חידון מתוך הספר "שאל בנך ויגדך" לפרשת בא

1) י, יז: ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה׳ אלקיכם ויסר מעלי רק את המות הזה.

האם ״רשאי״ העיצור הגרוני ע להיות מלווה בשווא?

2) יב, ד: ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכסו על השה.

האם השורש של המלה "בְּמִכְסַת" זהה לזה של המלה "תָּכֹסּוּ?

3) יב, יא: וְכָכָה תאכלו אתו… מדוע יש שני טעמי זרקא במלה "וככה"?

4) יב, כב: ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מהי משמעות המלה: סף?

5) כנ״ל: מהו הפירוש המילולי של משקוף?

6) יב, כג: ועבר ה׳ לנגף את מצרים…

האם אין השורש נגף נכלל בגזרת פ״נ, המתאפיינת בהידמות פה״פ נ בשווא נח ובנשילתה בכתב?

7) יב, לט: ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם.

א. לאיזה חלק דיבר שייך חמץ?

ב. האם בצורה חָמֵץ דיבר הכתוב בהווה או בעבר?

8) יב, מב: ליל שמרים הוא לה׳ להוצאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה׳ שמרים לכל בני ישראל לדרתם.

התדע פירוש נוסף לצירוף ליל שמורים, המושתת על השפה הערבית?

9) יג׳ י: ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה.

10. להלן הגדרות לניבים או לביטויים המופיעים בפרשתנו, או לאלו המסתמכים על הכתוב בה. מצא אותם!

א. עמד על דעתו, הקשה את עורפו.

ב. אספסוף.

ג. לילה של חוסר שינה.

ד. באמצע היום.

ה. בכח, בגבורה.

התשובות

1) כן! הכלל קובע, ששווא נע איננו מתלווה לעולם לאותיות גרוניות, ובדרך כלל תקף הדבר גם לגבי שווא נח, אבל לא תמיד. דוגמאות חריגות נוספות:

א. כאשר לה״פ שוואית, יחול הדבר בדרך כלל גם על הגרוניות: ידעתי, שמחנו וכיו״ב.

ב. מקרים בודדים כגון: וַיֶּאְסֹר (שמות יד, ז) יַאְדִּיר (ישעיהו מב, כא) ועוד.

2) כן! כפי שֶׁתָּכֹסּוּ שורשו כ.ס.ס., כן גם מִכְסָה שייכת לגזרת הכפולים, ולא לגזרת השלמים (מ.כ.ס.), שהרי, כפי שתֶּבֶל (ויקרא יח, כג) קשורה בשורש ב.ל.ל., כן גם מֶכֶס ומִכְסָה יסודם בגיזרת הכפולים.

3) הטעם זרקא ממוקם בדרך קבע בהברה האחרונה שבמלה. היות שבלשון העברית רוב המלים מלרעיות — מוטעמות בהברה האחרונה שלהן — נמצא הזרקא בדרך כלל בהברה המוטעמת, אך אם ההטעמה היא מלעילית — בהברה שלפני האחרונה — ישנו חשש לקריאה בהטעמה מלרעית בגין מיקומו של הזרקא. כדי להוציא מטעות זו, יש דפוסים המסמנים טעם נוסף בהברה המוטעמת, וככה התקבלה המילה וְכָכָה בשני טעמי זרקא.

4) לפי רוב הפרשנים, סַף הוא כלי קיבול, מעין ספל, אגן לנוזלים.

שם הכלי הזה מוזכר במל״ב יב, יד: …ספות כסף מזמרות מזרקות חצצרות כל כלי זהב וכלי כסף וגו'. רשב״ם אף מצטט כאסמכתא לדבריו מאסתר ב, כא: בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורש.

לפי הרשב״ם, איפוא, סף = ספל, וסביר להניח, שגם המדרש הבא רומז לכך: אמר ר׳ לוי: בגתן ותרש שני טרסיים היו, והיו יושבים בשער המלך, העבירם המלך והושיב את מרדכי במקומם וקצפו. מה עשו? אמרו: נלך ונטיל ארס בספל כדי שימות המלך ויהיו הכל אומרים: כשהיו בגתן ותרש משמרים את המלך היו משמרים אותו יפה, עכשיו שהושיב שם יהודי — נהרג. (פנ״א, וכן מגילה יג:).

5. לפי רש״י (יב, ז', ד״ה משקוף), המשקוף הוא ״העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו… ולשון שקיפה חבטה כמו עלה נדף — דשקיף. חבורה — משקופי. [אונקלוס למקום].

6. השורש נ.ג.ף. אכן נכלל בגזרת פ״נ המתאפיינת בנשילת פה״פ בשוא נח, אלא שתופעה זו איננה קורה בשם הפועל, וראיות לכך: לִנְפֹּל (במדבר יד, ג), וְלִנְתוֹץ (ירמיהו א, י), לִנְקֹם (יחזקאל כד, ח) ועוד.

7. א. ״חָמֵץ״ בפסוקנו הוא פועל בבנין קל (בדומה לו יָרֵא, זָקֵן, יָשֵׁן וכיו״ב).

ב. צורה זו היא בעבר, וזהו דבר הלמד מעניינו, וכמו כן לא ייתכן, שידבר הכתוב במקרה זה בהווה, שהרי המלה ״לא״ איננה מופיעה לפני הווה!

8. בערבית, משמעות המלה שַׂמַר (שׂ ערבית מקבילה לעיצור שׁ עברי) היא ״בילוי בשיחה, בסיפורים (בייחוד בלילה)״. ייתכן, שגם העברית המקראית סבלה משמעות זו.

9. מתוך חמש ההיקרויות של ״מימים ימימה״ במקרא, זו שבענייננו כמעט אינה שנויה במחלוקת — רוב הפרשנים סבור, שמשמעה ״משנה לשנה״. בשאר ארבעת המקומות אין אפשרות להכריע הכרעה חד משמעית.

10. א. הכביד את ליבו (י, א).

ב. ערב רב (יב, לח).

ג. ליל שמורים (יב, מב).

ד. בעצם היום הזה (יב, נא).

ה. בחוזק יד (יג, ג).