התקשרות לרבי היום

הקראת כתבה
יום שלישי ל׳ אב ה׳תשע״ג
אנו מצדנו צריכים לפרסם בפרסום הכי גדול, להפיץ ולעשות הכל, כדי שכל יהודי ישמע ויידע שלא אלמן ישראל חס ושלום. יש רבי בישראל ויש את מי לשאול, ובמילא שלא יזיז יד או רגל ללא עצתו וברכתו של הרבי מלך המשיח שליט”א. וכפשוט, פעולה זו היא חלק מ”קבלת מלכותו” ושלימות ההתקשרות עמו.
מאת הרב לויצ"ח גינזבורג
אדם נותן כסף לילדים
תוכן העניינים

    כשאנו עומדים בשבוע של פרשת שופטים, בה המסר המרכזי הוא לפרסם לכל אנשי הדור אודות מציאותו של שופט יועץ ונביא הדור, ולהביא אותם לשאול ולהתייעץ עמו לא רק בענייני תורה ומצוות, אלא גם בכל נושא ועניין – בכל מעשיך (שצריכים להיות) לשם שמים, ובכל דרכיך (שצריך להיות בהם) דעהו – נפתח הפעם בכמה סיפורים קטנים אודות תשובות נפלאות מהרבי שליט”א דרך אגרות-הקודש, בהם רואים אנו כיצד הרבי אוחז בידו של כל אחד מאתנו ומוליך אותו בדרך הישרה העולה בית א-ל.

    פנה אליי הרה”ח ר’ מנחם מענדל הכהן פרידמאן, שליח הרבי מלך המשיח שליט”א לאור יהודה, העוסק בלהט גם בהפצת בשורת הגאולה והגואל, ושאלתו בפיו: כיוון שהוא עסוק מאד ואין עיתותיו בידו, ובדרך כלל הוא לומד את שלושת הפרקים ברמב”ם כשהוא עייף מאד ובקושי קולט – אולי עדיף לעבור למסלול של לימוד פרק אחד ליום, כדי שהלימוד יהיה מעמיק יותר, כך שהדברים אכן ייקבעו היטב במוח ובלב.

    זכורני שהמשפיע ר’ מענדל פוטרפס מאד לא אהב את אלו שטענו כי עדיף ללמוד פרק אחד רמב”ם ליום כדי ללמוד יותר בעיון ובהבנה. הרי רואים אנו, היה טוען בלהט, שהרבי שליט”א “קאכט זיך” במיוחד דווקא באופן הלימוד של שלשה פרקים – כל ההסברים של הרבי ברמב”ם היו תמיד בשיעור היומי לפי המסלול של שלשה פרקים ליום, ואפילו לא פעם אחת לפי השיעור של פרק אחד ליום. ובכלל, הי’ טוען, אם לא אנ”ש ותלמידי תומכי תמימים, מי ילמד את הרמב”ם באופן הרצוי ביותר. ונוסף לזה, הי’ ר’ מענדל אומר, התוצאה מזה תהי’ בדרך כלל שילמדו גם את הפרק האחד לא בעיון, ובהמשך עלולים להפסיק ללמוד אותו בכלל. כי פירושו של דבר הוא פשרה וויתור על הידור בקיום התקנה וההוראה. ואמרו רז”ל שכך היא אומנותו של היצר-הרע: בתחילה אומר לו עשה כך – דבר טוב כשלעצמו, אבל אחר-כך אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך ועבוד עבודה-זרה. כי הדרך להצלחה בכלל, ובעבודת ה’ בפרט, היא דווקא בנחישות וללא ויתור על קוצו של יו”ד. יש לעשות את הדברים בהידור המירבי, ואז הקב”ה עוזרו שהלימוד יהיה כראוי ויפעל פעולתו.

