אסתר המלכה

הקראת כתבה
יום שני כ״ח שבט ה׳תשע״ה
הסיפור על אסתר המלכה במגילת אסתר מלמדנו שעיקר מעלת נס פורים קשור עם עבודת המקבל (האשה) מלמטה למעלה – "קיימו מה שקיבלו כבר׳; – במתן תורה. על ידי המסירות נפש של ישראל מצד עצמם. מסירות נפש זו מגיעה וממשיכה ממקום נעלה ביותר של "אשת חיל – עטרת בעלה". לכן מודגשת בפורים מעלת האשה, מעלת המקבל.
מאת ברכה טברדוביץ
שתי כנפיים

"קבעוני לדורות"

האחרונה בין שבע הנביאות, שהתנבאו להם לישראל, היא ״אסתר". אישיותה המיוחדת של אסתר, מעלותיה הנשגבות, זכויותיה להציל את עמה משמד, מסירות נפשה, כל אלו מוסיפים נופך מיוחד ל״סודה של האשה״, כל אלו מגלים בנו – הנשים, את כוחות ההסתר שבנו, את הכוחות הגנוזים!!!

זכתה אסתר ומגילת אסתר נקראה על שמה. זכתה אסתר וכתבה את המגילה ברוח הקודש, שנאמר: ״ויאמר המן בלבו״[1]. מנין ידעה את אשר עם לבבו? ברוח הקודש.דברי ר׳ אליעזר. ר׳ עקיבא אומר: מגילת אסתר ברוח הקדש נאמרה, שנאמר: ״ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה"[2].

זכתה אסתר והמגילה שכתבה היא אחת ממצוות הפורים, שעליה נאמר: "הקורא את המגילה למפרע – לא יצא״. וכפי שמבואר בחסידות[3], מי שקורא את המגילה למפרע, דהיינו: כדברים שקרו בעבר, לא יצא ידי חובה, כיון שאת המגילה יש לקרוא וללמוד ממנה להווה. נאמר: ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנים״. ת"ו רבתי (גדולה), אומרים רבותינו ז״ל, אסתר סוף כל הניסים שניתנו להיכתב[4], כפי שהת"ו הינה סוף הא״ב.

שלחה אסתר לחכמים, "קבעוני (חג) לדורות״ שלחו לה: קנאה אתה מעוררת עלינו בין האומות, אך קבלו את בקשתה. ״קבעוני לדורות" – עלינו, על העם כולו ובפרט על הנשים, לקבוע בלבנו לדורות, את המבט בפרספקטיבה הנכונה לגבי תפקידנו בעולם, את מסירות הנפש לגבי מילוי התפקיד, עלינו ללמוד מאישיותה והנהגתה ולקבעם בהנהגותינו אנו.

מגילת אסתר – גילוי והסתר

אסתר מן התורה – מנין? שנאמר: "ואנכי הסתר אסתיר פני". עניין של הסתרה המאפשרת מאורעות המסכנים את קיום העם. הנס שארע בפורים הוא נס נסתר, נס המנוהל על פי טבע. ואכן לא מצינו את שם ה׳ במפורש במגילה. ועוד: שם החג: פורים – על שם הפור, הוא הגורל. שם החג אינו בלשון הקודש, הנס הטמון מוסתר בלשון פרסית.

מכאן, שעניינים אלו מורים על הסתר.

מצד שני: מגילה – גילוי. לכאורה אם כן, קיימת בשם "מגילת אסתר" סתירה. הסתר או גילוי?

מבואר[5] בחסידות ששם מורה על מהות. ואם כן, גם בשם המגילה טמונה הוראה חשובה. "מגילת אסתר" – עניניה גילוי ההעלם, גילוי הנסתר. כי"עולם" לשון העלם. האלוקות מוסתרת ונעלמת ועלינו לגלותה.

בזמן של חושך הגלות, בזמן של אסתר – הסתר פנים, כאשר העם נוהה אחר תאוות העולם, נוטלת היא משימה קשה, לגלות את ההעלם עד לאופן של גאולה.

