דָּמָא בֶּן נְתִינָה מְכַבֵּד אֶת אָבִיו

בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם שֵׁרְתוּ בּוֹ הַכֹּהֲנִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, כְּשֶׁהֵם לְבוּשִׁים בְּתִלְבָּשְׁתָּם הַמְּיֻחֶדֶת. מַרְשִׁימִים בִּמְיֻחָד הָיוּ בְּגָדָיו שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. אֵלֶּה הוּכְנוּ בִּמְיֻחָד עֲבוּרוֹ, וְהַבּוֹלֵט שֶׁבָּהֶם הָיָה הַחֹשֶׁן – אוֹתוֹ נָשָׂא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל חֲזֵהוּ וּבוֹ הָיוּ מְיֻצָּגִים כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶמְצָעוּת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אֲבָנִים יְקָרוֹת – אֶבֶן חֵן מְיֻחֶדֶת כְּנֶגֶד כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵים־עָשָׂר הַשְּׁבָטִים.

וַיְּהִי הַיּוֹם, וְאַבְנוֹ שֶׁל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, הַקְּרוּיָה יָשְׁפֵה – אָבְדָה. הִזְדָּרְזוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לָתוּר אַחַר אֶבֶן חֲדָשָׁה שֶׁתַּחְלִיף אֶת זוֹ שֶׁאָבְדָה, כְּשֶׁהֵם מְצֻיָּדִים בְּכַמּוּת נִכְבָּדָה שֶׁל מַטְבְּעוֹת זָהָב מִקֻּפַּת הַמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ אֶת עֲבוֹדָתוֹ כְּסִדְרָהּ.

עָבְרוּ הַחֲכָמִים מִמָּקוֹם לַמָּקוֹם עַל מְנַת לְהַשִּׂיג אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה בְּיֹפִי וּבְגֹדֶל הָרְאוּיִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְשַׁבְּצָהּ בְּבִגְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אוּלָם לֹא מָצְאוּ אֶת מְבֻקָּשָׁם. רַק לְאַחַר־זְמַן נָשְׂאוּ מַאֲמַצֵּיהֶם פְּרִי, וְנוֹדַע לָהֶם כִּי בָּעִיר אַשְׁקְלוֹן גָּר אִישׁ עָשִׁיר וּשְׁמוֹ דָּמָא בֶּן נְתִינָה, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ יֵשׁ שֶׁפַע שֶׁל אֲבָנִים יְקָרוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר בְּכָל הָאָרֶץ.

הָלְכוּ הַחֲכָמִים לָעִיר אַשְׁקְלוֹן, אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל דָּמָא בֶּן נְתִינָה, וְדָפְקוּ עַל הַדֶּלֶת. יָצָא אֲלֵיהֶם דָּמָא, בֵּרְכָם לְשָׁלוֹם וְשָׁאַל לִרְצוֹנָם. סִפְּרוּ לוֹ הַחֲכָמִים כִּי שָׁמְעוּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִבְחָר גָּדוֹל שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן אֶבֶן יָשְׁפֵה בְּגֹדֶל וּבְאֵיכוּת הַנְּחוּצִים לָהֶם. לְאַחַר שֶׁהֵשִׁיב בְּחִיּוּב בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לִמְכֹּר לָהֶם אֶת הָאֶבֶן הַמְּדֻבֶּרֶת תְּמוּרַת מֵאָה דִּינְרֵי זָהָב. הִסְכִּים דָּמָא בֶּן נְתִינָה לְהַצָּעָתָם, וְהִזְמִין אוֹתָם לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וּלְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבִיא לָהֶם אֶת מְבֻקָּשָׁם.

נִגַּשׁ דָּמָא לְהָבִיא אֶת אֶבֶן הַיָּשְׁפֵה הַמְּיֻחֶדֶת מִן הַתֵּבָה שֶׁבָּהּ שָׁמַר אֶת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, אַךְ לְהַפְתָּעָתוֹ הָיְתָה הַתֵּבָה נְעוּלָה, וּמַפְתְּחוֹתֶיהָ הָיוּ מֻנָּחִים מִתַּחַת לַכַּר שֶׁלִּמְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

חָשַׁשׁ דָּמָא בֶּן נְתִינָה שֶׁאִם יְנַסֶּה לְהוֹצִיא אֶת הַמַּפְתְּחוֹת מִתַּחַת לַכַּר יִתְעוֹרֵר אָבִיו מִשְּׁנָתוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא רָצָה לְהַפְרִיעוֹ וְלִגְרֹם לוֹ צַעַר חָזַר אֶל הַחֲכָמִים וְאָמַר לָהֶם:

"צַר לִי, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל; לֹא אוּכַל לִמְכֹּר לָכֶם אֶת הָאֶבֶן שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם״.