    ובכל זאת, כיוון שאין פירושו של דבר שאין בכלל אפשרות ללמוד פרק אחד ליום, שהרי הרבי שליט”א קבע גם אופן זה כאחד מאופני הלימוד, אלא שיש לעשות זאת רק כאשר באמת אין אפשרות אחרת – סיפרתי לו את הנ”ל ואמרתי שהדבר לא נראה לי כלל. אולם אינני יכול לומר זאת בפסקנות, כי סוף סוף הדבר תלוי באפשרויותיו של כל אחד. הוא כתב לרבי באגרות הקודש על כך, וקיבל את התשובה הבאה (אג”ק חלק יד ע’ רפח-ט): “במענה על מכתבו .. בו כותב אשר מפני שעמוס הוא בלימודים, שומר רק על שיעור דחומש עם פירוש רש”י, אבל אינו שומר שיעור תהלים חדשי וכן השיעור בתניא, ומבקש אם אפשר לשחררו משני שיעורים האחרונים. ותמיהני עליו, כי אין שמירת השיעורים לטובת מי שהוא אחר אלא לטובתו הוא. וככל ענייני תורה ומצוות, שהם לטובת אדם הלומד ומקיים המצווה. ומזה מובן ששחרור משמירת השיעורים “משחרר” גם כן מהתוצאות הטובות הבאות על ידי שיעורים אלו. ובמה שכותב אודות קוצר הזמן, ניצול הזמן תלוי כשאר עניני האדם בהצלחה וסיוע מלמעלה. וכנראה במוחש אשר לפעמים נקלטות הסברות ועניינים הנלמדים בקל וטוב, ולפעמים צריכים יגיעה רבה וריבוי זמן, וגם לאחרי זה אין ההבנה ברורה כל צרכה, אף שהמדובר הוא באדם אחד, אלא שבזמנים שונים. וסגולת כל מצווה (והשיעורים בכלל זה) כמאמר המשנה מצווה גוררת מצווה. זאת אומרת שעל ידי קיומה, בנקל יותר לקיים מצווה אחרת. שבזה גם כן שבנקל יותר להבין עניינים הנלמדים ובטוב. ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור. בברכה.”

    הרה”ח ר’ יצחק מרנץ עוסק בהפצת נבואת בשורת הגאולה בעיתונים. בעבר היו פעמים שהסתפק אם לפרסם בנוסח “הרבי מלך המשיח שליט”א” או בניסוחים אחרים, שהיו שטענו שזה “אופן המתקבל” יותר. וכך היו פרסומים עם “הרבי” סתם, ולאחר מכן הי’ פרסום עם “הרבי מלך המשיח שליט”א”. תשובת הרבי הייתה (אג”ק כרך כ”ב ע’ תלו): “נעם לי להיוודע שבמהדורה החדשה של ספרו על הפרושים דוחה דעות נפסדות שנכנסו לתוך ספרו במהדורא קמא … הידיעה הנ”ל שהייתה לי לקורת רוח, ועל כגון דא אומר לו יישר חילו וימשיך בכיוון זה, והרי מעלת האדם היא שהוא מהלך … וכבר מלתי אמורה … שהנוער מוכן ומזומן לשמוע ולקבל הרבה יותר מאשר משערים…”.

    ועל דרך זה להרה”ח ר’ רפאל חרותי, ששאל בעבר את הרבי אם להתעקש על “הרבי מלך המשיח שליט”א” או בניסוחים יותר פושרים. הרבי ענה (אג”ק כרך ז’ ע’ רמ) “אנשי ארצות הברית, הנה מבלי שים לב להנהגתם הם בעצמם, רוצים הם לראות בהשני, ובפרט באותם שבוחרים בו  בתור מנהיגם, שלא יהי’ שם עניינים של פשרות. אשר בכלל כל ענין של פשרה חשוד שיסודה בוויתורים ובאי-אמונה באותו הענין שבו עושים פשרה. ובנוגע אליו, אם יש מקום לחשש שהנהגתו ביראת שמים פועלת ריחוק … שאם הבעלי בתים מקפידים, הרי אף אם אין אומרים זה בפירוש, הרי נפחת אצלם מעמדו וחשוד על ידי שמתעסק בפשרות וד”ל, והשי”ת יצליחו…”.

