חודש אב חודש הרחמים

על אודות חודש אב שעניינו רחמים נכתב שלכאורה אין זה מובן מדוע היה בו החורבן, שכן אב – מורה על רחמים, כמו שכתוב "כרחם אב".

גם סדר האותיות במילה "אב", א' ב', מלמטה למעלה, מורה על רחמים, כפי שכתוב גם בזוהר שסדר האותיות מלמטה למעלה הוא רחמים ואילו מלמעלה למטה הוא דינים וגבורות, לכן חודש תשרי, שכתוב מלמעלה למטה, ת' ש' ר', הוא חודש של דין והעולם נידון בו, ואילו חודש אב, שכתוב מלמטה למעלה, א' ב', הוא של רחמים[1].

איך ייתכן שהחודש שאירעו בו כל כך הרבה מאורעות של פורענות – חמשת הדברים שנימנו במסכת תענית[2] ובהם חטא המרגלים, שהיה המקור לחורבן[3], חורבן בית ראשון ועניינים נוספים – נקרא בשם "אב", שמורה על רחמים דווקא?

אלא האמת היא שכל העניינים הקשים והחמורים הללו שאירעו באב גם הם רחמים. הרי כל חפצו של הקב"ה לעשות חסד ורחמים, ובפרט עם עמו ישראל, שהם בניו וצאן מרעיתו; אלא שיש רחמים נגלים ויש רחמים נסתרים, ודווקא הרחמים הנסתרים גדולים יותר ובגלל גודל מעלתם אינם יכולים להתגלות, כי אם בלבוש של דין דווקא.

לכן חודש זה נקרא בשם "אב", שמורה על  הרחמים, כי ענייני הפורענות הם לבוש של דין שבו יורדים רחמים גדולים ביותר. "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך"[4].

חודש מנחם אב חודש נחמה

בזכות רחמים גדולים אלו מוסיפים בשבת מברכים, כשמברכים את החודש, "מנחם אב". היינו, שבכל ענייני שטרות וגיטין של החודש על פי תורה הוא "אב", אף על פי כן בברכת החודש מנהג ישראל שקוראים את שמו של החודש "מנחם אב", להראות שזהו חודש של נחמה, שאף שהוא נראה על פניו כחודש של דין – באמת הוא חודש של רחמים גדולים.

כאשר מדברים על חודש אב חשוב לזכור גם את יום ט"ו באב שהיה יום שמח לישראל, ואולי הוא מבטא יותר את הצד הנגלה שבמידת הרחמים הגדולה של החודש. כך יוצא שאמנם משנכנס אב ממעטים בשמחה[5], יחד עם זאת על אותו החודש ממש "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים"[6].

ועל פי החסידות ממעטים את הדברים העצובים של החודש על ידי שמחה שעורכים סיומים וכד'.