חסידות היא פנימיות התורה. (ספר התניא היא תורה שבכתב של החסידות, ושיחות ומאמרים של רבותינו נשיאינו הם תורה שבעל פה של החסידות). ובימינו דור אחרון לגלות וראשון לגאולה, דור של עקבתא דעקבתא דמשיחא, חייבים ללמוד חסידות; כי בימינו רק על ידי לימוד חסידות והליכה בדרכיה אפשר להגיע ליראת ה' ואהבתו ולשמחה בעבודת ה' באמת. לתורה כמו לכל נברא יש גוף ונשמה, חיצוניות ופנימיות, נגלה (פשט) וסוד. קבלה היא רזין דאורייתא, וחסידות היא רזין דרזין דאורייתא. החסידות, שנתגלתה בדורות האחרונים, היא ההסבר לקבלה והרבה מעבר לזה. ובכל אופן החסידות נועדה לכול: אנשים נשים וטף, כי היא מתלבשת בכלי השכל והרגש של כל אחד ואחד. חסידות, שעניינה אלוקות, מכינה אותנו לגאולה, שעניינה גילוי אלוקות, כמו שכתוב בסוף הלכות מלכים להרמב"ם: ש"באותו הזמן לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". חסידות היא מעין והכנה לתורתו של משיח וטעימה ממנו, ו"טועמיה חיים זכו". לכן חייבים לטעום ממנה טרם הגאולה האמיתית והשלמה כדי להיות מוכנים לה. מה גם שבדור שלנו החושך כפול ומכופל וחייבים להאיר את החושך הזה על ידי לימוד חסידות. וכידוע הסיפור על הבעל שם טוב שעשה עליית נשמה והגיע להיכלו של משיח, ושאל את המשיח: אימתי קאתי מר? וענה לו המשיח: לכשיפוצו מעיינותיך חוצה.

חסידות היא תורה – ולימוד היא צריכה. וכמוה ענייני גאולה ומשיח, שהם שני דברים הקשורים זה בזה ועניינם אחד. וכמו שהגואל הראשון ממצרים הוא נותן התורה, כך המשיח גואל אחרון מלמדנו פנימיות התורה. שכידוע בכל דור יש צדיק יסוד עולם, נשיא הדור, שהוא המשיח שבדור, משה רבינו שבדור; שאין דור שאין בו כמשה (בראשית רבה פנ"ו ז).

הרבי מליובאוויטש מסביר ששבעה אדמו"רי חב"ד הם רבותינו נשיאינו. והוא עצמו השביעי מאדמו"ר הזקן בדיוק כמו שמשה רבינו הוא השביעי מאברהם אבינו. כל השביעין חביבין. על כן, אומר הרבי, שתפקיד הדור השביעי – היינו, תפקיד הרבי – הוא להוריד את השכינה לעולם, כלומר, לגאול את עם ישראל (ראה מאמרי "באתי לגני").

עוד מסביר הרבי, שבימינו יש לא רק מציאות של משיח אלא גם ההתגלות של משיח (שבת פרשת וירא תשנ"ב). הוא אומר על עצמו: א. שהוא השביעי מ"שבעת קני המנורה" (היינו, משיח). מה גם שהוא הנשיא השביעי מאדמו"ר הזקן, וכל רבותינו נשיאינו מקבילים לשבעת קני המנורה. ב. שהוא השמיני מ"שמונת נסיכי אדם" (היינו, משיח). ג. שהוא בן דוד ובן שלמה, שהרי משיח הוא "חוטר מגזע ישי" (ישעי' יא). ד. שמשיח מנחם שמו, כשהוא מדבר על עצמו (שבת פרשת משפטים תשנ"ב). ה. שהוא יושב בבית מדרשו 770 וממתין לגאול את עם ישראל.

הרבי אומר, שהמינוי של דוד מלכא משיחא כבר היה, וצריכה רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם, ומציין שזוהי העבודה היחידה שנותרה. היינו, שכל הפרטים בעבודת השליחות של הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, צריכים להיות חדורים בנקודה זו – כיצד זה מוליך לקבלת פני משיח צדקנו.  

הרבי התגלה בכל התוקף בשנת תנש"א, שנת מלחמת המפרץ, ואמר פעמים רבות, שאין מה לפחד, הגיע זמן גאולתכם! כפי שמוסבר בילקוט שמעוני (ישעי' ס), שבזמן מלחמה זו מתגלה מלך המשיח ומודיע לעם ישראל: אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם!

