אילו היו שואלים אותנו, הייתה לבטח התגובה המיידית: חוצפה, חוצפה שאין כדוגמתה! – מה קרה: יהודים שהיו "טמאים לנפש אדם" ולא יכלו להקריב את קרבן הפסח במועדו, אינם יכולים לשאת זאת, והם פונים בקריאה ובתביעה אל משה רבינו: "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו?!"

מה פירוש "למה ניגרע?!" – הייתם טמאים ולא יכולתם להביא את הקרבן. שבו בשקט וקוננו על מר גורלכם. בשנה הבאה תביאו גם אתם קרבן. רוצים אתם לשנות את כללי היסוד, הכללים שקבע הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ש"עבר זמנו בטל קרבנו"?! מנין לכם כזו חוצפה לדרוש ולתבוע מה שהפסדתם. ובפרט לפי הפירוש שהפסדתם זאת באשמתכם בלבד: "לכם" – שזה הי' ברצון, במזיד.

אבל התגובה האלוקית לא הייתה כזו. בזכות אותה "חוצפה" שיהודים העיזו לתבוע ולדרוש ממשה רבינו ומהקדוש ברוך הוא את הזכות להביא את קרבן הפסח – נתן לנו ה' את "פסח שני". את ההזדמנות לתקן ולהשלים גם למי שהיה טמא, בדרך רחוקה, ואפילו במזיד. וכדברי חז"ל: "חוצפה, אפילו כלפי שמיא – מהניא".

ואם בשביל קרבן אחד כך – אומר הרבי בפסח שני תנש"א – מה נאמר אנו, שכבר למעלה מתשע עשרה מאות  שנים נמנע מאתנו להקריב כל כך הרבה קרבנות בבית המקדש. בוודאי ובוודאי שעלינו להרים קול זעקה ותביעה אל הקדוש ברוך הוא ואל משה עבדו ("וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם" – "זה מלך המשיח. ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בם"): "למה ניגרע?!", איננו יכולים עוד לשאת זאת. רוצים אנו ומשתוקקים בכל מאודנו להקריב את הקרבנות בבית המקדש השלישי!

מלמעלה מצפים לאותה זעקה ותביעה. רוצים מאתנו שנרעיש עולמות ו"לא ניתן מנוחה" לא למעלה ולא למטה. שנקרא מעומק הלב "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". "לישועתך קוינו כל היום". "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". "עד מתי?!". "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!

והובטחנו, כפי שאומר הרבי בשיחה הידועה מכ"ח ניסן: "כי עם קשה עורף הוא" – בגלל שאנו "מתעקשים" ולא מוכנים לוותר, מבקשים ותובעים ללא הרף מן הקב"ה ומן המלך המשיח עצמו את התגלותו המלאה של המלך המשיח בגאולה השלימה – לכן נזכה ל"וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" ולראות מיד בגאולה האמיתית והשלימה.

בר"ד מסעודת יום א' דחג הסוכות תשכ"ו (המלך במסיבו ח"א ע' צח) עונה הרבי על השאלה: "מה הסיבה שהפסיקו את הדפסת "המשך" תרס"ו?

"קיבלתי מכתב מאברך מסוים, אברך חסידי, והוא כותב לי כי תחת ידו מצוי המשך-תרס"ו בשכפול, והוא מתפרנס מכך, וחשובה לו כל פרוטה. הכותב אמנם התחרט אחר כך על שכתב, אולם… אילו הייתי מקבל מכתב ממישהו שהופעת תרס"ו בדפוס נוגעת לו בעצם הנפש – בדוגמת בקשת הרה"ג הרה"ח וכו' ר' אייזיק האמילער מהצמח צדק מאמר חסידות – הייתי שוקל זאת. אולם לפועל המצב הפוך: מכתב ממישהו שההוצאה לאור בדפוס נוגעת לו – לא קיבלתי. ומאברך הנ"ל קיבלתי, במקביל, מכתב, כאמור, שזה נוגע לו בפרנסה, הרי…".

