א. בזמן הדימום, עד אחר טהרת האשה במקווה כשרה – אסור כל מגע פיזי בין בני הזוג, דהיינו, קיום יחסים, חיבוק, נישוק ואף נגיעה סתמית, כגון להושיט יד לשלום וכדומה אסורים. גם נגיעה דרך הבגדים או כפפות אסורה. וכן אסור שיגעו בגדי הבעל והאשה.

ב. במקרה של סכנה או פציעה של האשה, התעלפות וכדומה – מותר וצריך לעזור [וכמו לכל איש או אשה] אך רק את הנדרש מבחינה רפואית ההכרחית בצורה מיידית ולא קירוב נוסף. וכן, אם ניתן, יש לעשות את הפעולות הנדרשות באמצעות בגד וכדומה ולא לנגוע ישירות בבשרה אם ניתן למנוע נגיעה ישירה.

כן יש לציין, שאם זה צפוי ואינו מאורע פתאומי, כגון אם במשך זמן מסויים זקוקה האשה לסיעוד ועזרה רפואית, אז יש לסדר שאשה תטפל בה ולא הבעל גם אם זה כרוך בתשלום כסף עבור העזרה. ואם יש קושי להשיג עזרה או קשה הדבר מבחינה כלכלית – יש לשאול רב.

וכן במקרה של פציעה או התעלפות של הבעל וכד׳, יכולה וצריכה האשה לעזור אך להימנע מקירוב פיזי מעבר להכרח.

וכן אם הבעל חולה ותשוש מאוד – מותרת האשה לטפל בו כפי ההכרח [ולהשתדל לא לנגוע בו ולהגיש אוכל בשינוי וכן להציע מיטה שלא בפניו], אך אם אפשר צריך לסדר שגבר יטפל בו אך אין חובה לשכור גבר תמורת תשלום לטפל בו.

כל הנ״ל כשמדובר בחולי ממשי, אבל בהצטננות רגילה [קלה] וכיו״ב – יש לנהוג כל דיני ההרחקות, וגם בחולי ממשי כנ״ל יש להשתדל לעשות הכל באופן המותר, כגון להגיש ביד שמאל וכיו״ב [ועל כן, בכל מצב שצפוי שהבעל יזדקק לסיעוד ועזרה – יש לשאול רב].

ג. בזמן האיסור אין לישון במיטה אחת גם אם היא רחבה ואין מגע פיזי בין בני הזוג, ואפילו כשהם שוכבים על שני מזרונים במיטה אחת – אסור.

שתי מיטות המחוברות ב״ראש מיטה״ וכד' נהוג להחשיבן כמיטה אחת. וגם בשתי מיטות נפרדות לגמרי – יש להרחיק בין המיטות, ומשתדלים להרחיק כחצי מטר לפחות, ואם ניתן – יש להעמיד שידה וכד׳ בין המיטות.

על הבעל אסור אפילו לשבת על מיטת אשתו בזמן טומאתה וכל שכן שאסור לו לשכב על מיטתה גם אם היא איננה שם, וכן אם יש כלי-מיטה מיוחדים לה, אסור לבעל להשתמש בהם, כגון אם יש לה כרית או שמיכה מיוחדת. אבל האשה מותר לה לשבת על מיטתו גם בפניו אבל אסורה לשכב על מיטת בעלה בפניו. וכן אסור להציע המיטה לשינה עבור בן או בת הזוג, בפניו או בפניה [גם מהבוקר].

וכן אין להגיש מים לרחיצה או לנטילת ידים עבור השני אם השני רואה. ולכן יצדד פניו שלא יראה [ויש מחמירים לצאת מן החדר].

אם יש מיטה של האשה שביום הופכת לכורסה – מותר לבעל לשבת עליה ביום, ואם זו מיטה שנפתחת בלילה לשני בני הזוג וביום מתחברים יחד – הרי אם המזרון של הבעל מונח למעלה מותר לבעל לשבת עליו אבל אם המזרון של האשה מונח למעלה יש אוסרים לבעל לשבת על המזרון – וישאלו רב.

ד. בזמן האיסור אסור למסור דבר ליד האשה או לקבל מידה, אלא יש להניח באמצע על איזה מקום ואז לקחת. וכן אסור להניח דבר בתיק של השני או לתוך כיסו, או להוציא דבר מתוך התיק או הכיס של השני כשבן הזוג מחזיקו [ויש שאסרו להניח או להוציא מתוך עגלת קניות שהשני גורר בזמן שהשני אוחז את העגלה ועל כן ראוי שיגביה ידיו כדי שהשני יוכל להכניס לכל הדעות].

כן אסור לזרוק דבר מאחד לשני בזמן איסורה. וגם אם זורקים לאוויר והשני נוטל כשהדבר נופל – ראוי להחמיר.

