אני רוצה ללמוד תורה

לפני כארבעים־חמישים שנה ארע המעשה: בן למשפחה אמריקאית רחוקה מתורה ומצוות הלך לפני בר המצווה ללמוד על משמעות העלייה לתורה. התעורר הילד ללמוד קצת אידישקייט, והחליט שרוצה לעבור וללמוד בבית ספר יהודי, בו לומדים יהדות. ההורים בלית ברירה נתנו את הסכמתם.

ביקש הילד להתקבל בבית ספר מתאים. אך כאשר שמעו שהוא איננו יודע קרוא וכתוב בעברית, לא קבלוהו. ביקש להתקבל בבית ספר אחר, אך הדבר חזר על עצמו. כך ניסה מספר בתי ספר עד שאחד המנהלים קרא לו לראיון. הנער הלך בשמחה ובהתרגשות, הם שוחחו ביניהם, והמנהל התרשם מאד לטובה.

שאלו המנהל – האם אתה יודע גמרא? לא, הייתה התשובה. האם אתה יודע משניות? לא. הלכה? לא. קרוא וכתוב? לא. הסתכל המנהל על רשימת ילדי כתה ח' ואמר שאין מקום. טען הילד שמוכן לרדת כיתה, ובלבד ללמוד יהדות. המנהל הביט ברשימות וטען – אין מקום. הסכים לרדת לכיתה נמוכה יותר, ובכל פעם המנהל בשלו. עד שהנער היה מוכן ללמוד עם ילדים בכיתה א' קרוא וכתוב, ובלבד ללמוד בבית ספר יהודי. אך המנהל בשלו – אין מקום.

אמר הנער: כבוד המנהל, אני רואה, שאינך מעוניין להכניס אותי לבית ספרך. אבקש ממך בקשה קטנה, לרשום לי על פתק שאינך מוכן לקבלני, ולחתום. לשם מה? שאל המנהל. לאחר 120 אקח איתי את הדף החתום – אמר הנער – וכאשר ישאלו אותי האם למדתי תורה, אגיש את הפתק החתום, ואומר – אני רציתי, אך אתה כבוד המנהל לא הסכמת.

המנהל התרגש מאד ואמר – אני אלמד אותך קרוא וכתוב, אני אלמד אותך תורה, משניות, גמרא עד שתגיע לרמת בני כיתתך.

היום נער זה הוא אחד הרבנים החשובים בירושלים. הרצון הכנה של הילד ללמוד, שינה את העומד מולו, ובכך הצליח לעלות מעלה מעלה.

כן יגדלוהו לתורה

נתבונן בברכותיו של הרבי המלוות אותנו לאורך כל הדרך.

תינוק חדש בא לעולם במזל טוב, וברכתו של הרבי נשלחת: "כשם שהכניסוהו לבריתו של אברהם אבינו, כן יגדלוהו לתורה, לחופה ולמעשים טובים, מתוך הרחבה…"

וכן בלידת בת הנוסח הוא זהה, כולל תיבת "לתורה", שכן גם בת שייכת ללימוד [רוב חלקי] התורה, ומסייעת ללימוד התורה של בעלה ובניה.

הבן גדל ב"ה, וכבר מגיע הזמן לספר (לגזוז) את שערו ולהשאיר את הפאות. ברכתו של הרבי: "ביום בו יתמלאו שלוש שנים ל… שיחי', יהי רצון שיגדלו אותו לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה".

ברכתו של הרבי מלווה את הילד אף בהגיעו לגיל המצוות: "יהי רצון מה' יתברך, אשר מבן שלש עשרה למצוות יגדל לבן חמש עשרה וכו'.. ויוסיף התמדה ושקידה בלימודו בתורה, בתורת הנגלה וכן בתורת החסידות".

