מדוע זכה אבא אומנא לבת קול בכל יום?

הקראת כתבה
יום חמישי ט״ו תמוז ה׳תשע״ו
בכל יום ויום הייתה באה בת קול לאבא אומנא ואומרת לו: “שלום עליך”. לאביי, הייתה באה אחת לשבוע, בערב שבת, ואילו לרבא – הייתה באה אחת לשנה, בערב יום הכיפורים.
תמונה

 

 

לא כל אדם זוכה לבת קול ולא באותה תדירות

בכל יום ויום הייתה באה בת קול[1] לאבא אומנא ואומרת לו: “שלום עליך”. לאביי[2], הייתה באה בת קול אחת לשבוע, בערב שבת, ואילו רבא[3] – הייתה באה לו בת קול אחת לשנה, בערב יום הכיפורים. חלשה דעתו של אביי, ורצה לדעת מדוע הוא עצמו אינו זוכה לבת קול בכל יום, כשם שזוכה לה אבא אומנא. אמרו לו מן השמים: אל ירע בעיניך על דבר זה, כי אתה לא תוכל לעשות את המעשים הטובים שעושה אבא אומנא.

 

מדוע זכה אבא אומנא לבת קול בכל יום?

ומה היה עושה? אבא אומנא, מקיז דם[4] היה, וכל הנהגתו בעת שעשה את מלאכתו הייתה בדקדוק הלכה ואף לפנים משורת הדין. שני מקומות נפרדים היו לו, ובהם היה מוציא דם למי שנזקק לכך. אחד מהם היה מיועד לגברים, והשני – לנשים. כאשר היה צריך להקיז דם לאישה היה משתמש בבגד מיוחד שבו היה רק נקב אחד קטן כדי שדרכו יקיז את הדם, וכך היה דואג שלא יראה את בשרן של הנשים, שמא יבוא לידי הרהור. לא רק בענייני צניעות היה נזהר כל כך, אלא גם בענייני ממון: את הכסף תמורת עבודתו לא היו האנשים משלמים לו ישירות אלא מניחים בכלי שהיה מונח בחוץ, כדי שאם יבוא אדם שאין בידו לשלם יוכל להיכנס לאבא אומנא ללא תשלום, אך לא תיגרם לו בושה. יתרה מזו: כאשר הגיעו אליו אנשים שלא הייתה ידם משגת לקנות אוכל כדי להשיב את נפשם אחרי הקזת הדם, היה נותן להם מכספו. גם כאשר בא אליו תלמיד־חכם לא רצה אבא אומנא לקחת ממנו תשלום.

 

שני תלמידי חכמים מנסים את אבא אומנא

פעם אחת שלח אביי שני תלמידי־חכמים כדי לנסות את אבא אומנא ולבדוק את מעשיו: השניים הגיעו לביתו, והוא הגיש להם דברי מאכל ומשקה וגם הכין להם מקום לישון: הוא קיפל מצעי צמר זה על גבי זה, והכין מהם מצע נוח לשינה. בבוקר נטלו החכמים את המצעים שישנו עליהם, ולקחו אותם אל השוק. בשוק פגשו את אבא אומנא וביקשו ממנו להעריך את שווי המצעים שבידיהם. “כך וכך הם שווים”, אמר אבא אומנא.

אמרו לו: “ואולי הם שווים יותר?”

אמר להם: “אני קניתי אותם תמורת הסכום שציינתי”.

אז אמרו לו החכמים: “המצעים, שלך הם. ועתה, אנא, ספר לנו במה חשדת בנו כשראית שהם בידינו? מה חשבת?” נענה אבא אומנא ואמר: “חשבתי לעצמי כי נזדמנה לכם מצוות פדיון שבויים, ואתם זקוקים לכסף בעבורה, ומכיוון שאתם מתביישים לבקש ממני, לקחתם את המצעים”. רצו החכמים להחזיר לו את המצעים, כי הרי מלכתחילה לקחו אותם רק כדי לנסותו, אך אבא אומנא סירב: “הרי כשלקחתם אותם גמרתי בדעתי שיהיו לצדקה, ולכן לא אקח אותם בחזרה”, הסביר להם.

אלו היו מעשיו הטובים של אבא אומנא, שבזכותם זכה לבת קול יום־יום.

 

למה זכה רבא לבת קול מן השמיים רק פעם בשנה?

חלשה גם דעתו של רבא מכך שלאביי נותנים שלום מן השמים בכל ערב שבת, ואילו לו עצמו – רק פעם בשנה, מערב יום הכיפורים לערב יום הכיפורים. אמרו לו מן השמים: “די לך במה שאתה, בזכויותיך, מגן על כל בני העיר”.

(על־פי מסכת תענית, דף כא ע”ב)

 

הערות


[1] קול הבא מן השמים, להודיע דברים לבני אדם.

[2] אביי. או בשמו – נחמני. היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי. ראש ישיבת פומבדיתא וחברו של רבא.

[3] רבא ה־ה מראשי הדור הרביעי של אמוראי בבל, ולפי גרסת הילקוט שמעתי היה כהן. היה ראש ישיבת מחוזא.

[4] הקזת דם היא פעולה רפואית שהייתה מקובלת בימים ההם ונעשתה מזמן לזמן לחיזוק כללי לבריאות ובטיפול למחלות מסוימות (מסכת תענית דף כא ע”ב. מהדורת שוטנשטיין).

 

פרסום תגובה חדשה

test email