מבוא לפרק

סדר העבודה הנדרש מבעל התשובה הוא ללכת מחיל אל חיל מלמטה למעלה מעבודת התשובה של תשובה תתאה לעבודת התשובה של תשובה עילאה הכל צריך להיות בסדר מסודר.

בנוסף למה שלמדנו בפרק הקודם שלימוד התורה בעומק הדעת היא תשובה עילאה אף גם התפילה נחשבת כתשובה עילאה ואדרבה בתפילה ישנם שני חלקים החלק האחד הוא לב נשבר והחלק השני הוא תשובה עילאה מאהבה רבה וכל סדר התפילה ומבנה התפילה מכוון לתכלית זאת אלא שלא כל אחד יכול להפוך ליבו מהקצה לקצה. לכן העיצה היעוצה להתחיל בלב נשבר בתיקון חצות ולהמשיך בתפילה מתוך שמחה. ועל כל פנים ביום השבת קודש שכל עניינה הוא תשובה עילאה שהרי "שבת" אותיות "תשב" ותשובה. ולכן הזמן המסוגל להקדמת התשובה תתאה הוא לפני השבת כדי שבשבת יהיה כבר מוכן למצב של תשובה עילאה. 

הסדר מתשובה תתאה לתשובה עילאה

והנה, תשובה עילאה זו, דאתדבקות דרוחא ברוחא, על ידי תורה וגמילות חסדים, היא בבחינת המשכה מלמעלה למטה, להיות דבר השם ממש בפיו, וכמו שכתוב: (ישעיה פרק נא' פסוק טז')  וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה: (שיר השירים פרק ב' פסוק ו') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי: בגמילות חסדים, ד(הקדמת תיקוני הזוהר דף יז' עמוד א') "חסד דרועא ימינא וכו'". אבל אדם התחתון צריך לילך ממדרגה למדרגה ממטה למעלה, היא בחינת תשובה עילאה ואתדבקות רוחא ברוחא, בכוונת הלב בתפילה, ובפרט בקריאת שמע וברכותיה, כדי לומר: (דברים פרק ו' פסוק ה') וְאָהַבְתָּ וגו' אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וגו' וּבְכָל מְאֹדֶךָ: באמת לאמיתו, וכן: דברים פרק ו' פסוקים (ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו' אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: (ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם וגו' בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: להיות דבר השם בפיו באמת, (בירושלמי מסכת ראש השנה פרק ג' הלכה ח') ואין אמת וכו' אלא תורה היך מה דאת אמר (שכתוב במשלי פרק כג' פסוק (כג) אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה: וכן לקיים כל המצוות כמו שאומרים: (בברכת המצוות)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו., כמו: (תלמוד מסכת קידושין דף ה' עמוד ב') הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי, בְּטַבַּעַת זוּ, כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל: היא בחינת קדש העליון, לשון פרישות והבדלה, שאינו יכול להתלבש תוך עלמין, משום דכולא קמיה כלא חשיב, אלא בבחינת סובב כל עלמין, הוא רצון העליון ברוך הוא וכו', כמו שנתבאר בלקוטי אמרים פרק מו'. וגם אחר התפילה אומרים: (בסדר תחנון מתהילים פרק פו' פסוק ד') שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא: דהיינו לאתדבקא רוחא ברוחא כל היום וכו'. וכל זה על ידי ההתבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא, בהעמקת הדעת, ב"שתים לפניה" ובפסוקי דזמרה, כנודע. בעל התשובה העובד את השם מתוך אהבה ויראה שכליים ולא טבעיים, משתנה עבודתו באין ערוך מעבודת האדם את השם באהבה ויראה טבעיים.

העובד את השם בתשובה עילאה לימוד התורה שלו הוא באופן שאשים דברי בפיך "ממש". אין לימוד התורה שלו כדי שהוא יבין את התורה הוא לא לומד להרוות את צמאונו האישי ואת רצונו להבין את דבר השם אלא כל כולו בטל לאלוהות עד שהוא באופן של "כקורא אחר העונה". ובמעשה החסד שלו הוא משמש רק כידו של הקדוש ברוך הוא ולא הוא העושה ולא לו מגיע התהילה אלא ימינו תחבקני אין אני אלא ימינו של הקדוש ברוך הוא.

ואף תפילה שבשיאה מגיעים לקריאת שמע ומכריזים ב"אמת" ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ועוד והיו הדברים האלה וגו' ודברת בם. וכן כל קיום מצוות השם הם באופן שקדשנו במצוותיו וקדושה הוא על דרך קידושין שהם הבדלה ופרישות מכל מה שנגד רצונו יתברך. ועד שמגיע בתפילתו לאמירת "אליך נפשי אשא" רק אליך בלבד. 