אף אנו הנשים בדורנו, עלינו ללכת בדרכה כמשימה וכאתגר, לגלות את ההעלם בעולם כיום, לראות ולהראות בכל דבר את ההשגחה הפרטית של – ״בכל דרכיך דעהו״. גילוי זה הוא כלי לגילוי האלוקות הנכסף של ״עין בעין יראו״, של קיום הייעוד של ״אלוקות במציאות והעולם בהתחדשות"[6] עם ביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.

שמה – הדסה

שמה של אסתר היה גם הדסה[7], שהיתה ירקרקת וחוט של חן מתוח עליה כמו ההדס. והצדיקים נמשלו להדס[8]. שכל האילנות רעננים בימות החורף ומתייבשים בימות החמה. ואילו ההדס רענן ורטוב בין בימות הגשמים ובין בימות החמה, כך היתה אסתר תמיד עומדת בצדקותה. הן בהיותה בבית מרדכי והן בהיותה בביתו של אחשוורוש.

כשם שההדס ריחו טוב וטעמו מר, כך היתה אסתר נעימה למרדכי ומרה להמן. ועוד[9], כשם שההדס נראה מבחוץ כחסר ריח, אבל כשמשפשפים אותו נותן ריח, כך אסתר. אף על פי שלכאורה לא עשתה כהוגן כשנישאה לאחשורוש, שהיתה צריכה לעשות תחבולות לא להיראות. ועוד שלא ייתכן שלא הגישו לה מאכלות אסורים שם. אבל כאשר מתבוננים בעניין, מגלים, שכל מה שעשתה – יפה עשתה. שאילו לא נישאה לאחשורוש היתה באה כליה על האומה הישראלית. וזה שנישאה לאחשורוש נחשב למצוה גדולה בעיני הקדוש ברוך הוא, הבוחן כליות ולב של כל אחד ואחד. ועוד, שלא טעמה מכל המאכלים שהגישו לה בבית אחשוורוש, אלא אכלה מיני ירקות.

ויפה לה שם הדסה, שהיתה צדקת מתחילתה ועד סופה כמו ההדס, שאם ממשמשים בו, מרגישים הריח שהיה בו מתחילתו[10].

שמה – אסתר

כיון שהדסה שם יהודי הוא[11], והראו למרדכי מן השמים שעתידה אסתר לבוא בביתו של אחשוורוש, רצה להסתיר מוצאה ועמה שלא ידעו שהיא בת ישראל. עמד והסתיר שמה האמיתי וקרא לה אסתר שהוא לשון הסתרה.

גם בלשון ארמי קורין להדס אסתא, ובלשון יווני קורין לה אסתהר, על שם כוכב הנוגה הנקרא כן. עם ישראל[12] נקרא אף הוא בשם אסתר.

לפי שלא היו יודעים אם היא צדקת, אם לאו נקראה אסתר. והיה העניין נסתר מעיניהם עד הסוף, שתמיד היו מסופקים והיו אומרים[13] "ממה נפשך, אם היא באמת צדקת וכשרה כפי שחונכה על ידי מרדכי, ומצאצאי שרה שחיה קכ״ז שנה, ובגלל כן זכתה למלוך על קכ״ז מדינות, אם כן לא מובן מדוע לא עשתה תחבולות שלא להינשא לאחשוורוש", ואף על פי שהדבר היה באונס, אבל אם היתה צדקת באמת לא היה מניח לה הקדוש ברוך הוא להיטמא על ידי אחשוורוש (והרי מצינו בשרה שלקחה פרעה בכח, וכמה נגעים קשים הביא הקדוש ברוך הוא עליו ועל אנשיו בגללה. ושהתה לילה אחד בביתו ומיד שלח לאברהם שיקח אותה וגם נתן לו מתנות שיסלח לו, כפי שנתבאר בפרשת לך לך. ואם היתה אסתר צדקת כמו שרה, היה הקדוש ברוך הוא עושה לה כנס הזה, שהיה שולח נגעים על אחשוורוש, שהיתה אצלו בת ישראל ואשת מרדכי, עד שהיה שולחה לביתה), ובראותנו שלא אירע לה כך, הרי משמע לכאורה שאין אסתר צדקת חלילה.

אפילו לפי הזוהר[14], שהקדוש ברוך הוא הכניס שידה במקומה, זאת לא ידעו הכל, לכן קראו לה בשם אסתר, לפי שהיתה נסתרת.

