מבוא לפרק

בפרק זה יבאר לנו רבנו הזקן שהכוח האלוהי המחייה את הנבראים היינו אותיות הדיבור של עשרה מאמרות שבהם נברא העולם חייבות להיות תמיד בנבראים, כי ברגע שייפרד דבר השם מהנברא ויחזור למקורו, הנברא יתבטל ממציאות לגמרי, הוא פשוט יפסיק להיות קיים, כי החיות האלוהית צריכה להיות בכל רגע, כדי להוות את הנברא ולא רק להחיותו שלא יחזור להיות אין ואפס כמו קודם ששת ימי בראשית.

השגחה פרטית

והנה, מכאן תשובת המינים התואר "מין" ניתן לכופר בתורה כולה ועובד עבודה זרה כמו שנאמר (בתלמוד מסכת עבודה זרה דף כו' עמוד ב') "איזהו מין? זה העובד עבודת אלילים" אך כאן הכוונה לאדם המאמין בהשם ובתורה אלא שכופר בהשגחה הפרטית של הבורא על הנבראים. וגילוי שורש טעותם, הכופרים בהשגחה פרטית ובאותות ומופתי התורה, אות הוא סימן המראה את השגחתו הפרטית של הקדוש ברוך הוא בבריאה כמו שכתוב בבראשית פרק ט' פסוק יג' אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: או בישעיה פרק ז' פסוק יד' לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל: וקודם בפסוק יא' שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה: אך מופת הוא שידוד מערכות הטבע ושינוי מפליא המראה את כוחו של הבורא יתברך ושלטונו על הבריאה. שטועים בדמיונם הכוזב, שמדמין מעשה השם "עושה שמים וארץ" למעשה אנוש ותחבולותיו, כי כאשר יצא לצורף כלי, שוב אין הכלי צריך לידי הצורף, כי אף שידיו מסולקות הימנו והולך לו בשוק, הכלי קיים בתבניתו וצלמו ממש כאשר יצא מידי הצורף, כך מדמיין הסכלים האלו מעשה שמים וארץ.

אך טח מראות עיניהם, ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו, שהוא יש מיש, רק שמשנה הצורה והתמונה מתמונת חתיכת כסף לתמונת כלי, למעשה שמים וארץ, שהוא יש מאין.

והוא פלא גדול יותר מקריעת ים סוף על דרך משל, בשמות פרק יד' פסוק כא' וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ שהוליך יְהֹוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם: ובשמות פרק טו' פסוק ח' וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם ו- נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם: ובשמות פרק יד פסוק כב' וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם וכ- חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: ואילו הפסיק השם את הרוח כרגע, היו המים חוזרים וניגרים במורד כדרכם וטבעם, ולא קמו כחומה בלי ספק, אף שהטבע הזה במים גם כן נברא ומחודש יש מאין, שהרי חומת אבנים נצבת מעצמה בלי רוח רק שטבע המים אינו כן. ביאר לנו רבנו נקודה עיקרית מאד באמונה והוא ההשגחה הפרטית על הבריאה כי המינים ושורש טעותם נובע מכך שמפרידים בין הבורא לנברא. אמנם אלוהים ברא את כל הבריאה, אך מרגע הבריאה ואילך חס ושלום, עזב אלוהים את הארץ, וטח עיניהם מראות האמת. כי יש הבדל בין שינוי צורה שהוא יש מיש לשינוי החומר והיצירה שהוא יש מאין ביש מיש אין היוצר נזקק יותר ליצירתו והיא עומדת בפני עצמה אבל ביצירה של יש מאין כל רגע שהיוצר מקיימה היא מתקימת וכשיפסיק חס ושלום, היוצר את תמיכתו ביצירה היא תתבטל ממציאותה.

וההוכחה לכך משינוי הטבע שאפילו הוא דומה לשינוי יש מיש בכל זאת נדרשת תמיכתו של היוצר כמו בקריעת ים סוף שהים נברא בטבעו להיות ניגר ויורד במורד, וכדי לשנות את מצבו לעמידה כנד וכחומה, הוליך השם רוח קדים עזה כל הלילה, ולא פסק לרגע אף שגם העמידה במקום, הוא נברא וטבע של יש אחר, כמו חומת אבנים שעומדת ונצבת ואינה ניגרת במורד, בכל זאת לשנות טבע אחד לטבע שני, נדרשת תמיכתו של היוצר, על אחת כמה וכמה ביצירת יש מאין. כי בריאת העולם הוא פלא גדול יותר מקריעת ים סוף.

כוח הפועל בנפעל

וכל שכן וקל וחמור בבריאת יש מאין, שהיא למעלה מהטבע, והפלא ופלא יותר מקריעת ים סוף, על אחת כמה וכמה שבהסתלקות כוח הבורא מן הנברא חס ושלום, ישוב הנברא לאין ואפס ממש.