אבל כל אחד כדי להגיע למדרגת תשובה עילאה זו יש לו צורך ללכת בסדר מסודר מלמטה למעלה קודם עבודת תשובה תתאה ומשם להעלות לתשובה עילאה.

גם התפילה היא תשובה עילאה

ומאחר שהתפילה היא תשובה עילאה, צריך להקדים לפניה בחינת תשובה תתאה. וזהו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה במשנה: (משנה מסכת ברכות פרק ה' משנה א') אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.  ופירש רש"י "הכנעה", והיא בחינת תשובה תתאה לעורר רחמים כנזכר לעיל (פרקים ז'-ח'), וכדיליף מארמית ללשון הקודש "כמו שלמדנו". התם בגמרא בתלמוד מסכת ברכות דף ל' עמוד ב' "אמר רבי אלעזר מה הטעם אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש שפירושו "הכנעה", זאת למדנו מחנה אם שמואל הנביא שהתפללה ועליה נאמר במקרא, מהפסוק דכתיב: שמואל א' פרק א' פסוק י' וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהֹוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה: שהיא מרת נפש. ופירושו הכנעה וכובד ראש אכן בברייתא שם: בתלמוד מסכת ברכות דף לא' עמוד א' מהברייתא "תנו רבנן ואין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצווה". ועכשיו בדור יתום הזה, שאין הכל יכולין להפוך לבם כרגע מן הקצה, אזי העצה היעוצה, להקדים בחינת תשובה תתאה בתיקון חצות כנזכר לעיל (פרק ז'). גם התפילה היא עבודת השם של תשובה עילאה. וכשם שבכל דבר צריך להיות סדר מסודר וללכת מדרגה לדרגה. בעבודת השם כמו תפילה על אחת כמה וכמה שצריך להיות סדר מסודר.

לכן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שפירושו "הכנעה" והיינו "לב נשבר" שבא לעורר רחמים עליונים, אך התפילה עצמה צריכה להיות מתוך שמחה של מצווה והיינו תשובה עילאה לא שמחה סתם הבא מסיבות טבעיות אלא שמחה של מצווה על היותנו מקיימים את רצונו יתברך.

אגב בקטע זה הזכיר רבנו ארבע מקורות ממקרא ומשנה תלמוד וברייתא להורות כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא והתפילה הכוללת בתוכה את הכל נרמזת בקוצו של יו"ד.

אבל בדורנו "דור יתום", שיתום הוא מי שאין לו רחמנא ליצלן אב ואם שאב ואם הם החכמה והבינה לכן כשאין לנו את החכמה והבינה המספיקים לפועל בשני המישורים בכיה תקוע בלב מצד אחד ושמחה תקועה בלב מצד שני אין ברירה בידנו לפועל בסדר והדרגה קודם בכיה ואחר כך שמחה. ולכן יש להקדים לתפילה תיקון חצות בלילה ובבקר תפילה מתוך שמחה.

שבת אותיות "תשב"

ומי שאי אפשר לו בכל לילה, על כל פנים לא יפחות מפעם אחת בשבוע, לפני יום השבת, כנודע ליודעים, שהשבת היא בחינת תשובה עילאה, ו"שבת", אותיות תהילים פרק צ' פסוק ג' תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: כי בשבת היא עליות העולמות למקורם כו', ובפרט בתפילות השבת, ודי למבין (ובזה יובן מה שכתוב: בישעיה פרק מד' פסוק כב' מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ: פירוש כי מאחר ש"מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ" היא העברת הסטרא אחרא, ו"גְאַלְתִּיךָ" מן החיצונים בהתעוררות רחמים עליונים, באתערותא דלתתא בתשובה תתאה כנזכר לעיל, אזי "שׁוּבָה אֵלַי" בתשובה עילאה). ומי שאינו יכול לקום לתיקון חצות מידי לילה על כל פנים שלא יפחות מפעם בשבוע והיום הרצוי הוא יום חמישי שלפני שבת קודש כי בשבת זמן עלית העולמות והתעוררות רחמים עליונים והוא הזמן המסוגל לתשובה עילאה. כי שבת אותיות "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" בפסוק זה מדגיש רבנו דווקא את ה"אנוש" מתוך ארבעת התארים של בני האדם: אדם איש גבר ואנוש ה"אנוש" מורה על חלישות ביותר במין האנושי ודווקא הוא יכול וצריך להתעלות בשבת בתשובה.