    צריך לחזור שוב ושוב בכל ההדגשה על אותו מכתב מפורסם של הרבי מלך המשיח שליט”א מט”ו בשבט תש”ט (בחיים חיותו בעלמא דין של הרבי הריי”צ נ”ע), בו מספר הרבי: “אברך אחד, שהוכרח לברוח ממקומו, אינו שייך לעבודת התפילה, אינו לא משכיל ולא עובד, בלא חתימת זקן וכו’ וכו’, ומעולם לא למד לא בתומכי תמימים ולא בישיבה בכלל – נדד למדינה רחוקה ביותר, הן במקום הן בעניני יהדות, וכעבור איזה זמן התחילו להגיע מאנשים ונשים משם מכתבים לכ”ק מו”ח אד”ש. ולדוגמא – מאשה בעלת עסק שמציעים לה לשכור חנות ודירה בחלק אחד של העיר או בחלק אחר, ושואלת החלטת כ”ק אד”ש מה תעשה. – מעולם לא ראתה אותו, ויודעת שמעולם לא הי’ כ”ק מו”ח אד”ש לא רק בעירה אלא גם בכל מדינתה, אינה מאנ”ש וכנראה גם לא מגזע אנ”ש. אבל כששמעה מהאברך דברים היוצאים מן הלב: יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע, והרוצה ללכת לבטח דרכו: במסחר, בהנהגת הבית וכו’ – לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי. והכירה בהאברך שפיו ולבו שוין כי ניכרין דברי אמת, ציותה לכתוב השאלה הנ”ל, שייכת ממילא לנפנה (כינוי בהסוואה למנהג החסידים בכל הדורות ועד היום הזה, לתת לרבי סכום כסף חודשי קבוע לענייניו של הרבי. נתינה זו נקראת דמי “מעמד” והאותיות “נפנה” הן אותיות הא-ב שאחרי האותיות “מעמד”) ומתקרבת ליהדות, ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’.

    [נשים לב: מדובר על מי שעדיין אינה שומרת כשרות וטהרת המשפחה וכו’, ובכל זאת הרבי מפליא את מה שמדברים עמה ראשית כל על הרבי, לכתוב לרבי, לתת “נפנה” וכו’ – ורק “ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’!”]

    והרבי מסיים: “אלה מתולדות אברך פשוט, ושעושה כל זה לא מצד מסירות נפש וקבלת עול, כי אין זה אצלו היפך השכל, גם לא היפך שכלו האנושי.

    “והגע בעצמך: פשוט אצלו, על יסוד מה שראה במוחש, שהרבי אמירתו אמירה וברכתו ברכה, וגם נפש הבהמית מסכמת על זה, כי אין זה אצלו מצד השכלה שקלא וטריא ועיון בספרים, אלא שהנסיון, שלו ושל כמה ממכיריו, הראה לו אז מ’האט געפאלגט איז געווען גוט, און אז מ’האט ניט געפאלגט האט מען געהאט א פסק (כשצייתו (לרבי) היה טוב, וכאשר לא צייתו קיבלו “פסק”). ובמילא כמו שאינו בוש לומר לכל מיודעיו הזקוקים לזה, האדרעס (כתובת) של רופא מומחה, כך כשרואה איש נמצא במבוכה או עומד לפני פתרון שאלת חיים עיקרית, אומר לו: לא אלמן ח”ו ישראל, יש לך את מי לשאול. – ולא עוד אלא שאינו מחכה עד שמיודעו יבוא אליו לחקור ולדרוש אם יש רבי, כיון שעל פי רוב אינו יודע גם מה זה רבי, אלא שהוא הולך אליו ומסביר לו שאין לו להשען כלל לא על בינת עצמו ולא על השדכן ולא על הרופא ולא על הסרסור, שאין כל אלו אלא ענינים מסופקים, ויש לו דרך ודאית לפתור את ספיקותיו. ואמרו רז”ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

