תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
סיפורו של רבי אליעזר בן הורקנוס
מֶה הָיְתָה תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס? בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה וְלֹא לָמַד תּוֹרָה. וְאָבִיו הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וְהָיוּ לוֹ חוֹרְשִׁים הַרְבֵּה. פַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְחוֹרֵשׁ עִם אֶחָיו הִתְחִיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִבְכּוֹת. אָמַר לוֹ אָבִיו: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ וַהֲלֹא בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אַתָּה – וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה! אֶלָּא קַח לְךָ אִשָּׁה וְתוֹלִיד לְךָ בָּנִים – וְאַתָּה מוֹלִיכָם לְבֵית הַסֵּפֶר…
פַּעַם אַחַת בָּרַח ר׳ אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס מִבֵּיתוֹ וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בִּירוּשָׁלַיִם.
בָּא וְיָשַׁב לוֹ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְהָיָה בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לוֹ: רְצוֹנִי לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: לֹא לָמַדְתָּ מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ: לָאו. הִתְחִיל מְלַמְּדוֹ קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, וּבְשַׁבָּת הָיָה חוֹזֵר עֲלֵיהֶן וְלוֹמְדָן. עָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים וְלֹא טָעַם כְּלוּם עַד שֶׁעָלָה רֵיחַ פִּיו לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. אָמַר לוֹ רַבַּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי: אֱלִיעֶזֶר בֶּנִי, הַאִם אָכַלְתָּ הַיּוֹם? שָׁתַק. שׁוּב אָמַר לוֹ – וְשָׁתַק. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, הַיּוֹם אַתָּה אֶצְלִי. אָמַר לוֹ: כְּבָר אָכַלְתִּי בָּאַכְסַנְיָה שֶׁלִּי. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן לְתַלְמִידָיו: אָנָּא תִּבְדְּקוּ אֶת הַדָּבָר.
הָיוּ הַתַּלְמִידִים מְחַזְּרִים בְּכָל שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם וְשׁוֹאֲלִים בְּפֻנְדְּקָאוֹת: יֵשׁ כָּאן חָבֵר אַכְסְנַאי(=אוֹרֵחַ)? יֵשׁ כָּאן חָבֵר אַכְסְנַאי? עַד שֶׁבָּאוּ לְאִשָּׁה אַחַת וְאָמְרָה לָהֶם: כֵּן. אָמְרוּ לָהּ: יֵשׁ לוֹ כָּאן כֵּלִים? אָמְרָה לָהֶם: יֵשׁ לוֹ שַׂק אֶחָד, שֶׁהוּא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְתוֹכוֹ וּמוֹצֵץ כְּנֵבֶל יַיִן. אָמְרוּ לָהּ: הַרְאִי לָנוּ אוֹתוֹ. הֵבִיאָה אֶת הַשַּׂק לִפְנֵיהֶם, פָּתְחוּ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ שֶׁהוּא מָלֵא עָפָר. אָמְרוּ לָהּ: הַאִם אֱלִיעֶזֶר אָכַל אֶצְלְכֶם הַיּוֹם? אָמְרָה: לָאו, אָמַרְנוּ, אוּלַי אֵצֶל רַבִּי הָיָה סוֹעֵד – וַהֲרֵי שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם.
הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי. כְּשֶׁשָּׁמַע רַבַּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי אָמַר: אוֹי לְךָ, אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיִיתָ מֻשְׁלָךְ בֵּינוֹתֵינוּ! אֲבָל אוֹמַר לְךָ: כְּשֵׁם שֶׁעָלָה רֵיחַ פִּיךָ לְפָנַי, כָּךְ יֵצֵא תּוֹרָה מִפִּיךָ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. קָבַע לוֹ מְזוֹנוֹת וְנִתְרַפֵּא.
עָשָׂה לִפְנֵי רַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים.
אָמְרוּ בָּנָיו שֶׁל הוֹרְקְנוּס לַאֲבִיהֶם: רְאֵה, מֶה עָשָׂה לְךָ אֱלִיעֶזֶר בִּנְךָ, עָזַב אוֹתְךָ לְעֵת זִקְנָתְךָ וְהָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם. לְךָ וְהַדֵּר אוֹתוֹ מִנְּכָסֶיךָ (=הַרְחֵק אוֹתוֹ מִן הַיְּרֻשָּׁה). עָלָה הוֹרְקְנוּס לִירוּשָׁלַיִם לְהַדִּיר אֶת בְּנוֹ מִנְּכָסָיו.
אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם טוֹב לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְכָל גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה סוֹעֲדִים אֶצְלוֹ. שָׁמַע רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עַל הוֹרְקְנוּס שֶׁבָּא. אָמַר: עָשׂוּ לוֹ מָקוֹם.
הוֹשִׁיבוּהוּ בֵּין גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה הָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וּמְרַתֵּת. נָתַן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עֵינָיו בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר לוֹ: פְּתַח וּדְרוֹשׁ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִפְתֹּחַ. מָשָׁל לְבוֹר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מַיִם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא מַכְנִיס, כָּךְ אֵין אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מִמְּךָ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָשָׁל לְמַעְיָן שֶׁהוּא נוֹבֵעַ וּמוֹצִיא מֵאֵלָיו, אַף אַתָּה כָּךְ. דָּחַק עָלָיו וּדְחָקוּהוּ הַתַּלְמִידִים. עָמַד וּפָתַח וְדָרַשׁ בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם, וְהָיוּ פָּנָיו מְאִירוֹת כְּאוֹר הַחַמָּה וְקַרְנוֹתָיו יוֹצְאוֹת כְּקַרְנוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ אִם יוֹם וְאִם לַיְלָה.
עָמַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁיָּצָא זֶה מֵחַלְצֵיכֶם! אָמַר הוֹרְקְנוּס: לְמִי אָמַר כָּךְ? אָמְרוּ לוֹ: לֶאֱלִיעֶזֶר בִּנְךָ. אָמַר לָהֶם: לֹא כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא: אַשְׁרַי אֲנִי, שֶׁיָּצָא זֶה מֵחֲלָצַי.
עָלָה הוֹרְקְנוּס עַל הַסַּפְסָל וְאָמַר לִפְנֵי בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם: רַבּוֹתַי, אֲנִי לֹא בָּאתִי אֶלָּא לְהַדִּיר אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנִי מִנְּכָסַי: עַכְשָׁו כָּל נְכָסַי יִהְיוּ נְתוּנִים לֶאֱלִיעֶזֶר בֶּנִי, וְכָל אֶחָיו אֵין לָהֶם בָּהֶם כְּלוּם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אִלּוּ קַרְקָעוֹת בִּקַּשְׁתִּי מִלִּפְנֵי הקב״ה – הָיָה נוֹתֵן לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַשֵּׁם הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, אִלּוּ כֶּסֶף וְזָהָב בִּקַּשְׁתִּי – הָיָה נוֹתֵן לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, נְאוּם הַשֵּׁם צְבָאוֹת" לֹא בִּקַּשְׁתִּי מִלִּפְנֵי הקב׳׳ה אֶלָּא תּוֹרָה.
הֶסְבֵּר עַל הַסִּפּוּר:
יְלָדִים יְקָרִים, אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס הוּא מוֹפֵת לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ עַד הֵיכָן צְרִיכָה לִהְיוֹת מְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה. אֱלִיעֶזֶר עָזַב אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ – אֶת בֵּיתו,ֹ אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶת פַּרְנָסָתוֹ, וְרַק כָּךְ זָכָה לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּלְהַגִּיעַ לְעָמְקָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְכָךְ גַּם זָכָה בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. מִמֶּנּוּ אֶפְשָׁר גַּם לִלְמֹד שֶׁאַף פַּעַם לֹא מְאֻחָר לִלְמֹד. תָּמִיד הַתּוֹרָה מְחַכָּה לָנוּ שֶׁנַּעֲסֹק בָּהּ כְּדֵי שֶׁנְּקַיֵּם אוֹתָהּ. וְהִיא הָאוֹצָר הַגָּדוֹל וְהַיָּקָר בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת.
פרסום תגובה חדשה