ואגב כך יתבאר הפסוק: מישעיה פרק מד פסוק כב' מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ: המפרשים מסבירים את פשט הפסוק או באופן של בקשה לעתיד או באופן של הבטחה בהווה אך פשט זה אינו מסתדר עם המילה גאלתיך שהיא לשון עבר ולא לשון הווה ועתיד. לכן מסביר רבנו את פשט הפסוק באופן של גאלתיך לשון עבר וממילא יהיה מחיתי את החטאים והעוונות בלשון הבטחה בהווה ותקוה לעתיד. וממילא פירוש הפסוק הוא שלאחר שגאלתיך בתשובה תתאה אזי יהיה שובה אלי בתשובה עילאה.  

סיכום הפרק

תשובה עילאה שהיא אתדבקות רוחא ברוחא על ידי תורה וגמילות חסידים היא בחינת המשכה מלמעלה למטה אבל אדם התחתון צריך לעלות בסדר מסודר מלמטה למעלה ובפרט בתפילה שהיא עליה מלמטה למעלה.

ומאחר שתפילה היא תשובה עילאה צריך להקדים לפניה תשובה תתאה. ולכן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כבוד ראש שהיא הכנעה. אמנם התפילה צריכה להיות מתוך שמחה. אך יוקדם לה ההכנעה והכובד ראש. כי אנו בדור יתום שאין אנו יכולים להפוך הלב מהקצה לקצה ושיהיה בכיה מצד אחד ושמחה מצד שני לכן העצה להקדים לתפילה אמירת תיקון חצות. ומי שאינו יכול בכל לילה לפחות לא יפחות מפעם בשבוע ועדיף לפני שבת כי שבת אותיות "תשב אנוש" והוא תשובה עילאה.

ובזה יובן הפסוק שובה אלי כי גאלתיך דהיינו מאחר שגאלתיך על ידי תשובה תתאה אזי שובה אלי בתשובה עילאה.

סיפור חסידי לפרק

פעם קרא רבנו הצמח צדק לאחד מחסידיו וציווה עליו לגשת לפריץ פלוני שהיה ידוע כשונא ישראל מובהק שהציק רבות ליהודים ולומר לו בשפת ה"אידיש" בשם הצמח צדק "דער רבאע זואגט אז שוין די ציאט זואל תשובה טואן" (בלשון הקודש: הרבי הצמח צדק אומר שהגיע הזמן לעשות תשובה) ולחזור מיד. החסיד התלונן כי זה מקום סכנה ואיך הוא יוכל להיכנס לשם ובפרט שארמונו של הפריץ מלא במשרתיו וחייליו וכלבים עזי נפש מסתובבים בחצר לבל יעז מי שהוא להיכנס ואמר לו הצמח צדק לך בלא פחד ותחשוב כוונה מסוימת שאמר לו רבנו. ולא יארע לך כל רע. ואכן הוא הלך ואף אחד לא מנע מבעדו להיכנס לארמון ועד שהתקרב לפנות אל הפריץ בעצמו ולומר לו את הדברים. ותיכף ומיד הוא ברח משם וכשיצא מהארמון שכח את הכוונה שנאמרה לו.

אכן כעבור זמן מה הגיע איש לבוש סחבות ופרוע שער והתישב בליובאוויטש מבלי שאיש יכירו וישב בבית המדרש כל היום ועסק בתשובה ובתפילה ולימוד התורה. רק בודדים ידעו את זהותו שהוא הפריץ המומר לשעבר.

פעם ישבו חסידים במחיצת רבנו הצמח צדק ושאלו אם רבנו כל יכול בהחזרת יהודים בתשובה מדוע עלינו לעמול ולפועל בעצמנו את התשובה ורבנו אינו מסייע בידנו בקלות כזו. לסלק מאתנו את הרוע שבלבנו. והשיב הצמח צדק במשל.

כשרועה צאן רועה את עדרו ומוליך אותו ממקום למקום הרי שכל העדר הולך אחריו ואם יש בעדר בהמה אחת שסוטה מן הדרך אין הרועה רודף אחרי כל אחד ואחד בעדר שאם כן יכלו כוחותיו, אלא מספיק גערה לזה או קריאה לאחר או השלכת חפץ לכיוון השלישי כדי להחזירו לעדר. אך אם אחד נפל לבור עמוק ואינו יכול לצאת בעצמו אזי אין עצה ועל הרועה לבוא ולהעלותו מהבירא עמיקתא. והנמשל מובן!!!.