בקונטרס בית רבינו שבבבל – שהוא קובץ שיחות של הרבי, אותו החזיק הרבי בסידורו משך חדשים מספר – מסביר הרבי, שלכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם. גלו לבבל שכינה עמהם וכו', ומכיון שבדורנו רוב מניין ורוב בניין של עם ישראל באמריקה, זהו אחד הטעמים לכך שגם נשיא הדור חי שם, ומשם עוסק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל שאר הארצות אשר באו שם בני ישראל, על ידי תלמידיו ושלוחיו בכל קצוי תבל. ומכיון שרוב מניין ורוב בניין דבני ישראל ביחד עם נשיא הדור נמצאו בגלות אמריקה, גלתה גם השכינה לגלות אמריקה. ובמיוחד בהמקדש מעט דבית רבינו, שהוא בית הכנסת של הרבי הנקרא: 770 (שהוא בדוגמת "בי כנישתא דהוצל ובי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא"). ומשום שדורנו הוא דור אחרון לגלות וראשון לגאולה, אנו מסיימים ומשלימים את מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, לעשות מארץ העמים ארץ ישראל גם במקום היותר תחתון דארץ העמים, חצי כדור התחתון (שבו לא היה מתן תורה). ועוד אומר הרבי, שהעילוי של בית רבינו שבבבל הוא להיותו מקומו הקבוע של נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל", שכולל את כל הדור; ויש בו השראת וגילוי השכינה כמו בבית המקדש שממנו אורה יוצאה לכל העולם, "שנסע מקדש וישב שם" (במקום המקדש שבירושלים), וממנו נמשכת השראת השכינה בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם. ועוד מציין הרבי, ש770 בגימטריא = בית משיח, והוא מקום המקדש גופיה דלעתיד, שמ770 מתחילה ונעשית גאולת השכינה וזהו ענין מקדש העתיד; ויתירה מזו, אומר הרבי, שמקדש העתיד יתגלה תחילה ב770 ומשם ישוב לירושלים.

ומדייק הרבי, ממה שמציין הרמב"ם בסוף הלכות מלכים כאחד הסימנים של המלך המשיח: ובנה מקדש במקומו, ושואל: מהו הצורך להשמיענו כאן שבניין המקדש הוא במקומו? ולאידך, למה אינו מפרש המקום – "ובנה מקדש בירושלים"? ומסביר הרבי, שבמקומו רומז גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות (לפני שהרי זה משיח בודאי) – היינו, שבהיותו בגלות, ששם יושב וממתין לגאול את בני ישראל ושכינה עמהם מהגלות, בונה מלך המשיח מקדש מעט, שהוא מעין ודוגמת המקדש שבירושלים, בתור הכנה למקדש העתיד שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב עם הקב"ה ובני ישראל לירושלים. היינו, מה שכותב הרמב"ם "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו", פירושו, שבין פעולותיו של מלך המשיח בזמן הגלות נכלל גם בניין "מקדש מעט" העיקרי בגלות, בתור הכנה והתחלת ההתגלות דמקדש העתיד.

עוד אומר הרבי, שמלך המשיח כבר החל להילחם את מלחמות ה' ומנצח (ובנצחון יש התחלה של "משיח בודאי" שיושלם אחרי הנצחון המלא של בניית בית המקדש וקיבוץ נדחי ישראל). לדוגמה, הרבי אומר, שמאחר שפסקו עליו פסק דין תורני שהוא "בחזקת משיח", ופסק דין תורני זה חדר בגדרי העולם והשפיע על העולם, לכן היתה ההחלטה על פירוק הנשק הגרעיני בין רוסיה לארצות הברית בעיר שהוא יושב. הרבי גם אומר, שהוא מקיים את הנאמר על המשיח (בהרמב"ם סוף הלכות מלכים): יכוף עם ישראל לחזק בדקה, על ידי שליחיו הבונים בתי כנסת, בתי חב"ד, בתי ספר, גני ילדים ומקוואות בכל מקום בעולם, ומדריכים את העם בתורה ומצוות.