עד שנעשה הנס על ידה ואז הבינו שכל זה היה בהנהגת ה׳ שתינשא אסתר לאחשוורוש כדי להציל את האומה הישראלית, ולכן לא נענש אחשוורוש בשום עונש כמו שנענש פרעה. באותה שעה אמרו: עכשיו אנו מאמינים באסתר שהיתה צדקת מתחילה ועד הסוף, וכל מעשיה היו על פי היהדות ולכן אומר הכתוב: ״היא אסתר בת דודו״[15], שגם בזמן שנקראה אסתר, היינו בזמן שהיתה בבית אחשוורוש, היתה בת דודו – כפי שהיתה בביתו, שהיתה דומה לו במעשיה הטובים.

עבודה רוחנית

על אסתר נאמר: "ותלקח" – שלא מרצונה. ושהתה כדרך הנערות אך בשינוי מהותי ועצום. ששה חדשים בשמן המור – התבוננות המביאה למרירות אמיתית. וששה חדשים בבשמים – עסקה בעניני טעם ודעת בהשגת אלוקות[16].

קבלת עול

״אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה… כאשר צוה עליה מרדכי״ וכי לה אין דעת משל עצמה? היא, האשה החכמה והיפה, לא יכולה להחליט החלטות בעצמה?

אלא, היא עושה את אשר עושה משום קבלת עול. כי כך המנהיג והנביא אומר לעשות.

הנהגה מעל הטבע

בשעה שנודע למרדכי ואסתר על קיום הגזירה, היה עליהם לכאורה לנקוט באמצעי השתדלות טבעיים אצל המלך אחשוורוש, לארגן משלחת דיפלומטית שתדרוש ממנו ביטול הגזירה. ואילו לפי המסופר במגילת אסתר היתה פעולתה הראשונה של אסתר המלכה לבקש ממרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום", זה היה הצעד הראשון לביטול הגזירה.

יתר על כן, אסתר הוסיפה ואמרה: ״גם אני ונערותי אצום כן". – הרי כל חשיבותה של אסתר בעיני אחשוורוש באה מפני "ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות״. ומובן מאליו שצום של שלוש יממות לא יוסיף חן (על פי הטבע) כי אם אדרבה, יביא לצמצומו[17]. ואם כן, כיצד הרשתה אסתר לעצמה לצום[18]?

התשובה היא: כשם שהגזירה לא באה על פי הטבע, כן לא באה הישועה בדרך טבעית. ההצלה באה על ידי התשובה, ואחת מדרכי התשובה הוא הצום. ובשעה שכל היהודים הנמצאים בשושן צמים (וממילא אסור על היחיד לפרוש מן הציבור) – ברור ש״גם אני ונערותי אצום כן״. אשר לצמצום החן שהדבר עלול לגרום, ו״לא סמכינן אניסא״[19], והחובה לדאוג ל״לבושי" טבע כלכל השפעה – הרי הם, סוף סוף, לבושים בלבד, ולא סיבות לגרימת ההשפעה, וכשהסיבה – ההתחזקות בתורה ובמצוות – היא במידה מספקת, יביא גם ״לבוש״ מצומצם את התועלת הדרושה.

אלא, משום ההעלם וההסתר המצויים בזמן הגלות באו גם הגזירות וגם ההצלה בדמות של התפתחות טבעית. ברם, הסיבות האמיתיות היו התורה והמצוות. ההנאה ש״נהנו מסעודתו של אותו רשע״ הביאה את הגזירה, והצום והתשובה ביטלו אותה.

הוראה כללית לימינו

ההוראה הטמונה בפרשה זו לימינו אלה במיוחד היא:

ישנם הטוענים שהאמצעי העיקרי לשמירת קיומו של עם ישראל בזמן הגלות הוא ההשתדלות הדיפלומטית או דרכים טבעיות אחרות. ומסתמכים בכך על השתדלותה של אסתר אצל אחשורוש. אך יש לדעת שמלבד שהם מגלים בזה פנים בתורה שלא כהלכה על ידי כך שהם מפרשים את סיפור מגילת אסתר בדרך של היפך האמת – הרי יש בדבריהם כפירה בכל עניין קיומו של עם ישראל.

