גיא ארז את חפציו לקראת נסיעתו באופנוע לכיוון דרום הודו. היתה לו תחושה חזקה שלא כדאי לו לנסוע. הרגיש שמשהו לא טוב עלול לקרות ובכל זאת יצא למסעו. משום מה, למרות הקיץ, החליט ללבוש את מעילו.

      בהודו הכל רגוע, עם עישונים למיניהם ובלעדיהם. אתה רואה במוחש אצל ההודים הפשוטים את האמונה מכל עבר. הכל כאן מסתובב סביב האמונה. בעת נסיעה ניתן לראות בצידי הכביש שלטים באנגלית כמו "הכל הוא אחד ואחד הוא הכל!", וכל מיני אימרות המעוררות את האמונה באופן כללי. הארץ מלאה במקדשים למיניהם, והאדם מתחיל להרגיש שמשהו רוחני קורה פה.

      לאחר שהשתחרר מהצבא, נטל גיא את מענק השחרור, חסך עוד מעט כסף ויצא להודו, קנה אופנוע ונסע בתחילה לכיוון הצפון. ככל שהתקדם גילה נופים מדהימים ביופיים ומלאי השראה. הטבע החשוף חושף את הנשמה ושולח לה איתותים עליונים. גיא האמין תמיד שיש בורא לעולם, אבל היה ברור לו שהוא אוניברסלי ולא מחייב, מין אמן עליון שצייר ופיסל יצירת מופת ששמה "עולם" כדי שנתפעל ממנה ותו לא. לאחר שנפשו שבעה מהצפון, החליט כאמור לפנות דרומה.

      כבר בפנייה הראשונה התקלקל האופנוע. גיא ניסה לתקנו, אך ללא הועיל. הוא הזעיק מכונאים שלא הצליחו אף הם. בסופו של דבר הצליח איכשהו לתקן את האופנוע והמשיך בדרכו דרומה. ההרגשה שמשהו רע עומד לקרות הלכה והתגברה בתוכו. משהו בלב נידנד לו ללא הרף.

      בהודו רכב תמיד ללא קסדה. היתה לו קסדה שנשא עמו רק לכבוד המשטרה ואילו הפעם עצר את האופנוע וחבש את קסדתו. הוא נכנס לכביש המהיר ונסע במהירות של שמונים קמ"ש, ואז לפתע זינק כלב חום לכביש ונכנס לתוך הגלגל הקדמי – – –

      – – – גיא עף מהאופנוע ונחת על ראשו במסלול הנגדי של הכביש. רכב משטרתי שנסע מולו עצר בשניה האחרונה בחריקת בלמים. מכוניות נוספות סטו ממסלולן ולא פגעו בגיא השרוע על הכביש. אלמלא הקסדה היה נהרג בודאי, ואלמלא המעיל היה לבטח נפצע קשה.

      השוטרים ההודים הרימו אותו והסתבר שנפצע קלות ברגלו שזבה דם. הם הוציאו את בקבוק המים מחיקו, נתנו לו לשתות והלכו לדרכם. למרבה שמחתו נוכח גיא בכך שהאופנוע עדיין פועל, בזכות מגן הברכיים שהגן על המנוע מפגיעה.

      דבר חשוב אחד למד על בשרו: הנשמה תמיד משדרת ומאותתת, ורק חבל שהאדם לא מקשיב לה. במרחבי הודו המרהיבים והמיסטיים היא משדרת בתדר גבוה, והשאלה היא: האם האדם קשוב לה, האם הוא שם לב לצליל הנסתר, למחשבה הפנימית?

      גיא הגיע לדלהי, עיר הבירה, ונח באכסניה אחת בעיצומו של השרב. לאחר זמן מה חטף קלקול קיבה קשה ביותר המלווה בחום. לאחר חודש של מחלה ותשישות כמעט מוחלטת, הרגיש געגועים חזקים לביתו. הוא החליט להפתיע את משפחתו ביום הולדתה של אמו ולאחר מכן לחזור להודו להמשך המסע.

