יעקב ובניו ניצלו מהרעב

עם פרוץ הרעב של "שבע שנות הרעב" המצב בעולם כולו התדרדר לשפל איום ונורא – לא היה אוכל פשוטו כמשמעו בכל כדור הארץ ואנשים גוועו ברעב, "רעב[1] היה על כל פני הארץ", חוץ מבארץ מצרים, שהמשנה למלך, יוסף הצדיק, אגר מזון במחסנים במיוחד עבור העת הזו וכך הציל את תושבי הארץ שכולם באו למצרים לשבור אוכל;

אבל נס נפלא ומיוחד היה בתקופה הראשונית של הרעב – נותר בעולם (מחוץ לארץ מצרים) 'אי בודד' אחד ויחיד של רווחה כלכלית, שהיה מה לאכול – הלא הוא במחנה ישראל, של יעקב ובניו, שלא נזקקו "לשבור אוכל במצרים" והיה להם די מזון למחיה במאגרי המזון שלהם, כדברי רש"י "באותה שעה היה להם תבואה"!

הסיבה שהם ירדו לארץ מצרים היתה רק בשל ציווי יעקב "למה תתראו" (כפי שמסביר רש"י) שיעקב בקש מבניו שלא לעורר קנאה ריב ומדון עם שכניהם הגויים, לכן ירדו למצרים לרכוש מזון כאילו שאין להם אוכל – אבל באמת היה להם מזון למחיה וקיום [רק בשלב מאוחר יותר גם הם נפגעו מהרעב ואז יעקב שלח את בניו לרדת למצרים לרכוש מזון מסיבה אמיתית של חוסר מזון].

כמובן שהדבר מעורר תמיהה: הרי היתה בצורת בעולם כולו כולל בארץ כנען, ואם-כן כיצד יעקב ובניו, ניצלו – בתקופה הראשונה של הרעב – ממפגעי טבע אלו ונותר בידם שפע מזון למחיה, בשעה ששאר תושבי ארץ כנען סבלו מחרפת רעב של ממש?

ניתן להסביר זאת בעובדה שעם ישראל הם עם קרובו של הקב"ה ומשמים שומרים ומגינים עליהם בדרך על-טבעית שלא ינזקו מהטרגדיה שפקדה את העולם. ואכן מצבים דומים היו לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל, שפעמים רבות בעתות צרה וצוקה ניצלו בני ישראל בנסים בחסדי שמים. דוגמא מפורסמת היתה בימי יצחק אבינו ואבימלך, כשהיה רעב כבד בארץ ורק יצחק לא נפגע מהבצורת, להיפך באותה שעה שסביבו סבלו מחרפת רעב הוא התברך ביבוּל מושפע בכמות עצומה – "וימצא[2] בשנה ההיא מאה שערים. ויגדל האיש הלוך וגדל עד כי גדל מאוד. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה גו'".

אבל אם-כן צריך להבין מדוע בשלב יותר מאוחר יעקב ובניו כן הושפעו מהרעב והם נזקקו לרדת למצרים ולשבור אוכל, וכי ברכת ה' והגנתו לא יכלו להימשך כל שבע שנות הרעב? זאת ועוד, גם על יצחק אבינו צריך להבין, הרי באמת גם הוא ניזוק לרעה מהרעב, בכך שהוא נאלץ לעזוב ביתו ולנדוד ולקבוע את מגוריו בגרר שרק שם היה לו מזון, וכי ברכת ה' לא יכלה לגרום לו להתפרנס בכבוד בביתו[3]?

ויתירה מזו אברהם אבינו, ראש האומה היהודית, ניזוק ממש מהמפגע הטבעי של בצורת הרעב, כמסופר בפרשת לך לך שלאחר שהוא הגיע לארץ כנען, פרצה בארץ בצורת קשה בארץ והוא נזקק לגלות מהארץ ולרדת למצרים[4], והדבר תמוה מדוע אברהם הצדיק לא זכה לברכת שמים, לפחות כמו צאצאיו – יעקב ובניו, ומדוע הוא הושפע וניזוק מפגעי הטבע?

מעל הטבע

מכאן אנו מבינים שלמרות שה' שומר על היהודי ומרומם אותו מעל חוקי הטבע וההתרחשויות הטבעיות שבעולם אינן יכולות לפגוע ולהזיק לו, בכל-זאת לפעמים היהודי כן ניזוק ממאורעות הטבע, לא בשל תלותו בטבע, אלא מתוך כוונה ורצון אלוקי ולא כי הטבע שולט ביהודי. כפי שמסבירים חז"ל בנוגע לאברהם אבינו, שהסיבה שהוא היה מוכרח לצאת מהארץ וללכת למצרים לא היה בשל 'חוק הטבע' של הרעב ששרר בארץ, אלא בשל רצון ה' "לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה" [אלא שהדבר 'הולבש' בדרכים טבעיות שיהיה רעב בארץ, אבל בעצם יש כאן יד אלוקית המכוונת שאברהם ירד מהארץ].

