האם יצחק לא ידע את האמת על עשו בנו הרשע?

בפרשתנו מסופר על המאבק הסמוי בין יצחק אבינו לרבקה אמנו: יצחק אבינו אהב וקירב את עשו הרשע ורצה לברך אותו, ואילו רבקה אהבה את יעקב הצדיק ורצתה שהברכות ינתנו לו, ועשתה ככל יכולתה עד כדי סיכון עצמה – באומרה שאם תתגלה מעשה הרמאות של יעקב והוא ייענש על כך בקללה יחולו הקללות על ראשה ("עלי קללתך בני") – העיקר שהברכות יגיעו ליעקב ולא לעשו.

הדברים נשמעים תמוהים ומפתיעים מאוד: הלא עשו, היה רשע גדול, ההולך בדרכים רעות, נוהג בגסות-רוח, מטעה ומרמה את הבריות וחוטא בחטאים חמורים ביותר, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ואילו יעקב היה צדיק וקדוש "איש תם יושב אוהלים" – אם-כן מדוע יצחק רצה לברך את עשו הרשע?

אמנם עשו התחנף ליצחק וניסה להטעותו ולרמותו שכאילו הוא צדיק גדול המדקדק בהלכה (בשואלו שאלות "כיצד מעשרים את המלח ואת התבן" וכדומה), אבל הרי עשו חטא בפרהסיא ולעיני-כל ולא יתכן שחטאיו לא היו ידועים לאביו? ועוד זאת התורה אומרת בפירוש שיצחק ידע שעשו נשא נשים לא הגונות ("ותהיין מורת רוח ליצחק ורבקה") ושאין שם-שמים שגור בפיו!

יצחק הוא איש הדין והגבורה, בעל חוש ביקורת חזק ומפותח, הבודק כל דבר לחקר האמת, אם-כן כיצד לא הבחין במעשיו הרעים והמקולקלים מאוד של עשו? לא יתכן שאדם ביקורתי יתפתה להאמין בשקרן ולא יבחין בנוכלותו?!

הפוטנציאל האדיר בחריג ובמופרע

בתורת החסידות מוסבר שיצחק לא טעה חס-חלילה באיבחונו את עשו, גם הוא ידע את האמת המרה על מצבו הרוחני השפל והירוד ועל מעשיו הפראיים ולא-אנושיים, אך בחושיו המחודדים המיוחדים הביט למעמקי נפשו ונשמתו, לכוחותיו הגנוזים וראה את הפוטנציאל העצום שבו.

בתורה כתוב על עשו ויעקב, "ויגדלו הנערים" והזוהר מפרש שמדובר על גדילה רוחנית! שלא רק יעקב, אלא גם עשו היה גדול בכוחות רוחניים, ויתירה מזו: ככל שהדבר נשמע מפתיע, פוטנציאל הכוחות הרוחניים של עשו היו נעלים משל יעקב! לכן עשו היה הבכור, משום שבשורש נשמתו כוחות בכירים ונעלים מיעקב! משום כך יעקב כינה אותו "אדוני", כי הדרגה הרוחנית של עשו נעלית משלו.

מצאצאי עשו הרשע היו גרים שצמחו לצדיקים גדולים וגדולי תורה כרבי מאיר בעל הנס ("שורש חכמת התורה שבעל פה, שסתם משנה כמותו"), והאריז"ל מסביר שהצלחות צאצאיו נעוצים בשורש הרוחני הנשגב של עשו, ששורשו "כוח גדול בחכמה" [וזה סוד הכתוב ש"ציד בפי" עשו, שהכוונה שהיו בו ניצוצי קדושה שהתגלו בצאצאיו הגרים].

אם-כן עשו הוא כמו ילד חסר משמעת מופרע וחריג, שבמבט ראשון ניתן לחשוב שהוא דל כישרונות וטיפש, או שהוא סובל מבעיית קשב וריכוז, אך כשמתעמקים ומתבוננים במהותו מגלים שיש לו פוטנציאל עצום, הוא מוכשר וגאון. והבעיה שלו היא בחוסר יכולתו "להשתלט" על עצמו. מערכת החינוך, מוריו ומחנכיו, אינם יודעים לטפל בו לכוון ולדרבן אותו. ודווקא כוחותיו האדירים והעצומים הם הבעיה האמיתית והגדולה שלו, כי במקום לנתבם לכיוונים חיוביים, הוא מפנה את העוצמה האדירה שלו לאפיקים שליליים.