הרבי מעיד על עצמו שהוא נביא, והוא ראוי לכך על פי ההלכה (שיחת ש"פ שופטים תנש"א). ואכן הרבי, הנלחם על שלימות הארץ, מזהיר שדיונים על מסירת שטחי ארץ ישראל סכנה לעם. הרבי גם ניבא נבואות הקשורות במלחמות ישראל ועוד נבואות רבות בנושאים אחרים ונאמנו דבריו. הרבי הוא גם נביא הגאולה ומודיע בנבואה ודאית: הנה זה מלך המשיח בא! (שבת פרשת שופטים תנש"א) ועוד אומר, שזיהויו של המשיח ברור: ובאופן ד"מראה באצבעו ואומר זה" הנה מנחם משיח צדקנו! (התועדויות תשמ"ט, ח"ד עמ' 59).

עוד מסביר הרבי, שהמלך משליך את חייו הגלויים מנגד למען נצחון המלחמה (באתי לגני תשמ"א ס"ג), שלא יישאר אף יהודי בגלות. וכמו שכתוב בהרבה מקורות, מלך המשיח מתגלה, מתכסה וחוזר ומתגלה. אחד המקורות הוא ברש"י לדניאל (יב יב): "שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישיב ויתגלה". זהו הנסיון של דורנו, הדור האחרון, כדי שנעשה את העבודה מלמטה למעלה אחרי שהרבי עשה את העבודה מלמעלה למטה, לקיים מה שנאמר: ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם (הושע ג ה). ובעניין זה קשורה ההכרזה: יחי המלך! יחי המלך המשיח! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד! שמקורה וראשיתה הוא בפסוק: יחי אדוני המלך דוד לעולם! (מלכים א א לא), שממנו למדים על נצחיות מלכות בית דוד. הכרזה זו (בקול רם דוקא, שזוהי משמעות המלה: "הכרזה") מעומק הלב מבטאת את התפילה, הציפיה והגעגועים למשיח ולגאולה ופועלת את התגלות מציאותו. והרבי אומר, שהכרזה זו פועלת הוספה בעניין החיים במלך… ועל ידי זה ואחרי זה באה התגלותו לעיני כל על ידי פעולותיו כו' (שבת פרשת תולדות תשנ"ב).  

נראה שקשה לקבל את בשורת הגאולה, קשה לצאת מן הגלות, קשה לשנות את הרגילות. אם כי הגאולה באה דוקא על ידי שינוי הרגילות. הרבה מקורות מסבירים לנו, שיהיו רבים שיחרפו את המשיח; ואפילו צדיקים, ולא רק צדיקים מדומים ופשוטי העם. ומה הפלא? גם התנ"ך מלא סיפורים על אנשים גדולים שטעו, קורח ועדתו – 250 ראשי סנהדרין בדור דעה; המרגלים – ראשי בני ישראל, מהברורים והמסולתים שבהם; דואג האדומי – ראש סנהדרין; שבנא הסופר – אמרכל של בית המקדש; ירבעם בן נבט – תלמיד חכם בדרגה של אחיה השילוני, ועוד.

הרבי הרש"ב (החמישי באדמו"רי חב"ד) בקונטרס שלו: היוצא למלחמת בית דוד, ניבא על פי מה שכתוב בסוף פרק פט בתהילים, שעתידים להיות שני דורות של מחרפים: "אשר חרפו אויביך ה'" – שמתנגדים לתורת ה', ו"אשר חרפו עקבות משיחך" – שמתנגדים למשיח. בהתוועדות יום הולדת של הרבי הרש"ב (שבת פרשת חיי שרה תשמ"ה) אומר הרבי, הנה התקיימה נבואתו של הרבי הרש"ב, כמו שנאמר: "אם ראית דור אחרי דור מחרף, צפה לרגליו של משיח". ומי היה מאמין, אומר הרבי, שתקום מן בריה משונה שכזו, של יהודי המאמין בה' ובתורתו, ומחרף את המשיח. אבל מוסיף הרבי, אל דאגה, כולם יעשו תשובה; כי ה"תמימים" – כך מכונים תלמידי ישיבות חב"ד – שמתבטלים לרבותינו נשיאינו ובמיוחד למלך המשיח, הם יהיו נרות להאיר ויצילו את עם ישראל מאלה שחרפו עקבות משיחך. כמרומז בסוף הפרק (פט): "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", שהובטחנו בנצחון המלחמה באופן שהחושך ייהפך לאור והמר למתוק, עד שהמנגד מתהפך לאוהב ואין כל חילוקי דעות ביניהם. והרבי אומר, שבעצם היום כבר אין התנגדות, כי כולם מוכנים לשמוע. ואכן בהסברה קלה הכל מתברר, ועד שנעשים לאוהבים ואוהדים ומסייעים (שיחת ש"פ תצא תנש"א, ש"פ וירא תשנ"ב, אג"ק ה'תתקכו).

