מבוא לפרק

הפרק הנוכחי בו אנו עומדים ללמוד עוסק בסיפור שמובא בתלמוד על דוד המלך שאמר בתהילים "זמירות היו לי חוקיך" והקדוש ברוך הוא אמר לדוד וכי דברי התורה נקראים בעיניך כ"זמירות" בלבד על כן אעניש אותך שתשכח מלימודך דבר הכי פשוט שכל ילד קטן הלומד חומש יודע אותו שאסור לשאת את ארון הקודש על ידי מנשא כי אם ב"כתף יישאו" וכך אכן קרה לדוד המלך שהחזיר את ארון הקודש מהפלשתים למשכן בעגלות ונגרם נזק. וצריך להבין מה חמור כל כך לקרוא את דברי התורה "זמירות" ומה העונש המגיע על כך שהרי עונש בא משמים "מידה כנגד מידה" אם כן מה הקשר בין זמירות לשכחה ולנשיאת הארון בעגלות.

וזאת בהמשך לנלמד עד עתה שהלכות התורה פועלות גם המשכת אלוקות למטה וגם בירור הניצוצות. וכדלהלן:   

מדוע נענש דוד שקרא לתורה זמירות

בתלמוד מסכת סוטה דף לה' עמוד א' דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו הקדוש ברוך הוא דברי תורה שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו דוד זמירות קרית להו כו' אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ואיהו אתייה בעגלתא (לבני קהת לא נתן עגלות כי תפקידם לשאת את הארון בכתף ודוד העביר את הארון בעגלות). הנה בזהר שבחא דאורייתא ורננה כו' ולהבין מהו השבח להקדוש ברוך הוא כשזה אסור או מותר? הנה הוא על דרך (תהילים פרק צב' פסוק (ו) מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: כי הנה נודע שכל העולמות עליונים ותחתונים תלוים בדקדוק מצוה אחת דרך משל אם הקרבן כשר נעשה יחוד עליון ועולים כל העולמות חיותם ושפעם. ואם שינה שקיבל הדם בשמאלו דרך משל או שלא בכלי שרת כשר או שהיתה חציצה אזי נתבטלה עליות העולמות וחיותם ושפעם מחיי החיים אין סוף ברוך הוא וכן בתפילין כשרות מתגלים מוחין עליונים דזכר ונוקבא שהם מקור החיים לכל העולמות ובדקדוק אחד נפסלין ומסתלקין המוחין וכהאי גוונא בדקדוקי מצות לא תעשה. והלכך המתבונן מה גדלו מעשי השם שבריבוי העולמות וכל צבאם ואיך כולם בטלים במציאות לגבי דקדוק אחד מדקדוקי תורה שהוא עומק מחשבה עליונה וחכמתו יתברך אשר בדקדוק קל עולים כל העולמות ומקבלים חיותם ושפעם או להיפך חס ושלום ומזה נתבונן גדולת עומק מחשבתו יתברך שהוא בבחינת בלי גבול ותכלית ומעלתה לאין קץ ותכלית על מעלות חיות כל העולמות שכל חיותם שופע מדקדוק אחד ממנה שהוא נמשך ממקורו הוא עומק מחשבתו יתברך כמו שער האדם הנמשך ממוחו על דרך משל וכנודע מהתיקונים (תיקון סט') והאידרא רבא (חלק ג דף רצג' עמוד א'):

וזאת היתה שמחת דוד המלך עליו השלום שהיה מזמר ומרנן לשמח לבו בעסק התורה בעת צרתו.

אך מה שהיה משתבח בתהלת התורה במעלתה זו, ואמר: (תהילים פרק קיט' פסוק נד') זְמִרוֹת הָיוּ לִי כו' חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי: נענש על זה ואמר לו הקדוש ברוך הוא זמירות קרית להו? משום שבאמת מעלתה זו שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד ממנה היא מבחינת אחוריים של עומק המחשבה כמו שכתוב במקום אחר בשם המקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה על מאמר רבותינו זיכרונם לברכה: (מדרש בראשית רבה פרשה יז' אות ה') רבי חנינא בר יצחק אמר ג' נובלות הן: נובלת מיתה שינה, נובלת נבואה חלום, נובלת העולם הבא שבת, רבי אבין מוסיף עוד תרתין: נובלת אורה של מעלה גלגל חמה, "נובלות חכמה שלמעלה תורה". אבל פנימית שבעומק שהוא פנימית התורה היא מיוחדת לגמרי באור אין סוף ברוך הוא המלובש בה בתכלית היחוד ולגבי אין סוף ברוך הוא כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש כי אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו' והלכך גם לפנימיות התורה אין לשבחה כלל בתהלת חיות כל העולמות מאחר דלא ממש חשיבי ובבחינת פנימיותה אינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקדוש ברוך הוא שמשתעשע בה כי אלקים הבין דרכה וידע מקומה ומעלתה בידיעת עצמו כביכול אבל נעלמה מעיני כל חי כמו שכתוב: (שמות פרק לג' פסוק (כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ: דהיינו בחינת פנימיותה כמו שכתוב שם בשם המקובל אלוקי רבינו יצחק זיכרונו לברכה.