לעשו היתה עוצמה אדירה אך הוא כיון אותם להרע ולא להיטיב, הוא חטא בחוסר מימוש עצמי – במקום לנצל את כשרונותיו ומעלותיו, ביזבזם לכיוונים שליליים, למעשים בלתי רצויים ואסורים; ואילו יעקב למרות שלא היה בעל כוחות נשגבים כעשו, הגיע למעלת צדיקות גדולה ונשגבת ביותר!

במבחן התוצאה, בדרך-כלל דווקא ילדים שאינם בעלי כשרונות מופלאים כאותו גאון-מופרע, משיגים ומצליחים בחייהם לאין-ערוך יותר מהכשרוניים המופרעים.

הזהב היוקרתי והכסף השימושי

בחסידות המשילו את עשו ל"זהב" ואת יעקב ל"כסף", כי זהב אמנם הרבה יותר חשוב ויקר מכסף, אך הוא גם פחות יעיל ושימושי שכן אינו "מטבע עובר לסוחר", ולא ניתן לקנות עמו בחנות ככר לחם… דווקא כסף, הפחות בחשיבותו מזהב, יעיל יותר בשימושים בין בני אדם לצורכי מסחר ותיקון העולם.

כך גם למרות שכוחו של יעקב פחות משל עשו, ההשפעה הרוחנית לתיקון העולם, בתורה, מצוות ומעשים טובים, היתה על ידי יעקב ולא עשו.

סיפור מותו של עשו

סיפור מותו של עשו היה טראגי: בו ביום שנקבר יעקב הוּמת גם עשו (כפי שמסופר במדרשים), כשראשו נכרת מגופו והוא התגלגל ונפל למרגלות אביו יצחק במערת המכפלה ("בגו עיטפיה דיצחק"), ושם נותר קבור, ואילו גופו נקבר חוץ למערה.

ככל המאורעות שבעולם, גם מותו וקבורתו של עשו אינם ביד המקרה, הם מכוּונים מאת ה' ומשקפים במידה מסויימת את מהות אישיותו:

"ראשו", כלומר שורש נשמתו ופוטנציאל כוחותיו היו קדושים ונשגבים מאוד, לכן נקבר במערת המכפלה יחד עם האבות והאמהות הקדושים, אך גופו, כלומר מצבו הנוכחי בעולם, היה מעוות ומקולקל כי פגם בכוחותיו הקדושים, על כן נקבר חוץ למערה הקדושה.

גישת האבא וגישת האמא לילד חריג

המחלוקת בין יצחק לרבקה מי צריך לקבל את הברכות – עשו או יעקב – משקפת שתי גישות שונות והפוכות כיצד מתקנים את הילד החריג הרע:

לדעת יצחק יש להוסיף ולדרבן אותו ולתת לו עוד ועוד מילות עידוד וחיזוק, להעניק לו ברכות = כלים, כדי לעוררו לממש את כוחותיו, להטיל עליו מטלות חשובות, למנותו "תורן" ואחראי, שזה יעוררו ויעודדו להשתפר, ואז בכשרונות הגדולים הגלומים בקרבו, יבצע את המטלות בצורה הכי יעילה ומשובחת, לכן יצחק רצה לברך דווקא את עשו;

אבל רבקה טענה שכאשר מדובר על ילד בעל עוצמה אדירה כעשו – זו דרך מסוכנת ולא נכונה, כי הוא עלול להשתמש בברכות = בכוחות שקיבל להוסיף ולהרע, במקום לתקן לקלקל, במקום לבנות להרוס. כי העוצמה של ברכות יצחק היא אדירה כמו "אטום", אשר ניתן לנצל את עוצמת האנרגיה שלו לבניה ותיקון, אבל חלילה, הוא יכול להרוס ולהחריב את העולם.

