באדיבות "המכון להפצת תורתו של משיח"

ד"ה החודש הזה לכם תשכ"ז – נדפס בספר המאמרים ד' פרשיות ח"ב ע' קצז ואילך:

בס״ד. ש״פ תזריע, פ׳ החודש, כ״ז אדר-שני, מבה״ח ניסן ה׳תשכ״ז

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה[1], ואמרו רז״ל[2] ע״ז משבחר ביעקב ובניו קבע להם חודש של גאולה שנאמר החודש הזה לכם וגו׳. וצריך להבין למה דוקא במצות קידוש החודש נאמר לכם, והלא כמה וכמה מצוות שכתובים בתורה והם רק לבנ״י ולא נאמר בהם לכם, וכאן הוא הפעם הראשונה שנאמר לכם. וגם צריך להבין מ״ש החודש הזה לכם, דמשמע שע״י הזה נעשה לכם, וצריך להבין מהו הקישור ביניהם.

והענין הוא, כמבואר במאמר של פורים[3] שהוא מיוסד על מאמר מאדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע[4], שזה ענינו גילוי, דהיינו שמתגלה לא רק מציאות הדבר אלא דגם מהותו, דהיינו מה שהוא, הוא ג״כ בגילוי. וזהו מה דאיתא[5] דכל הנביאים נתנבאו בכה נתוסף עליהם משה שנתנבא בזה, דאע״פ שגם אצל שאר הנביאים הי׳ ענין של ראי׳, דהיינו ראי׳ גשמיות וראי׳ מוחשית ממש כמ״ש בשער הנבואה[6] וכן הוא בשער היחוד והאמונה[7], מ״מ אצלם הי׳ הראי׳ רק בהמציאות דאלקות, משא״כ במשה הי׳ הראי׳ במהות דאלקות. ובענין הספירות הנה זה הוא ספירת הז״א, ומביא אדמו״ר נ״ע שם[8] שבתקוני זהר[9] איתא שחכמה נקראת זה, ומשמע שם דגם כתר נקרא בשם זה והיינו פנימיות הכתר, וספירת המלכות ובינה וכתר שלמעלה מהחכמה דהיינו חיצוניות הכתר נקראים בשם כה. והנה מה שבינה נקראת בשם כה, הגם דלכאורה זהו רק לגבי חכמה, מ״מ מבאר בזה אדמו״ר נ״ע שם[10] שנקראת בשם כה גם לגבי ז״א, וז״א נקרא בשם זה, ואף שבינה היא למעלה מז״א, מ״מ נקרא ז״א בשם זה משום שענין הגילוי הוא בז״א ביותר[11], משא״כ בבינה הגם שבינה בעצם הוא למעלה מז״א, וכידוע[12] המשל מהבעש״ט בענין המדריגות העגולות (שווינדעל טרעפּ), דכשהוא עומד מאחורי העמוד אינו רואה את הצורה שבראש העמוד אע״פ שהוא עומד במדריגה עליונה.