      הוא טס לארץ בעודו סובל מכאבי ראש עזים. אמו הופתעה מבואו הפתאומי ונחרדה ממראהו הצנום ביותר. לאחר הגיעוֹ שכב במיטה עם חום גבוה מאד, ולאחר שבוע הבהילו אותו לבית-החולים.

      בבית-החולים איבחנו אצלו את מחלת הסלמונלה המשולבת בטיפוס, וניסו להתמודד עמה במחלקה מיוחדת למחלות שמקורן במזרח הרחוק. כחצי שנה לפני כן נפטר אצלם מישהו מאותה מחלה. את כל מזונו קיבל גיא דרך אינפוזיה בלבד, כאשר הוא מזיע באופן לא נורמלי. מפלי זיעה ניגרו ממנו. מדי יום החליפו שמונה פעמים את מצעי מיטתו ואת פיז'מת החולים שלו! סבו האוהב בא לבקרו, לאחר שלא נפגשו במשך כשנה. הוא שמח לראות את גיא, אבל בכה למראהו הצנום והחיוור.       

      פעם אחת ניסה גיא לקום ממיטת חוליו עם עמוד האינפוזיה, ולגשת לשירותים. כאשר ניסה לפתוח את הדלת, הכל השחיר לנגד עיניו והוא התמוטט ואיבד את הכרתו. 

      לאחר שהחלים, קבעו הרופאים שעליו להשאר במעקב לתקופה של שלושה חודשים.

      לאחר סיום המעקב החליט לנצל את כרטיס החזור להודו ולנסוע שוב. גם האופנוע המתין לו. אמו ויתר בני משפחתו ומכריו לא הבינו כלל:

"מה יש לך עוד לחפש שם?!"

"לא הספיק לך טיול אחד?!"

"לא הספיקה לך המחלה שחטפת שם?!"  

      החוויות הרוחניות גרמו לו לנסוע הפעם עם התפילין הקטנות של בר-המצוה, הסידור וספר התהלים הקטן שקיבל כמתנת שחרור. כמו כן לקח תמונה של חומות ירושלים. הוא לא התייחס לפריטים הללו בארץ, אבל חש שיזדקק להם במזרח.

      הפעם נסע במגמה מודעת לחפש מבעד לבריאה את הבורא. עדיין רצה להנות מהנופים המרהיבים, אבל ביקש כבר לקבל רמזים. מדי פעם הגיע למקום יפהפה ואז הוציא את התפילין, הניחן, קרא שמע ישראל ואמר פרק תהלים. הוא דיבר אל ה' בעיקר דרך מחשבתו, והודה לו על יפי ופלא הבריאה. הסתכל בלי סוף על הכוכבים, עד שצצו מאליהן השאלות הקיומיות. אמנם השתמש בתשמישי הקדושה היהודיים, אבל הבורא עדיין נותר לגביו אוניברסלי.

      לאחר כמה חודשים בהודו, בעיקר בצפונה, מכר את אופנועו והחליט לנסוע לתאילנד ואחר-כך ליפן. כאשר הגיע לתאילנד, התוודע בפעם הראשונה לבית חב"ד בבאנקוק. עד אז היתה לו סלידה נוראה מהחרדים. כירושלמי חילוני טיפוסי פיתח כלפיהם נוגדנים, ממש הגעילו אותו, אבל כאן, בזירה הרחוקה של המזרח-הרחוק, החלה להיסדק מעט החומה הירושלמית הישנה.

      בית חב"ד היווה גם מרכז גשמי לכל הישראלים המשוטטים במזרח. בכל טיוליו ניסה להתרחק מישראלים ומכל סממן ישראלי, אבל דווקא כאן שמח על הקשר. הוא נפגש עמם בקבלת שבת, ב"לכה דודי" ובניגוני שבת. הרב נחמיה אמר איזה דבר תורה מפרשת השבוע, ולאחר ששרו ורקדו, חזר לרחוב, לפאבים וליתר מקומות הבילוי הצבעוניים.