וזה שאומר הכתוב: (משלי פרק ח' פסוק ל') וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ "אצלו" דוקא. אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו "לפניו" דוקא, בְּכָל עֵת: דהיינו בבחינת פנימיותה ועל זה אמר "ואהיה אצלו אמון" אל תקרי אמון אלא אומן כו', ועל בחינת אחוריים אמר: (משלי פרק ח' פסוק (לא) מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם: כי התורה ניתנה בבחינת פנים ואחור כדכתיב במגילה עפה דזכריה: (זכריה פרק ה' פסוק א') הפסוק בשלמותו וָאָשׁוּב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה: ופירשו ב"מצודות דוד" ואשוב – חזרתי והרימותי עיני כלפי מעלה ואראה והנה מגלה פורחת באויר השמים והיא מגלת פורעניות כעין מה שראה יחזקאל כמו שכתוב (יחזקאל פרק ב' פסוק י'): וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי: "והיא כתובה פנים ואחור" ולפי שתפס דוד בבחינת אחוריים לכך נענש בשכחה הבאה מן בחינת אחוריים ונעלם ממנו לפי שעה מה שכתוב: (במדבר פרק ז' פסוק ט') וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ: לחבר וליחד את הכתפיים שהן בחינת אחוריים אל עבודת הקדש היא חכמה עילאה בבחינת פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון כמו שכתוב: (שמות פרק לב' פסוק טו') וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם כו' מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: וכמו שכתוב בירושלמי דשקלים: (ירושלמי מסכת שקלים פרק ו' הלכה א') רבי פנחס בשם רבי שמעון בן לוי התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש חצובה מאש ונתונה מאש דכתיב מימינו אש דת למו: שלא היתה בהן בחינת פנים ואחור עיין שם: בעוד שדוד נענש על קריאתו את דברי התורה "זמירות" בזוהר ישנו ביטוי המורה שהתורה היא "רננה" וצריך להבין איזה שבח יש להקדוש ברוך הוא מהלכות הקובעות שדבר פלוני אסור ודבר אלמוני מותר? ולהבין זאת יש להקדים תחילה פסוק מוקשה מתהילים כתוב מה רבו מעשיך השם מאד עמקו מחשבותיך לכאורה הסדר היה צריך להקדים תחילה מחשבה למעשה?

אלא שביצוע הלכות התורה נדרש לדקדק עד קצה האחרון ואם בפרט אחד קטן וזניח לא נעשה המצווה בשלימותה כי המצוות הם רצונו יתברך וכשם שעל דרך משל באדם למטה אי אפשר לרצות את האדם ברצון חלקי אלא רק בשלמות על דרך זה למעלה עם פרט אחד בהלכה לא נתבצע לא נתקיים רצונו יתברך, אם כן בדקדוק אחד בהלכה תלוי כל הבניין.

ומאחר והלכות התורה הם רצונו יתברך אין לשבח את רצונו כזמירות כי בזה תלוי כל חיות העולמות ואף אחד מן הנבראים לא יכול להשיג עומק הדברים בפנימיותם ורק על ידי החיצוניות ניתן להבין את גודל העומק וריחוקו מאיתנו.  לכן כתוב קודם מה רבו מעשיך השם וזאת משום שמאד עמקו מחשבותיך ואין אנו תופסים את העומק אלא רק את החיצוניות "המעשים".

ולפי שדוד התייחס רק לחיצוניות הענינים וקרוא להם זמירות כי דברי תורה יש בהם פנים ואחור לכן נענש בשכחה הבאה מבחינת אחורים וחיצוניות ולא בפנימיות.