בנישואין: "בטח החליטו שניהם לבנות את ביתם על יסודי התורה והמצווה כפי שהם מוארים במאור שבתורה זו תורת החסידות"…

מרגע היוולדו, ועד לתחנה בה הופך הפעוט לאברך המקים את ביתו ובונה את יסודותיו, הוא מלווה בברכות, ברכות רוחניות, שלא ישכח את העיקר ותהיה לו הצלחה בדרך שבחר – הצלחה רוחנית וגשמית גם יחד.

עמוד התורה במקום הראשון

בשנת תשי"א, עם קבלת הנשיאות, מוסר הרבי הצהרה – "סטייטמענט" כלשונו הקדוש. ה'סטייטמענט' הוא כדלהלן: "שלש האהבות – אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל הן"כולא חד" ואי אפשר להפריד ביניהן". הרבי ביקש לפרסם זאת בכל מקום, והמשיך: "וכאשר יהיו שלוש האהבות, הרי זה חוט המשולש אשר לא במהרה ינתק, וזה גם יביא את הגאולה".

בשנת תש"ג מלקט ומסדר הרבי את לוח "היום יום" – לוח אור זרוע לחסידי חב"ד, בו מפורטים השיעורים הקבועים של כל יום. בכך מביא הרבי את תקנת הרבי הריי"צ לאמירת חת"ת – חומש, תהלים ותניא, לידי פועל. המעניין הוא שזוהי הפעם הראשונה בה התבצעה חלוקת התניא.

הרבי מסיים את הלוח בברכת החסידים[1]: "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו".

בשנת תשל"ד הרבי פותח תעמולה אודות ה'מבצעים', וביניהם 'מבצע תורה' ו'מבצע בית מלא ספרים'.

בשנת תשמ"ז – בתקופה זו בכל שיחה, גם ב'ראלי' לילדים, דיבר הרבי על כך שכל בית יהיה בית חב"ד. והרבי ביאר שפירושו – בית של תורה, בית של תפילה, בית של גמילות חסדים.

לאורך כל הדרך, מוביל עמוד התורה במקום הראשון.

האם? מדוע? וכיצד?

האם באמת בדורנו זה, הדור של עקבתא דמשיחא שעניינו הוא עולם העשייה, מידת המלכות, התגלות מלכותו של מלך המשיח, יש לתת דגש על הנושא של "ותן חלקנו בתורתך"?

מדוע לימוד התורה הוא עניין חשוב ביותר, ומדוע גם אנו הנשים נקראות אל הדגל?

ושאלה אחרונה, כיצד אנו יכולות לעמוד במשימה?

להלן יתבארו תשובות לשלוש שאלות חשובות אלו, לאור דבריו של הרבי.

האם אכן חשוב להדגיש בדורנו זה את לימוד התורה?

באחת ההתוועדויות ביקש ר' יששכר דב וייס את ברכת הרבי לעסקיו. "אני מעוניין להכניס את החברה שבבעלותי לבורסה", אמר, וביקש ברכה. שאלו הרבי – "ומה תתן לי?" ר' יששכר דב ענה מיד – "כל אשר לי, הנני מוכן ומזומן לתת לרבי". בקשתו המפתיעה של הרבי הייתה – "בפעם הבאה תביא איתך טויזנט בלאט גמרא" – אלף דפי גמרא!

היינו מצפים, שהרבי יענה לו לתת לצדקה סכום נכבד. אך לא, הרבי מבקש דפי גמרא. הרבי רוצה שחסידיו ילמדו ויהיו בקיאים בתורה.

בהזדמנות אחרת אמר הרבי[2]: "עכשיו הוא הזמן שצריכים לכבוש את העולם על ידי יגיעה והוספה ביתר שאת ויתר עוז בלימוד התורה. צריכים "לגזול" משעות העסק, ולנצלם ללימוד התורה".

כי המאפיין של תנועת חב"ד הוא כשמה – חב"ד, חכמה בינה ודעת. חכמה – נקודת העניין, בינה – פירוט, דעת – הוספה באיכות, הפנמת הלימוד הלכה למעשה.

