מעשה באשה אחת שגרה על חוף הכנרת בכפר דייגים ששמו צידן, לאחר ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. הלכה היא ובעלה לפני רבי שמעון בר יוחאי, כי ביקשו להיפרד זה מזה.

     אמר להון רשב"י: חייכם! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה.

     הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב ועשו סעודה גדולה, ושכרתו אשתו יותר מדי.

     כיון שנתישבה דעתו עליו אמר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, טלי אותו ולכי לבית אביך". מה עשתה? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם: "שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא".

     בחצי הלילה – ניעור משנתו. כיון שהתפכח מיינו, אמר לה: "בתי, היכן אני נמצא?"  אמרה ליה: "בבית אבא".

     אמר לה: "מה לי בבית אביך?"

     אמרה לו: "ולא כך אמרת לי בערב: 'כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך' – אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!"

     הלכו להם אצל רבי שמעון בר יוחאי, ועמד להתפלל עליהם, ונפקדו.

     (על פי שיר השירים רבה פרשה א', סימן ל"א)

הסבר על הסיפור

המדרש מספר על שני בני זוג האוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה שאין ביניהם שום מחלוקת ושום ריב. הם נשואים כבר עשר שנים ולא זכו לצאצאים. הם באים לפני רבי שמעון בר יוחאי ומבקשים להיפרד. פרידה בעל כרחם רק מפני כורח המציאות שעל פי ההלכה לאחר עשר שנות עקרות מותר לבעל לגרש את אשתו כדי שיוכל לשאת אשה אחרת לקיים מצות פריה ורביה.

כנראה הגיעו לר' שמעון לאו דוקא בהיותו רב שיכול לערוך את טכס הגירושין אלא בהיותו יועץ ובעל מופתים ואולי קיוו בסתר לבם שיתגלגל על ידו איזה נס.

רבי שמעון בר יוחאי אינו מסרב לבקשתם, אך מציע להם הצעה ידידותית מעניינת לעשות זאת מתוך שמחה ומשתה כמו "רעים אהובים" שאינם ששים להיפרד זה מזה.

ר' שמעון מדגיש בפניהם: "כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה". הוא מנסה לעורר בהם את הרגשות והשמחה של היום המאושר בו הם באו בברית הנישואין, והרי שמחה פורצת את כל הגדרים!…

עצת רשב"י מתקבלת בשמחה בהתבטלות לצדיק מתוך אמונה מוחלטת בדרכו, הם עושים "יום-טוב" ו"סעודה גדולה". האשה האוהבת שבודאי גירושין אלה לא היו לרצונה ונכפו עליה מלמעלה עושה הכל לשמח את בעלה ומביאה אותו לידי שכרות.

ברגע שמתיישבת דעתו של הבעל, הוא פונה לאשתו בחיבה יתירה ומכנה אותה 'בתי'. גם הוא אינו משלים עם הפרידה והוא מציע לה בנדיבות גדולה לקחת כל חפץ טוב שיש לו בבית כמתנת פרידה.

האשה החכמה שבעלה הוא כל העולם שלה יודעת שאין שום תחליף לבן זוגה. לכן היא מצוה על עבדיה ושפחותיה לקחת את בעלה לבית אביה ובזה היא מבטאת לא רק אהבת אין קץ לבעלה, אלא שחייה בלעדיו אינם חיים, כי אין לה חפץ יקר ממנו.

כשהבעל מתעורר הוא שואל בתמיהה אך בחיבה ואהבה: "בתי, היכן אני נמצא?"

ומתוך מצב של בלבול אך מתוך אהבה שהלכה וגברה "הלכו להם אצל רבי שמעון בר יוחאי". הם שבים אל הצדיק שיעזור להם לפתור את בעיותיהם… הם רק רוצים ילדים… הם אינם רוצים להיפרד.

רבי שמעון בר יוחאי יודע ומבין שאין הקב"ה חפץ להפריד זוג אוהבים והוא מתפלל עליהם, והקב"ה הדורש טובתם של בני זוג יקרים כאלה פוקד אותם והם זוכים לזרע קודש בר קיימא.

אחרי כל מה שעשו לבטא את הקשר הנפלא שביניהם, מגיע להם הכל!… איך לא?!…