והנה[13] כשם שז״א נקרא בשם זה, שהו״ע הגילוי, לא רק לגבי מלכות אלא גם לגבי בינה, כמו״כ חכמה נקראת בשם זה, לא רק לגבי בינה אלא גם לגבי הכתר שלמעלה הימנה. והענין הוא, דחכמה היא עצמי, והיינו דבחכמה מתגלים כל הענינים שלמעלה הימנה, ומתגלים באופן כמו שהן מצד עצמיותם, וענין הגילוי בזה הוא עד כמה ששייך גילוי בעצם, והיינו דהחכמה אינה התפשטות מאיזה דבר אלא היא עצמי, והפירוש בזה הוא שכל ענינה של החכמה הוא גילוי, אלא שהוא גילוי כזה שהדברים שמתגלים עומדים שם כמו שהם בהעצם. וזהו מה שעל החכמה כתיב[14] והחכמה מאין תמצא, דאין זהו כתר ומשם נמשך ספירת החכמה באופן של תמצא, כמו המוצא מציאה ואינו יודע מאין באה לו המציאה, כמו״כ הוא בחכמה דאע״פ שנמשכת מהאין דכתר, מ״מ אין זה ניכר משום שהחכמה אינה ענין של התפשטות אלא הו״ע עצמי. ומוצאים אנו דוגמא ע״ז מהיש הנברא, דהיש אינו התפשטות מהרוחניות כמבואר בכמה מאמרים[15], שמרוחניות, כמה התפשטות שיהי׳ ממנו לא יתהוה מציאות גשמי, רק שישאר ענין רוחני, ובכדי שיהי׳ מציאות גשמי זהו ע״י יש מאין דוקא, שהיש מרגיש שהוא מציאות בפני עצמו, וכל מה שרואה בעולם הנה בלי התבוננות נראה בעיניו שהוא מציאות בפני עצמו, והיינו משום דהתהוות היש הוא ממהותו ועצמותו שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח״ו כמבואר באגה״ק[16], ולכן הרגש היש הוא ג״כ שאין לו עילה וכו׳[17]. ואע״פ שבשער היחוד והאמונה[18] מבאר שהיש לגבי מקורו הוא כמו זיו השמש לגבי מאור השמש, וא״כ הרי זה ענין של התפשטות, הנה הביאור בזה הוא דמ״ש בשער היחוד והאמונה הוא כמו שהוא לאמיתתו, באמיתית הענין, משא״כ הרגש הנברא הוא שהוא עצמי. וכמו שהוא ביש הנברא, כמו״כ יובן למעלה בספירת החכמה, רק שההפרש ביניהם שלמטה נעשה מציאות יש משא״כ למעלה בחכמה שנעשה מציאות אור, אבל אינו ענין של התפשטות רק שהוא מציאות, אלא שזהו מציאות אור, דהיינו שכל הענינים מתגלים בחכמה כמו שהן מצד העצם שלהם, דזהו ענין החכמה. ובזה יובן מה שהגילוי בחכמה היא באופן של נקודה, ולכאורה איך שייך לומר שזה גילוי וגם נקודה, אלא הענין הוא דהגילוי בחכמה הוא שכל דבר מתגלה כמו שהוא מצד העצם, ולכן החכמה הוא גילוי וגם באופן של נקודה. ומשום זה נקראת החכמה בשם זה, שענינה גילוי, וכוללת בתוכה כל הענינים, ולא רק כטיפת האב שכוללת בתוכה רק מה שיומשך ממנו, אלא שחכמה כוללת בתוכה גם כל הענינים שלמעלה הימנה, וגם את העצם שלמעלה. וזהו ההשתוות והחילוק שבין נקודת החכמה לנקודת הרשימה[19], שיש במה ששניהם משתווים, וכידוע דיו״ד דשם הוי׳ דסדר ההשתלשלות קאי על ספירת החכמה, והיו״ד של שם הוי׳ שלמעלה מסדר ההשתלשלות קאי על נקודת הרשימה, וההשתוות שביניהם הוא שכמו שנקודת הרשימה כוללת בתוכה כל הענינים שלמעלה הימנה, לא רק ממלא וסובב אלא גם העצם שלמעלה מהם, הנה עד״ז הוא בנקודת החכמה שכוללת בתוכה כל הענינים שלמעלה הימנה, ועד להעצם. והחילוק שביניהם הוא, דנקודת הרשימה ענינה להעלים, רק שההעלם הוא בשביל הגילוי, אבל היא בעצמה היא העלם, משא״כ חכמה שכל ענינה הו״ע הגילוי, שמגלה כל הענינים כמו שהם מצד העצם. וזהו מה שהחכמה נקראת בשם זה משא״כ כתר, דהיינו חיצוניות הכתר נקראת בשם כה [אע״פ ששם נמצאים כל הענינים ושם הוא מקומם, מ״מ שם הכל הוא בהעלם ולכן נקרא בשם כה[20]].

וזהו מ״ש כל הנבראים נתנבאו בכה נתוסף עליהם משה שנתבא בזה, דבכמה מקומות[21] מבואר דכה וזה הם כנגד ז״א ומלכות, אבל מבואר גם בכמה מקומות[22] שהם כנגד חכמה ובינה, דזהו ענינו של משה ונחנו מה[23]. ולכן החכמה ענינו ביטול, היינו שאין זה ביטול מצד איזה טעם שיהי׳ או משום ההתבוננות, שענין הביטול שיש בחכמה אינו מצד המדות ולמטה, אלא שהוא ביטול עצמי מצד עצמו. וכמ״ש אדמו״ר הזקן בתניא[24] שמביא שם בשם מורי, והוא מיוסד על מ״ש בעץ חיים[25] שבחי׳ החכמה הוא שהוא לבדו ואין זולתו, וזהו כל מציאותה שענין החכמה הוא ביטול בעצם, וכמו שאנו רואים למטה שיש בני אדם כאלו שהם בטלים בעצם ואינם צריכים להגיע לזה ע״י שום התבוננות או טעם אלא שהם בטלים בעצם, וזהו ענינה של חכמה שהיא בטלה בעצם, וכנ״ל שענין החכמה הוא גילוי כל הענינים כמו שהם נמצאים בהעצם, ולכן אומרים שהחכמה נמצאת בכל דבר מפני שהיא ענין עצמי[26], ולכן היא נמצאת בכל דבר כמו השמן שנמצא בכל דבר[27], ולכן על לעתיד לבוא כתיב[28] ולא ילמדו עוד איש את רעהו, מפני שלעתיד לבוא יהי׳ העצם בגילוי, א״כ אין שייך שיקבלו זה מזה[29].