כן יש להימנע מלהרים דבר ביחד [כגון עגלת תינוק] בזמן איסורה.

בשעת הדחק, כגון להרים יחד עגלה עם תינוק ישן כדי שלא יתעורר – רוב הפוסקים מתירים [אם אין אפשרות שאחד ירים את העגלה, או שאם האחד ירים יגרום שיתעורר התינוק].

ה. בזמן האיסור אסור לאכול מתוך צלחת אחת או שקית אחת ביחד, ואפילו אם האשה גמרה אסור לבעל לאכול או לשתות את הנשאר בכוס או בצלחת, ורק אם מעבירים לכוס או לצלחת אחרת או אם היא איננה בחדר – מותר, אבל לאשה מותר לשתות את הנשאר בכוס שבעלה שתה ממנה או לאכול את הנותר בצלחת שבעלה אכל, אחרי שבעלה גמר לאכול או לשתות.

וכן אסורים לאכול בשולחן אחד, ורק אם שמים ביניהם דבר מיותר שבולט ״להיכר״ אז מותרים לאכול באותו שולחן [ויש מתירים גם אם יש מישהו מפריד ביניהם].

וכן אסורים להגיש אוכל ומשקה מאחד לשני או למזוג אחד לשני [אבל מים לבדם – מותר], אבל על ידי שינוי, כגון להגיש או למזוג ביד שמאל – מותר.

ומי שהוא שמאלי – יגיש בשמאלו, שהיא ימין של כל אדם, או יניח במקום מרוחק קצת שאינו מקום הראוי להנחה בדרך כלל, שזה נחשב להיכר ושינוי שמתיר [ואם משתמשים בשתי ידיים – יש להגיש בריחוק כנ״ל].

ו. בני הזוג אסורים לנסוע לטיול ביחד בזמן האיסור גם אם יושבים במושבים נפרדים ולא על מושב אחד.

אבל מותרים לנסוע נסיעה שאינה טיול, כגון לעסקים או לבקר ידידים או משפחה, לשמחה וכדומה. ואם רוצים לנסוע לטיול ויש בני אדם נוספים ברכב – יש מתירים אם אינם יושבים בספסל אחד, וישאלו רב.

ישיבה על ספה או ספסל אחד במצב שאחד מרגיש שהספה שוקעת בגלל כובד גוף השני – אסור גם ללא טיול [ואם אדם יושב ביניהם – מותר על כל פנים בשעת הדחק].

ז. וכן אסורים בטיול רגלי אם הוא טיול משמעותי, כמו ללכת לטיילת וכדומה, אך מותרים ללכת ליד הבית להתרעננות או לשם התעמלות.

ח. נהגו הנשים להימנע מלילך להלוויה או לבית קברות בזמן האיסור. ואם יש צורך גדול – מתירין, ולהשתדל להרחיק לפחות 2 מטר מהקבר או ממיטת מת בהלוויה. וכדאי להתייעץ עם רב במקרה כזה, חלילה.

וכן משתדלות שלא לילך לקברי צדיקים לפחות עד שיפסק הדימום וגם אם קברי הצדיקים אינם בבית קברות – משתדלות להימנע לבוא בזמן הדימום [אך אם זו הזדמנות שלא תחזור בקלות, כגון שכרוכה בנסיעה ארוכה וכיו״ב – ניתן להקל].

(לענין זה, אחר שפסק הדימום מקילים יותר, אף על פי שהיא עדיין בזמן האיסור).

ט. נהגו הנשים שלא להיכנס לבית-כנסת בזמן הדימום, אבל לצורך גדול, כגון לימים נוראים, תפילות חג ושבת למי שרגילה בכך או לשמחה שהיא צריכה לבוא או לכנסים הנערכים שם – מותר.

קל-וחומר שיש להכניס נשים הבאות לבית-כנסת, בית חב״ד וכיו״ב להתחזק בתורה ובקיום מצוות. וכן למי שאמורה להרצות בפניהן או לקבל את הנשים שם.

גם כשהן נכנסות לצורך – אינן מביטות בספר התורה כשהוא פתוח [ולא מנשקות ספר תורה במעילו. ומכל מקום, בשמחת תורה או בעת הכנסת ספר תורה, שמעתי שנהוג להקל לנשק ספר תורה במעילו], אבל מותרות לנגוע בתפילין, מזוזות, ספרי קודש ושאר תשמישי קדושה. ויש שנוהגות הידור לנגוע באמצעות מטפחת וכדומה בתפילין ומזוזות בזמן טומאתה.

י. הנשים בזמן הדימום חייבות בתפילות [שחרית ומנחה], ברכות השחר, ברכות הנהנין, ברכת המצוות וכו׳, ככל אשה.