נס, פלא וישועה

בנוסח תפילת "הנרות הללו" שאומרים אחר הדלקת הנרות כתוב: "הנרות הללו אנו מדליקים על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות כו'", יש כאן שלושה מונחים דומים למאורעות לא רגילים: 1) ישועה. 2) נס. 3) פלא. אבל בסוף התפילה משנים את סדר הנוסח ואומרים "להודות ולהלל לשמך הגדול על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתיך" כלומר הסדר הוא: 1) נס. 2) פלא. 3) ישועה. ויש להבין את פשר השינוי.

בלשון הקודש אין סתם מילים נרדפות, לכל מילה ומילה משמעות מיוחדת, גם למילים שמשמעותם זהה יש בעצם לכל מילה משמעות מדוקדקת ומיוחדת. גם בקשר ל"נס", "פלא" ו"ישועה", למרות שכולם מבטאים מאורעות נדירים ולא רגילים – יש משמעות מיוחדת לכל מילה ומילה:

"נס" מבטא מאורע על טבעי לחלוטין, שחוקי הטבע נשברו ובטלו לחלוטין והתרחש מאורע שבשום-אופן לא יכול לקרות בדרכים טבעיות. לדוגמא: נס קריעת ים סוף, שמים שמטבעם לזרום למטה, נעמדו וניצבו כחומה בצורה כאילו היו אבנים.

"פלא" מבטא מאורע נדיר ומיוחד מאוד, שאמנם טבע העולם לא נשבר והתבטל, אבל זה צירוף מקרים מיוחד ונדיר במאוד מאוד.

"ישועה" זה הצלה שנעשתה בדרך טבעית, כמו חולה שנטל תרופה והחלים מהמחלה, הוא אמנם נושע מחוליו, אבל לא היה פלא ונס על טבעי וגם לא מאורע נדיר שמשתוממים למצוא כמותו בדרכי הטבע, כי חולים רבים נטלו תרופה ונרפאו ממחלתם.

שרשרת ניסי ונפלאות החנוכה

עתה נתבונן בשרשרת מאורעות החנוכה שהיו בהם כמה שלבים:

1) "ישועות" – לאחר שצבא יוון כבש את הארץ, התפרסו קבוצות חיילים במרחבי הארץ בנו מזבחות טמאים והקריבו חזיר לפסילי אנטיוכוס וצלמיו. כשהגיעו קבוצת חיילים ובנו מזבח טמא במודיעין, נעמד מתתיהו ומחה על המעשה האסור, וכשקם היווני להקריב חזיר במזבח, תקע מתתיהו בשופר ושלף חרבו ושיסף את גרונו של היווני, החיילים שראו את גבורת מתתיהו הזקן נסו על נפשם בפחד וחרדה.

מעשה זה הינו ישועה ולא נס על-טבעי, שכן מול מתתיהו, בניו וחסידיו לא עמדו חיילים רבים, אדרבה מבחינה מספרית היהודים היו מרובים מהיוונים, היה דרוש נחישות, אומץ וגבורה יהודית לא לפחד, ומתתיהו הגיבור החל במאבק ומיד נמוגו וברחו קומץ היוונים, לכן זה נקרא ישועה ולא פלא ונס על טבעי.

2) "נסים" – בשלב הבא התרחשה המלחמה הגדולה כשצבא יוון גייס את כל צבאיו, עשרות אלפי חיילים מצויידים בפילים, אבני בליסטראות ועוצמה צבאית אדירה, עמה כיבשו עמים כבירים והביסו צבאות ענקיים, אבל מול קומץ יהודים, בני מתתיהו וחסידיו – נכנעו והובסו היוונים, "גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים", היה זה נס על טבעי מוחלט.

