בכוחו של הנר החמישי להאיר את החושך הגדול ביותר

הקראת כתבה
יום שני כ״ג כסלו ה׳תשע״ד
בכוחו של הנר החמישי להאיר את החושך הגדול ביותר. וכמו בסיפור המופת של הרבי שברוב ענוותנותו זקף אותו לרבי הריי”ץ חותנו באומרו, שהוא רואה למרחוק…
נרות

 

 

סיפור נפלא שסיפר הרב משה חיים גרינוולד מניו-יורק:

הפגישה הראשונה עם הרבי בהיותו חתן

אבי מורי, ר’ אברהם צבי גרינוולד זצ”ל, נולד בלודז’ שבפולין. בהיותו בגיל שמונה נתייתם מאביו. אמו נשארה אלמנה עם שבעה יתומים קטנים, ומחמת שאמי דאגה מאד לחינוכו של אבי, בנה בכורה, שלחה אותו לרבי מנחם זמבה הי”ד בן דודה, שהיה ידוע בגאונותו. הוא גידל את אבי כאב ודאג מאד לחינוכו.

כאשר התקיימה בוורשא חתונת כ”ק הרבי מליובאוויטש עם בתו של כ”ק הרבי הריי”ץ – “החתונה הגדולה” שבה השתתפו גדולי חסידי פולין – זכה אבי שהיה אז בן שבע עשרה להתלוות למחנכו, רבי מנחם זמבה, לחתונה קדושה זו, ואף זכה להיפגש עם החתן פנים אל פנים.

למחרת החתונה הלכו רבי מנחם זמבה ואבי לבקר את החתן בבית המלון בו התאכסן. אבי התרשם מאד מהשיחה הלמדנית שהיתה בין רבי מנחם זמבה לרבי, בה גילה הרבי בקיאות מופלגה בכל הש”ס. אבי לא זכר את כל השיחה שהיתה שם. אולם דבר אחד נחרט בזכרונו מה שאמר החתן טרם נפרדו: עוד כמה ימים חנוכה, ונר חמישי של חנוכה מסמל את שיא החושך, כי לעולם אינו חל בשבת, ובכוחו של נר חנוכה להאיר גם את שיא החושך, וזה תפקידו של כל יהודי, שבכל מקום שנמצא, בוורשא או בלונדון, עליו להאיר גם את המקום החשוך ביותר.

ר´ מנחם זמבה היה בהתפעלות כה עצומה מהחתן של הרבי מליובאוויטש, ובמשך ימים רבים לא הפסיק לדבר על כך גם בבית וגם עם כל מי ששוחח אתו באותם ימים.

פגישה שניה עם הרבי לאחר עשרים שנה

קרוב לעשרים שנה עברו בינתיים, ואז אבי עבר את השואה על כל מוראותיה, בה איבד את כל משפחתו (אשתו וילדיו) שנטבחו נגד עיניו. גם אחיו ואחיותיו נספו בשואה. ב”ה הוא נשאר בחיים, אוד מוצל מאש, אולם היה שבור ומדוכה.

בשנת תש”ח נסע אבי לפילדלפיה שבארה”ב, שם קיבל אותו בשמחה דודו, ר’ משה חיים גרינוולד חסיד אמשינוב, כך התחיל לחיות מחדש בסיוע הדוד ואדמו”ר מאמשינוב זצ”ל, וב”ה נשא לאשה את אמי ע”ה, שהיתה ילידת קרקוב ובתו של ר’ זושא סינקביץ הי”ד, מחשובי חסידי אלכסנדר. אף היא ניצלה מן השואה האיומה יחד עם אחותה, על ידי שהוברחו ממדינה למדינה עד שהגיעו לקנדה, ושם גדלו בבית הנגיד החסידי ר´ קופל שוורץ, מחשובי יהודי טורונטו שהיה דוד אמם.

טרם נישואי אבי עם אמי נעתר אבי לבקשת דודו ר’ קופל שוורץ להגיע עם הדוד לניו יורק על מנת להיפגש עם כ”ק הרבי הריי”ץ. ר’ קופל סיפר לרבי הריי”ץ שאבי איבד את משפחתו בשואה ומעיני הרבי זלגו דמעות של הזדהות. לאחר שהרבי הריי”ץ בירך את אבי בבנין עדי עד ואיחל לו אריכות ימים ושנים טובות, אמר אבי לרבי הריי”ץ, כי הוא זכה להיות בחתונת הגדולה בוורשא, ואז הציע הרבי הריי”ץ, שמכיוון שאבי היה בחתונה של חתנו, וחתנו נמצא כאן עכשיו, כדאי להיכנס אליו לומר לו שלום. ר´ קופל ואבי ירדו למטה, לחדרו של ה”רמ”ש”, חתנו של הרבי הריי”ץ, ואמרו לו שבאו בהוראתו הרבי הריי”ץ.