      באחד ממסעותיו במזרח, הגיע מאוסטרליה לאי תאילנדי אחד, כמעט לא מיושב, ומצא שם אכסניה מקומית. יום אחד, בשעות אחר-הצהרים, כאשר עסק כדרכו במדיטציה, התבונן בשקיקה במשך זמן רב בים שלא נגמר. לפתע ראה בין שפת החול לבין המים דבר מה ירוק וזוהר. לאחר שסיים את המדיטציה, ניגש לראות מה טיבו של החפץ הנוצץ, וראה למרבה פליאתו שמדובר בסביבון המשתכשך במים הרדודים.

      איך מגיע סביבון למקום שכוח-אל כזה? הרי לא מגיעים לכאן יהודים, ואם כבר מגיעים, מה הקשר שלהם לסביבון?… אז הציפו אותו געגועים אל ביתו ואל ארץ ישראל. חלפה למעלה משנה מאז שיצא בפעם השניה למזרח, ולמעלה מחודש ימים מאז שהתקשר לביתו. הוא החליט לטלפן הביתה ולאחר קושי רב הצליח. אמו התרגשה והקרינה לו חום עצום ממרחקים:

"גיא! בדיוק אנחנו באמצע ההדלקה והשירה של חנוכה!…"

      גיא כמעט התעלף. הוא נראה כעת כמו רובינזון קרוזו, לבוש סמרטוטים, בעל שיער ארוך ביותר, ואינו יודע מהו היום בשבוע, קל וחומר שלא היה לו שמץ מושג שכעת חנוכה. הוא דיבר עם בני משפחתו בגעגועים. לפתע חש כלפיהם קירבה עצומה.

      לאחר השיחה רצה ליצור חנוכיה. באותו מקום היו רק קוקוסים למאכל. המקומיים היו מנסרים את הקוקוס לשניים ולאחר שהוציאו את פריו, השליכו את שני חלקי הקליפות. הוא ראה גל גדול של חצאי קליפות ועלה לו רעיון נפלא להפוך כל חצי קליפת אגוז קוקוס לכַּן של נר. ליד גל הקליפות מצא עלה ענקי של עץ מיוחד, באורך של מטר כמעט, ובצבע חום כהה, שנראה כמו סירת קאנו. הצליח להפכו לכַּן של שמונה חצאי קליפות. עבור השַׁמָּשׁ מצא צדף שטוח של פנינים.

      כעת היה עליו להשיג נרות. הוא פנה לאם האכסניה, המאמא התאילנדית, אשה מבוגרת שהיתה מכינה את האוכל, מנקה ודואגת לכל צרכי השוהים במקום. היא נתנה לו נרות קטנטנים ודקיקים של ימי הולדת בצבעי ורוד-לבן ותכלת-לבן. היו לה בדיוק תשעה נרות.

      וכך הדליק בבונגלוס שבו התגורר מדי יום נר אחד וברך מתוך הסידור הקטן שהיה מונח בתיק התפילין. באותם ימים התעורר אצלו שוב חשק להניח תפילין. הגויים שהיו עמו, כמה גרמנים ואיטלקי אחד, התבוננו במחזה ההדלקה בהשתאות גמורה. ליד חנוכיית הקוקוסים הניח את הסביבון שהגיע אליו לחוף הנידח בסיבוב לא נודע. 

      לאחר תקופה של מסיבות עישונים למיניהן, השתתקה כף רגלו הימנית. גיא לא היה מסוגל להניעה ודידה בהילוכו. כנראה שגם תרגילי המדיטציה גרמו לכך. הגיע שוב לבית חב"ד בבאנקוק, שם יעץ לו הרב נחמיה לחזור לארץ. הגעגועים והסבל שוב הכריעו את הכף והוא החליט לחזור.     

