באות ה' בדבר־מלכות השבועי לפרשת בא מסביר כ"ק אדמו"ר שליט"א את הסיבה לכך שמשה היה צריך לעשות דבר חידוש (להכניס את הבלי גבול בגבול – שמשה כנשמה בגוף יוכל לקבל את האור ד"אתפריעו מיניה כל נהורין"), בתור הכנה לגאולת מצרים: מכיון שכל עניין החיים בעולם הזה הוא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", כלומר שהאור הכי נעלה של הקב"ה יחדור דוקא בעולם הזה התחתון, לכן היה צריך (כהקדמה ונתינת כח לזה) שמשה רבינו יכנס לפרעה בגופו הגשמי ויקבל בפנימיות את האור הגדול בכוחו של ה'.

ועל המילים "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" כותב כ"ק אדמו"ר שליט"א מה"מ בהערה 34: "ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו".

וצריך ביאור: א. מדוע מקדים את המראה מקום ב'נשא', למ"מ ב'בחוקותי'? ב. מה מוסיף בתניא רפל"ו?

וי"ל הביאור בזה ובהקדים:

הלשון במדרש תנחומא (נשא) הוא: "אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים. ברא את האדם וצוה אותו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ועבר על ציוויו, א"ל הקב"ה כך הייתי מתאווה שיהיה לי דירה בתחתונים כמו שיש לי בעליונים ודבר אחד ציוויתי אותך ולא שמרת אותו, מיד סלק הקב"ה שכינתו".

ובפרשת בחוקותי: "אם תקיימו מצותי מניח אני את העליונים ואדור ואשכון ביניכם שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל . . ואם יעשו רצוני אין שכינתי זזה מביניהון. למה אמר רבי אמי נתאווה הקב"ה כשם שיש לו דירה למעלה שיהא לו כך דירה למטה".

ובמדרש רבה: "מן היום הראשון שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, ראה היאך כתיב בברית יום ראשון (בראשית א, ה): ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום ראשון אינו אומר, אלא יום אחד, וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה, אלא למה אמר יום אחד, שעד שהקדוש ברוך הוא היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, לא עשה כן אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקדוש ברוך הוא שכינתו".

ובתניא: "והנה מודעת זאת מאמר רבותינו ז"ל שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים . . והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא שיאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא במקום החשך והסטרא אחרא של כל עולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עז".

והנה, בלשון במדרש תנחומא מובאת תחילת העניין – שהקב"ה רצה שתהיה דירה בתחתונים אך חסר העיקר – שגם אחרי שהיה מה שהיה יש עדיין אפשרות גם על ידינו שהקב"ה ישרה פה למטה, כי שם מדובר על אדם הראשון בלבד.

ולכן מובא לאחרי זה המראה מקום ב"נשא" – שבו מדובר על קיום המצוות שלנו לאחר מתן תורה (שהרי הפסוק "ושכנתי בתוך בני ישראל" נאמר לאחר מתן תורה – שמות כט, מה).

אך זה לבד לא מספיק. כי היה אפשר להיות שדירה בתחתונים זה רק לאחרי מתן תורה, והרי עיקר השיחה הוא על מצרים – לפני מתן תורה ולכן צריך את שניהם (ובסדר הזה דוקא, כי החידוש בדירה בתחתונים הוא הרבה יותר כשנעשה עוד לפני מתן תורה – ביטול הגזירה, ולכן המראה מקום של אדם הראשון מובא קודם).

אך עדיין אין העניין מבואר, כי משמע ממקומות אלו שהדירה היא גם בתחתונים, אך זה כמו בעליונים, וכל עניין השיחה הוא לבאר שבתחתונים זה דוקא לא בעליונים (ואדרבא שוללים בפירוש את דעת הרמב"ם – סוף אות ח').

ולכן מביא את המדרש השלישי, שבו אמנם לא מוזכר שזה צריך להיות דוקא על ידי עבודת האדם (כמפורש במדרשים הקודמים), אך כתוב שזה דוקא למטה.

וכדי לסכם את הכל במראה מקום אחד (ושם זה גם ממש לשון השיחה), מביא כ"ק אדמו"ר שליט"א את התניא בו מבואר שזה כוונת הבריאה (וממילא זה גם היה לפני מ"ת), וכן שעבודה זאת שייכת עדיין. עוד מודגש שם שהמטרה היא דוקא תחתונים ולא עליונים, ובאריכות רבה.