ובר"ד משביעי של פסח תשכ"ה (שם ע' צ'), בתשובה לשאלה מדוע קפץ נחשון בן עמינדב לים ראשון ולא משה רבינו, עונה הרבי: משה רבינו הי' ממוצע המחבר, וכמו שכתוב "אנכי עומד בין ה' וביניכם גו' להגיד לכם את דבר ה'", וממילא מסר לבני ישראל רק מה שנצטווה מפי הגבורה: "דבר גו' ויסעו". ומכיוון שלא נצטווה לקפוץ – לא קפץ. ובא נחשון ומסר נפשו כו"."

בשיחת ש"פ שמיני תשח"י (בלתי מוגה – תרגום חופשי) מובא הסיפור מספר שבחי האריז"ל: "פעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה יצא עם תלמידיו חוץ לעיר צפת כדי לקבל השבת … ובתוך שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו: חבריי, רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת בירושלים – וירושלים היא מרוחקת מצפת יותר מכ"ה פרסאות. השיבו קצת מן התלמידים אנו מרוצים בכך, וקצת מן התלמידים השיבו ואמרו נלך מקודם ונודיע לנשותינו … כיוון שאמרו נלך מקודם לבתינו, נתחרד הרב חרדה גדולה והכה כף אל כף ואמר: אוי לנו שלא הי' בנו זכות להיגאל, שאלמלא הייתם כולכם משיבים לי בפה אחד שאתם רוצים לילך בשמחה גדולה, תיכף היו נגאלין כל ישראל, שעתה הייתה השעה עומדת להיגאל. ומתוך שמאנתם הדבר חזר הגלות לאיתנו בעוונותינו הרבים".

והרבי מסיק מכך את ההוראה: "דרושה התקשרות וקבלת עול, ויש לציית לחכמים ללא חישובים כלל. וזהו הענין של יוצא צבא, שאין לו חישובים. לגביו לא קיימת שום מציאות אלא המפקד והוראותיו … ואם יהודי מפקפק ח"ו בדברי רבו, זהו סימן שההתקשרות פגומה, וממילא פגומה האחדות – הענין של "כולנו כאחד", ובמילא חסר גם במה שנאמר לפני כן – "ברכנו אבינו".

"ובפנימיות: החישוב הוא אמנם חישוב, אך למלחמה אין הוא כשיר. אי אפשר להביא את המשיח באופן כזה, שכששומעים משהו אזי מוציאים את השולחן-ערוך והולכים לשאול מורה הוראה את משמעות דברי ה"באר-היטב" אם אין הם סותרים למה ששמעו … באופן כזה אי אפשר להביא את המשיח!

"בכך יובן גם מדוע נשאר האריז"ל לקבל שבת בצפת … כאשר ראה שהחלו לשקול בדעתם, הבין שהתקשרותם פגומה, וממילא לא הייתה ההליכה לירושלים פועלת את אשר הייתה צריכה לפעול.

"כדי להיות מחיילי בית דוד, צריכה ההתקשרות להיות מושלמת. ולא בדיבור בלבד – "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וליבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו" (ברית מלשון התקשרות) – אלא גם במעשה. ראשית הוא המעשה, ואחר כך אפשר גם לדבר, אך בדיבור בלבד אין יוצאים ידי חובה. ואם ההתקשרות פגומה, הרי לא זו בלבד שהיהודי מפסיד את הטוב האמיתי שאליו הי' יכול להגיע, אלא שזה פוגע גם בכלל ישראל …

"אף על פי כן נשאר האריז"ל גם עם התלמידים שאמרו "איזיל ואימליך בדביתהו", ואף למד עמם גם אחר כך, והם המשיכו להיות תלמידיו. כי למרות שעקב פגם בהתקשרותם הם לא היו מסוגלים להביא את המשיח, בכל זאת הוא לימד אותם לפי דרגתם את העניינים שהם היו כלים מתאימים לקבלתם, בתקווה אשר באמצעותם יוכל להעלותם לדרגא נעלית יותר לאט לאט.