כלומר, חב"ד עניינה לימוד בכמות ובאיכות. לימוד בריבוי, בכל עת ובכל פנאי, אך לא לשם כבוד ח"ו, וגם לא כמצוות אנשים מלומדה, אלא לחיות את התורה באיכות, באופן של "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". זוהי גם המשמעות הטמונה בדברי חז"ל על הפסוק "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", אורה – זו תורה. התורה היא הנותנת לנו את האור, הדרך והכיוון לכל מעשה שלנו.

מספרים על פרופסור עם זקן ארוך, ששאלו אותו כיצד הוא ישן בלילה, האם הזקן מעל השמיכה או תחת השמיכה. חשב וחשב, ולא זכר כיצד ישן. בלילה – לא הצליח להירדם, רגע סידר את הזקן מעל לשמיכה ורגע תחתיה. בכל רגע הוא שינה תנוחה. 'כיצד ישנתי עד כה?' חשב לעצמו…

כאשר היה הזקן חלק אינטגרלי ממנו, הוא לא היווה שום קושי, אלא הוסיף לו הוד והדר. אך כאשר הזקן הפך לרשות עצמאית, הוא היווה נטל.

לימוד התורה בהשקפה החב"דית בכמות ובאיכות, אינו תוספת על חיינו הרגילים, אלא הוא מקור החיים וחלק בלתי נפרד מהם.

אצל הרבי אפשר לראות דוגמא אישית לדבר: הרבי, שמנהיג את כל העולם ועסוק וטרוד למען עם ישראל באופן כללי ובאופן פרטי, הרבי, שכל רגע אצלו מנוצל עד תומו – היה מסתגר בכל יום למשך שמונה שעות תמימות ולומד תורה.

הרבי הקודם התבטא פעם על הרבי, שבשעה ארבע לפנות בוקר הוא תמיד ער – או שקם ללמוד, או שעדיין לא הלך לישון.

אהבה ללימוד תורה

את האהבה ללימוד התורה ניתן לראות כבר אצל רבנו הזקן. בתניא פרק ל"ז הוא מדבר אודות מעלת המצוות: "הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה .. ועכשיו שמקיים בהם מצות ה' ורצונו הרי החיות שבהם עולה ומתבטל ונכלל באור אין סוף ברוך הוא", ועוד ועוד. ובהמשך הפרק, מדבר במעלת לימוד התורה: "ומה שאמרו רז"ל שת"ת כנגד כולם וכו'" – שלימוד התורה הוא לאין־ערוך.

לכאורה, הרי בפרק זה מדובר במעלת המצוות, ומה עניין התורה לכאן? ומתרצים, שאהבת התורה אצל אדמוה"ז הייתה כה רבה, עד שלא יכול היה להתאפק, והכניס את מעלת התורה.

הרבי הריי"צ לומד את מאמר המשנה "ולא עם הארץ חסיד" – כפשוטו. חסיד מתאים לו ללמוד ולדעת, כל אחד ואחד במידת היכולת שלו. האם מתאים ששליח לא ידע הלכה, או שלא ידע ללמוד חומש, גמרא, חסידות?!

כשיהודי לומד תורה הוא מתאחד עם פנימיות רצונו של הקב"ה – עד לתורה כפי שהיא בגן עדן, שלכן כתוב "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". למעלה מזה, הוא מתאחד עם התורה כפי שתתגלה בימות המשיח – "תורה חדשה מאיתי תצא". במיוחד כאשר לומדים חסידות – פנימיות התורה, שהיא טעימה מתורתו של משיח.

גם כל ענייני העולם, שורשם הוא נעלה מאוד, אך האור בעולם בפועל הוא בצמצום – הארה בלבד. מה שאין כן בתורה, הצמצום הוא בצורה שונה – תמצות. שום דבר לא נחסר בתורה על ידי הצמצום. "אנכי" ראשי תיבות 'אנא נפשי כתבית יהבית' – הקב"ה בעצמו נמצא בתורה. כשיהודי לומד תורה, הוא מתאחד עם כל העניינים הנעלים ביותר, והצמצום מתבטא רק בכך שהכל נמצא בהעלם, בצורה מוסתרת.

