רבי מאיר בעל הנס היה ידוע במאמציו ובכוחו להשכין שלום. אחד הסיפורים המפורסמים על מעשיו אלו מופיע במדרש:

רבי מאיר היה יושב ודורש בליל שבת בבית הכנסת של העיר חמת. הייתה שם אישה אחת עומדת ושומעת את דרשתו. פעם אחת האריך רבי מאיר בדרשתו. והיא המתינה לו עד שסיים. כשבאה לביתה מצאה שכבה הנר. אמר לה בעלה: "היכן היית עד עכשיו?" אמרה לו: "שומעת הייתי בדרשת הדורש". והיה האיש ליצן. אמר לה: "אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותירקי בפניו של הדורש".

יצאה מביתה. ישבה מחוץ לביתה שבת ראשונה, שנייה ושלישית. אמרו לה שכנותיה: "עדיין שרויים אתם בכעס! נבוא עמך אצל הדרשן". כיוון שראה אותן רבי מאיר, צפה ברוח הקודש. עשה עצמו חש בעיניו ואמר: "האם יש ביניכן אישה חכמה שיודעת ללחוש לעין"? שכן, כך נהגו בזמנם בתור סגולה לרפואה.

אמרו לה שכנותיה: "לכי את, לחשי לו ותירקי לתוך עיניו, ותהי מותרת לחזור לבעלך". הלכה, וכיון שישבה לפניו, הייתה מתייראת מפניו. אמרה לו: "רבי, אין אני יודעת ללחוש לעין". אמר לה: "אף על פי כן רקי בפניי שבע פעמים וארפא". עשתה כך. אמר לה: "לכי אמרי לבעלך, אתה אמרת פעם אחת ואני רקקתי שבע פעמים".

אמרו לו תלמידיו:

"רבי, כך מבזים את התורה! האם לא היה עדיף שתאמר לאחד מאיתנו ללחוש לך"?! אמר להם: "לא דיו למאיר להיות שווה לקונו"! שלימד רבי ישמעאל: "גדול השלום, ששם שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה: יימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו".