הפרה אדומה וכדלהלן: 

פועל ישעות בקרב הארץ

והנה מודעת זאת דאבא יונק ממזל השמיני כו' והוא תיקון "ונוצר" אותיות רצון והיא גם כן עת רצון המתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה בעת פטירת צדיקי עליון עובדי השם באהבה במסירת נפשם להשם בחייהם ערבית ושחרית בקריאת שמע שעל ידי זה היו מעלים מיין נוקבין ל"אבא" ו"אמא" בקריאת שמע כידוע. (וכן בתלמוד תורה דמחכמה נפקא) ועל ידי זה היו נמשכים ויורדים בחינת מיין דוכרין מתיקון "ונוצר חסד" והם הם המאירים בבחינת גילוי בפטירתם כנודע. שכל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו למעלה בבחינת העלם והסתר, מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתו והנה על ידי גילוי הארת תיקון "ונוצר חסד" בפטירתן מאיר חסד השם מעולם עד עולם על יראיו ופועל ישועות בקרב הארץ לכפר על עון הדור אף גם על הזדונות שהן משלוש קליפות הטמאות שלמטה מנוגה לפי שמזל דנוצר ממוחא סתימא  דאריך אנפין מקור הבירורים ואתהפכא חשוכא דשבירת הכלים לנהורא דעולם התיקון. מה שאין כן בקרבנות שעל גבי המזבח שאינן מכפרים אלא על השגגות שהן מהתגברות נפש הבהמית שמנוגה כמו שכתוב בלקוטי תורה פרשת ויקרא ולכן נסמכה לפרשת פרה דוקא מה פרה וכו' ובילקוט פרשת שמיני הגיה "מי חטאת" וכו': בשלוש עשרה מידות הרחמים היניקה למעלה היא מהמזל השמיני הנקרא "נוצר חסד" נוצר אותיות רצון ומאחר ובהסתלקות הצדיק הוא מעלה למעלה את כל עבודתו בעולם הזה במסירות הרצון ומסירות הנפש ממש כשקורא קריאת שמע ואומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך הרי הוא ממשיך אורות נעלים מלמעלה כמו על דרך משל מפרה אדומה כשם שפרה אדומה מצליחה להעלות אפילו משלוש הקליפות הטמאות לגמרי ולטהר את טומאת המת, מה שאינו בקרבן חטאת שיכול להעלות רק שגגות שהן מקליפת נוגה. כך גם הצדיק לפי שמעורר חסד עליון הרי הוא מעורר ממקור החסדים למעלה להשפיע שפע מלמעלה מעלה ביותר עד עולם התיקון.

סיכום הפרק 

למה נסמכה פרשת פרה אדומה לפרשת הסתלקותה של מרים ללמדנו שמיתת צדיקים מכפרת כמו שריפת הפרה האדומה. ולכאורה מדוע לא נסמכה לפרשת חטאת הנעשית בתוך חצר בית המקדש ונסמכה לפרשת פרה אדומה הנעשית מחוץ לבית המקדש. אלא שזו דווקא כי חטאת רגילה יכולה לכפר על שגגות החוטא וזהו בא מקליפת נוגה אך על עוונות חמורים אין קרבן חטאת יכול לכפר לגמרי, ואילו פרה אדומה יכולה לטהר אפילו מי שנטמא באבי אבות הטומאה כטומאת מת שהיא למטה מקליפת נוגה והיא משלוש קליפות הטמאות לגמרי. כך גם בצדיקים  שהם מעוררים את הרצון העליון על ידי עבודתם במסירות הנפש ממש בכל יום ובהסתלקותם עולה למעלה כל עבודתם בעולם הזה וממשיכים משורש רצון העליון למטה.

סיפור חסידי לפרק

פעם שוחחו ביניהם הרבי בעל התניא רבנו הזקן עם רבי לוי יצחק מבארדיטשב.

נענה רבי לוי יצחק ואמר אילו אני הייתי בורא את העולם הייתי דואג שליהודים יהיה רק טוב וחסד ושלא יהיה להם שום דאגות וצרות בעולם והייתי דואג שהם יתענגו על השם ויהיו פטורים מעול הפרנסה ומצרות השעבוד.

השיב לו מיד רבנו הזקן אילו אני הייתי בורא את העולם הייתי עושה בדיוק כמו שהוא עכשיו כי אם זהו רצון השם כנראה שזהו הדבר הכי טוב ליהודים.