התורה היא מזון הנפש

כשם שאדם שלא אכל ארוחת־בוקר חש קושי, חלישות, סחרחורות, וקשה לו לתפקד, כך אדם שלא לקח את מזון הנפש – התורה, צריך להרגיש שלא בנוח.

סיפר אברך צעיר, שהיה אצל הרבי בתש"מ בתור ילד. פנה אליו הרבי ושאל – מה למדת בחומש? ולא ענה. מה למדת במשנה? ולא ענה. "איך יכול להיות שיעבור יום על ילד יהודי בלי לימוד התורה"? שאל הרבי. מאז, סיפר האברך, לא עבר יום שלא למדתי תורה. גם כשהיה טיול בקעמפ וכמעט נרדמתי, קמתי מיד במלא המרץ ביודעי שלא יכול לעבור על ילד יהודי יום בלי לימוד התורה.

בהיום יום מובא, ש"לימוד התורה בכל יום נוגע בנפשות ממש, בנפש הלומד ובנפשות בני ביתו, הלימוד יוצר בבית אויר של תורה ויראת־שמים".

צדיקים הרי דומים לבוראם, וכאשר לומדים את תורתו של הרבי – מתאחדים עם הרבי. הלימוד צריך להיות באופן כזה, שיאפשר לנו לראות את הדברים מתוך נקודת המבט של הרבי. הזכות הגדולה של דורנו – דור הגאולה – היא, שכל חסיד יכול להביט על כל פרט בעולם, על כל מהלך העניינים, במשקפיים של הרבי. חסיד הוא הרי שליח, וכשליח הוא חייב לדעת את רצון המשלח: איך להתנהג, איך לכוון, איך להבין את הלימוד ואיך להשפיע.

"ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה. כשהוא לומד מאמרי החסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש.. בלימודם ובהתוועדותם.. הנה בזה היא ההתקשרות"[3].

מבין כל תורת הרבי, יש ייחודיות לאגרות קודש. על אגרת הקודש (של אדמו"ר הזקן) אמר הרבי הריי"צ[4]: "בכל מילה שב"אגרת הקודש".. גלום חתיכת "עצמי", חתיכת חיים. הכל הוא רציני, מתוך בכי עמוק, מורגש שהמילים נובעות ממעין רחוק עמוק וחזק. אך מילים אלו.. חיות בחיות פנימית, המילים עצמם צועקות מעצמן, הדברים הקדושים שיצאו מלב בוער, בוערים עדיין ב"ה גם כיום בלבת אש קודש .. הם צועקים, הם מבקשים, הם מצווים".

על ידי עיון באגרות הקודש, לומד החסיד לראות בכל דבר – מה הרבי אומר על כך, איך הרבי רוצה שננהג – להסתכל במשקפיים של הרבי.

כה רב כוח התורה, עד שמסופר על רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, שבשעת בצורת אמר עניין בתורה, ופעל על ידי כך שירדו גשמים מעל הטבע.

מדוע גם אנו הנשים נקראות אל הדגל?

ידוע ומוכר השיר: כשהרבי צוחק – צוחקים כל החסידים, כשהרבי בוכה – בוכים כל החסידים. מי הוא ה'רבי', המנהיג בבית? מי יוצר את האווירה?

שאלתי אלפי נשים בארץ ומחוצה לה, מי לדעתן משרה אווירה, מוביל, מנחה בבית? כולן ענו תשובה אחידה: אמנם האיש הוא ראש המשפחה, אך האשה היא המנווטת, ולה יש השפעה רבה שהבית יהיה כפי שצריך לנחת רוח הרבי.