    “… פשיטא אשר איש המאמין באמונה שלימה, היינו המנהגת את כל הכחות שלו, שדעת וברכת פלוני-בן-פלוני בכל משלה, ויודע בחברו שצריך להחליט בענין עיקרי דבני חיי ומזוני וכו’ או גם בענין של סכנה ר”ל, הרי מצד אנושיות, אהבת ישראל, פקוח-נפש וכו’, אם רק יש תקוה וספק ספיקא אולי ישמע לדבריו, עליו לרדוף אחרי חברו ולומר לו: רחם על עצמך ועל בני-ביתך ועל כל אשר לך ואל בינתך אל תשען, למוד דא”ח, התקשר בפלוני-בן-פלוני, עשה על-פי דבריו ואז תצליח.

    “וידועה הבטחת אדמו”ר הזקן, אז וואס חסידים וועלען טאן וועלן זיי מצליח זיין” (מה שחסידים יעשו – הם יצליחו).

    … “באים הם בפאריז וסביבותיה במגע עם מאות, ואולי עם אלפים ואלפים, מאחינו-בני-ישראל, כן ירבו. על-פי מה שכתב הרמב”ם בענין הדיבור, משוחחים הם ביניהם ארוכות וקצרות. כמה אנשים מכל אלו האלפים פנו בשאלה על-דבר ניתוח או שידוך, בקשת ברכה לראש-השנה וכיוצא-בזה? והאומנם אם היו מספרים להם מהו הרבי מליובאוויטש – סיפור, גם בלא ביאור – ובפעם השניה מקצת משיחותיו ואחר כך מהוראותיו – הרי כמה וכמה נפשות, הם וזרעם וזרע זרעם עד אין-סוף, היו מתקשרים על-ידם באילנא דחיי, מוסיפים אור בבתיהם, נעשים אנשי משה (…מקושרים בהרבי, האתפשטותא דמשה שבכל דור…), נעשים אנשי מעמד ומחזיקים גם בכל המוסדות בחפץ לב ובסבר פנים יפות ולא רק מפני הכבוד.

    “ותמורת כל הנ”ל – זה פונה למוסד שלו וזה פונה לעסק שלו, כל אחד מרגיע את עצמו בזה שנותן נפנה בעין יפה ובמדה רחבה, מצדיקים את עצמם בזה שיש מן המוכן, כפי דברי כבוד-תורתו, מסירות-נפש בפועל ממש, והעבודה, כנראה, עדיין לא הותחלה”. עד כאן לשון קדשו.

    ולזמננו אנו, ובפרט על פי הדגשת הרבי שליט”א (בשיחת שבת פרשת וישב תשנ”ב) אודות חשיבות פרסום הנסים המתרחשים בזמננו דווקא, והידיעה שזה נוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלימה. וההוראה המפורסמת משבת זו, פרשת שופטים תנש”א, שצריך לפרסם לכל אנשי הדור אודות השופט והיועץ ונביא הדור שיורה הוראות וייתן עצות בכל העניינים, גם בכל מעשיך ובכל דרכיך – מוטלת עלינו חובה, זכות ואחריות הכי נפלאה, לרדוף אחרי כל מי שיש ספק וספק ספיקא אולי ישמע ויסכים, ולשכנע אותו שלא יעשה שום צעד רציני בחיים מבלי עצתו וברכתו של הרבי מלך המשיח שליט”א. ולהסביר לו שהרבי בוודאי ימצא את הדרך איך לענות ולהשיב לו גם באותם רגעים ספורים שעדיין אנו לא רואים אותו ממש בעיני בשר, באמצעות האגרות-קודש וכיוצא בזה. ובכל דרך אפשרית לקשר יהודים לרבי.

