בס״ד. ש״פ וארא, כ״ח טבת, מבה״ח שבט ה׳תשכ״ט

יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא[1]. ומקשה ע״ז בהמאמר שלפני מאה שנה, ד״ה יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא[2], ונמצא בקיצור בשנה שלפני זה[3] (רק ששם תיכף בההתחלה מובא הפסוק וארא וגו׳, ובמאמר זה הפסוק מובא רק סמוך לההתחלה) דהלא עולם הבא הוא השכר על העבודה דתורה ומצוות, והשכר על עבודה הרי צ״ל יותר מהעבודה, או עכ״פ בהשוואה להעבודה, ואיך יהי׳ התשלום גמול מן הדבר פחות מן העבודה, עד שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. וגם צריך להבין מ״ש[4] וארא אל אברהם אל יצחק וגו׳ בא-ל שד-י ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, והרי כמה פעמים נאמר שם הוי׳ אצל האבות, ומביא בהמאמר כמה דוגמאות לזה[5], וגם מהו הלשון לא נודעתי להם, ואינו אומר לא הודעתי להם[6].

ולהבין זה מביא המארז״ל[7] ברישא חשוכא והדר נהורא. ויש לומר השייכות דהמאמר ברישא חשוכא והדר נהורא לענין זה, דמאחר דוארא וגו׳ הוא תירוץ על שאלת משה למה הרעותה[8], וע״ז בא הביאור וארא אל אברהם וגו׳, היינו שאע״פ שאצל האבות הי׳ ג״כ הגילוי דשם הוי׳, מ״מ הגילוי הי׳ רק משם הוי׳ דלתתא, ועכשיו מתגלה שם הוי׳ דלעילא, ובכדי שיהי׳ הגילוי דשם הוי׳ דלעילא צ״ל לפני זה הענין דהרעותה לעם הזה[9], שזהו ענין מה שברישא חשוכא, ורק אח״כ יכול להיות הגילוי דשם הוי׳ דלעילא, שהו״ע והדר נהורא. וצריך להבין בענין דרישא חשוכא והדר נהורא, דהרי כללות ההשתלשלות הרי זה עקודים נקודים וברודים[10], ובעקודים שזהו ראשית ההשתלשלות הלא האורות הם קודמים אל הכלים, ועוד זאת הלא מהתעבות האורות נתהוו הכלים[11], וא״כ הרי הם קודמים גם במעלה, והיינו דלא זו בלבד דהאורות קדם התהוותן להתהוות הכלים בזמן, שלמעלה הו״ע סיבה ומסובב, אלא שהם קודמים גם במעלה, דהרי מה שמהתעבות האור נעשו הכלים מכריח שהאורות הם למעלה במדריגה מהכלים, והיינו דאפילו אם הי׳ ההתהוות באופן שבזמן, היינו בסיבה ומסובב, הי׳ באופן אחר, אבל מאחר שמהתעבות האורות נעשו הכלים, הרי האורות הם למעלה במדריגה מהכלים, ואיך אומרים דברישא חשוכא והדר נהורא.

ולהבין זה, מביא בהמאמר המשל מרב ותלמיד. ויש לומר בדרך אפשר, שמה שמביא משל זה, זהו מאחר שענין רב ותלמיד בכללות הו״ע משפיע ומקבל, שבכלל הוא שמשפיע לו חכמה, והרי ספירת החכמה היא ראשית ההשתלשלות[12], וכמו שהענינים הם בראשית ההשתלשלות, כך הוא בכללות ההשתלשלות. ובעומק יותר יש לומר דמאחר שחכמה היא ראשית וראש ההשתלשלות, ממילא אינו יכול להיות שבסדר ההשתלשלות יהי׳ באופן אחר מכמו שהם בחכמה, לכן משתלשלים הענינים מחכמה ולמטה[13], עד בגשמיות, דמקודם הי׳ ויהי ערב ואח״כ ויהי בוקר[14], עד למטה יותר כמו שמובא בגמרא שבת⁷מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי, כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. ומביא שם בהמשל, שכמו שהרב קודם שישפיע השכל לתלמידו מוכרח לצייר בשכלו אופן כלי המקבל ושכלו בכדי שיוכל להשפיע לו את האור שכל השייך להתלמיד, כדי שיוכל להתקבל באופן פנימי בהתלמיד, עד שיהי׳ אצלו באופן דאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, כמובא בתניא[15], ועד״ז הוא ג״כ למעלה.