הרבי מתבטא[5]:

"ולא עוד, אלא שיש יתרון בחינוך הנשים לגבי חינוך האנשים – כיון שמצד טבע הנשים נעשית פעולתן בחינוך בלשון רכה, ומתוך רגש של קירוב, אהבה וחיבה, ורואים במוחש ובפרט בדורות האחרונים שדוקא בדרך של קירוב וחיבה גדולה יותר הצלחת החינוך. בהשתדלות של הנשים שבניהן ילמדו תורה – באקרו.. בנייהו לבי כנישתא דמקריין ומתניין בנייהו – טורחות לגבי בניהם להביאם לבית הכנסת, בזה נכללים כל האופנים של עידוד, חיזוק וזירוז שיוסיפו בלימוד התורה בהתמדה ושקידה".

והיא, בחן המיוחד לה, יכולה להשפיע על בעלה ועל ילדיה. באגרת קודש כותב הרבי (בתרגום מאנגלית):

"האשה צריכה להשגיח ולעורר את הבעל שלא ישכב לישון בלילה כל זמן שלא סיים את שיעורי הלימוד. וגם כאשר הבעל טוען שהוא עייף ובלאו הכי יירדם על הספר, צריכה האשה להסביר לו שמוטב שיירדם עם פתגם בספר התניא, או בשאר ספרים, מאשר יירדם מתוך דאגות".

על האשה להיכנס לנעליים של בעלה, להבין את קשייו. ולהבהיר לו, שלטובתו האישית מוטב שיקפיד על השיעורים השווים לכל נפש, בנחת בהבנה, כל אחד בדרגתו הוא.

כל אשה מעוניינת להקים בית חסידי לתפארת. כאשר האשה תהיה חדורה בתודעה שהכל מתחיל מהראש ותרומם את הלימוד, שאר הפרטים יתרוממו גם הם.

כשאדמו"ר הריי"צ יצא ממאסר, הוא כתב: "לא אותי בלבד גאל ה' יתברך, כי אם את .. כל אשר בשם ישראל יכונה". כי כאשר מרימים את הראש, מרימים בדרך־ממילא את כל הגוף אפילו את הרגליים. היום גם הפסיכולוגיה מכירה בכך שהכל תלוי ב'נקודת מבט'. התפקוד הבריא תלוי במוח.

הרבי במכתביו כותב: "נשי ובנות חב"ד צריכות להשתדל ולהגביה ולעלות את כללות המצב של צעירי חב"ד, אנשי חב"ד וזקני חב"ד. שיגדל דור של לומדים, מקיימי מצוות, נותני צדקה וכו'".

כיצד מעוררים את הרצון?

על עשר המכות אומרים בהגדה: "ר' יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ"ח עד"ש באח"ב". אף אנו נשתמש בסימנים כתשובה לשאלת ה"כיצד"? איך וכיצד עלינו להפנים את "ותן חלקנו בתורתך"?

וסימנו: "משיח עכשיו"

משיח וגאולה – לימוד ענייני משיח וגאולה, מלבד היותו "הדרך הישרה הקלה והמהירה" לזירוז הגאולה, גורם לצפות לגאולה, להתכונן, "לחיות עם משיח" בכל יום נלמד ענייני גאולה ומשיח – אולי בארוחה בצוותא, אולי לפני השינה, אולי בחברותות, כל חד לפום שיעורא דיליה – באופן המתאים לו.

שולחן שבת – שיאמרו עליו דבר תורה, שהאורחים יספרו, הילדים ימסרו יחזרו על מה שלמדו השבוע – וכל זה כמובן בליווי הניגונים. כך יהפוך 'שולחן השבת' להתוועדות.

יחד – התעניינות בלימוד. הרבי כותב: "על ידי התעניינות והשתתפות של הנשים בתלמודם של בניהם, שכאשר הילדים חוזרים לבתיהם מה'חדר', תלמוד תורה או ישיבה, שואלת אותם אימם ומבקשת מהם שיחזרו ויעברו על תלמודם – הרי נוסף על התועלת שבחזרת הלימוד, הרי הלימוד עם האם בהדרכתה המיוחדת ביתר חום ורגש לבבי מאשר האב, שהלימוד עמו בדרך של בחינה, מוסיף חיות והתלהבות יתירה בלימודם של הילדים". הרבי גם מעודד את הנשים, וממשיך: "עוד זאת, שעל ידי שהנשים לומדות עם בניהם, נתוסף בלימוד התורה בנשים עצמן – להזהיר גדולים וגדולות ע"י התעסקותם עם הקטנים".

חיבה ואהבה ללימוד התורה – שיר הערש אותו תשמיע האם, יספר על אהבת התורה – "טובה תורה מכל סחורה". אותיות הא"ב שיהיו תלויות בחדר, ולפני השינה תראה לילד את האותיות. האם תלביש את הילד בבגדים חגיגיים בהכנסת ספר תורה. האמא יכולה להחדיר בילד באהבה, שעדיף להמיר עמל בעמל. כלשון הרבי: "עמל של תורה לעומת עמל של דרך־ארץ, עמל של פרנסה וכו'". כי "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך־ארץ".

עידוד – דירבון ללימוד תניא ומשניות בעל פה – לעודד לנצל את הזמן הפנוי כראוי, ולמצות את כשרונותיהם האישיים של כל אחד ואחת. זאת על ידי מילה טובה, מתן פרסים קטנים וגדולים, רכישת ספרי קודש לילדים, ואפילו, במידת האפשר, פרס גדול של נסיעה לרבי, שהלימוד יהווה לו הכנה.

כבודה פנימה – צניעות. אומר הרבי: "הוספה בצניעות של האשה, יש לה השפעה רוחנית על בעלה וילדיה והשפעה גשמית, גם יחד".

שלום בית – אם הבעל רוצה ללכת ללמוד, והיא מעוניינת, אולי בצדק, שיעזור לה בבית – שתזכור את החשיבות של לימוד התורה ואת ההשפעה החיובית בבית. ואם הוא איננו מעוניין, אז היא תעודד אותו לעניין, בתבונתה המיוחדת ובקצב שלו.

ועוד סגולה יפה לשלום בית, היא קביעת לימוד בחברותא יחד עם בעלה. וכלשון הרבי[6]: "יש לעורר גם את הלימוד של איש ואשתו – שהאיש לומד עם האשה, וייתכן שגם האשה לומדת עם האיש.. ובפרט בדור הזה שהנשים הן 'חכמניות'".

יחס של כבוד – למחנכים. ישבו בהתוועדות שני אבות, האחד עוסק בלימוד, אך את בנו אין זה מעסיק. והשני עוסק בשליחות ובנו לומד בשקידה והתמדה. החלו לברר מדוע. אמר השליח: כשבני חוזר מהישיבה ומספר לי מה אמר ראש־הישיבה, אני מאזין לו בקשב רב, ולבסוף אני פולט: הלוואי ויכולתי ללמוד כמוהו… וכאשר מדובר על המורה ר' חצק'ל – אין בכלל על מה לדבר, כל מילה פנינה. הוריד את ראשו האב השני ואמר: בעיני ראש־הישיבה בקושי יודע ללמוד, ור' חצק'ל לצערי אינו מבין את נפש הילד.

הערכה ונתינת מקום של חשיבות למלמדים, למחנכים ולראשי ישיבות – מעוררים בלב הילד או הנער את הרצון ללמוד ולקבל מהם.

ותן חלקנו בתורתך – תפילה. אנו נעשה את כל אשר ביכולתנו, ואתה הקב"ה – "ותן בלבנו בינה, להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצוותיך, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך"…

נסיים בתקווה ובדרישה, שעל ידי שאנו נמלא אחר הוראות הרבי, לעשות כלים למטה, לחיות משיח, לבקש משיח, לפעול ולעשות לביאתו – לפתע נשמע קול קורא בשמנו: "ענווים, הגיע זמן גאולתכם".