פרשת בראשית – מעלת הארץ על השמים

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ה תשרי ה׳תשע״ג
מי קדם למי “שמים” או “ארץ”? – מי חשוב יותר?… מצד הגילויים שמים קדמו לארץ, אולם מצד העצם ותכלית הכוונה, ארץ קדמה לשמים, כי דוקא בארץ הזו הגשמית יש המשכת העצמות; ולעתיד לבוא כשתתגלה מעלת המעשה תהיה מעלה זו של הארץ בגילוי, והמלכות שעכשיו אינה עיקר אלא טפל תהיה “אשת חיל עטרת בעלה”, שהרי המעשה הוא העיקר, והכל תלוי במעשינו ועבודתנו דוקא.
מאת שולמית שמידע
עצים

 

 

מי קדם למי שמים או ארץ?

מי קדם למי “שמים” או “ארץ”? – מי חשוב יותר?
מהפסוק: “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” –
משמע, שמים נבראו תחילה.
ומהפסוק: “ביום עשות ה’ אלוקים ארץ ושמים” – משמע, ארץ נבראה תחילה.

 

למעשה, שמים נבראו תחילה, אבל ארץ קדמה לכל במחשבה.
אם כן, ארץ קדמה לשמים במחשבה – “סוף מעשה במחשבה תחילה”.
השמים שהם תחילת המעשה הם האחרונים במחשבה,
לפי הכלל ש”סוף המעשה עולה תחילה במחשבה”.

נתאוה הקב”ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים

עכשיו שיצאנו לא מכבר מחג שמחת תורה, שבו הרבינו בשמחת התורה,

לא בקריאה או בדיבור בדברי תורה אלא בריקודים גשמיים וברגליים דוקא,

ברור לנו, כי תכלית הכוונה היא לעשות לה’ יתברך דירה בתחתונים;

שהרי דוקא על ידי ריקודים אנו ממשיכים את עצמות ה’ ית’.

בדומה למצוות שאנו מקיימים בדברים גשמיים,

שדוקא על ידי מצוות מעשיות אנו פועלים עילוי, כביכול, למעלה.

עד שהקב”ה מתענג ואומר “מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני”;

וכמרומז בפסוק: “ועשיתם אותם” (את המצוות), שהכתיב הוא “אתם” ולא “אותם”,

משמע, אתם עשיתם אותי על ידי שקיימתם את המצוות,

שהרי רמ”ח מצוות הן רמ”ח איברין דמלכא.

זוהי מעלת התורה הנפלאה שהיא בחינת ממוצע בין אור אין סוף לעולמות,

שעל ידה נמשך אור אין סוף לעולמות.

לכן בשמחת תורה אנו רוקדים דוקא ברגלים,

כי על ידי קיום מצוות בדברים גשמיים דוקא ממשיכים לקב”ה דירה בתחתונים.

מה בין פנימיות התורה לחיצוניות התורה?

ידוע מאמר הזוהר – “תלת קשרין מתקשרן דא בדא קוב”ה אורייתא וישראל”,

והשאלה היא, אם “אורייתא וקוב”ה כולא חד” אז איך מתקשרת תורה בקוב”ה,

הרי התקשרות יכולה להיות רק על ידי שני דברים נבדלים ולא מאוחדים לאחד?…

אלא שיש שתי מדרגות בתורה: “פנימיות התורה” ו”חיצוניות התורה”.

“פנימיות התורה” נקראת “עץ חיים” וכולה טוב, שאין בה לא קושיה ולא מחלוקת,

ועל זה אנו אומרים: “אורייתא וקוב”ה כולא חד”.

לעומת זאת, “חיצוניות התורה” (=נגלה דתורה) היא בחינת “עץ הדעת טוב ורע”,

ועניינה לברר דברים בלתי רצויים שיש לשלול אותם.

בעוד פנימיות התורה היא “לחם מן השמים”, חיצוניות התורה היא “לחם מן הארץ”.

לכן כשעוסקים בנגלה דתורה צריך התעסקות בדברים הנבדלים ונפרדים,

ודוקא בהם נדרשת “התקשרות” עד שאפשר לומר על חיצוניות התורה,

שהיא מתקשרת עם הקב”ה, ולא שהיא חד עם קוב”ה ממש.

