יום שישי כ״ד אלול ה׳תשע״ג

 

 

עַל הַמִּשְׁמַעַת על־פי יְחֶזְקֵאל קָאוּפְמַן

 

הַנָּכוֹן הַדָּבָר, שֶׁהַמִּשְׁמַעַת כּוֹבֶלֶת אֶת הָרָצוֹן וּמְחַנֶּכֶת לְעַבְדוּת? עֻבְדָּה הִיסְטוֹרִית הִיא, שֶׁהַחִנּוּךְ הָאָרִיסְטוֹקְרָטִי, שֶׁתַּכְלִיתוֹ הָיְתָה לְחַנֵּךְ אֲנָשִׁים לְשִׁלְטוֹן וּלְרָצוֹן תַּקִּיף, עָמַד תָּמִיד עַל מִשְׁמַעַת חֲמוּרָה וְאַכְזָרִית. וּבֶאֱמֶת, רַק הַמִּשְׁמַעַת הִיא הַמְּפַתַּחַת וְהַמְּחַזֶּקֶת אֶת הָרָצוֹן, כִּי "רָצוֹן" אֵינוֹ שְׁרִירוּת לֵב בִּלְתִּי מְרֻסֶּנֶת, הֶרְגֵל לִפְעֹל לְפִי הַגֵּרוּי וְהַתַּאֲוָה הַפּוֹעֲלִים בַּנֶּפֶשׁ בְּאוֹתוֹ רֶגַע. הָרָצוֹן הוּא הַכֹּחַ לַעֲצֹר אֶת הַגֵּרוּיִים, לְכַוֵּן אֶת הַפְּעֻלָּה לְתַכְלִית מְסֻיֶּמֶת, לִשְׁלֹט בְּעַצְמוֹ.

 

אִם אַתָּה נוֹתֵן לֶחָנִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּכָל רֶגַע מַה שֶּׁעוֹלֶה עַל לִבּוֹ, לְפַטְפֵּט, לָקוּם וְלָלֶכֶת, לִצְחֹק, לִפְגֹּעַ בִּשְׁכֵנוֹ, לֹא לְהַקְשִׁיב, לֹא לְקַיֵּם מַה שֶּׁהוּטַל עָלָיו וכו' אֵין אַתָּה מְחַזֵּק בּוֹ אֶת הָרָצוֹן, אֶלָּא הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לִיצוּר יַלְדוּתִי מְפֻנָּק, הַנָּתוּן בִּרְשׁוּת גֵּרוּיָיו, "לִסְמַרְטוּט״. רַק הַיּוֹדֵעַ לִשְׁלֹט בִּרְצוֹנוֹ, יוֹדֵעַ לִשְׁלוֹט גַּם בִּרְצוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים.

 

מוּבָן, שֶׁיֵּשׁ גַּם מִשְׁמַעַת שֶׁל עֲבָדִים, וְהַהֶבְדֵּל הוּא בְּתַכְלִיתָהּ וּבִמְגַמָּתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁמַעַת. מִשְׁמַעַת הָעֶבֶד הִיא חִיצוֹנִית. הוּא מִתְחַנֵּךְ לִהְיוֹת נְטוּל רָצוֹן, לִפְעֹל תָּמִיד לְפִי רְצוֹן אֲדוֹנָיו, וּמִפְּנֵי זֶה בּוֹ בְּרֶגַע שֶׁהוּא פּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל אֲדוֹנָיו, שׁוּב אֵינוֹ יוֹדֵעַ שִׁלְטוֹן עַל שׁוּם רָצוֹן, "וּבְהֶפְקֵירָא נִיחָא לֵיהּ״, הוּא נִשְׁמַע רַק לְפַחֵד; "בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד" אֶלָּא בְּשׁוֹט. מְרִידוֹת הֲמוֹנִים מְשֻׁעְבָּדִים הִצְטַיְּנוּ תָּמִיד בְּחֹסֶר מִשְׁמַעַת וּבְהֶפְקֵרוּת פְּרוּעָה, וְזֶה הָיָה כִּשְׁלוֹנָן. אֲבָל הַמִּשְׁמַעַת, שֶׁתַּכְלִיתָהּ לְחַשֵּׁל רָצוֹן, הִיא עֲרֻבַּת הַחֵרוּת הָאֲמִתִּית.

