הרשימו היא נקודה שאין בה ציור והיא בביטול ועלייה לעניינים שלמעלה ממנה, ואין זה מה שנשאר בה לאחר הצמצום. ואין היא המקור להשתלשלות. עניין הרשימו הוא רושם האור הבלי גבולי שלפני הצמצום, רושם בעלמא מאור אין סוף שלפני הצמצום. מה שלא נגע בו הצמצום. הוא בחינת כוח הגבול שבאין סוף, כי הוא יתברך כל יכול, וכשם שיש לו כוח בבלתי גבול כך יש לו גם כוח בגבול, היינו, הכוח להאיר במדידה והגבלה. וכוח הגבול ברשימו הוא בבחינת העלם.

וכמו בכל מקום שהקדושה שורה נשאר לעולם רושם אור הקדושה ההיא, כך החלל ומקום פנוי שנעשה אחר הצמצום אינו פנוי וריק מכל וכל ח"ו, אפילו קודם המשכת הקו כדלקמן, רק שלא נשאר אלא רושם בלבד הוא הרשימו, ועצם האור נתקבץ לצדדים. מאחר שהאור לא ניתק בבת אחת אלא מעט מעט בדוגמת מים הנשפכים ממקום גבוה למקום נמוך לאט לאט, וכך נשארים חלקים מהמים בכל מקום שהיו קודם לכן. וכשם שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, וכמו בענין התהו בשבירת הכלים, שגם אחרי שנסתלקו האורות נשארו מהן ניצוצות בבחינת רשימו. וכמו הרשימו הנחקק בלבו של אדם לאחר שראה בנין או ציור נאה, או התרשים של בניין על פי תכניתו של האדריכל. וזהו עניין שורש הכלים שנתהוו מהרשימו.

או כמו הרב שמניח רושם חכמתו הסתומה בתלמידו, או בדומה לרשימו משמיעת חכם גדול החוזר על לימודו בגירסא בלי עיון, שאצל השומע נשאר הרשימו, אך אצל החכם אין שום העלם והסתלקות השכל והמחשבה. וזהו בבחינת מעט המחזיק את המרובה, וכמו קיצור, רושם, סימן או רמז על האור שהיה לפני הצמצום. ואם כך הוא אצל האדם הגבולי על אחת כמה וכמה ולהבדיל באלפי הבדלות אצל הקב"ה, שגם בהיותו בבחינת צמצום שהסתלק האור ונשאר רק הרשימו, אין שום העלם לגבי אור האין סוף, אני הוי' לא שניתי…