אמנם לכאורה צריך להבין, דבשלמא למטה הנה מה שהרב צריך למדוד כלי המקבל תחילה, זהו משום שכלי התלמיד כבר ישנם לפני זה, דהרב משפיע לו את השכל, וא״כ צריך הרב להשפיע לו לפי כלי שכלו, ולכן צריך הרב לשער בעצמו אופן כלי שכלו של התלמיד קודם ההשפעה, אבל למעלה הרי הי׳ יכול להיות באופן אחר ג״כ, והיינו שמקודם יומשך האור ואח״כ יתהוו כלים שיהיו כפי אופן האור. אך הענין הוא[16], דבאמת אין זה בהכרח שלמעלה תהי׳ התהוות הכלים באופן כזה, דלכן מדייק בהמאמר דהתהוות הכלים הוא ע״י הרצון, והמשל דרב ותלמיד הוא רק דוגמא כמו שהוא למעלה, דמאחר שלמטה הוא כך, צריך לומר שלמעלה הוא גם באופן כזה, שהרי מה שלמטה נשתלשל מלמעלה, ומאחר שלמעלה הי׳ יכול להיות ההתהוות באופן כזה שיומשך האור ואח״כ יתהוו הכלים, ובפועל לא הי׳ באופן כזה, רק הי׳ באופן שהכלים קדמו להאור מצד שהרצון הי׳ כך, דמזה רואים גודל מעלת הכלים, וכמו״כ הוא הסדר בעבודה דברישא חשוכא והדר נהורא, ולא רק במי שחטא ופגם ועבר את הדרך, אלא אפילו בצדיק גמור עובד את הוי׳ באהבה רבה בתענוגים[17], הרי מ״מ הוא יש מי שאוהב[18], ואינו דומה האהבה שלו כמו שהיא למטה לגבי כמו שהי׳ למעלה, ודוקא ע״י התלבשות נפש האלקית שלו בנפש הבהמית ובהתבוננותו בשפלות האדם ובגדלות הא-ל[19] (כמובא ברמב״ם[20]) ובעוצם ריחוקו מאלקות, עי״ז דוקא מגיע לדרגא נעלית יותר.

והנה כמו״כ הוא בנוגע לב׳ שמות הוי׳ ופסיק טעמא בגווייהו[21], שישנו[22] שם הוי׳ דלתתא שיש לו שייכות לעולמות, שזהו שם שד-י שאמר די לאלקותי בעולמות[23] עם כל הפירושים בזה, ושם הוי׳ דלעילא שהוא שלא בערך לגבי שם הוי׳ דלתתא, שזהו ענין פסיק טעמא בגווייהו, שענינו הפסק אמיתי, לא כמו שהוא בכמה הפסקים שעכ״פ נמשך האור דרך דלת או אפילו חלון, ואפילו נקב[24], רק זהו סילוק לגמרי וזהו ההפסק שבין א״ס לאצילות, או כמו שהוא למטה יותר ההפסק שבין אצילות לבי״ע, הרי שזהו ענין ברישא חשוכא, וע״י העבודה דהרעותה לעם הזה ממשיכים שם הוי׳ דלעילא, שזהו ענין והדר נהורא.

ובזה יובן מה שאומר וארא אל אברהם וגו׳ ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, וקשה דהלא מצינו כמה פעמים גילוי שם הוי׳ אצל האבות, אך הביאור בזה הוא[25], דמה שהי׳ גילוי שם הוי׳ אצל האבות, זהו שהי׳ רק גילוי שם הוי׳ דלתתא, ועי״ז שהי׳ הרעותה לעם הזה, ברישא חשוכא, נמשך גילוי שם הוי׳ דלעילא, הדר נהורא. וזהו ג״כ ענין שהד׳ שמות, שם אלקים המעלים על שם הוי׳ דלתתא, ושם הוי׳ דלתתא, ושם אלקים שהוא המגן המעלים על שם הוי׳ דלעילא, ושם הוי׳ דלעילא, ענינם הוא שהם כנגד הד׳ לשונות של גאולה.

ובזה יובן גם מה שאומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, דהרי השכר דגן עדן הוא רק מה שנהנין מזיו השכינה[26], אבל לעתיד לבוא, באלף השביעי, אז יהי׳ השכר[27], שיתגלה עצם המצוה. וזהו ענין מה ששכר מצוה היא המצוה עצמה[28]. והגם שמבואר במ״א[29] שגם לעתיד לבוא יהי׳ השכר דיושבין ונהנין מזיו השכינה, הנה שכר זה יהי׳ רק עבור הגוף, דהלא לעתיד לבוא יהיו נשמות בגופים[30], וזה יהי׳ השכר עבור הגופים, אבל להנשמות יהי׳ שיומשך להם גילוי עצם המצוה.

וכנגד הד׳ לשונות של גאולה ישנם גם ד׳ מדריגות בתשובה[31], וע״י העבודה בהד׳ מדריגות בתשובה מגיעים עי״ז ללשון החמישי של גאולה, והבאתי אתכם[32], ומגיעים לזה ע״י הפצת המעיינות, היינו שע״י שיהי׳ הבנה והשגה באלקות מגיעים עי״ז לפרזות תשב ירושלים[33], שלימות היראה[34], ואין הפירוש בזה שלא יהי׳ חומה כלל, אלא שתהי׳ חומה[35], והחומה תהי׳ באופן רוחני, אהי׳ לה חומת אש סביב[36], שזהו ענין אני הוי׳ וגו׳ מחצתי ואני ארפא[37], שזהו שתי פעמים אני כמבואר במ״א[38], ולעת ערב יהי׳ אור[39] שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו, דאתא לאתבא צדיקיא בתיובתא[40].

מקורות והערות

[1]אבות פ״ד מי״ז.