    השאלות והספקות שיש אולי למישהו בדבר כה פשוט, נובעות מטעות “קטנה” – אחת מתכסיסי ה”קלוגינקער” העושה את עבודתו ושליחותו (להסית ולהדיח) נאמנה: יש החושבים, כאילו מדובר כאן ב”גורל” בלבד או ב”חיפוש-סימנים” בעלמא, ולכן מביאים ראיה והוכחה מזה שהרבי לא הורה, כדבר רגיל ופשוט תמיד, “לחפש סימנים” ו”לערוך גורלות” – אף כי היו בהחלט כמה וכמה פעמים הוראות כאלו הן ביחידות לאנשים פרטיים והן בשיחות ברבים (לדוגמא: ש”פ נח וש”פ במדבר תשמ”ט), כשהרבי מציין את מנהג ישראל, שכשמתעוררת שאלה וספק בענייני הרשות, לפתוח ספר קודש ולנהוג על פי זה. ותוך כדי כך הרבי מביא את דברי הגאונים ש”העובר על הגורל כעובר על עשרת הדיברות”, אבל לא זו הייתה ההוראה הרגילה תמיד. וישנה אפילו בהערה באחת השיחות הסתייגות מלשאול ענייני הרשות בספרי קודש, בגלל קדושת הספרים. ובכל זאת, כאמור, הרבי הורה בפועל לכמה וכמה לעשות כן. ובפרט כשמדובר על התשובות באגרות-קודש, שכל תוכנם הוא תשובות והדרכות איך לנהוג גם בענייני העולם, ואם כן השימוש בהם בוודאי אינו זלזול ח”ו בכבוד הספרים, כמו שהשאלות לרבי בעניינים אלו אינם ח”ו היפך כבוד הרבי, ואדרבה, כמובן ופשוט.

    וייאמרו הדברים במפורש, ובאופן היותר פשוט וברור (“כל דפשיט טפי – מעלי טפי”): לא מדובר כאן על “סימנים” ועל “גורלות”, אלא על יהודים הפונים בשאלות עצה וברכה אל הרבי מלך המשיח שליט”א. וכשם שהיה זה דבר הפשוט ורגיל תמיד לפנות בשאלות ובכל נושא אל הרבי ולא להרים יד ורגל מבלי הוראתו. והרבי צועק ככרוכיא, כנ”ל באותו מכתב, לעשות הכל כדי שעוד ועוד יהודים יתקשרו אל הרבי, יכתבו אליו וישאלו אותו, גם ובמיוחד בנוגע לעניניהם הגשמיים – כך בדיוק והרבה יותר הם הדברים גם עתה.

    ומאותה סיבה אין מה לחשוש ולהסתייג משימוש באגרות-הקודש לענייני חולין, כשם שלא חששנו כל השנים, ואף נצטווינו, כנ”ל, להשתמש ברבי עצמו, קודש הקדשים, גם לענייני חולין שלנו, שלא נרים יד ורגל מבלי עצתו וברכתו של הרבי.

    וכאותו סיפור חסידותי מפורסם, אודות יהודי פשוט ששאלו אותו לשם מה הוא נוסע לליובאוויטש ומטריד את הרבי בשאלות פשוטות וגשמיות, כמו האם ימכור את הפרה או לא. ויען החסיד: נוסע אני כדי לדעת מהו רצון העליון, האם רצון העליון הוא שאמכור את הפרה או שלא אמכרנה. כלומר: חסיד אינו נוסע לרבי ואינו שואל את הרבי רק כדי להשתמש ברבי שיפתור את הבעיות הקטנות שלו. להיפך. מכיוון שרוצה הוא שכל כולו יהיה מסור ונתון לאלקות לגמרי, ומסור ונתון אל הרבי לגמרי, מבין הוא שאין לעשות שום צעד (גם לא “למכור את הפרה”) מבלי לשאול את הרבי.