 

לֶחָנִיךְ יֵשׁ לְהַסְבִּיר, כְּפִי כֹּחַ הֲבָנָתוֹ, אֶת טַעֲמָהּ שֶׁל הַמִּשְׁמַעַת. לְהַסְבִּיר לוֹ, שֶׁזּוֹ יְסוֹדָהּ שֶׁל כָּל חֶבְרָה מְסֻדֶּרֶת, וְשֶׁעָלָיו לְהִתְכּוֹנֵן לִהְיוֹת אֶזְרָח בַּחֶבְרָה וְשֻׁתָּף בְּחֵרוּתָהּ, שֶׁבֵּית הַסֵּפֶר גַּם הוּא מוֹסָד חֶבְרָתִי, וְגַם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת מוֹסָד כְּתִקְנוֹ בְּלִי מִשְׁמַעַת.

 

זֶהוּ מוּבָנָהּ שֶׁל הַמִּשְׁמַעַת הַפְּנִימִית, מִשְׁמַעַת מֵרָצוֹן, אֲבָל לֹא שֶׁנִּתֶּנֶת רְשׁוּת לְכָל יָחִיד לְהִשָּׁמַע רַק בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה. חֶבְרָה דֶּמוֹקְרָטִית לֹא תִּכּוֹן בְּלֹא חִשּׁוּל הָרָצוֹן בַּמִּשְׁמַעַת.

 

רַק הַמִּשְׁמַעַת הִיא הַמְּפַתַּחַת וְהַמְּחַזֶּקֶת אֶת הָרָצוֹן.

 

 

שאלות תוכן

 

1. המאמר פותח בשאלה, מהי?

2. מהי משמעת?

3. באילו מקומות אנו מדברים על משמעת?

4. מה הייתה תכליתו של החינוך האריסטוקרטי? ולפי זה מה היה יחסו למשמעת? כיצד זה התאים לתכליתו?

5. …"אין אתה מחזק בו את הרצון"… – אם כן, מהו רצון?

6. תאר חניך חסר משמעת, מה דעתך עליו לאור מה שקראת במאמר?

7. "רק היודע לשלוט ברצונו – יודע לשלוט גם ברצונם של אחרים". הסבר.

8.  מהי משמעת של עבד? במה היא שונה מהמשמעת שהגדרנו עד כה?

9.  למה מרידות עבדים לא הצליחו?

10. סכם בקיצור מהי חשיבותה של משמעת.

 

 

אוצר מילים

 

א. מה כתוב בקטע במקום

 

מגדילה –

חזק –

הפקרות –

להפסיק –

צץ במחשבתו –

חסר רצון –

משתחרר ממרות –

אי הצלחה –

לחזק –

ביטחון –

סיבה –

כבמצבו הרגיל –

 

 

ב. מילים מן השורש: שמע

לִשְׁמוֹעַ, לְהִשָּׁמַע לְ, לִהְיוֹת מְמֻשְׁמָע.

מִשְׁמַעַת, שְׁמוּעָה, מַשְׁמָעוּת.

 

1. זהו מובנה של המשמעת הפנימית, משמעת מרצון, אבל לא שניתנת רשות לכל יחיד להישמע רק בשעה שהוא רוצה.

2. שמענו שמועות טובות ושמחנו.

3. הקטע עוסק במשמעות המלה משמעת.

 

שבץ את המילים שנגזרו מן השורש שמע, במשפטים שלפניך בצורתם המתאימה:

ו. במוסד זה יש ________ חזקה מאוד, ________ ברזל.

כל עובד מציית ו________ . לדברי המנהל.

2. פשטה ________ בעיר, שהממשלה מחלקת מדליות. כש________ זאת, לא האמנתי ואמרתי לעצמי. זוהי ________. שוא.

3. המורה הזה חכם מאוד. כל משפט שלו הוא בעל ________ עמוקה. הוא נוהג לומר תמיד, שאין חכם כבעל ניסיון.

 

 

צורות לשון

 

א. השלילות חוסר, חסר- 

 

שם עצם

חֹסֶר מִשְׁמַעַת

חֹסֶר הֲבָנָה

חֹסֶר תְּשׂוּמַת לֵב

חֹסֶר אִרְגּוּן

חֹסֶר בִּטָּחוֹן

 

שם תואר

חֲסַר־מִשְׁמַעַת

חֲסַר־הֲבָנָה

חֲסַר־תְּשׂוּמַת לֵב

חֲסַר־אִרְגּוּן

חֲסַר־בִּטָּחוֹן

 

 

הסבר

 

חֹסֶר = העדר, אי מציאות (שם עצם).