"וכך גם לגבי יוצאי צבא, שכאמור צריך "כל היוצא למלחמת בית דוד" לכתוב גט כריתות לכל ענייני העולם. ואם אין הוא עושה כך, ומציאות כל שהיא עדיין קיימת לגביו, הרי הוא בכלל "הירא ורך הלבב" שעליו אומר הכתוב "ילך וישוב לביתו". ובכל זאת, אין הכוונה שעליו ללכת לביתו לישון, אלא עליו ללכת לביתו, ולבצע, לפחות שם במקומו, את הוראת המפקד – לעסוק בהרבצת התורה והפצת המעיינות. ומצווה גוררת מצווה, שבאמצעות זאת יתעלה במשך הזמן ויהי' מקושר אמיתי, עד אשר יזכה להיות מהיוצאים למלחמת בית דוד ולהביא את הגאולה." עד כאן לשון קדשו.

סיפר המזכיר הרי"ל שי' גרונר: באחת ההתוועדויות דיבר הרבי על עניין מסוים שצריך לעשות. למחרת שאל אותי הרבי מה נעשה בקשר לזה, ואמרתי שלאחראים על הנושא יש איזה שאלה וספק איך לעשות את זה. אמר הרבי: "אח, מדוע שואלים שאלות? למה לא עושים כפי שאמרתי? לו היו עושים כפי שאמרתי – הי' הכל בהצלחה".

והרבי המשיך ואמר: "מה אתה חושב, כשבני ישראל ניגשו לים סוף, וכי לא הי' באפשרותו של משה רבינו להעביר את בני ישראל על המים כמו שהולכים על היבשה? ואז לא היו צריכים לשום דבר, לא היו צריכים ל"נטה את ידך", לא היו צריכים את המטה, ושה' יוליך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה לבקוע את הים וקריעת ים סוף – כל הדברים האלה לא הי' צורך בהם אילו בני ישראל היו מאמינים במשה רבינו. כשמשה רבינו מצווה ללכת לתוך הים – לא צריך להגיע לנחשון בן עמינדב ולא צריך "נטה את ידך". אילו לא היו שואלים שאלות, היהודים היו צועדים על הים בדיוק כפי שצועדים על היבשה. מדוע שואלים שאלות? אצל משה רבינו התחילו עם שאלות – ויצעקו בני ישראל. מי צריך את ה"ויצעקו"?! כשמתחילים עם "ויצעקו" צריכים למצוא עצות אחרות…".

בשבועות שאחרי שיחת כ"ח ניסן תנש"א והשיחות בשבתות שאחרי' שהיו מלאות כולן רק בענייני משיח וגאולה, כאשר ההתלהבות בעניינים אלו, כולל ובמיוחד בנוגע לפרסום זהותו של משיח, הייתה בשיאה, כאשר השירה של "יחי אדוננו" (כן. במילים הללו. בחודש אייר תנש"א. ולא רק פעם אחת אלא במשך זמן רב), נשמעה ברמה בעידודו של הרבי, הי' איזשהו סיפור שכתבו וניסו "להסביר" לרבי כי עניינים אלו מרחיקים יהודים ומפריעים להפצת המעיינות. ובלשון השיחה הנ"ל, כאשר היו כמה מהחיילים שניסו להסביר למפקד הצבא כי אין הם מסוגלים ללכת עמו, ויש להם כמה שאלות וקושיות דווקא מפני היותם חסידים ומקושרים וכו', כתב הרבי אז לעורך העיתון "ישראל שלנו": "כיוון שקמו מנגדים חדשים להענין – יפסיק הפרסום לעת עתה". ויש אומרים שהייתה אז הוראה ש"באם כן" (אם אכן זה מזיק ומרחיק יהודים) להוריד מתהלוכות ל"ג בעומר את שלטי "אנו רוצים משיח עכשיו".

