בי"ז בתמוז השתא נלקח מאתנו חסיד מופלא, חסיד נאמן, "ירא שמים בתכלית" (כפי שהעיד עליו הרבי שליט"א בכבודו ובעצמו), תלמיד חכם עצום, עסקן ציבורי מסור, ומגדולי מפיצי המעיינות חוצה, ועם זאת עניו ושפל ברך באמת במידה שאין דומה לה – הרב החסיד ר' אהרן מרדכי זילברשטרום.

מנהג ליובאוויטש, אותו קבע הרבי שליט"א בימי השבעה על הרבי הריי"צ, שאין עורכים הספדים, אבל מספרים סיפורים אודות הנפטר, כדי ללמוד ממנו ומהנהגתו, בבחינת "והחי יתן אל לבו".

כבר נכתב הרבה ב"בית משיח" אודות הרב זילברשטרום בשבוע שעבר. ובכל זאת, מכיוון ששמעתי מבניו סיפור נפלא מהנהגתו ביראת שמים שלא פורסם שם, אענה גם אני את חלקי בסיפור זה, והעיקר בלימוד מדרכיו ואורחותיו. וכנראה סיפור זה הוא הסיבה, לפי הנראה בעיני בשר, למילים הנפלאות שהרבי כתב אודותיו "ירא שמים בתכלית", כדלקמן:

הי' זה בימים הקשים שאחרי מלחמת העולם השני'. הרה"ח ר' זלמן שניאורסאהן הקים אז מוסדות חינוך בפריז עבור יתומים יהודים פליטי המלחמה. ור' אהרן מרדכי הי' מראשי מוסדות אלו.

כאמור, הי' זה בימים הקשים שאחרי מלחמת העולם השני', כאשר שרר מחסור חמור אפילו במוצרי מזון, כמעט ולא הי' אפילו מה לאכול.

על גודל הקשיים שהיו אז יעיד הסיפור הבא: באותה תקופה הייתה כמובן התקשורת רק בחיתוליה, הקשר בין הרבי והחסידים התנהל רק דרך מכתבים, והי' רופף מאד. הרבה ממנהגי החסידים לא היו ידועים ולא נהגו לפיהם. אבל דווקא בגלל זה, הי' יקר בעיני החסידים מאד כל מנהג שנודע להם עליו מחדש, והם עשו הכל כדי ליישמו בחייהם. הרבי שליט"א התחיל אז לרשום ולהוציא לאור את מנהגי ליובאוויטש (שנקבצו אחר כך בספר המנהגים) כהוספה לקונטרסים של מאמרי הרבי הריי"צ שהוציא לקראת חגים ומועדים. ונוסף למנהגים הרשמיים, הגיעו מידי פעם ידיעות לא רשמיות כיצד נוהגים אצל הרבי. הגיע אז אל החסידים באירופה מנהג ליובאוויטש בדורות האחרונים לטעום מזונות וכדומה לפני התפילה. והגיעו גם הדברים שפרסם הרבי שליט"א בלוח "היום יום" יו"ד שבט, שהרבי הצמח צדק אמר: "מוטב לאכול בכדי להתפלל, מאשר להתפלל בכדי לאכול". החסידים, ששמעו על מנהג זה, שלא ידעו ממנו עד אז, רצו מאד ליישמו בפועל, אולם דא עקא, שממש לא הי' להם מה לאכול, ורק פרוסות לחם בודדות נתקבלו עבור תלמידי הישיבה לארוחת הבוקר. לא היו הרבה אפשרויות – או לאכול זאת רק לפני התפילה, ואז לא יהי' מה לאכול אחרי התפילה, או לאכול זאת אחרי התפילה. המשפיע החסיד ר' ניסן נעמינוב הכריע, שאת מנהג ליובאוויטש חייבים לקיים, ולכן ארוחת הבוקר בתומכי תמימים בברינואה, כמה פרוסות לחם בודדות, הייתה רק לפני התפילה.

