פרשת וישלח – בריחת הגוי ללא מאבק ומלחמה

הקראת כתבה
יום חמישי י״א כסלו ה׳תשע״ד
היהודי לא צריך להתווכח עם הגוי כדי לגרשו מהארץ, כשהגוי רואה שהיהודי מקים משפחה ברוכת ילדים, ולו צאן ובקר רבים, בנים ובנות ההולכים בדרך התורה והמצוות – זה עצמו גורם לגוי לחשוש ולפחוד מכל מיני דמיונות ופחדים, והוא מעצמו בורח מארץ ישראל, כדברי בעל הטורים: לפי ששרתה על יעקב השכינה לא יכל עשו, שהיה עובד עבודה זרה, לסבול את המגורים בארץ!
מאת הרב יוסף קרסיק
צהוב משאיר

 

 

חזרת יעקב מהגלות

בפרשתנו מסופר על מעשה מפתיע ובלתי רגיל: כשיעקב חוזר מחרן לארץ-ישראל לאחר עשרים ושתיים שנות גלות, עשו אחיו יורד מהארץ לחוץ לארץ – "ויקח[1] עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו .. וילך .. אל ארץ .. אדום[2]".

הדבר דורש בירור והבנה:

מיום הוולדו חי עשו בארץ, בה בנה והקים את ביתו ואחוזתו, נשא נשים הוליד ילדים, רכש עבדים וצבר רכוש רב, בנה קהילה והיה לשר ומנהיג – "ועמו ארבע מאות איש", והנה הוא כבר איש בא בימים, בן תשעים ותשע שנה[3], שמטבע האדם להשאר בביתו בשלווה ובמנוחה, אבל מיד כשראה שיעקב שב לארץ נטל את כל בני משפחתו ורכושו הרב ויצא להרפתקאה לבנות חיים חדשים בחוץ לארץ[4]! מדוע עשו הולך לחפש לו מקום מגורים "לגור באשר ימצא" ובלבד שלא לגור בארץ, בשעה שהזכויות הטבעיות כיורש הארץ מאת אביו יצחק – שהארץ ניתנה לו מאת ה' – מגיעות גם לו ולא רק ליעקב?

מסבירה התורה שהסיבה לעזיבתו את הארץ היתה "כי רכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם", כלומר כיוון שגם ליעקב וגם לעשו היה רכוש רב וצאן ובקר מרובים, ולא היה די מרעה מספיק עבור הצאן והבהמות של שניהם – לכן עשו עזב את הארץ.

אבל עדיין לא מובנת פשר בריחתו של עשו מהארץ:

הלא עשו היה תושב-קבע בארץ, ויעקב הוא הדייר החדש שבא אליה זה עתה והביא אליה את נשותיו ורכושו מפדן ארם, אם-כן לפי ההגיון הפשוט כשאין מספיק שטחי מרעה בארץ, יעקב היה צריך לעזוב את הארץ ולא עשו, ולמעשה עשו עזב את הארץ מעצמו אפילו ללא שיעקב ביקש ממנו? וכי עשו כיבד את יעקב וויתר לו מעצמו על הארץ אותה בנה ויישב במשך שנים רבות? מדוע לא ניסה להתווכח עם יעקב ולבקש ממנו שהוא יעזוב את הארץ והוא וויתר על הארץ בלי לבקש מיעקב שום תמורה?

זאת ועוד: ארץ-ישראל היא גדולה וענקית (ארבע מאות פרסה) ובה שטחי מרעה לרוב, ולמרות שבאותה העיר – חברון – לא היה די מרעה עבור שניהם, הרי עשו יכל לבנות לעצמו אחוזה במקום אחר בארץ, ומדוע הוא בחר להרחיק נדוד עד לחוצה לארץ, לארץ אדום?

לא רצה לרשת את יצחק

חז"ל[5] מונים שתי סיבות למעשהו של עשו:

1) כי בברית בין הבתרים גזר ה' על זרעו של אברהם "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" לכן עשו סירב לרשת את הארץ – ארצו של אברהם ויצחק – והתחמק ו"ברח" ממנה, כי פחד מגזירת השיעבוד, באומרו אם לא אירש את ארצו ורכושו של יצחק, גם לא אירש את גזירת הגלות והשיעבוד שהוטלה על צאצאיו ויורשיו, ובלשון רש"י: "מפני שטר חוב של גזירת "כי גר יהיה זרעך" המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר".

2) עשו התבייש בגלל שמכר ליעקב את הבכורה תמורת נזיד עדשים, לכן כששב יעקב לארץ והכל קראו לו ה'בן הבכור' – עשו ברח.

מסביר הרבי את הדברים[6]:

פרנסתו של יעקב היתה מגידול צאן, ואילו פרנסת עשו היתה מציד בעלי-חיים ("ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה"), לכן גם כמות הצאן והבהמות של יעקב היתה מופלגת ורבה יותר מהכמות המקנה של עשו, כדברי התורה בנוגע ליעקב "ויפרוץ האיש מאד מאד .. צאן רבות", לכן למרות שעשו היה וותיק יותר בארץ, מן היושר והצדק היתה ליעקב עדיפות להיות דייר הקבע בארץ המרעה.

ולמרות שעשו לא היה איש הצדק, היושר וההגינות, הרי היות שהיו סיבות נוספות לחששו מלרשת את ארץ אבותיו ולחיות בה – 1) גזירת השיעבוד על יורשי יצחק 2) והבושה בגלל שמכר את הבכורה ליעקב – לכן בצירוף כל הנסיבות יחד, החליט לעזוב את הארץ ולהגר לאדום.

