לכאורה בנס יש רק שינוי בחומר שזהו שינוי מ"יש" ל"יש", כמו המטה שהפך לנחש, המים ששינו את טבעם בקריעת ים סוף וכיו"ב, אבל למעשה גם הנס נחשב לבריאת "יש מאין". כפי שמתבאר מן הנס של החומץ שהפך לחומר בעירה, כדלהלן.

כפי שמסופר בגמרא, פעם בערב שבת, בתו של ר' חנינא בן דוסא היתה עצובה. כשראה אביה שהיא עצובה, שאל אותה, למה היא עצובה. אמרה לו, שהשתמשה בטעות בחומץ במקום בשמן להדלקת נר שבת. ענה לה אביה, מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק. ואכן קרה נס ונר השבת דלק עד מוצאי שבת וממנו אף הדליקו את נר ההבדלה.

משמעות הנס היא שר' חנינא פעל שינוי בכח האלוקי המלובש בחומץ ומהוה ומחיה אותו באופן תמידי. אמנם חומץ אין טבעו לדלוק, אבל ר' חנינא פעל את הנס שצירופי אותיות המלה "חומץ", (אותן אותיות, שנלקחו מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהוא הכח הפועל בנפעל) הוחלפו באותיות אחרות, שבהם יש הטבע לדלוק. כך בכל נס ונס מתחלפים צירופי אותיות הנברא לצירופי אותיות אחרות המשנים את טבעו בהתאם לנס, ומבחינה זו כל נס הוא בריאת "יש" מ"אין". (קל וחומר לבריאת העולם שהיא מאין ואפס ממש, שהיא פלא עצום ונפלא).