למלה צדיק יש פירושים אחדים. בהגדרות על פי שם התואר והמעלה יש "צדיק גמור" ויש "צדיק שאינו גמור", ויש "בינוני" שאף הוא מעולם לא חטא, אך אפילו לדרגת צדיק שאינו גמור, שהרע שבו כפוף לטוב, עדיין לא הגיע, ולעומת זאת יש צדיק בשם המושאל, שנקרא צדיק, מאחר שנדון לפי רובו, שיש לו רוב זכויות, והוא זוכה בדין. וזה כולל למעשה את כל עם ישראל: ועמך כולם צדיקים, כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, אך פרק זה אינו עוסק בכך, אלא ב"צדיק – יסוד עולם", אחד ויחיד בדורו שיש בכל דור, ושהוא נעלה שלא בערך מכל אנשי הדור. ונדגיש שבכל דור יש רק מנהיג אחד כזה, ולעולם לא ייתכן שיהיה יותר מצדיק אחד כזה. צדיק זה מתמנה לתפקידו ושליחותו על ידי הקב"ה, ולכך הוא נברא.        

דבר זה נלמד מפשוטו של מקרא, שהרי התורה מונה את כל הדורות הראשונים מאדם הראשון, ובכל דור מציינת רק שם אחד, הוא צדיק הדור. ומהמשנה בפרקי אבות, שמדברת על עשרה דורות מאדם הראשון עד נח ומנח עד אברהם. וגם מלשון הגמרא המדברת על משה רבינו, הדור השביעי מאברהם אבינו, ואומרת שכל השביעין חביבין, שתפקיד השביעי הוא להשלים את עבודת הדורות שלפניו ולהיות גואלן של ישראל.

משה רבינו הוא נשיא הדור, והנשיא הוא הכל. הוא שקול כנגד כל ישראל, והוא ככל הדור. הוא הנבחר מכל מין האדם. משה הוא איש אלוקים, וכפי שמסביר המדרש, חציו אדם וחציו אלוקים. הוא רבן של נביאים, שכינה מדברת מגרונו. נשמתו נשמה דאצילות, ומכיוון שעולם האצילות כולו אלוקות, נשמתו מאירה בעולם הזה כמו שהיא מאירה בעולמות העליונים. הוא הממוצע המחבר בין עם ישראל להקב"ה. לכן האמונה בו היא כמו האמונה בה'.

אין דור שאין בו כמשה, מוכרח להיות משה בכל דור ודור. משה שבכל דור הוא גם המשיח של הדור.

הרמב"ם בדברו על תכלית הבריאה בהקדמתו למשנה, מסביר שתכלית העולם הוא איש חכם וטוב לא יימצא אלא אחד בדור מן הדורות, וכל העולם נבראו ליישב את העולם ולשרת אותו, וכלשון הגמרא: כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. כי זה כל האדם.

צדיקים דומים לבוראם, גם אצלם ישנו העניין דהיה הווה ויהיה כאחד. גם הם יכולים להחיות מתים, ולעתיד לבוא יהא שמם ה'. כמו שכבר היה לעולמים, שה' קרא ליעקב אבינו א-ל, ור' שמעון בר יוחאי, שנקרא בזוהר בשם ה', וכמוהו, רבי יצחק – בתלמוד ירושלמי. והנביא ירמיהו אומר שיקראו למשיח ה' צדקנו, והגמרא מצטטת את דבריו ומסבירה, שלעתיד לבוא שם הוי' יהיה רגיל לעולם.

צדיקים אלה שנשמתם היא נשמה מעולם האצילות – עולם שכולו אלוקות, יודעים את ה' ודבקים בבחינת עצם ממש עם ה', עד כדי כך שהם מתבטלים אליו ונעשים מבחינת "אין". אין להם ישות משלהם, כל ישותם מייצגת את ה' ודבריו. ועוד שהרי כל יהודי דומה לבוראו, בצלמו ובדמותו, והוא חלק אלו-ה ממעל ממש, והרי ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, ומי ששקול כנגד כל ישראל, מאחר שנשמתו כוללת את כל ישראל, אף הוא חד ממש עם ה'.

ה' ברא את העולם, על ידי שצמצם את עצמו, כי התאווה שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים, שזהו העולם שלנו, שאין תחתון ממנו. מטרת הצמצום בשביל הגילוי, שיהיה נעלה הרבה יותר מהגילויים שקודם הצמצום, כי טבע הטוב להיטיב. לעתיד לבוא תתגלה מציאות העולמות עצמם, שבעצם אינם מסתירים על האמת האלוקית, ותכלית יצירתם בשביל לגלות עוד יותר את האמת של אור האין סוף. המטרה היא שנגיע לשלימות הגילוי בעולם הזה דוקא, ונהיה חד ממש עם הקב"ה, וחסד עשה עמנו הקב"ה שנתן לנו את הצדיק שבכל דור, שהוא גילוי מאור האין סוף, שבלעדיו אין העולם יכול להתקיים, ובודאי שלא להתקדם. והוא הצדיק – יסוד עולם מחבר ומקשר אותנו לה'. אנו זקוקים לצדיק כזה בכל דור, כי בכל דור יש חידוש והתקדמות לקראת תכלית הכוונה העליונה. שיהיה גילוי עיקר שכינה בעולם הזה הגשמי, כלומר, שה' ישכון בעולם הזה דווקא. ובאותו הזמן לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, דהיינו, התקשרות מוחלטת עם הקב"ה, על ידי לימוד פנימיות התורה, נשמתא דאורייתא.

ומכיוון שאנו מתקרבים ל"אותו הזמן", התגלתה לנו תורת החסידות, שהיא פנימיות התורה וטעימה מתורתו של משיח. וכחלק בלתי נפרד מתורת החסידות התגלו לנו ה"רביים", שהם הצדיקים שבכל דור, הנשיאים, ההתפשטות של משה רבינו שבכל דור, מה שבמשך הרבה שנות גלות היה בהעלם והסתר. ותפקידם של ה"רביים" להכין אותנו לקבל פני משיח צדקנו. מכאן ברור שרבי הוא נשמה כללית. רבי הוא למעלה מהגבלות וסדר. רבי הוא נביא, ורבי הוא הממוצע המחבר בין ישראל לה'. וגדולתו בכך שהוא עוסק בכל העניינים.

הרבי מליובאוויטש מעיד על חמיו, הרבי הריי"צ האדמו"ר החמישי של חב"ד, שהוא הנשיא של הדור האחרון, ולכן הוא אומר שעלינו לקבל את כל הוראותיו כמו לימוד חת"ת וכיו"ב. למעשה הוא מתכוון לומר לנו שאנו חייבים לקבל את ההוראות שלו עצמו, אך בגלל ענוותנותו הוא מדבר על חמיו, ולא על עצמו או  כמו שהוא אומר נשמתו בי.