אחרי יותר מעשר שנים – מתחילת שנת תשמ"א, כשהרבי הקים את צבאות השם, שהרבי מדבר ללא הרף על החשיבות והחיוניות של זעקת "אנו רוצים משיח עכשיו", ועד כמה מושללת "דעת" החושבים שאין לבוא אל הקב"ה בטענות ותביעות, ולא זו דרכנו – והרבי זועק לעומתם שאין זו דרכם שלהם, אך זו דרכה של התורה והיהדות, דרך השולחן-ערוך, הדרך של כל יהודי שמתפלל בכוונה וזועק כמה פעמים בכל יום "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". "לישועתך קוינו כל היום". "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" וכו'. אבל אם אתם טוענים שזה מרחיק יהודים, אז באמת לא צריך להרחיק יהודים מתהלוכות ל"ג בעומר…

אחרי חטא המרגלים אמר משה רבינו בשם ה' "אל תעלו ולא תלחמו". ובכל זאת היו אז "המעפילים" שגם אחרי הוראה זו מסרו נפשם והעפילו לעלות אל ההר. ולמרות שזו לא הייתה ההנהגה הראוי', הרי הרבי מביא שבגלל זאת ביקשו בנות צלפחד וקיבלו חלק בארץ, מפני שאביהם הי' מן המעפילים ומסר נפשו על כיבוש ארץ ישראל, למרות שנענשו על זה.

אבל יכולים אנו לתאר לעצמנו מה הייתה התגובה החסידותית אילו היו באים כמה חכמים ומודיעים שמכאן ולהבא אסור לעשות שום פעולה המוליכה לארץ ישראל, להפוך לדגל את "הציווי המפורש של משה רבינו" – "אל תעלו ולא תלחמו". ולהיתמם ולומר שמאז נאמר אותו ציווי, הרי כל מי שמנסה בכל זאת, גם אחרי שנים רבות, לעלות ולהיכנס לארץ הריהו "מורד במלכות" והוא מפר ציווי מפורש של משה רבינו…

בשעה שכולם יודעים שמשה רבינו עושה הכל כדי שניכנס לארץ, אלא שדרושה מסירות הנפש של נחשון בן עמינדב "לקפוץ לים" כהוראת המצביא מבלי התחשב עם כל מאומה. ואפילו אם נדמה שלרגע הי' ציווי שלא לעלות, לא הי' זה אלא ברגע מסוים, בגלל הסירוב אז של בני ישראל ללכת אחרי משה רבינו ולהיכנס לארץ, אך "אין לך (בציווי זה, גם אם הי' ציווי כזה) אלא מקומו ושעתו". ובפרט אחרי שניתנו לאחר מכן שוב ושוב הוראות, ובתוקף הרבה יותר גדול, לעלות ולהתקדם ולכבוש את הארץ, לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש.

ההוראה הכללית של הרבי הייתה והינה (והרי לכולי עלמא דברים אלו נאמרו אחרי ל"ג בעומר תנש"א – בש"פ חיי שרה תשנ"ב) שהכל, הכל ממש, צריך להיות מלא וחדור בענייני משיח וגאולה. עבודת השליחות שחוץ מזה, אומר הרבי, נסתיימה, והעבודה היחידה עתה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

ולכן ברור ופשוט שגם התהלוכות של ל"ג בעומר צריכות להיות כולן, כמו כל שאר הפעולות שאנו עושים בכל עת, מלאות וחדורות ב"קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש", הן בשלטים, הן בדגלים ובדגלונים, הן בספרונים ובכובעים.

וכמובן ופשוט, על כל אחד ואחת מאתנו לפעול ולהפעיל ולעשות הכל שישתתפו ילדים רבים ככל האפשר בתהלוכות הילדים של ל"ג בעומר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, בסיסמת "יחד כל ילדי ישראל". להביא לכך שהתהלוכות יתקיימו בכל מקום ומקום וישתתפו בהם יותר ויותר ילדי ישראל שיקבלו את המסר היהודי ויבקשו ויתבעו ויכריזו גם הם: "אנו רוצים משיח עכשיו" "עד מתי?!" " יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

ועצם ההחלטה על כך, שבאה גם במעשה בפועל, תביא לכך שבראש התהלוכה יעמוד המלך המשיח עצמו, ועוד לפני התהלוכות נמצא את עצמנו תיכף ומיד ממש בבית המקדש השלישי, ומלכנו משיחנו בראשנו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.