3) "נפלאות" – היוונים נכנסו לבית המקדש וטימאו את כל השמנים שבהיכל, הם הפכו כל אבן במקדש למצוא את פכי השמן ולטמא אותם ולפוסלם מלהדליק את מנורת המקדש הטהורה, כשהחשמונאים גירשו את היוונים מהמקדש ונכנסו להיכל, חיפשו פך שמן טהור ולא מצאו, ואז התרחש הפלא: נמצא פך חבוי בקרקע המקדש שלא הבחינו בו היוונים ולא טימאוהו, ועמו הדליקו החשמונאים את המנורה. היה זה פלא שהיוונים לא מצאו את הפך, אך מובן שנס על-טבעי אין כאן, כי הפך היה חבוי ומוטמן בקרקע המקדש.

4) "נסים" – אחר כך התרחש שוב נס על טבעי, שפך השמן הקטן שהיה בו די להדליק את המנורה במשך יום אחד בלבד, דלק שמונה ימים.

לכן כשפותחים בתפילה לזכר אירועי החנוכה אומרים: "הנרות הללו אנו מדליקים על התשועות (=ההצלה בכפר מודיעין) ועל הניסים (=נצחון המלחמה ובעירת השמן שמונה ימים) ועל הנפלאות (=מציאת פך השמן)".

ה"טבע" הוא הנס הגדול ביותר

בסוף תפילת הנרות הללו משנים את הסדר ואומרים "להודות ולהלל לשמך הגדול על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתיך", כלומר שמסיימים בישועות, משום שלמרות העוצמה האדירה בנס גירוש צבא יוון האדיר, יש מעלה נשגבת ומיוחדת דווקא במלחמה הראשונית הקטנה שניהל מתתיהו ובניו בכפר מודיעין ובנצחונם דווקא בדרכי הטבע:

כל אדם מבין שכשהקב"ה עושה ניסים ומשנה ושובר חוקי הטבע כדי להגן ולהציל את ישראל הוא מראה אהבה וחיבה גדולה, הרבה יותר ממצב שישראל מצליחים להסתדר בדרכים טבעיות ולא זוכים בניסים.

כשם שכשזוכים בהגרלה בהון-עתק מרגישים חובה גדולה להודות לה' הרבה יותר מפועל המקבל משכורת ממעסיקו, כי בזכיה בגורל מורגשת יד ה', וזאת למרות שכל אחד מאמין ויודע שגם ההצלחה הטבעית אינה בכוחו האישי, כי גם חוקי הטבע הם בעצם כללים שהקב"ה קבע בבריאה, גם פירות שהעץ מניב כמו גם משכורת שפועל מקבל עבור עבודתו הכל מאת ה'; אך בתחושת האדם, הכוח האלוקי מורגש יותר בהתרחשות פלאית וניסית ולא בהתרחשות הנעשית במאמץ אנושי בדרך הטבע.

בהסתכלות האנושית נראה שכשמתרחש נס, הקב"ה מפעיל ומגלה כוחות הרבה יותר חזקים ונעלים מאשר במצב שמצד הטבע עצמו מצליחים ונושעים. אבל בתורת הסוד והחסידות מוסבר בדיוק להיפך: דווקא כשהקב"ה משתמש בדרכים טבעיות, שנדמה שכאילו ההצלה התרחשה בכוח הטבע – קיימת התגלות אלוקית יותר גבוהה ומיוחדת.

משל ממורה ותלמיד

הדבר דומה למורה ותלמיד: הצלחת המורה ניכרת הרבה יותר בשעה שתלמיד מכיתה א מצליח לדעת חומר לימודים של כיתה ה' ולא כשהוא יודע חומר לימודים המתאים לכיתת גילו, שהרי כיצד ילד בכיתה א' יכול לקלוט חומר לימודים שלא ברמתו, אילולי המורה המוצלח;

אבל מצד שני כשהתלמיד יודע חומר לימודים שמעל יכולותיו זה לא אומר שהוא ניצל את חושיו וכשרונותיו האישיים, הרי חומר לימודים של כיתה ה' הוא מעל ומעבר ליכולתו האישית, וכשהוא משנן את חומר הלימודים של כיתה זו, הוא בעצם כמו "תוכי" החוזר על דברי המורה, פיו של המורה מדבר דרך פיו של התלמיד, ולא שהתלמיד בכשרונותיו האישיים הגיע להבנה והשגה!