      כאשר הגיע לשדה-התעופה עם מכנסי השרוואל הסגולים, הגופיה הקצרה והקוקו הארוך, סוּוָג מיד כטיפוס חשוד. נערך עליו חיפוש מקיף כדי לבדוק אם יש סמים באמתחתו. לאחר מכן נחקר ממושכות, ולאחר שהשתחרר מהחוקרים, התקבל באהבה רבה על-ידי בני משפחתו. לאחר שהגיע לביתו, גם טיפל בבעייתו הרפואית באמצעות ויטמינים, שהתגלו כמועילים.

      גיא ניסה להכנס למסלול חיים רגיל, אך לשוא. הוא היה מוכרח להרגיש את החופש, את תחושת המרחבים, שהצליח למצוא רק בנדודיו. ישראל נראתה לו עכורה: כל המתח, הפוליטיקה, הצבא, הפיגועים. הכל נראה לו כענן גדול של שקר שמסתיר את הטוב עלי-אדמות. המציאות בארץ הרחיקה אותו מהאמונה, כל האור שקיבל במזרח הלך ונמוג.

      אז החליט לחזור למזרח-הרחוק בפעם השלישית. אמו הנדהמת לא ידעה איך להגיב. סבו כמעט השתגע מרוב צער על נכדו שיצא לגמרי ממסלול החיים והתמכר לשוטטות חסרת תוחלת.

      במסע השלישי הרחיק שוב עד אוסטרליה, והגיע למקום מדהים ביופיו שנקרא ביירון ביי. היו שם יערות טרופיים שנמצאים על חופים, צוקים ומעיינות נובעים. ממש נוף עוצר נשימה. שם התגורר אצל זוג ידידים גויים.

      באחד הימים שמע שעומדת להפתח איזו סדנה לאנרגיה רוחנית והוא ביקש להשתתף בה. היו עורכים כל מיני פעולות טקסיות כדי לקבל אנרגיה שמיימית: מרימים ידיים באויר, משאירים אותן מתוחות, ומתרכזים בשאיפות ונשימות. כולם עמדו במעגל מסביב לגורו. גיא חש באמת שנכנס בו כח אדיר דרך אצבעות ידיו, כח שחילחל עד לאצבעות רגליו. הוא הפך לפתע קליל ומלא חשמל בכל גופו. בשום מדיטציה לפני כן לא הרגיש כזו התעלות. הנה סוף-סוף מגיע הכח!

      בין טקס מחשמל למשנהו ישבו כולם והאזינו לדברי הגורו שהחל לדבר על אותו האיש. היתה להם שיטה משונה, מחד התנגדו לגמרי לנצרות וטענו שהיא עיוותה הכל, ומאידך הלכו בכל זאת אחרי אותו האיש.

      באותה קבוצה הכיר בחורה גויה בת תשע-עשרה שהיתה יפה מאד ונחמדה. לאחר תקופת היכרות החלו לדבר ביניהם על חתונה. באותה תקופה עמד לפוג תוקף הויזה שלו, והיא הציעה לו להתחתן עמה ולהשאר באוסטרליה. סיפרה לו שיש לה סבתא יהודיה מצד האב, והוא חשב שאולי היא בעצם יהודיה. הכל היה אידיאלי. אמה של הבחורה עודדה את הנישואין, והוא כבר החל לתכנן את עתידו באוסטרליה.

      יום אחד התקשרה אמו לדירה שבה התגורר עם זוג ידידיו הגויים, והודיעה לו שכעת מלאה בדיוק שנה לפטירת אחיה, דודו של גיא, שהלך לעולמו בגיל צעיר. גיא נזכר בדוד, התעצב אל לבו ובכלל התגעגע למשפחתו. הוא נכנס לחדרו, סגר את הדלת, הניח כיפה לבנה על ראשו, הדליק נר לזכר דודו והחל לקרוא תהלים.

      האיש שעמו התגורר היה חברו הטוב והצמוד לאורך כל הטיול הנוכחי. הוא שמע את מילמוליו של גיא והציץ לחדרו. לאחר שהבין שמדובר בתפילה, החל לפתע לצרוח כמטורף:

"אין מקום לשום דת בבית הזה!"