נאמר: ״אתם נצבים היום כולכם". אומרים על כך רבותינו ז״ל: ״גם כאשר כל העולם מתמוטטים – אתם נצבים". קיומו של עם ישראל שונה מקיום שאר האומות. קיום האומות הוא לפי חוקי הטבע, ואילו בני ישראל אינם כפופים לטבע. קיומם קשור בתורה ובמצוות.

וכשבאה עת צרה או גזירה ר״ל, אין עלינו לסמוך על דרכי דיפלומטיה והשתדלות אצל אומות העולם. יש צורך ב״יפשפש במעשיו״, מילוי החסר וההתחזקות בקיום התורה והמצוות, ורק אז מועילה ההשתדלות הטבעית. אפילו במצב שאומות אחרות היו מתמוטטות ־ "אתם נצבים וקיימים״.

אין להיבהל ממצב היהודים כפי שהוא נראה בעיני בשר לפי חוקי הטבע. עינייננו הוא להתחזק בשמירת התורה והמצוות, ואז, הרי בכל "לבוש" גשמי שניצור – תתלבש ההצלה הניסית העל-טבעית.

הוראה פרטית לימינו

המסקנה שבני ישראל אינם כפופים לטבע, מלמדת דרכי התנהגות לא רק לכלל ישראל כי אם גם לכל יחיד. על איש ישראל לזכור שכל העניינים שלו תלויים בקדוש ברוך הוא בעצמו, שאינו מוגבל חס וחלילה, בחוקי הטבע. אמנם יש צורך בהכנת "בכל אשר תעשה", שבו "יתלבש" השפע של "וברכך ה׳ אלוקיך", אלא שאין הוא כי אם "לבוש" בלבד.

העיקר – ברכת ה׳ יתברך הבאה על ידי התקשרות אתו בלימוד התורה וקיום המצוות, וכשהעיקר קיים – באה ההצלחה בכל "לבוש" שהוא. והוראה עצומה ונפלאה זו אנו למדים מדרכי של אסתר להצלת העם היהודי[20].

״כאשר אבדתי אבדתי״ – מסירות נפש

אסתר נוהגת במסירות נפש, אין היא רוצה להפסיד את הזכות שניתנה על ידה להציל את העם. יש במעשה שהיא עושה סכנה: ״אחת דתו להמית… ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום"[21]… אך היא שמה את נפשה בכפה ומכריזה ״וכאשר אבדתי אבדתי״ – מסירות נפש של ממש שלמעלה מטעם ודעת.

״קלי, קלי, למה עזבתני״?

״ותלבש אסתר מלכות״[22], ניערה האפר ופשטה השק והלבישה הקדוש ברוך הוא חיל מן החיל של מעלה. כמו שנאמר: ״מלכותך מלכות כל עולמים". כראות המלך את אסתר המלכה, כיון שראה אותה הפך את פניו שלא יראה אותה והיו מלאכי השרת תולים את פניו שלא בטובתו והוא צווח ״ווי״.

״ויהי כראות המלך״ לפי שהיו הסנוורים על עיניו כשראה אותה, האירו עיניו והושיט לה את השרביט שבידו, ולא היה כח באסתר ליגע בו. ויש אומרים מיכאל משכה והגיעה בראש השרביט. אמר לה המלך: אני רואה ששאלתך גדולה היא, ששמת נפשך למות. אם היא עד חצי המלכות, ותעש. אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים, נסתלקה ממנה רוח הקודש ואמרה: ״קלי קלי למה עזבתני? רחוק מישועתי דברי שאגתי" – שמא אתה דן על שוגג כמזיד?"הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי".

אמר רבי יוחנן: שלושה מלאכי שרת נזדמנו לה באותה שעה. אחד שהגביה את צוארה ואחד שמתח עליה חוט של חסד ואחד שמתח שרביטו, וכמה מתחו? – אמר רבי ירמיה בר אבא: שתי אמות היה והעמידו על שתים עשרה, ואמרי ליה שש עשרה. רבי יהושע אומר עשרים וארבע. וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה[23].