ואף יעקב ובניו לא היו תלויים במצבי הטבע, ומה שבסופו של דבר הם נזקקו לרדת למצרים היה בשל רצונו של ה' שבני ישראל יחיו במצרים [כדברי ה' לאברהם בברית בין הבתרים – "גר יהיה זרעך בארץ לא להם גו'"], אלא שכדי "להלביש" את ההנהגה האלוקית בדרך הטבע, סובב ה' שיהיה רעב בארץ ויעקב ובניו יזדקקו לרדת לגלות בארץ מצרים, אבל באמת היהודי חף ונעלה מכל תלות טבעית, וכל אשר עמו מכוון ומונהג מאת ה'.

העם היהודי הוא על טבעי ואינו תלוי בגדרי הטבע. כפי שהיה בניסי החנוכה, שעם ישראל ניצח במלחמה את הצבא היווני העצום שמנה עשרות או מאות אלפי חיילים והוא היה מצוייד בכלי נשק מתקדמים וכו', וקומץ חייילים יהודים, החשמונאים, חדורי אמונה וביטחון בה' הביסו וגירשו מהארץ את הצבא העצום והכי מפואר שהיה בעולם באותם השנים, כי היהודי הוא מגבלות וחוקי הטבע.

"כאילו אתם שבעים"

באיזה זכות היהודי זוכה בברכת ה' העל-טבעית והוא ניצל מהקסטרופות הכלכליות הפוגעות ומכות בעולם – עיון בדברי יעקב לבניו, עם תחילת הרעב הגדול, מלמד אותנו את הדרך לזכות בדבר: "למה תתראו, למה תראו עצמכם .. כאלו אתם שבעים כי באותה שעה עדיין היה להם תבואה".

כדי להבין את עומק דברי יעקב נתבונן בהם תחילה: הרי לכאורה קיימת סתירה בדברים הללו – תחילה אמר לבניו "כאילו אתם שבעים" משמע שבאמת הם לא היו שבעים, אלא שרק 'כאילו' הם שבעים, ובהמשך נאמר ש"באותה שעה היה להם מזון", משמע שהם שבעו באמת ולא ב"כאילו"?

פירוש הדברים כך הוא: אכן רק "באותה שעה היה להם מזון", פשוטו כמשמעו, מצב המזון שלהם היה מוגבל, במחסני המזון היתה כמות מוגבלת המספקת רק "לאותה שעה", לזמן קצוב ומוגבל ואילו העתיד שלהם נראה רע מאוד, היות שבצורת קשה היתה בארץ, וסביר להניח שכשיתרוקנו מחסני המזון הם לא ימצאו דרך לשוב ולמלאותם והם עלולים להגיע לחרפת רעב;

אך למרות המצב העלול להיות קשה ומסוכן, בני יעקב לא הראו שום סימני מצוקה, להיפך הם התנהגו בבטחון עצמי גמור ומוחלט בה' שהכל יהיה לטובה, וזו כוונת הדברים "תראו עצמכם כאילו אתם שבעים" – הם שידרו תחושת ביטחון ורוגע כאילו יש להם מספיק מזון והמשבר הכלכלי לא מאיים עליהם, ודווקא בזכות תחושת הביטחון והמרגוע שלהם, הם זכו בברכת שמים, והם היו ראויים להיות מבורכים בפרנסה גם בעתות המשבר העולמי.

ובסגנונו של הרבי בלקוטי שיחות: "לא היה שום ספק בלבם של בני יעקב והם היו חזקים בביטחונם שה' לא יעזוב אותם בימי הרעב ובפרט כשראו שיש להם תבואה בעת ששאר אנשי כנען רעבו מפני חוסר התבואה, הרי זה שהם זכו לברכה והצלחה שלמעלה מהטבע, חיזק את ביטחונם שה' ימשיך לכלכלם… לכן הם הראו עצמם כאילו הם שבעים כי כך הרגישו בבטחונם החזק בה'".

אלא שבסופו של דבר ה' רצה שהם ירעבו בארץ וזאת לא בשל חוק הטבע אלא בשל הרצון והכוונה האלוקית שהם יירדו לגלות במצרים, כאמור.

"בימים ההם ובזמן הזה" – העם היהודי אינו נתון תחת שליטת חוקי הטבע, וחוקי הטבע והמשבר הכלכלי העולמי אין כורח המציאות שיפגעו בעם ישראל, כאשר ישראל מאמינים ובטוחים בה' אלוקינו שישמור ויגן עליהם, וודאי שבזכות כך ימצאו ברכה אלוקית להניצל מהמשבר ולהמשיך ולשגשג בכל טוב.

האמונה והביטחון בדבר הכי עיקרי וחשוב – בהכרזתו של הרבי ש"הנה הנה משיח בא" ושדורינו הוא הוא הדור האחרון של הגלות והוא הוא הדור הראשון לגאולה האמיתית והשלימה; עצם האמונה תעורר ותזרז את ההתגלות הנעלית של חנוכת בית המקדש והדלקת נרות במקדש בחג החנוכה, על ידי הכהן הגדול במהרה בימינו בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק ל, עמוד 190. ועוד.