על ידי הפיכת "חֹסֶר" ל"חֲסַר" הפכנו את הביטויים האלה משמות עצם לשמות תואר.

 

 

1. מרידות המונים משועבדים הצטיינו תמיד בחֹסֶר משמעת ובהפקדות פרועה, וזה היה כשלונן.

2. זהו תלמיד חֲסַר משמעת.

3. הויכוח נבע מחֹסֶר הבנה.

 

 

שבץ במשפטים שלפניך את הביטויים האלה:

 

חסר אונים, חסר טעם, חסר כל, חסר לב, חסר שחר, חסר תקדים, חסר תבונות.

אחר כך הפוך אותם לשמות עצם וחבר מהם משפטים.

1. אין לו שום דבר, הוא חסר ________.

2. איו הוא חכם. הוא חסר ________.             

3. אין לו כל יסוד, הוא חסר ________  .

4. זהו מעשה שכמוהו עדיין לא היה. זהו מעשה חסר ________.

5. הוא אכזר, הוא חסר ________.

6. המאכל הזה תפל. הוא חסר­­­­­­­­­­ ________.

7. לא יכולתי לשלוט במצב. הייתי חסר ________.

 

 

ב. פעלים מרובעים (בעלי ארבע אותיות), שיש בהם אונומטופיה

לְפַטְפֵּט

לְשַׁפְשֵׁף

לְצַלְצֵל  

לְרַשְׁרֵשׁ

לְזַמְזֵם 

לְבַעְבֵּעַ

 

1. אם אתה נותן לחניך  לעשות  בכל רגע מה שעולה על לבו, לְפַטְפֵּט, לקום וללכת… אין   אתה מחזק בו את הרצון.

2. הדבורה מְזַמְזֶמֶת.

3. הפעמון מְצַלְצֵל.

 

 

הסבר

 

השורשים של הפעלים שבטבלה הם בעלי ארבע אותיות, יש בהם אונומטופיה. אונומטופיה פירושה שימוש במילים שיש בהן משום חיקוי לצלילים טבעיים, כגון: השם "בקבוק" – על פי קול המים הנשפכים בתוכו.

 

 

שבץ את הפעלים המרובעים במשפטים שלפניך בצורתם הנכונה:

1. המים __________ ועולים  מן התהום.

2. הדבורים __________ כמו זבובים.

3.  הוא נטל את ידיו ואחר כך __________ אותן.

4. לבו של הזקן __________ מתוך שמחה.

5. התלמיד __________ במשך כל השיעור והפריע למהלכו.

6. שמש בית־הספר __________ בפעמון להפסקה.

7. העצים נזדעזעו ו_________ בגלל הרוח.

 

 

ג. הסמיכות והדרכים לפירוקה

סמיכות

מובן המשמעת

תכלית המשמעת

מגמת המשמעת

טעם המשמעת

 

סמיכות מפורקת

המובן של המשמעת

התכלית של המשמעת

המגמה של המשמעת

הטעם של המשמעת    

 

סמיכות מורכבת

מובנה של המשמעת

תכליתה של המשמעת

מגמתה של המשמעת

טעמה של המשמעת    

 

 

השלם את שתי הצורות החסרות בתרגיל לפי הדוגמאות שלמעלה:

מעלותיו של המכשיר                

הערת המורה

מרידות ההמונים

חוקי המורים

דעותיה של הרבנית                  

שכני השר

גחונו של הנחש            

משמעתם של התלמידים                      

הצלחות הועידה

הבן של העשירים

תפיסת המנהיגה

 

 

תחביר

 

א. השלילה בהווה

 

בכינוי פרוד                  בכינוי חבור

אֵין אֲנִי                         אֵינֶנִּי

אֵין אַתָּה                       אֵינְךָ

אֵין אַתְּ                         אֵינֵךְ

אֵין הוּא                        אֵינוֹ, אֵינֶנּוּ

אֵין הִיא                        אֵינָהּ, אֵינֶנָּה

אֵין אָנוּ, אֵין אֲנַחְנוּ            אֵינֶנּוּ

אֵין אַתֶּם                       אֵינְכֶם

אֵין אַתֶּן                        אֵינְכֶן

אֵין הֵם                         אֵינָם

אֵין הֵן                          אֵינָן

 

 

הסבר

 

"אין" בצירוף כינוי הגוף יוצר את השלילה בהווה:

 

1. רצון אינו שרירות לב.