סיכום הפרק

דוד קורא לדברי תורה "זמירות" גם בזוהר דברי תורה נקראים "רננה". וצריך להבין מה השבח יש לבורא יתברך בכך שדבר מסוים מותר ודבר אחר אסור? אלא הוא על דרך הפסוק מה גדלו מעשיך השם מאד עמקו מחשבותיך שלכאורה היה הסדר צריך להיות הפוך להקדים מחשבה למעשה. אלא שהלכות התורה הם רצונו וחכמתו יתברך וברצון חייבים לבצע במלואו ואפילו חסר דקדוק אחד בהלכה הרצון לא התבצע. ומאחר ורבו מעשיך השם זהו משום שאין אנו משיגים את מחשבותיך. מפני היותם רמים ונשאים ונשגבים מבינתנו. ובגלל שהשתמש דוד בביטוי "זמירות" על דברי התורה שזהו תואר אחרון במעלה לכן נענש בשכחה הבאה מהאחורים של חכמה ושכח דווקא מצווה הקשורה בכתף כי הכתף הוא המחבר אחור ופנים. 

סיפור חסידי לפרק

היה פעם יהודי יקר בעל משפחה גדולה, שהיה מוהל והשתדל תמיד להיענות לכל הזמנה של עריכת ברית ומעולם לא נטל כסף על שרות זה אלא לפרנסתו היה יינן ויינו היה מפורסם כיין בעל טעם עדין ומשובח. מעולם הוא לא טרח לגלות סוד טעמו הנפלא של היין ואף אחד לא ידע כיצד זכה שיינו יהיה כל כך מוצלח.

לימים כשחיתן את ביתו הצעירה וערך סעודת שבע ברכות עמד וחילק לכל הנוכחים מיינו המשובח וזירז את הנוכחים לשתות ולאחל אחד לשני את כל הברכות האיחולים כי זה היין האחרון שיש לו כולם תמהו על דבריו אך לא שאלו וביצועו את כל הנאמר בשמחה. ואכן כשהסתיימה סעודת שבע ברכות האחרונה של בתו הצעירה. הבקבוק מעצמו התנפץ ולא נשאר בו יין יותר. כולם ראו ותמהו והיין החל לספר את סיפור היין.

בעבר לפני שנים רבות בא אלי אדם כפרי מאחד מישובי הסביבה ואמר לי שנולד לו בן וצריך למול אותו בכפר סמוך והיום ערב יום כיפור. בתחילה סירבתי ללכת לכפר הסמוך כי אין פנאי ביום כזה. אך לאחר מחשבה שנייה בחרתי להיענות לבקשתו. שאלתי אותו אם יש לו עגלה וסוס שנוחל לנסוע מהר ולחזור מהר והוא השיב שאין לו וצריך ללכת ברגל מרחק של שעה הליכה.

בלית ברירה החלנו ללכת אך מהר הבנתי שהמרחק הוא אולי שעה לצעדיו המהירים של אבי הבן ואילו לי ייקח יותר זמן להגיע לביתו. הלה לא חיכה לי אלא אמר תגיע לכפר תשאל לשמי כולם מכירים אותי.

המשכתי לבד לכפר מצאתי את ביתו ושם מצאתי את אשתו יושבת ומחכה למוהל עם התינוק הבעל איננו כי הלך לעבודתו ורק האישה אומרת שבעלה מסר לה שהמהול צריך לבוא. הנה התינוק תמול אותו בבקשה.

לא הבנתי איזה מן בן אדם זה שאינו נוכח בברית של בנו אך שאלתי עם יש מישהו בבית כי צריך סנדק למול את הבן והשיבה שאין בכל הכפר הזה יהודים בכלל חוץ מהם.

יצאתי החוצה וניסתי לחפש יהודי נוסף שיבוא להיות סנדק והזמן עובר ואין בנמצא אף יהודי לפתע הגיע יהודי קבצן עצרתי אותו והסברתי לו שהוא זכה מן ההפקר בזכות להיות סנדק בברית שזאת זכות גדולה מאד אך הוא משיב אין לי זמן אני ממהר לעיר הסמוכה לפגוש יהודים כי ערב יום כיפור היום ואולי עוד הספקי להרוויח כמה פרוטות לצדקה. שאלתי אותו כמה הוא חושב שהוא ירוויח מיהודים והשיב אולי רובל כסף אחד הבטחתי לו שאני אשלם לו ורק שיבוא איתי לברית. נתרצה ההלך וערכנו את הברים לאחר מכן עכבתי אותו עוד מעט והוצאתי יין שהבאתי איתי לברית וברכנו את הברכות. הודעתי לאישה כי מאחר ולא אמרו לי איזה שם לתת לבן נתת לו את השם "אברהם". ההלך איחל לי שהיין שלי יהיה ערב כל ימי עד שאחתן את האחרון ילדי. וברוך השם ברכתו נתקיימה במלואה כשאין לי כל מושג מיהו ההלך ההוא אך ראו שברכתו נתקיימה במלואה.