לכן אמרה רבקה שיש להפנות את כל האנרגיה והכוחות (הברכות), לילד התמים, הצדיק והטוב, שיוסיף ויתחזק ויתעלה בטוב ובקדושה, ותיקון הילד הקשה צריך להיות בדרך מאוד זהירה ואיטית, צעד אחר צעד, בסבלנות מירבית אחר שנים רבות יצליחו לראות שינויים, ובסופו של דבר דווקא הילד הפחות מוכשר כאשר הוא יקבל עוצמה של כוחות ויתקדם ויתעלה בכשרותנותיו, הוא שיביא את התיקון הנכסף לילד הבעייתי והמופרע.

רבקה טוענת שילד חריג כעשו, לא ניתן לחנך בגישה מהירה של זבנג וגמרנו, כי לא ניתן לראות אצלו שינויים מהירים, וצריכים להוית זהירים ומחושבים מאוד מה נותנים לו ומה אין נותנים לו.

ולמרות ש"מאת ה' היתה זאת", שלמעשה הברכה הגיעה ליעקב ולא לעשו, הרי צריך להיות מאוד זהיר כשבאים ללמוד מכאן לרחק ילד מופרע וקשה. כי רק מי שבדרגה של רבקה הצדקת יכול לקבוע על בנו שאין לקרבו ולברכו. ואילו דרכו של יצחק היתה שגם ילד כזה צריכים לקרב ולברך. מחנך יכול וצריך לגלות ולעורר את הכוחות הרדומים של כל ילד ואפילו מי שהוא בדרגת עשו.

ציטוט מפנימיות התורה

לפנינו ביאור דרגותיהם הרוחניות של יעקב ועשו בלשון החסידות, בלקוטי תורה של אדמו"ר הזקן לפרשתינו:

עשו הוא מעולם רוחני עליון ונשגב ביותר, "עולם התהו", ואילו יעקב מעולם נחות יותר הקרוי "עולם התיקון". לכן החיות אצל עשו בגלות, משום כך למרות שנמשך לו מחיות הקדושה, אינו בטל ואדרבה מגביה עצמו כנשר, ומתגאה ומגביה עצמו בחוצפה, כי החיות הנמשכת אליו היא אור מקיף מלמעלה ואינת נבלעת בתוכו.

והיה רוצה יצחק שיהיה התגלות האורות העליונים בעשו עצמו, והוא ענין תוספת וריבוי אור בברכות שרצה לתת לו, כי כדי לברר את הטוב מהרע צריך להאיר שם אור רב כדי שעל ידי זה יקלוט וילקט כל הניצוצות הנשפעים שמה.

הגישה המיוחדת של המשיח לתיקון ומימוש

משיח יגלה את הנסתר והנעלם במעמקי הטבע הגשמי ואת הכוחות העצומים והנשגבים שיש בכל יהודי ויהודי.

מלך המשיח יגלה את הטוב הצפון בכל יהודי ובכל דבר שבטבע. לכן בימות המשיח יהיה שלימות הכל, ויתוקנו כל הענינים כי הוא יגלה את הטוב שבכל דבר, כל ילד שנחשב בימינו 'חריג' ו'מחוץ למסגרת', יכניס אותו המשיח לתוך המשפחה והמסגרת היהודית והחסידית, כדברי הנביא "ואתם תלוקטו לאחד אחד כל בני ישראל".

נצטווינו על-ידי הרבי בהתוועדויות בשנים האחרונות שכל העבודה הרוחנית של בני דורינו צריכה להיות חדורה בהכרה ש"כל ימי חייך להביא לימות המשיח", ודבר זה בולט במיוחד בעיסוק בקירוב אלו שנפלו מחוץ למסגרת: הלא מלך המשיח יקרב ויכניס גם אותם לתוך השורה החסידית, לכן עלינו, העוסקים בהבאת המלך המשיח – להקדיש את כוחותינו במשנה מרץ, לקירובם שישובו לאווירה היהודית והחסידית.

ויהי רצון שנזכה במהרה בימינו בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקינו ומלכינו בראשינו.

מקורות: לקוטי תורה, דף כ' עמוד ב. פרי צדיק, לפרשתנו, אות ב. ועוד.