פרשת בראשית – אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם

הקראת כתבה
יום חמישי ב׳ כסלו ה׳תשע״ז
“על הפסוק: “אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי׳ אלקים ארץ ושמים”, מבואר בתלמוד ירושלמי, “בהבראם”, משמע, שהם חזקים כיום הבראם, והיינו שהנבראים הם באופן כזה שאין בהם שינוי.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
ש

 

בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון (התוועדות ב׳) ה׳תשל״א

 

אלה[1] תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי׳ אלקים ארץ ושמים[2], ואיתא בירושלמי[3] בהבראם שהם חזקים כיום הבראם, והיינו שהנבראים הם באופן כזה שאין בהם שינוי, ועד שמפורש בכמה מקומות[4] שנתהוו באופן כזה שיכולים להיות לעולם באופן של העדר השינוי, ורק מצד שהבריאה היתה באופן דשית אלפי שנין הוה עלמא לכן יתבטלו וכו׳. וצריך להבין, איך אפשר שיהי׳ דבר כזה, שהנבראים יהיו נצחיים וחזקים כיום הבראם, והרי כלל הוא שכל שיש לו תחילה יש לו תכלה[5] והתינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש[6], ואיך אפשר שיהיו חזקים כיום הבראם.

 

וביאור הענין יובן בהקדם מה שנת״ל[7] אודות מעלת הארץ הלזו הגשמית, שדוקא בה הוא המשכת העצמות. דהנה ידוע מ״ש בד״ה יביאו לבוש מלכות[8] ובספר המצוות לאדמו״ר הצ״צ מצות אחדות ה׳[9] שאמיתית ענין התהוות יש מאין הוא דוקא בדברים גשמיים, שעולמות רוחניים הרי אופן התהוותם הוא בדרך עילה ועלול, ובריאה יש מאין היא דוקא בדברים גשמיים. והרי בריאה יש מאין היא בכח העצמות דוקא כנודע[10]. ומטעם זה עיקר העבודה דתורה ומצוות היא ג״כ בדברים גשמיים דוקא, ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי, ובכללות הם כל רמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות ל״ת שהם בדברים גשמיים, וכמ״ש[11] ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, שבזמן הזה העבודה דלעבדה ולשמרה היא בדברים גשמיים, לעבדה זו רמ״ח מצוות עשה ולשמרה זו שס״ה מצוות ל״ת[12], ועד שע״י קיום המצוות פועלים למעלה כביכול, כמאמר הזהר[13] עה״פ[14] ועשיתם אותם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני כו׳.

 

והנה מכיון שחודש תשרי הוא חודש כללי, לפיכך גם הענינים העיקריים שבו הם במצוות הקשורים בענינים גשמיים דוקא, אע״פ שתוכנם הו״ע רוחני ונעלה, כדי להדגיש מעלת הגשמי. וכמו בראש השנה שמצות היום בשופר[15], הרי העיקר בזה לכאורה הוא קול השופר שקול הוא דבר רוחני וכו׳, ואעפ״כ ההדגשה בזה היא שצריך להיות קול היוצא משופר גשמי דוקא. וכן הוא בעשרת ימי תשובה, דאף שעיקר ענינם הוא קירוב המאור אל הניצוץ[16], מ״מ צ״ל מעשה האדם מלמטה בדיבור של תפילה וכו׳ (דעקימת שפתיו הוי מעשה[17]), וכמ״ש[18] דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, ואימתי הוא קרוב בעשרת ימי תשובה, היינו שאינו מספיק מה שיש קירוב המאור אל הניצוץ, אלא צ״ל מעשה האדם התחתון בעולם הזה הגשמי. וכן הוא גם בסוכות, דלכאורה הרי עיקר הסוכה הוא הצל לזכר העננים[19], ואעפ״כ צריך שיהיו לסוכה דפנות וכו׳[20]. וכן הוא גם בשמחת תורה, שהגם שעיקר השמחה היא על התורה, מ״מ צ״ל השמחה בריקודים ברגלים גשמיים דוקא. וזהו גם מה שבשמיני עצרת מתחילים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, שזה שייך לגשמיות[21]. ובפרט לפי הפירוש[22] דגשם הוא לא רק מטר כפשוטו, אלא כל הענינים הגשמיים.

 

ובכל זה יובן מה שאומרים בשבת בראשית (בסיום חודש תשרי) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, חזקים כיום הבראם, דמצד ההתהוות כפי שהיא ע״י הספירות וע״י השמות, שם הוי׳ ושם אלקים ושם שד-י וכו׳, הרי מצד זה הנבראים הם בגדר הפסדות, שכיון שקדמם ההעדר, הרי מי שיש לו תחילה יש לו תכלה, אבל מצד ענין זה שבההתהוות שהיא בכח העצמות, שענין זה הוא בהדגשה בחודש תשרי (כנ״ל), הרי מצד העצמות היש הנברא והיש האמיתי כולא חד[23], ולכן אפשר שהיש הנברא יהי׳ באופן דהעדר השינוי, חזקים כיום הבראם[24].