להפתעתם, הרמ”ש הכירו מיד, וגם התעניין במאורעות שארעו את ר’ מנחם זמבה הי”ד בימיו האחרונים. בסיום השיחה אמר הרמ”ש לאבי: מאחר שהרבי אמר לכם להיכנס אלי, אני חייב לומר לכם דבר תורה, אנו בחודש כסלו סמוך לחנוכה, ולרוב החסידים יש מנהג לעשות “יומא דפגרא” בנר החמישי. מדוע? כי הנר החמישי לא יחול לעולם בשבת, לכן הוא מסמל את שיא החושך, ובכוחו של נר חנוכה להאיר גם את שיא החושך. ותפקידו של כל יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, בניו יורק או בלונדון, להאיר גם את המקום החשוך ביותר.

אבי נדהם לשמוע את אותם הדברים בדיוק ששמע מה”רמ”ש” לפני עשרים שנה בוורשא.

פגישה שלישית עם הרבי אחרי עשרים שנה נוספות

אבי נשא את אמי ולאחר חתונתו שימש אבי רב ומלמד בקהילת “עדת ישראל” ב”וושינגטון הייטס”, שם נולדו לו בן ובת – אני ואחותי. לאחר חמש שנים עבר לטורונטו שם שימש רב ומלמד בקהילת החרדים. וברבות הימים התקרב לחסידי סאטמר, אולם מעולם לא דיבר חלילה דבר נגד הרבי מליובאוויטש, להיפך, תמיד דיבר עליו בהערצה וכבוד ואת זה החדיר גם בנו. ואף לפני חתונתי בחורף תשכ”ט רצה שאקבל את ברכתו של הרבי מליובאוויטש, ואכן הגענו לרבי בשעה מאוחרת מאד בלילה. אז ראיתי את הרבי בפעם הראשונה פנים אל פנים, ודמותו עשתה עלי רושם כביר. אבי נתן לרבי את הפתק עם שמי ושם הכלה שלי לבקשת ברכה לבנין עדי עד. הרבי לקח את הפתק מידי אבי, ואמר בחיוך: אחרי למעלה מעשרים שנה באמת הגיע הזמן, במיוחד שחותני שלח אתכם אלי…

אבי התרגש מאד ולא יכול להגיב. הגבאי דפק בדלת לזרז אותנו לצאת, אולם הרבי רמז לנו להישאר. עכשיו לאחר שפתח את הפתק, הביט בו וברך אותי ואת כלתי לבנין עדי עד, ואת אבי לאורך ימים ושנים טובות. והוסיף ואמר: כמו ששמחת בחתונה שלי – ה’ יתברך יעזור לך לשמוח בחתונת הנכד שלך. אבי בכה מהתרגשות וגם אני התרגשתי.

לפני שיצאנו פנה אבי לרבי בדחילו ורחימו ואמר לו, שיש לו לשאול את הרבי שאלה שהציקה לו אם זה אפשרי. הרבי חייך וענה, שמכיוון שכ”ק הרבי הריי”ץ שלח אותו אליו, הוא מוכרח לענות לו על שאלתו. שוב דפק הגבאי על הדלת, אולם הרבי הורה לאבי להמשיך. ואז הסביר אבי לרבי, שמכיון שהוא חי בין חסידי סאטמר הוא שומע כל הזמן טענות נגד שיטת ליובאוויטש, ואף שאינו מקבל לשון הרע, הם הצליחו לעורר אצלו קושיה על שיטת ליובאוויטש בעניין ההתחברות לרשעים. והרי מקרא מפורש הוא: “משנאיך ה´ אשנא”?” אבי ביקש סליחה על שאלתו וטען שהוא רק רוצה להבין את שיטת הרבי, כדי שידע מה להשיב לאחרים.

הרבי השיב לו בשאלה: מה יעשה איש קנאי הדר בשכינותך, אם חלילה בתו היתה יוצאת לתרבות רעה… גם אז הוא היה טוען “משנאיך ה´ אשנא” ויתרחק מבתו ולא ינסה להחזירה למוטב?”… בודאי אותו קנאי היה עונה שלגבי הבת שלו נאמר: “ומבשרך אל תתעלם”.

פני הרבי הרצינו והוא עצם את עיניו, דפק על השולחן ואמר: כל יהודי יקר אצל הקב”ה כמו בן יחיד. אצל כ”ק מו”ח אדמו”ר כל יהודי הוא בחינת “בשרך” שאסור להתעלם ממנו! אחר כך הביט בי ובאבי, וסיים את דבריו במילים: ומסיימין בברכה. כידוע, נהגו כל החסידים לחגוג את נר חמישי של חנוכה. כי נר חמישי של חנוכה לעולם אינו יכול לחול בשבת, ולכן הוא מסמל את שיא החושך, ובכוח נר חנוכה להאיר גם שיא החושך. תפקידו של כל יהודי להאיר גם את המקום החשוך ביותר, בטורונטו או בלונדון או בכל מקום אחר. כל יהודי חלק אלוקה ממעל ממש. בנו יחידו של הקב”ה, וכאשר מדליקים את נשמתו באור של קדושה – מתעורר גם יהודי שנמצא בחשכת הגלות האפלה ביותר. אבי נדהם ביותר ולא יכול להגיב כלל. ובדרכנו חזרה לטורונטו הוא אמר רק שתי מלים: פלא פלאים, פלא פלאים!