    וגם מי שאינו נמצא בדרגה שכזו, והוא כן חושב בעיקר על פתרון הבעיות שלו – הרי נצטווינו, כנ”ל, ובהדגשה מיוחדת, “לרדוף אחריו” ולעשות הכל כדי שגם הוא, ודווקא הוא, ישאל את הרבי ולא יעשה שום צעד ללא עצת וברכת הרבי.

    וכפי שמובן גם בפשטות, שדווקא אחד כזה, זקוק במיוחד להתקשרות עם הרבי. ופשוט שעל-ידי התשובות והמופתים של הרבי, יתקשר לרבי ביתר שאת וביתר עוז. וכנ”ל מהמכתב, שגם כאלו שעדיין אינן שומרות אפילו טהרת המשפחה וכשרות וכו’, צריך לפעול עליהן שיכתבו לרבי שאלות בעניינים גשמיים, וזה עצמו יפעל שבקרב הימים יתקרבו לתורה ומצוות בכלל ולחסידות בפרט.

    אמנם בשנים האחרונות במיוחד הורה הרבי מספר הוראות כיצד “לפתור את הבעיות” ולצאת מן הספיקות גם ללא תשובה מפורשת וישירה מהרבי – אם באמצעות “ידידים מבינים”, “רופא ידיד”, “עסקנים”, “רב מורה הוראה” וכיוצא בזה – אך לכל לראש יש לזכור, שגם אז אין פירושו של דבר ש”אפשר להסתדר בלי רבי”, חס ושלום – ההיפך הוא הנכון: הרבי מדגיש כמה וכמה פעמים שגם אז זוהי תשובתו שלו (של הרבי), אלא שהיא צריכה לעבור דרך הידידים או העסקנים וכיוצא בזה. ועובדה הייתה בשנת תש”מ כתב יהודי בעל-תשובה פתק לרבי עם שאלות שונות, וקיבל תשובה: בקשר לעניין פלוני – להתייעץ עם משפיע. בקשר לעניין פלוני – עם ידידים מבינים, ובקשר לעניין פלוני – עם רב מורה הוראה וכו’. אותו יהודי כתב שוב לרבי, שאינו מבין ואינו יודע כלום, והרבי הוא הרב המשפיע והידיד הכי מבין שלו, והוא מבקש מאוד לקבל תשובה ברורה על שאלותיו. הרבי ענה (ראיתי בעצמי את הפתק בכתב יד קדשו): “באם כן – דארף ער פאלגן (עליו לציית), והנני חוזר עוד הפעם על המענה ברור”: בקשר לעניין פלוני – להתייעץ עם משפיע. בקשר לעניין פלוני – עם ידידים מבינים, ובקשר לעניין פלוני – עם רב מורה הוראה וכו’. ליהודי אחר, שהתלונן אף הוא על תשובה מסוג כזה, ענה הרבי: ומה איכפת לו שהתשובה שלי תעבור דרך פלוני ופלוני?!…

    כלומר: ישנם מקרים בהם הרבי רוצה מסיבות שונות שהמענה שלו יעבור דרך פלוני ופלוני. אבל דבר ברור הוא, שתמיד תמיד אנו מצדנו לא עושים מאומה ללא הוראה של הרבי – אם הוראה פרטית מפורשת, או הוראה כללית כיצד לנהוג במקרים כאלה. והיו שהסבירו (עד כמה שיכולים בכלל להסביר הנהגה של רבי), שזהו בהתאם להנהגת הרבי בשנים האחרונות בכלל, שיותר ויותר נדרשת העבודה בכוח עצמו. כשם שהרבי לא קורא בשנים האחרונות בדרך כלל לשלוחים ומורה להם להיכן עליהם לנסוע לשליחות, כפי שהיה נהוג בשנים הראשונות, אלא עליהם להתעניין לבד ולשוב ולברר בכוח עצמם, ואז שואלים ומבקשים את הוראתו וברכתו של הרבי. וזהו כנראה משום שבסיום ובשלימות בירור התחתון, חשוב שהתחתון מצד עצמו יבין יכיר וינהג גם מצד עצמו כפי שצריך להיות, ולא יעשה רק בהוראה מלמעלה. וכך גם בנידון-דידן: הרבי רוצה שהדברים יבואו על-ידי התבוננות והכרה של התחתון מצד עצמו, שגם הוא יבין וירגיש מה הרבי רוצה ממנו.