אם בלחם שרר מחסור כה חמור, על אחת כמה וכמה בדברים אחרים. החורף הי' בעיצומו, הקור המקפיא באירופה לא איפשר כמעט ללמוד במקום שאין בו חימום, אולם במוסדות החינוך של הרב זלמן שניאורסאהן לא הי' במה לחמם את כיתות הלימוד. הועלתה אז הצעה, שהי' לה יסוד ואפשרות להתממש, לייבא פחם ממדינות אחרות, כדי להסיק אש ולחמם את מקומות הלימוד. אבל לשם כך היו זקוקים לקבל רישיון מיוחד ממשרד החינוך בצרפת לייבא את הפחם. ר' אהרן מרדכי, שהי' אז בסך הכל בחור צעיר בגיל עשרים ואחת, וכאמור הי' מראשי אותה מערכת חינוך, עמל ויגע רבות ובדרך כלשהי הצליח לקבל אישור להיפגש עם שרת החינוך של צרפת דאז, כדי לקבל את האישור המיוחד לכך, דבר שהי' יוצא מן הכלל וקשה מאד באותם ימים. דא עקא, הי' נהוג אז בצרפת, שכל מי שמתקבל לריאיון, מושיט לו השר את ידו, הוא לוחץ את היד המושטת, ואז הוא נכנס ושוטח את בקשתו. מי שלא ילחץ את היד המושטת, יוכר כמי שאינו יודע או אינו רוצה לנהוג כמנהג המדינה. מסתבר שהיחס אליו מצד השר יהי' שלילי. ואם הוא זקוק לטובה מיוחדת, כמעט ואין לו סיכוי שהבקשה תתקבל. אבל כאן המדובר באשה נכרית, שרת החינוך, ואיך אפשר ללחוץ לה את היד. מאידך, הצורך הוא כה חיוני. החימום באותם ימים הי' ממש בבחינת פיקוח נפש עבור הילדים הלומדים. ויחד עם הפיקוח נפש בגשמיות, הי' בכך גם פיקוח נפש ברוחניות, כי אחרת לא יוכלו הילדים ללמוד כאן ומי יודע לאן יילכו ולאן יגיעו. הרב זילברשטרום ניגש לכמה רבנים לשאול מה לעשות והללו נתנו לו היתר הלכתי ללחוץ את ידה של השרה, מכמה סיבות: א. לחיצת היד נעשית כאשר לובשים כפפות, ואז אין כאן שום נגיעה. ב. אין זו נגיעה של חיבה, אלא נוהל הכרחי, על דרך שמותר לאחות לקחת דם מן המטופל, משום שזו אינה נגיעה של חיבה אלא עסוקה היא באומנותה. ג. מדובר כאן על פיקוח נפש בגשמיות וברוחניות, כנ"ל.

כאשר כל ההיתרים בידו, ניגש ר' אהרן מרדכי לפגישה הגורלית עם שרת החינוך. כאשר נכנס סוף סוף אל משרדה של השרה, והיא קמה והלכה לקראתו כשידה מושטת, הניח ר' אהרן מרדכי את ידו על הלב והרים אותה למעלה בתנועה סיבובית, באומרו בהתלהבות: כל הלב שלנו מסור ונתון לשרת החינוך, שדואגת ועוזרת כל כך לחינוך הנוער בזמנים קשים אלו. תורתנו הקדושה אוסרת עלינו ללחוץ את היד של אשה שאינה אשתו, אבל כאמור לא רק היד, אלא כל הלב שלנו מסור ונתון אליכם. השרה שהופתעה לטובה מאומץ רוחו ומאישיותו המיוחדת של הבחור הצעיר, נענתה מיד: אין צורך. אין צורך שתעשה דבר הנוגד את דתך ועקרונותיך. וחתמה מיד בחפץ לב על האישור המיוחל. כך התאפשר לייבא פחם לחמם את כיתות הלימוד, ולהרבות את מספר התלמידים, ללא פשרות וויתורים גם לא על הידור מצווה.

לפי הנראה לעיני בשר שלנו, בגלל מאורע זה כתב הרבי שליט"א אל הרב חודקוב בשנת תש"י (כפי שהתפרסם ב"בית משיח") אודות הרב זילברשטרום את הביטוי הנדיר "ירא שמים בתכלית".