עוד עשר שנים חלפו

אחי הצעיר התחתן בשנת תשל”ט בעיר לונדון, כל בני משפחתי, אבי ואמי, אחותי וגיסי ואני, נסענו לחתונה. כל הדרך אבי היה מוטרד ממשהו שהעיק עליו. שאלתי אותו כמה פעמים לפשר צערו, אולם הוא לא רצה לשתף אותי, לבסוף נאות וסיפר, שכמה דקות קודם עוזבו את הבית בטורונטו, נכנס אליו השכן, שהיה ממכובדי הקהילה, ובכה לפניו בדמעות שליש, בספרו לו בסודי סודות ובלית ברירה שהבת שלו ירדה מן הדרך, ושבועיים קודם לכן התברר, שברחה עם גוי ללונדון. מאז כל בני הבית בעצב ובכי נוראים. כל נסיונותיהם לאתר את בתם עלו בתוהו. והוא מבקש מאבי, מכיון שהוא נוסע ללונדון, שיראה מה יוכל לעשות כדי לאתר את בתו, כדי להשיב את הבת להוריה וליהדותה. אבי שהיה ידיד של השכן וגם אני התרגשנו מאד מן הסיפור והחלטנו לפעול כדי להציל את הבת.

יום למחרת החתונה, בלילה הראשון של שבע הברכות סיפר אבי למחותן מה שקרה עם בת השכן, ושאל אותו מה אפשר לעשות בנידון. המחותן אמר לאבי שאין לו שמץ של מושג, אבל יש לו ידיד חסיד חב”ד, ר’ אברהם יצחק גליק, שהרבי הטיל עליו שליחויות מסוג זה וזכה להציל הרבה נשמות יהודיות מהתבוללות. המחותן מיהר לצלצל לרב גליק, וסיפר לו את סיפור הבת האובדת והדגיש לו כמה דחוף למצוא אותה. הרב גליק ביקש את הטלפון של הורי הנערה מטורונטו כדי לקבל עוד מידע על בתם, והבטיח להשתדל לעזור.

נמצאה האבידה

אבי ואמי החליטו להישאר בלונדון עד אחרי חג החנוכה. לילה אחד כעבור כעשרה ימים צלצל הרב גליק למחותן וביקש ממנו לבוא אליו בדחיפות. המחותן ואבי מיהרו לבית הרב גליק. הם נכנסו לביתו, ושם ראו בחורה היושבת מול החנוכיה בסלון ומתייפחת בבכיות תמרורים. אבי הסתכל על החנוכיה וראה את חמשת הנרות הדולקים כלא מאמין. הוא נזכר במשפט ההחוזר של הרבי לפני חמישים שנה, לפני שלושים שנה, ולפני עשר שנים: נר חמישי של חנוכה מסמל את כוח החנוכיה להאיר גם את שיא החושך. תפקיד כל יהודי להאיר גם את המקום החשוך ביותר – בוורשא, בלונדון, בניו-יורק… מה יעשה קנאי אם הבת שלו תידרדר… אצל הקב”ה כל יהודי הוא כמו בן יחיד… אצל כ”ק מו”ח אדמו”ר כל יהודי הוא חלק מבשרו שאינו יכול להתעלם ממנו.

בסופו של דבר הבחורה חזרה להוריה, וכמובן, חזרה בתשובה.

לחותני היה מבט מרחוק

כשאבי חזר לקנדה הוא הרגיש צורך וחובה להיפגש עם הרבי מליובאוויטש. אז היה קשה מאד להיכנס לרבי ל”יחידות”, ורק בתשרי תש”ם, לאחר מאמצים מרובים, הצליח אבי להיכנס לרבי ב”יחידות” עם קבוצת אורחים שהגיעו לרבי לחגים. אבי מרוב התרגשות לא יכול להוציא הגה מפיו. בסופו של דבר סיפר בקטעי משפטים מה שקרה עם הבת תוך שהוא בוכה. הרבי שמע וענה: לחותני היה מבט רחוק…

אבי לא הפסיק לספר את הסיפור המרגש הזה על הרבי ובכל פעם שסיפר את הסיפור היה אומר, שיותר משהתפעל מהמופת  של הרבי, התפעל מענוותנותו, שהכל זקף לרבי הריי”ץ חותנו באומרו שהוא רואה למרחוק.

עוד מופת מדהים

ועוד מופת מדהים בשרשרת מופתים זו. בי”ד כסלו תשמ”ט, כשנגמרו שבע הברכות של חתונת בתי הבכורה (הרי הרבי בירך את אבי שישמח בחתונת נכדו), שאז מלאו ששים שנה לחתונה הגדולה של הרבי בוורשא, מסר אבי נשמתו למרומים.

(סיפור זה מרבים חסידים לספר בהתוועדויות של חג החנוכה)

פרסום תגובה חדשה

test email