להוי ידוע שמאות רבנים חתומים על פסק דין שהרבי הוא מלך המשיח, רבני שכונות, רבני ערים ואדמו"רים. אמנם המספר אינו משנה כלל, שהרי "אחד היה אברהם", שהוא מעבר אחד וכל העולם מעבר השני. ואמנם בני דורו התנגדו לו, אך לבסוף דבריו התקבלו. וכידוע, גם את כתבי הרמב"ם שרפו. ומי שרף? חלק מבעלי התוספות. אחד מהם היה ר' יונה גירונדי, שבסוף הבין שטעה, והלך לבקש סליחה מקהילות ישראל מאחר שהרמב"ם כבר לא היה בעולם, ולא נחה דעתו עד שכתב את הספר: שערי תשובה.

תפקידנו בעולם לחקור, לשאול ולדרוש את האמת עד הסוף ולא להתבייש מפני המלעיגים. יש לעמוד בנסיון של הדור האחרון. וכנאמר בסוף ספר דניאל, שבדורנו "יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים… והמשכילים יבינו!"… חייבים ללמוד חסידות. וכפי שהרבי מציין, חסידות חב"ד, ודוקא היא, ממשיכה את הדרך של הבעל שם טוב. חייבים ללמוד את תורת הרבי; שהכל מודים שהוא צדיק גדול, צדיק הדור וראוי להיות משיח. חובה ללמוד עניני גאולה ומשיח, כפי שמבואר בתורת הרבי, כדי שלא לטעות. יש הרבה ספרים המסבירים את העניין ע"פ תורה. ומי שקשה לו להבין שהרבי חי וקיים, הוא רק מפני שהוא מקבל את מה שהוא רואה בעיני בשר בלבד – היינו, בעיני הנפש הבהמית. אבל אנו חייבים להסתכל בראיה אמיתית בעיני הנפש האלוקית על פי תורה. ועל פי תורה חייבים להאמין לכל מלה של הרבי, כי הוא נביא. ולכן מאמינים לדבריו שהוא חי וקיים כפשוטו ממש (ראה דבר מלכות "פרשת בא" תשנ"ב). וכמבואר בגמרא ש"דוד מלך ישראל חי וקיים" (ראש השנה כד א).

אם כן, חייבים ללמוד את הנושא כדבעי. לבדוק, לדרוש ולחקור היטב ולהגיע למסקנות הנכונות, כי בנפשנו הוא. על כל אחד מאתנו מוטלת החובה ללמוד חסידות כפי שהיא מבוארת על ידי רבותינו נשיאינו ולהפיץ את המעיינות; כדי שנהיה מוכנים לקבל את כל הגילויים הנעלים, שאנו מצפים להם. על כולנו להתבטל לרבי שיל"ו – שופט דורנו, יועץ דורנו, נביא דורנו, מורה נבוכי הדור, מלך המשיח; כדי ללכת בדרך האמת, וכדי שנהיה מוכנים לגאולה בחסד וברחמים. עלינו לקיים את הוראת הרבי כלשון קדשו: ישנה ההוראה… שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה (=בשר ודם), שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה השופטייך ויועצייך ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה בכל ענייני תורה ומצוות ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים, גם בהעניינים ד"בכל דרכיך דעהו", ו"כל מעשיך יהיו לשם שמים". עד הנבואה העיקרית, הנבואה שלאלתר לגאולה ותיכף ומיד ממש "הנה זה משיח בא" (שיחת הרבי, שבת פרשת שופטים תנש"א). ולכן אומר הרבי: שכל אחד ואחד – מציאותו וכל ענייניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור – משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון – שעניינו העיקרי "להביא לימות המשיח" בפועל ממש (משיחת שבת פרשת וארא תשנ"ב).      

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!                

                                                                                                                                                                                   נא לשמור על קדושת הגליון