מעלת האשה מודגשת בפורים

מכל האמור לעיל, אנו מוצאים שייכות מיוחדת של נס פורים לנשות ישראל, שעיקר הנס על ידן היה. ולא רק שלמעשה בחיצוניות היה הנס על ידי אשה, אלא, שגם המשמעות הפנימית של נס פורים מבליט את חשיבות היותה אשה[24].

ההפרש בין איש לאשה הוא: איש – משפיע, אשה – מקבל.

איש – הקדוש ברוך הוא, אשה – עם ישראל המקבלים מן הקדוש ברוך הוא.

עיקר מעלת נס פורים קשור עם עבודת המקבל (האשה) מלמטה למעלה – "קיימו מה שקיבלו כבר׳; – במתן תורה. על ידי המסירות נפש של ישראל מצד עצמם. מסירות נפש זו מגיעה וממשיכה ממקום נעלה ביותר של "אשת חיל – עטרת בעלה". לכן מודגשת בפורים מעלת האשה, מעלת המקבל – בני ישראל המקבלים השראתם מהקדוש ברוך הוא על ידי עמל ויגיעה, על ידי מסירות נפש, על ידי עבודה.

הרבי דורש יגיעה ומסירות נפש

בשנים הראשונות של הנשיאות יצא הרבי עם קבוצה גדולה של חסידים אל הפארק בקראון הייטס על מנת לומר תשליך ליד אגם… גשם זלעפות לווה את הרבי וחסידיו. משהגיעו, המקום היה סגור. מיד, קפץ הרבי מעל הגדר, והחסידים דידו אחרי הרבי, סייעו זה לזה ואף הם קפצו מעל הגדר. ביחד אמרו תשליך…

כאשר הגיעו חזרה ל-770, הרבי החל בחלוקת כוס של ברכה אך ורק עבור אלו מבין הקהל שעשו את המאמץ, הלכו בגשם השוטף, ולא נרתעו… הרבי בדק לכל אחד את כובעו, אם הוא היה רטוב קבל את המשקה. הרבי דורש מסירות נפש!

שבע הנביאות

״שבע נביאות נתנבאו להם לישראל…" – סקירה תמציתית זו, מקיפה רק חלק קטן מאישיותן הנאצלת של הנשים שזכו למסור את דבר הקב״ה אל העם, של הנשים שזכו להיות מודל לחיקוי לדורן, של הנשים שתוקף נבואתן רלוונטי ובעל משמעות לדורות הבאים, עד לדורנו אנו – דור הגאולה!!!

״שבע נביאות נתבאו להם לישראל…״ – נביאות אלו, שזכו להרשם בכ״ד ספרי הקודש, העבירו לנו – לנשים, ולעם כולו – פן נוסף ב״סוד מעלת האשה״, נקודות נוספות המבהירות את מהותה המיוחדת של האשה, את הכוחות הכמוסים בה, את הדרכים והאפנים להביא לידי פועל את ייחודה, את סודה…

״שבע נביאות נתנבאו להם לישראל…״

מי יתן ונזכה לקיום הייעוד הנכסף,

״בזכות נשים צדקניות נגאלו…

ובזכותן נגאל…"

 

הערות

 


[1] אסתר ו', ו׳.

[2] ילקוט שמעוני.

[3] תורת הבעש״ט.

[4] מגילה ז׳.

[5] לקוטי שיחות.

[6] מאמר ד"ה "זה היום" תש"ט.

[7] תרגום אסתר ב', ז'.

[8] מדרש ומהר,ם אלשיך.

[9] מדרש אליהו.

[10] ילקוט מעם לועז אסתר ע׳ ע״ב.

[11] יוסף לקח.

[12] ר"ע.

[13] מהר"ם אלשיך.

[14] פרשת תצא רע״ו, א׳.

[15] מהר״ם אלשיך.

[16] תורה אור מגילת אסתר.

[17] אבן עזרא, אסתר ד', ט״ז.

[18] וע״ד הפסק דין בשו״ע אורח חיים ס׳ תקע״א, ס״ג.

[19] פסחים ס׳׳ד, ב',

[20] שיחת פורים תשי"ז.

[21] מגילת אסתר.

[22] ילקוט שמעוני אסתר, ה׳.

[23] מגילה ט"ו, ב׳.

[24] שיחות תענית אסתר ופורים ה׳תשמ״ח.

 

פרסום תגובה חדשה

test email