    ולמרות הכל, חסידים לא הפסיקו מעולם, גם לפני וגם ובמיוחד אחרי ג’ תמוז – לשאול את הרבי מלך המשיח שליט”א בכל ענייניהם. והרבי עונה כפי שרק הוא מבין ויודע מתי לענות, למי לענות ואיך לענות, ומי צריך לקבל את התשובה במפורש ומי צריך להבין את הדברים מן ההוראה הכללית.

    נכון מאד, ומובן פשוט, שלא צריך לשאול שטויות, וכפי שהתבטא הרבי שאוי ואבוי ל”התקשרות” שמתבטאת בשאלה האם להתעטש לצד ימין או לצד שמאל. שהרי מדובר כאן על כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, קודש הקדשים, ומובן ופשוט שיש לשאול את השאלות בכל הרצינות והאחריות, בדיוק כמו לפני ג’ תמוז – אבל צריך להיות ברור שאנו מקושרים לרבי מלך המשיח שליט”א בכל הפרטי-פרטים ואיננו מרימים יד או רגל ללא עצתו וברכתו. אלא שלפעמים, רוצה הרבי, שאנו נתבונן ונבין לבד מה הרבי רוצה, או נתייעץ בידידים, בעסקנים או ברופא וכיוצא בזה.

    וכאשר התשובה באגרות-קודש אינה ברורה דיה, גם אחרי מחשבה שנייה והתעמקות ושאלת “עשה לך רב” – ייתכן שהרבי לא רוצה הפעם לענות בצורה מפורשת, בדיוק כשם שהיו מקרים רבים לפני ג’ תמוז שהרבי לא ענה בפשטות, וגם “נדנודים” לא עזרו. כי הרבי, ואך ורק הרבי עצמו, קובע מתי, איך, למי, ובאיזו צורה ואופן, תתקבל התשובה.

    אומרים, ובדרך כלל דומה שהדברים נכונים, שדווקא לאנשים פשוטים השואלים בפשטות שאלות פשוטות, הרבי ענה בעבר ועונה גם עתה הרבה יותר מלאה הקרובים יותר. ולכאורה אולי ההסבר בזה הוא כנ”ל, שדווקא אצלם על-ידי זה הם מתקרבים יותר וכו’. מה-שאין-כן מי שקרוב יותר, אותו מפנקים פחות, וממנו נדרשת יותר העבודה בכוח עצמו.

    בכל אופן, אנו מצדנו צריכים לפרסם בפרסום הכי גדול, להפיץ ולעשות הכל, כדי שכל יהודי ישמע ויידע שלא אלמן ישראל חס ושלום. יש רבי בישראל ויש את מי לשאול, ובמילא שלא יזיז יד או רגל ללא עצתו וברכתו של הרבי מלך המשיח שליט”א.

    וכפשוט, פעולה זו היא חלק מ”קבלת מלכותו” ושלימות ההתקשרות עמו. כפי שהרבי שליט”א אומר (בשיחת ש”פ משפטים ה’תנש”א) ש”המינוי דדוד מלכא משיחא – כבר היה, כמו שכתוב (בפרק התהילים של הרבי שליט”א באותה שנה, שנת הפ”ט) “מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו”. דרושה רק קבלת מלכותו ע”י העם, וההתקשרות בין המלך ובין העם בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה”.

    יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

    פרסום תגובה חדשה

    test email