      אחר-כך החל ממש להשתולל ולהתנפל על גיא הנדהם, שלא העלה בדעתו אפשרות של התנהגות כזאת. החבר הנחמד הפך לפתע לחיית טרף. הוא השליך חפצים לעברו של גיא והמשיך לצעוק, כשהפעם הוא מכוון את צעקותיו לדת מאד מסוימת:

"אין כאן יהודים! אין מקום ליהודים בבית הזה!"

      לאחר ההשתוללות חסרת הפשר, הבין גיא שעליו להסתלק מכאן. ההתפרצות כלפיו דווקא חיזקה את נקודת יהדותו. הרגיש כעת שהוא כלוא לגמרי מבחינה רוחנית. לאחר זמן קצר ניסה להחליף נורה באותו בית, בקומה העליונה. הוא התרומם מלוא גופו והחליק, נפל מכל המדרגות וספג מכה חזקה בגבו. לאחר מכן התעוררו אצלו כאבים נוראים, והוא ראה שנשבר המפרק של כף ידו. הכף נותרה תלויה באויר ועוררה בו חלחלה.

      כעת, בעוצם הכאב הנפשי והגופני, הרגיש שדברים לא מתרחשים סתם-כך, וכי אין לו מה לעשות עוד בארץ הזאת. הוא לא זקוק לויזה, ואסור לו להתחתן בשום אופן עם אותה גויה. הרגיש בכל עצמותיו הכואבות שעליו לנוס מן המקום הזה.

       לאיפה יברח? לבית חב"ד בבאנקוק! שם הרגיש מחד את החופש, ומאידך את שורשיו. נהג לבלות שם בעת התפילות וסעודות השבת, ולאחר מכן פנה לעיסוקיו האחרים. במקום מכנסי השרוואל והגופיה הצבעונית, הלך בלילות שבת עם הלבוש החגיגי והמסודר ביותר שלבש מזה שנים: מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו לבנה, כאשר את ראשו מעטרת כיפת בר-המצוה המבריקה עם הריקמה הדקה. ממש תכלית ההידור.

      בליל שבת אחד הגיע למלון כשהוא מדושן עונג מהחוויה בבית-הכנסת, עלה לחדרו וכאשר נכנס, הושיט את ידו אל המתג החשמלי כדי להדליק את האור, ואז,

היד נעצרה מאליה…

      בעוד ידו תלויה באויר, חשב מעט והגיע למסקנה שאינו מוכרח להדליק את האור. אולי מחר בבוקר יצטרך, אבל כעת הוא יכול להסתפק באור שיגיע מבעד לחלון. אמר לעצמו: בוא נשמור את השבת עוד קצת…

      באותו רגע שהתגבר על הרגלו, חש באושר עילאי. ידע שאם ידליק את האור, יפסק מיד כל הכיף שהיה לו בסעודת שבת. כך נפלו חבלי שנתו בנעימים.  

      הגיע חג הפסח. אי-אפשר לתאר את הפסח בבית חב"ד בבאנקוק! ממש בית מקדש במזרח-הרחוק, התרוממות רוח והתעלות שאין כמותן בארץ הקודש, פסח אמיתי עם מַצוֹת טעימות ויין חזק, שירים וניגונים המסתלסלים מפיהם של החבר'ה הכי זרוקים בעולם.   

      גיא שתה את כל ארבע הכוסות והוסיף עוד ועוד עד שהתעלף. מכריו, זוג יהודים אמריקאים, סחבו אותו לחדרם בסוויטה מפוארת של מלון. וכך מצא את עצמו, בבוקרו של חג הפסח, שרוע על מזרון מלכים.

      בבוקר, כשנפשו עדיין מרוממת מאדי היין של ליל-הסדר, החליט ללכת לשוק המקומי. הסתובב בין הדוכנים לבין הבארים וחיפש כיסוי מתאים לראשו. קנה כיפה שחורה ענקית בסגנון בוב מארליי וכיפה נוספת בסגנון הודי. אז הרגיש שהוא חווה את יציאת מצרים, שהוא מתחיל להגאל מכל הסיבובים הרבים שעברו עליו.