התורה אף בחיצוניותה ואף ברדתה למטה היא חד עם קוב”ה

אבל באמת אין זה כך!… גם חיצוניות התורה כולא חד עם קוב”ה!…

שהרי כל העוסק בתורה מתאחד עם הקב”ה, כי קוב”ה והתורה הכל אחד.

וכמבואר בתניא, העוסק בתורה מתאחד עם התורה שהיא חכמת ה’,

ביחוד נפלא שאין כמוהו, כי ה’ וחכמתו הכל אחד.

ואפילו התורה כפי שירדה למטה והפכה לדבר נבדל כביכול גם היא כולא חד עם קוב”ה.

כי התורה כמו שהיא למעלה מעלה בעצמות אין סוף,

נשארה במהותה ועצמותה ללא שום שינוי גם ברדתה למטה מטה בעולם הזה.

בכל עולם ועולם חמש דרגות בתורה

חמש דרגות לתורה כמו שהיא בשרשה ומקורה בכתר –

“ואהיה אצלו אמון”.

“ואהיה שעשועים יום יום”.

“משחקת לפניו בכל עת”.

“משחקת בתבל ארצו”.

“ושעשועי את בני אדם”.

וגם לאחר שירדה ל”חכמה ובינה” ואחר כך ל”זעיר אנפין” ול”מלכות”,

ואחר כך לעולמות: “בריאה יצירה עשיה”,

ואפילו כשירדה מטה מטה ונתלבשה בדיו על הקלף,

נשארה התורה כפי שהיא במקורה ושרשה הראשון;

לכן גם בהיותה למטה לכאורה בחינת דבר נבדל, הרי היא כולא חד עם קוב”ה.

דוקא בלימוד התורה למטה נמשכת עצמות ה’ יתברך

ואדרבה, דוקא כפי שהתורה ירדה למטה לעולם הזה הגשמי,

דוקא כאן אומר הקב”ה למקיימי המצוות: “אותי אתם לוקחים”,

כי נתאוה הקב”ה להיות לו ית’ דירה בתחתונים;

עד שכל הקורא ושונה הקב”ה יושב ושונה כנגדו.

דוקא בלימוד התורה למטה נמשכת העצמות שלמעלה מכל המדרגות,

למעלה מ”מלכות” ולמעלה מ”זעיר אנפין” ואפילו למעלה מ”פנימיות הכתר”,

כי דוקא כאן בעולם הזה נמשכת בתורה עצמות ה’ יתברך.

לכן דוקא בעולם הזה “אורייתא וקוב”ה כולא חד” ממש באמת.

וכמו בירידת הנשמה למטה, שאמנם בהיותה למעלה היא בהתקשרות ודביקות עם קוב”ה,

וכאן למטה היא צריכה עבודה והתבוננות ביגיעה עצומה כדי להגיע לזה,

וכל הבנתה כאן בעולם בענייני אלוקות היא רק באופן של משל וביאור,

אך באמת רק לכאורה אינה בעילוי כמו שהיתה למעלה;

כי דוקא בירידתה לעולם הזה נמשך בה שורשה ומקורה האמיתי בעצמות ה’ יתברך –

כך התורה דוקא בירידתה למטה נמשך בה העצמות.

ארץ קדמה לשמים מצד העצם ותכלית הכוונה

מכאן ברור מה קדם למה, שמים לארץ או ארץ לשמים.

אמנם מצד הגילויים שמים קדמו לארץ,

אולם מצד העצם ותכלית הכוונה, ארץ קדמה לשמים,

כי דוקא בארץ הזו הגשמית יש המשכת העצמות;

ולעתיד לבוא כשתתגלה מעלת המעשה תהיה מעלה זו של הארץ בגילוי,

והמלכות שעכשיו אינה עיקר אלא טפל תהיה “אשת חיל עטרת בעלה”,

שהרי הכל תלוי במעשינו ועבודתנו בכל העניינים של “עולם שנה נפש” דוקא.

ובגילוי נפלא זה של מעלת המלכות תחזינה עינינו על ידי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

(על פי מאמר הרבי ש”פ בראשית תשל”א – התוועדות א’)

פרסום תגובה חדשה

test email