 

וזהו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, שמצד כח העצמות הנמצא בעולם הזה הגשמי דוקא, אפשר שהנבראים יהיו חזקים כיום הבראם. ומזה מובן כנ״ל גם בנוגע לעבודת האדם, שדוקא ע״י לימוד התורה בעולם הזה הגשמי כתיב[25] ויקחו לי, אותי אתם לוקחים, ועד״ז ע״י המצוות שמקיימים בעולם הזה הגשמי דוקא, עי״ז נעשים באופן דצוותא וחיבור[26] עם העצמות. וגילוי מעלה זו יהי׳ לעתיד לבוא, שאז יהי׳ מעשה גדול[27] (אפילו יותר מתלמוד), וכמ״ש[28] בצדקה תכונני, שאז תתגלה מעלת הצדקה כו׳, בבית המקדש השלישי שהוא בנין נצחי עדי עד[29], שיבנה ע״י משיח צדקנו, שילחם מלחמות ה׳ וינצח וכו׳[30] וילמד תורה את העם כולו[31], ובקרוב ממש.

 

 

מקורות והערות



[1]מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו (ד״ה בראשית ברא – לעיל ע׳ עג ואילך). וראה בהנסמן שם בהערה 1.

[2]פרשתנו (בראשית) ב, ד.

[3]ריש ברכות.

[4]ראה ד״ה אין ערוך (הב׳) תרצ״ד פ״ל (סה״מ תשי״א ע׳ 142). וראה לקו״ש ח״ה ע׳ 97 ואילך הערה 19 (ובשוה״ג); 21.

[5]ראה חובת הלבבות שער היחוד (ש״א) ספ״ה. מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ תל. על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תש. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ד ע׳ א׳תצב. סה״מ תרנ״ז ע׳ ק. תרס״ד (קה״ת, תשנ״ד) ע׳ ז. תרס״ה ע׳ שכט. המשך תרס״ו ע׳ כ. סה״מ תרס״ט ע׳ קיא. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תרפד. ח״ג ע׳ א׳רסז. ועוד.

[6]בחיי פרשתנו א, כח.

[7]בד״ה בראשית ברא הנ״ל (לעיל ע׳ עה).

[8]תו״א מג״א צ, ב.

[9]סב, א.

[10]אגה״ק ס״כ (קל, ריש ע״ב).

[11]פרשתנו ב, טו.

[12]ראה יל״ר עה״פ פרשתנו שם. זהר ח״א כז, א. ח״ב קסה, ב. תקו״ז תיקון כא (סב, א). נה (פח, ב). לקו״ת שה״ש מח, ד. מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו ע׳ עג (וש״נ). אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרמא, סע״ב. ועוד.

[13]ח״ג קיג, א. וראה ויק״ר פל״ה, ו.

[14]בחוקותי כו, ג.

[15]ר״ה כו, ב.

[16]ראה דרך חיים יג, ריש ע״ד. ועוד – נסמן בסה״מ דברים ח״ב ע׳ עדר.

[17]ב״מ צ, סע״ב. סנהדרין סה, ריש ע״ב. וראה תניא פל״ז (מז, א). פל״ח (נ, א-ב). פנ״ג.

[18]ישעי׳ נה, ו. ר״ה יח, א. יבמות מט, ב. קה, א. וראה ד״ה דרשו ה׳ דו׳ תשרי שנה זו (סה״מ תשל״א ע׳ 316 ואילך).

[19]ראה שו״ע אדה״ז ריש הל׳ סוכה (סתרכ״ה ס״א).

[20]ראה סוכה ו, ב ואילך.

[21]ראה לקו״ת שמע״צ צא, א.

[22]ראה רמב״ן עה״פ (בחוקותי כו, ד) ונתתי גשמיכם בעתם.

[23]ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג. ד״ה להבין ענין כתיבת ספר תורה תש״ל פ״ד (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ צב). וש״נ.

[24]ראה גם לקו״ש שבהערה 4.

[25]תרומה כה, ב. וראה שמו״ר פל״ג, א. שם, ו. זח״ב קמ, ב. תניא פמ״ז. לקו״ת שלח מח, סע״ד ואילך.

[26]ראה לקו״ת בחוקותי מה, ג.

[27]ראה ד״ה ושננתם במאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ דש ואילך. אוה״ת ואתחנן ס״ע רלט ואילך. וראה אוה״ת פרשתנו מ, ב. ועוד.

[28]ישעי׳ נד, יד.

[29]זח״ג רכא, א.

[30]ראה רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א.

[31]רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, א-ב. ובכ״מ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email