אלא צריך להיות כוח הפועל בנפעל תמיד, להחיותו ולקיימו, והן הן בחינת אותיות הדבור מעשרה מאמרות שבהם נבראו. ועל זה נאמר: בנחמיה פרק ט' פסוק ו' אַתָּה הוּא יְהֹוָה לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: אל תקרי "מחייה" אלא "מהווה" מקורו בספר שני לוחות הברית (של"ה) מרבי ישעיה הלוי הורביץ בדף מח' עמוד ב' … מן הנקודה הראשונה ועד האחרונה. וזהו ואתה מחיה את כולם ופירשו רבותינו זיכרונם לברכה (אגב לא ידוע מקור הדברים אבל כך הובא גם בראשית חכמה שער הקדושה פרק ז' אות קז' וגם בתצואות חיים אות קסו') ואתה מהווה לכולם". כלומר אל תקרי מחייה אלא מהווה. דהיינו יש מאין, ו"אתה" הן בחינת האותיות מאל"ף ועד תי"ו והה"א היא ה' מוצאות הפה, מקור האותיות. כל הכ"ב אותיות מקורם מהדיבור בפה אלא שהפה נעזר בחמשה מוצאות שהם: הגרון, החיך, הלשון, השיניים, והשפתיים. וכך יוצא שאותיות אחה"ע מהגרון, אותיות גיכ"ק מהחיך, אותיות דטלנ"ת מהלשון אותיות זסצר"ש מהשיניים, ואותיות בומ"פ מהשפתיים. ואף שאין לו דמות הגוף הרי מקרא מלא דיבר הכתוב: "וידבר השם", "ויאמר השם", בריבוי מקומות בתורה נאמר ויאמר השם וידבר השם ולדוגמא בשמות פרק ו' פסוק י' "וידבר השם" או בשמות פרק ו' פסוק ב' "וידבר אלוהים" או בבראשית פרק א' פסוק ג' "ויאמר אלוהים" ועוד הרבה בתורה. והרי לכאורה אין לו גוף או דמות הגוף אם כן מאין באו האותיות אם אין לו לבורא יתברך חיך וגרון או לשון ושיניים ושפתיים? אלא והיא בחינת התגלות הכ"ב אותיות עליונות לנביאים, ומתלבשות בשכלם והשגתם במראה הנבואה, וגם במחשבתם ודיבורם, כמו שכתוב: (שמואל ב' פרק כג' פסוק ב') רוּחַ יְהֹוָה דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי: וכמו שכתב הקדוש האלוהי רבנו יצחק זכרונו לברכה [בשער הנבואה]. וכעין זה היא התלבשות האותיות בברואים, כדכתיב: (תהילים פרק לג' פסוק ו') בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם: רק שהיא על ידי השתלשלות רבות ועצמות, עד שיורדות לעשיה גופנית, מה שאין כן השגת הנביאים היא באצילות המתלבשת בעולם הבריאה. בקטע זה התבאר שחייבת להיות כוח הפועל בנפעל וכוחו של הבורא מחייה ולא רק מחייה אלא מהווה את הבריאה בכל רגע ורגע והמשל על כך הוא מזריקת אבן כלפי מעלה הרי שטבע האבן להיות יורדת למטה כדי לחזור לשורשה ומקורה אבל כל עוד שכוח הזורק נמצא באבן היא עולה למעלה כשיכלה כוחו של הזורק תחזור האבן למקורה ושורשה.

ואף שאין לקדוש ברוך הוא גוף ולא דמות הגוף וממילא כיצד ניתן לומר שיש אותיות הדיבור למעלה אבל מקרא מלא דיבר הכתוב בהרבה מקומות בתורה נאמר ויאמר אלוהים או וידבר השם וכן מראה הנבואה נראה לנביאים באותיות הדיבור ממילא יש לקדוש ברוך הוא שימוש באותיות הדיבור כמו למטה למרות שאין לו פה ומוצאות הפה.

סיכום הפרק

מכאן תשובת המינים וגילוי שורש טעותם הכופרים בהשגחה פרטית ובאותות ומופתים שבתורה שמדמים מעשה אנוש ותחבולותיו למעשה שמים וארץ אך טח מראות עיניהם ההבדל הגדול בין שינוי יש מיש לבריאת יש מאין והוא פלא יותר גדול מקריעת ים סוף שהיה צריך להיות רוח קדים עזה כל הלילה כך בבריאה נדרש השגחה פרטית בכל רגע ורגע וצריך להיות כוח הפועל בנפעל הן אותיות הדיבור שבעשרה מאמרות ואף על פי שאין לו גוף ולא דמות הגוף מכל מקום ישנם צורת האותיות למעלה. ולכן כתוב "אתה מחייה את כולם" אל תקרי מחייה אלא מהווה כי אתה מחייה ומהווה את כל הנבראים והמילה "אתה" מורכבת מאותיות א' עד ת' וה' מוצאות הפה.

סיפור חסידי לפרק

ישנו סיפור נדוש אך חביב שפעם ברוסיה הקומוניסטית עומד מורה בכיתה מלמד את תלמידיו קחו כלל זה בידכם מה שאתם רואים קיים ומה שלא רואים לא קיים ואז קם ממקומו איוון הגוי ושואל רשות מהמורה לדבר ושואל את הכיתה: אותי אתם רואים משמע אני קיים את משה היהודי אתם רואים משמע הוא קיים אבל את אלוקים אינכם רואים סימן שהוא אינו קיים.

קם משה היהודי ושואל את הכיתה את איוון אתם רואים משמע הוא קיים את משקפיו של איוון אתם רואים משמע יש לו משקפים ואת השכל של איוון אתם רואים? לא! משמע אין לו.