וזהו החודש הזה לכם, דהחודש הוא ספירת המלכות, והחודש הזה היינו יחוד ז״א ומלכות, יחוד שמשא וסיהרא, שנעשה ע״י יחוד חכמה ובינה, ובפרט ע״י יחוד פנימי דחכמה ובינה, דבחי׳ זה הוא ז״א וחכמה, ומצד היחוד פנימי דחכמה ובינה, דעיקר בחי׳ זה הוא בפנימיות החכמה, לכן ע״י יחוד פנימי דחכמה ובינה נעשה יחוד שמשא וסיהרא. ולכן איתא במאמרי אדמו״ר הצ״צ[30] ואדמו״ר מהר״ש[31] שבכל חודש מאיר א׳ מי״ב צירופי הוי׳ או י״ב צירופי אדנ-י, אבל הם שלא כסדרן, משא״כ בחודש ניסן אז מאיר שם הוי׳ כסדרן, דהיינו שהוא בגילוי, וכידוע דענין הצירוף הוא ג״כ העלם. ולכן הנה בחודש ניסן יש יחוד פנימי, ועי״ז נעשה יחוד שמשא וסיהרא, החודש הזה, ועי״ז נעשה לכם, שיהי׳ לך לבדך ואין לזרים אתך[32], שמצד החכמה שהיא למעלה מהשתלשלות הנה משם אין שום יניקה לחיצונים. וזהו מה דאיתא[33] דההפרש בין עכשיו ולעתיד לבוא דעכשיו הוא רק פ״א זה, זה א-לי ואנוהו[34], משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ ב״פ זה, הנה אלקינו זה וגו׳ זה הוי׳ קוינו לו וגו׳[35], דלפעמים מבואר שזהו ההפרש בין שם הוי׳ דלעילא ושם הוי׳ דלתתא[36], ולפעמים מבואר דזהו ההפרש בין חכמה וז״א, הנה הטעם לזה דספירת החכמה הגם שהיא ראשית ההשתלשלות מ״מ עיקר ההשתלשלות מתחלת מספירת הבינה[37], ולכן לעתיד לבוא יתגלו כל הענינים, לא רק ממלא וסובב אלא גם העצם שלמעלה מהם. וזהו מ״ש שדרגת החכמה נמצאת אצל כאו״א, וכמ״ש בתניא[38] שזהו נקודת היהדות שיש אצל כאו״א מישראל והיא תמיד בבחי׳ התעוררות, דענין הביטול שיש מצד הטעם והתבוננות או משום זה שנמצא בהד׳ אמות של מי שגדול הימנו, הנה בזה יש שינויים ואינה שוה בכאו״א, דיש כאלה שהביטול הזה הוא אצלם ביותר ויש שאינה נמצאת אצלם כל כך וישנם כאלו שאין להם לגמרי ביטול הזה, משא״כ נקודת החכמה ישנה אצל כאו״א בשוה מאחר שהיא מצד העצם והיא תמיד בבחי׳ התעוררות, ולכן עמדו כל אותה שנה במסירות נפש בלי שום מחשבות חוץ כדאיתא בתו״א[39], ועד שפועל על כח המעשה אף שאינו מאמין בה בלבו כלל, וכמ״ש בתניא³⁸. וזהו מ״ש החודש הזה לכם, דבחודש ניסן יש ענין הזה, ולכן הרי זה לכם, וזה ראשון לחדשי השנה, שממשיכים כל זה על כל השנה, וכידוע[40] בענין ד׳ פעמים אמת שקודם עזרת וד׳ פעמים אמת שלאחר עזרת, שזהו ענין אמת לאמיתו, בחי׳ החכמה, וזה ממשיכים על כל השנה. וזהו משבחר ביעקב ובניו קבע להם חודש של גאולה, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות­[41] בגאולה העתידה לבוא ע״י משיח צדקנו.

מקורות והערות