2. אין אתה מחזק בו את הרצון.

3. העבד אינו יודע שלטון על שום רצון,

4. הוא אינו יכול להיות מוסד כתיקנו בלי משמעת.

 

הפוך את המשפטים שלפניך למשפטי שלילה בהווה:

1. הוא רצה לבוא.

2. שליחי מצווה נפגעו.

3. מרידות המונים הצטיינו בחוסר משמעת.

4. הוא נתן לחניך לעשות רצונו.

5. דבר טוב יצא מתוך מריבה.

6. דבר משונה ירד מלמעלה.

7. הוא שתה בכוס זו.

8. הם פרשו מן הציבור.

9. הטבח אכל את האוכל שבישל.

10. הם זכו לשני שולחנות.

11. תכננתם לבוא לכאן הערב.

12. תמיד התנגדת לממסד.

13. הצלחנו להגיע להרצאה בזמן.

14. הן מילאו את חובתן.

15. הבנתי את דבריך.

 

 

ב. "אלא" להבעת ניגוד (שלילה)

 

לֹא א' אֶלָּא ב', אֵין א' אֶלָּא ב' = ב' וְלֹא א'             

 

1.         אין אתה מחזק בו את הרצון, אלא הופך אותו ליצור ילדותי.

2.         בדברים לא יוסר העבד, אלא בשוט.

3.         לא ביקשתי ממך לעבוד, אלא ללמוד.

 

 

הסבר

 

במבנה: לא… אלא… שוללים את החלק הראשון של המשפט

 

השלם את המשפטים שלפניך:

1. בלילה אינני לומר, אלא __________.

2. לא ייתכן _______________ אלא _________________.        

3. לעבד אין משמעת פנימית, אלא __________.       

4. המשמעת איננה כובלת את הרצון, אלא_______________.

5.______________             אלא יין ודגים.

6. ___________________ אתה.

7. לא _____________ אלא ________________.           

8. לא בנית בית, אלא _______________.     .

9. ______________            אלא אתה המחליט.

10 _______________ אלא _______________.

 

הפוך את סדר המילים במשפטים שלפניך לפי הדוגמה:

רציתי לקנות מחשב ולא רדיו.

לא רציתי לקנות רדיו אלא מחשב.

 

1. איש זה נולד בארץ, ולא עלה מחוץ לארץ.

2. צריך לחנך את התלמיד למשמעת, ולא להפקרות.

3. מרידות המונים הצטיינו בהתפרעות, ולא בסדר ובמשמעת.

4. על כל אזרח להיות שותף בחברה ולהישמע לחוקיה, ולא רק בשעה שהוא רוצה…

5. הרצון הוא הכוח לכוון את הפעולה, ולא שרירות לב.

 

ענה על השאלות שלפניך בשלילה והשתמש ב לא… אלא…

לדוגמה: אתה אוהב סלט? לא, אינני אוהב סלט אלא מרק.

ו. האם היית פעם בבית כנסת באיטליה?

2. כדאי לעסוק במסחר?

3. האם משמעת פירושה עבדות?

4. הם עייפים מרוב לימוד?

5. הצלחתם בבחינה הייתה גדולה?

 

 

ג. מה בין ״אֶלָּא" ל״אֲבָל״?

 

לא… אלא…

אין… אלא…

(לא)… אבל…

(אין)… אבל…

 

1. אין אתה מחזק בו את הרצון, אלא הופך אותו ליצור ילדותי.

2. זהו מובנה של המשמעת הפנימית, משמעת  מרצון, אבל לא שניתנת

רשות לכל יחיד להישמע רק בשעה שהוא רוצה.

3. הם לא אכלו אלא דברו.

4. הם לא אכלו, אבל היה להם כוח רב.

5. לא התכוננתי לבחינה, אבל הצלחתי בה.

 

 

הסבר

 

אֶלָּא = כִּי אִם

אֲבָל = אַךְ, אוּלָם, בְּרַם

 

 

הוסף ״אלא״ או ״אבל״ במשפטים שלפניך:

 

1. לא הייתה לו דירה _________ צריף.

2. לא הייתה לו דירה _________ הוא לא גר ברחוב.

3. הוא לא היה רעב _________ הוא השתתף  בסעודה.

4. הוא לא היה רעב _________ עייף.

5. הם היו עייפים מאוד __________ המשיכו לעבוד. 

6. יש הבדל לא בתוכן הדברים __________ בצורתם.