דווקא כשהתלמיד יודע היטב את חומר הלימודים של כיתה א' זה מצביע על ההצלחה הראויה והנכונה של המורה, שניצל ומימש את כשרונותיו המתאימים של הילד וחינך אותו בדרך המתאימה והנכונה.

עבודת ה' בעמל בדרך הטבע

כך גם בדרכי הנס האלוקיים: כשהיהודי לא מצליח לעבוד את ה' מצד הטבע, כי יש הפרעות והתנגדויות של האוייבים, ורק בכוח ניסי של נצחון "מעטים את הרבים" מצליחים לקיים מצוות, זה מראה שטבע העולם עצמו מנגד לעבודת ה', אלא שהטבע "נכנע" לכוחות חזקים ממנו. ברור שצבא חזק ככל שיהיה, לא יכול לעמוד מול כוחות ה'!

אבל ברגע שהיהודי מצליח להגיע לעבודת ה' בדרכי הטבע, כמו המאבק והניצחון של מתתיהו במודיעין, ששינס מותניו ובכוחו האישי והטבעי ניצח והדף את המנגדים, אז רואים שגם הטבע עצמו מצטרף ומסייע לעבודת ה', כמו התלמיד המנצל את היכולות שלו ויודע את חומר הלימודים המתאים.

לכן בסיום תפילת "הנרות הללו" אומרים "ועל ישועתך", ללמדינו שהניסים והנפלאות של חנוכה זה רק ההתחלה, אבל הסיום והשלימות כשהיהודי מגיע לישועתך, שיעבוד את ה' בכוחותיו ללא ציפיה לסיוע של ניסים על טבעיים.

"מדוע לא היית זושא"?

רבי זושא מאניפולי, שהיה מתלמידי הרב המגיד ממעזריטש, אמר שלאחר פטירתו כשיעלה לעולם האמת לא ישאלו אותו בבית-דין של מעלה "מדוע לא הגעת לדרגתו של משה רבינו?", ולא "מדוע לא העפלת לדרגת אברהם אבינו?", אלא "מדוע לא הגעת לדרגתו של זושא? מדוע לא היית זושא"? כלומר לא ישאלו ילד בכיתה א' למה לא ידעת את חומר הלימודים של כיתה ה', אלא למה לא ידעת את חומר הלימודים של כיתה א אליו אתה מסוגל להגיע בכוחות עצמך.

אם-כן דווקא מתפילת הנרות הללו של חנוכה אנו למדים שאין לצפות ולתלות את עבודתינו הרוחנית בניסים ולא להגיע להישגים על טבעיים, אלא דווקא העבודה בכוחינו האישי, הסיום והחותם של הנרות הללו הוא "על ישועתך" שיהודי יתעקש לעבוד את ה' בכוחותיו.

התגלות כוחות טבע בימות המשיח

זו גם דרך העבודה להבאת הגאולה השלימה בביאת משיח צדקינו:

כשם שנס ההצלה של מעטים נגד רבים בחנוכה נעשה רק לאחר שמתתיהו וחייליו חרפו נפשם בעד ה' ותורתו, הקב"ה המתין וציפה למעשה היהודי ורק אז עשה ניסים ונפלאות, כך גם ניסי הגאולה האמיתית והשלימה יבואו רק לאחר שתלמידי מתתייהו בדורינו יפעלו ויקדשו שם שמים במלוא מרצם וכוחותיהם.

עבודת ההכנה לביאת המשיח נעשית בדרכי הטבע, לגלות את ניצוצי הקדושה שבעולם הגשמי, משום שביאת המשיח אינה לעולמות העליונים אלא לעולם הגשמי, בתוך טבע העולם הגשמי יתגלו הניסים והנפלאות העצומים של ביאת המשיח. בקרוב ממש.

מקורות – לקוטי שיחות חלק טו, עמוד 368. ספר המאמרים מלוקט חלק ב, עמוד רכז. מאי חנוכה, סעיף יט ואילך. ועוד.