חָשְׁבוּ הַחֲכָמִים שֶׁאוּלַי הוּא אוֹמֵר כָּךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה תַּשְׁלוּם גָּבוֹהַּ יוֹתֵר תְּמוּרָתָהּ, וְעַל־כֵּן אָמְרוּ לוֹ:

"אֵם תִּמְכֹּר לָנוּ אֶת הָאֶבֶן, נִתֵּן לְךָ מָאתַיִם דִּינְרֵי זָהָב בִּמְקוֹם הַמֵּאָה שֶׁהִבְטַחְנוּ!"

עָנָה דָּמָא:

"לֹא! אֵינֶנִּי יָכוֹל לִמְכֹּר לָכֶם אֶת הָאֶבֶן!״

אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים:

״אָנוּ זְקוּקִים מְאֹד לָאֶבֶן הַיְּקָרָה. נִתֵּן לְךָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינְרֵי זָהָב!״

אַךְ דָּמָא לֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אֹפֶן, וְאַף כַּאֲשֶׁר הִצִּיעוּ לוֹ אֶלֶף דִּינָרִים לֹא שִׁנָּה דַּעְתּוֹ, וְנוֹתַר אֵיתָן בְּסֵרוּבוֹ.

רָאוּ הַחֲכָמִים שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּיָדָם לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ לִמְכֹּר לָהֶם אֶת הָאֶבֶן, וְהָלְכוּ מִשָּׁם מְאֻכְזָבִים.

שְׂכָרוֹ שֶׁל דָּמָא בֶּן נְתִינָה עַל כִּבּוּד אָבִיו

מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הִתְעוֹרֵר הָאָב מִשְּׁנָתוֹ. הִזְדָּרֵז דָּמָא לָקַחַת אֶת הַמַּפְתְּחוֹת, פָּתַח אֶת הַתֵּבָה, הוֹצִיא אֶת אֶבֶן הַיָּשְׁפֵה הַמְּבֻקֶּשֶׁת וּמִהֵר בְּעִקְבוֹת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. כַּאֲשֶׁר הִשִּׂיג אוֹתָם נָתַן לָהֶם אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה שֶׁבִּקְּשׁוּ. שָׂמְחוּ הַחֲכָמִים שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְרָצוּ לְשַׁלֵּם לוֹ אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב, כְּפִי שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ לָאַחֲרוֹנָה, אוּלָם דָּמָא סֵרֵב לְקַבְּלָם.

"תְּנוּ לִי מֵאָה – אָמַר לָהֶם – כְּפִי שֶׁהִבְטַחְתֶּם לִי בִּתְחִלָּה. אֵינֶנִּי חֵפֶץ בְּכָל הוֹן עַל כָּךְ שֶׁכִּבַּדְתִּי אֶת אָבִי!״

וְהַשֵּׁם הַנֶּאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר שִׁלֵּם לְדָמָא אֶת שְׂכָרוֹ תְּמוּרַת הַקְפָּדָתוֹ עַל מִצְוַת כִּבּוּד אָב, וּפָרָתוֹ הִמְלִיטָה פָּרָה אֲדֻמָּה – מְאֹרָע נָדִיר הַמִּתְרַחֵשׁ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בְּיוֹתֵר. וּמִכֵּיוָן שֶׁקִּיּוּמָהּ שֶׁל מִצְוָה חֲשׁוּבָה בַּתּוֹרָה תָּלוּי בִּמְצִיאוּתָהּ שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה, מִהֲרוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לִרְכֹּשׁ אֶת הַפָּרָה הַמְּיֻחֶדֶת מִדַּי דָּמָא, וְהֶעֱנִיקוּ לוֹ זָהָב כְּמִשְׁקַל הַפָּרָה. כָּךְ בָּא דָּמָא בֶּן נְתִינָה עַל שְׂכָרוֹ מִשָּׁמַיִם.

(על־פי תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א הלכה א; תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לא ע״א)