7. דברי חכמים בנחת נשמעים __________ דברי טיפשים אינם כן..

8. הוא לא בישל בקדרה __________ בצלחת.           

9.  הוא לא נתן כסף __________ מתנות.                  

0ו. הוא לא שלח כסף __________ הפתיע אותנו בביקור.       

 

 

ד. אוגד לפני פסוקית נשוא

 

            הוא ה = הוא ש

            היא ה = היא ש

            הם ה = הם ש

            הן ה = הן ש

 

1.         רק המשמעת היא המפתחת והמחזקת בו את הרצון.

2.         המורים הם שהבהירו לתלמידים את חשיבות הלימוד.

3.         המנהל הוא ששכנע אותנו לצאת לטיול.

 

 

הסבר

 

חזרה על הנושא בשם גוף שלישי (הוא, היא, הם, הן) ומילת השעבוד "ש" או "ה" לפני פועל באה לשם הדגשה (זהו משפט נשוא).

 

השלם את המשפטים שלפניך:

1.         דעותיה של הרבנית הן ש…

2.         הצלחות הועידה הן ש…

3.         תפיסת המנהיגה היא ש…

4.         קולו של המנהל הוא ש…

5.         דברי השר הם ש…

 

המר "ש" ב"ה" במשפטים שהשלמת ושנה את צורת הפועל אם יש צורך בכך.

 

 

השלם

 

בקטע שלפניך הושמטו כמה מילים. קרא את הקטע והשלם את המילים החסרות (הן רשומות בסוף הקטע).

 

 

מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן אֶחָד – עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ

 

 

מַעֲשֵׂה בְּאַדְרִיאָנוּס שֶׁהָיָה עוֹבֵר בִּשְׁבִילִי טְבֶרְיָה.

רָאָה זָקֵן אֶחָד שֶׁעוֹמֵד וְחוֹפֵר חֲפִירוֹת וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת.

אָמַר לוֹ: זָקֵן, זָקֵן! בֶּן כַּמָּה __________ הַיּוֹם?

אָמַר לוֹ: בֶּן מֵאָה שָׁנָה.

אָמַר לוֹ: אַתָּה זָקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה

עוֹמֵד וְטוֹרֵחַ וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת – וְכִי סָבוּר אַתָּה לֶאֱכוֹל מֵהֵן?!

אָמַר לוֹ: אֲדוֹנָי הַמֶּלֶךְ, הֲרֵינִי נוֹטֵעַ.

אִם אֶזְכֶּה – אֹכַל מִפֵּרוֹת נְטִיעוֹתַי;

וְאִם לָאו – כְּשֵׁם שֶׁיָּגְעוּ לִי אֲבוֹתַי, כָּךְ אֲנִי __________ לְבָנַי.

אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ זָקֵן, אִם נְטִיעוֹת שֶׁלְּךָ עוֹשׂוֹת פֵּרוֹת בְּיָמֵינוּ

אַתָּה מַאֲכִילֵנִי מֵהֶם.

לְיָמִים עָשׂוּ אִילָנוֹתָיו תְּאֵנִים.

אָמַר: הִגִּיעָה __________ שֶׁאֵלֵךְ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ.

 

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ זָקֵן?

נָטַל סַלְסִלָּה וּמִלֵּא אוֹתָהּ בַּכּוּרוֹת שֶׁל תְּאֵנִים יְפוֹת

וְעָלָה וְעָמַד בְּשַׁעַר פְּלָטִין שֶׁל __________.

אָמְרוּ לוֹ הַשּׁוֹעֲרִים: מַה עִסְקֶךָ?

אָמַר לָהֶם: לִכָּנֵס אֵצֶל הַמֶּלֶךְ אֲנִי __________.

הִכְנִיסוּהוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ.

כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס אָמַר לוֹ: מַה עִסְקֶךָ?

אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא אוֹתוֹ זָקֵן שֶׁעָבַרְתָּ עָלַי,

וַאֲנִי חוֹפֵר חֲפִירוֹת וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת.

וְאָמַרְתָּ לִי:

אִם נְטִיעוֹת הַלָּלוּ עוֹשׂוֹת פֵּרוֹת בְּחַיֶּיךָ,

אַתָּה מַאֲכִילֵנִי __________.

וַהֲרֵי זָכִיתִי וּתְאֵנִים הַלָּלוּ מִפֵּרוֹתֵיהֶם הֵן.

אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אַדְרִיאָנוּס לַעֲבָדָיו:

הוֹשִׁיבוּהוּ עַל __________ שֶׁל זָהָב

וּטְלוּ הַסַּלְסִלָּה מִיָּדָיו וְהָרִיקוּהָ וּמַלְּאוּהָ דִּינְרֵי __________.

אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: וְכָל-כָּךְ כָבוֹד אַתָּה מְכַבֵּד לְאוֹתוֹ זָקֵן יְהוּדִי?

אָמַר לָהֶם: בּוֹרְאוֹ מְכַבְּדוֹ – וַאֲנִי לֹא אֲכַבְּדוֹ?

(ויקרא רבה כ״ה)

מַעֲשֵׂה בְּאַדְרִיאָנוּס שֶׁהָיָה עוֹבֵר בִּשְׁבִילִי טְבֶרְיָה.

רָאָה זָקֵן אֶחָד שֶׁעוֹמֵד וְחוֹפֵר חֲפִירוֹת וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת.

אָמַר לוֹ: זָקֵן, זָקֵן! בֶּן כַּמָּה __________ הַיּוֹם?

אָמַר לוֹ: בֶּן מֵאָה שָׁנָה.

אָמַר לוֹ: אַתָּה זָקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה

עוֹמֵד וְטוֹרֵחַ וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת – וְכִי סָבוּר אַתָּה לֶאֱכוֹל מֵהֵן?!

אָמַר לוֹ: אֲדוֹנָי הַמֶּלֶךְ, הֲרֵינִי נוֹטֵעַ.

אִם אֶזְכֶּה – אֹכַל מִפֵּרוֹת נְטִיעוֹתַי;

וְאִם לָאו – כְּשֵׁם שֶׁיָּגְעוּ לִי אֲבוֹתַי, כָּךְ אֲנִי __________ לְבָנַי.

אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ זָקֵן, אִם נְטִיעוֹת שֶׁלְּךָ עוֹשׂוֹת פֵּרוֹת בְּיָמֵינוּ

אַתָּה מַאֲכִילֵנִי מֵהֶם.

לְיָמִים עָשׂוּ אִילָנוֹתָיו תְּאֵנִים.

אָמַר: הִגִּיעָה __________ שֶׁאֵלֵךְ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ.

 

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ זָקֵן?

נָטַל סַלְסִלָּה וּמִלֵּא אוֹתָהּ בַּכּוּרוֹת שֶׁל תְּאֵנִים יְפוֹת

וְעָלָה וְעָמַד בְּשַׁעַר פְּלָטִין שֶׁל __________.

אָמְרוּ לוֹ הַשּׁוֹעֲרִים: מַה עִסְקֶךָ?

אָמַר לָהֶם: לִכָּנֵס אֵצֶל הַמֶּלֶךְ אֲנִי __________.

הִכְנִיסוּהוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ.

כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס אָמַר לוֹ: מַה עִסְקֶךָ?

אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא אוֹתוֹ זָקֵן שֶׁעָבַרְתָּ עָלַי,

וַאֲנִי חוֹפֵר חֲפִירוֹת וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת.

וְאָמַרְתָּ לִי:

אִם נְטִיעוֹת הַלָּלוּ עוֹשׂוֹת פֵּרוֹת בְּחַיֶּיךָ,

אַתָּה מַאֲכִילֵנִי __________.

וַהֲרֵי זָכִיתִי וּתְאֵנִים הַלָּלוּ מִפֵּרוֹתֵיהֶם הֵן.

אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אַדְרִיאָנוּס לַעֲבָדָיו:

הוֹשִׁיבוּהוּ עַל __________ שֶׁל זָהָב

וּטְלוּ הַסַּלְסִלָּה מִיָּדָיו וְהָרִיקוּהָ וּמַלְּאוּהָ דִּינְרֵי __________.

אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: וְכָל-כָּךְ כָבוֹד אַתָּה מְכַבֵּד לְאוֹתוֹ זָקֵן יְהוּדִי?

אָמַר לָהֶם: בּוֹרְאוֹ מְכַבְּדוֹ – וַאֲנִי לֹא אֲכַבְּדוֹ?

(ויקרא רבה כ״ה)

 

הַמִּלִּים הַחֲסֵרוֹת:  מֶלֶךְ  אַתָּה  זָהָב  מְבַקֵּשׁ  יָגֵעַ  מֵהֶם  הַשָּׁעָה  כִּסֵּא