במילים אחרות: למרות שידע על גזירת ה' שיורשי יצחק ישתעבדו בגלות 400 שנה, לא ניסה להסיר מעצמו את התואר של יורש אביו, כי בכך יפסיד את הארץ; ורק עתה כשהבין שבין-כה בא אחיו עם מרעה גדול לארץ, וכך או כך חייו בארץ לא יהיו נוחים, כי "לא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם", העדיף להגר ממקומו. ואם הוא כבר מהגר, החליט להמר על כל הקופה ולברוח לחלוטין מארץ אבותיו, לחוץ לארץ כדי להיפטר מגזירת השיעבוד[7].

חג הגאולה י"ט כסלו

השבוע יחול בעזרת ה' חג הגאולה י"ט כסלו, בו נגאל רבינו הזקן ממאסרו על הפצת המעינות, והוא כתב באגרתו על גאולתו: "כשקריתי בספר תהילים בפסוק פדה בשלום נפשי כו' יצאתי בשלום מה' שלום".

נצחון ופדיה בשלום היא מעין בריחת עשו מיעקב, כה מסביר הרבי[8]: ההדגשה בכתוב פדה בשלום היא לא רק על עצם הפדיה והנצחון במלחמה, אלא גם על אופן הפדיה שהיא "בשלום" ובלי מלחמה כלל וכלל ועל דרך שהיה בימי שלמה המלך שכל הגויים התבטלו אליו בלי צורך למאבק ומלחמה של צבאות ישראל בעמים.

כשם שהיה אצל יעקב אבינו, שתחילה עשו הרשע התנגד לו ובא להורגו, אבל לבסוף עשו מעצמו עשה עמו שלום ופינה את הארץ, ועוד זאת אומר האברבנל[9] "עשו באהבתו את יעקב, הניחו בארץ כנען בדעתו שהיה יעקב חפץ בה ועתיד ליורשה", כלומר שכשעשו הרגיש שיעקב רוצה את ארץ ישראל, הוא מעצמו עזב את הארץ מתוך אהבתו ליעקב, וזה נצחון של יעקב בדרך של שלום – "פדה בשלום" – בלי מלחמה.

עמידה בגאון יעקב בארץ ישראל

מכאן למדים למצבינו הנוכחי בארץ הקודש מול אוייבי ישראל:

למרות חששו של עשו מגזירת השיעבוד ליורשי יצחק שיהיו משועבדים בעבדות 400 שנה, לא פחד ולא נרתע ולא ברח מהארץ, הוא חי בה בשלווה ומרגוע בלי חשש; אבל מיד ברגע שראה את יעקב וכל משפחתו, ילדים יהודיים צנועים וייראי שמים, הרגיש לא בנוח בארץ ופחדיו התגברו והוא מעצמו ובלי כל וויכוחים ברח מהארץ!

היהודי לא צריך להתווכח עם הגוי כדי לגרשו מהארץ, כשהגוי רואה שהיהודי מקים משפחה ברוכת ילדים, ולו צאן ובקר רבים, בנים ובנות ההולכים בדרך התורה והמצוות – זה עצמו גורם לגוי לחשוש ולפחוד מכל מיני דמיונות ופחדים, והוא מעצמו בורח מארץ ישראל, כדברי בעל הטורים1: לפי ששרתה על יעקב השכינה לא יכל עשו, שהיה עובד עבודה זרה, לסבול את המגורים בארץ!

כשהיהודי עומד בגאון יעקב אמיתי, הרי אפילו גוי רשע ועובד עבודה זרה נשבר ונכנע מולו ונמלט ממנו, ובלשון התורה "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך – ויראו ממך".

ונסיים בלשון הרבי בשיחת קדשו[10]: כל זמן היותינו בגלות עד ביאת משיח צדקינו שילחום מלחמת ה' וינצח ויבנה בית-המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל – על האדם לדעת ולהרגיש שהוא "גר" בארץ לא לו, שלא יתיישב חס-וחלילה בזמן וסדר הגלות, אלא יהיה גר וזר לכל עניני הגלות, ויחכה בכל רגע ורגע להגאולה האמיתית על-ידי משיח צדקינו, שיוליכנו קוממיות לארצינו, בקרוב ממש.

מקורות – לקוטי שיחות חלק י, עמוד 109. ועוד.

 

 

הערות


[1] בראשית פרק לו, פסוק ו.

[2] היא "ארץ יוון" – רבינו בחיי, על הפסוק.

[3] על-פי רש"י בראשית פרק כח, פסוק ט. ועוד.

[4] ולמרות שכבר קודם כתוב שעשו הלך ארצה שעיר שדה אדום (בראשית לג,טז), והרמב"ן (פרק לו, פסוק ו) מסביר שעשו בנה שם אחוזה וארבע מאות האיש היו עמו שם, הרי עיקר מגוריו ובני ביתו נשארו בארץ כנען, ולארץ אדום יצא רק למסעות ציד, אבל עתה היגר לחלוטין לאדום, וכן כתב החזקוני (על הפסוק) "בתחלה היה דר כאן וכאן, ומשבא יעקב הלך לו מכל וכל מארץ כנען לארץ שעיר".

[5] בראשית רבה והובא בפירוש רש"י כאן.

[6] לקוטי שיחות חלק י, עמוד 109.

[7] ועוד יש לומר: כל זמן שיעקב היה בגלות בחוץ לארץ חשב עשו שביעקב תתקיים גזירת הגירוש מהארץ ואף השיעבוד, אך כשיעקב חזר לארץ, התגבר חשדו שהגזירה תיפול גם עליו, לכן החליט לחמוק מהארץ.

[8] מאמרי פדה בשלום מכה וכמה שנים, לדוגמא ספר המאמרים מלוקט חלק ה', עמוד פג.

[9] בסוף פרשתנו.

[10] לקוטי שיחות שם, עמוד 115.

 

פרסום תגובה חדשה

test email