פרשת ויחי לילדים – בזכות יעקב ורחל אנו נגאלים

הקראת כתבה
יום חמישי י׳ טבת ה׳תשע״ד
זוֹהִי גְּדֻלָּתָהּ שֶׁל רָחֵל, עֲקֶרֶת הַבַּיִת, הָאֵם הָרַחְמָנִיָּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֶעֱדִיפָה אֶת טוֹבַת בָּנֶיהָ עַל טוֹבָתָהּ הָאִישִׁית, לָכֵן וִתְּרָה עַל זְכוּתָהּ לְהִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבִמְקוֹם לְהִטָּמֵן לְצַד בַּעֲלָהּ אֲהוּבָהּ בֵּין הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת צַדִּיקֵי עוֹלָם, נִקְבְּרָה מִחוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל… בַּדֶּרֶךְ… רַק כְּדֵי לַעֲזֹר לְבָנֶיהָ בְּעֵת מְצוּקָתָם.
מאת שולמית שמידע
את הבניין

הפגישה בין יעקב ליוסף

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יַעֲקֹב וְיוֹסֵף נִפְגָּשִׁים לְאַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שְׁנוֹת נִתּוּק.

מוּבָן שֶׁאֵין לְתָאֵר אֶת הִתְרַגְּשׁוּת יַעֲקֹב לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה שֶׁעוֹד יוֹסֵף חַי,

וְלֹא אֶת הַמִּפְגָּשׁ הַדְּרָמָטִי שֶׁבֵּין יַעֲקֹב לְיוֹסֵף – אָב וּבְנוֹ הָאָבוּד שֶׁלֹּא נִפְגְּשׁוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה!…

עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁיָּכֹל יַעֲקֹב לוֹמַר בְּרֶגַע הַפְּגִישָׁה וּבְכַוָּנָה עֲצוּמָה:

“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ הַשֵּׁם אֶחָד” – “אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ!”

 

קשר מיוחד בין יעקב ליוסף

קֶשֶׁר מְיֻחָד יֵשׁ בֵּין יַעֲקֹב לִבְנוֹ יוֹסֵף שֶׁהָיָה “בֶּן זְקוּנִים” (“בַּר חַכִּים”),

גַּם בִּהְיוֹתוֹ בְּנָהּ שֶׁל רָחֵל הָאִשָּׁה הָאֲהוּבָה הַמְּשׁוּלָה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

לָכֵן כַּאֲשֶׁר חָלָה יַעֲקֹב וְשָׁכַב עַל עֶרֶשׂ דְּוַי וְיוֹסֵף מַגִּיעַ אֵלָיו עִם בָּנָיו לְבַקְּרוֹ,

יַעֲקֹב מְבַקֵּשׁ מִיּוֹסֵף לִקְבֹּר אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וּכְדֶרֶךְ אַגַּב הוּא מוֹסִיף וּמַסְבִּיר לְיוֹסֵף,

שֶׁלֹּא בְּמִקְרֶה קָבַר אֶת רָחֵל סָמוּךְ לְבֵית לֶחֶם וְלֹא הִכְנִיסָהּ לָאָרֶץ…

אֶלָּא עַל פִּי הַדִּבּוּר (=עַל פִּי נְבוּאָה) כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֵזֶר לְבָנֶיהָ.

וְאָכֵן, רָחֵל מֵתָה בַּדֶּרֶךְ… וְנִקְבְּרָה בַּדֶּרֶךְ…

וְיוֹצֵאת עַל קִבְרָהּ וּבוֹכָה וּמְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל בָּנֶיהָ שֶׁגָּלוּ.

 

מעלתה של רחל

זוֹהִי גְּדֻלָּתָהּ שֶׁל רָחֵל, עֲקֶרֶת הַבַּיִת, הָאֵם הָרַחְמָנִיָּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל,

שֶׁהֶעֱדִיפָה אֶת טוֹבַת בָּנֶיהָ עַל טוֹבָתָהּ הָאִישִׁית,

לָכֵן וִתְּרָה עַל זְכוּתָהּ לְהִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה,

וּבִמְקוֹם לְהִטָּמֵן לְצַד בַּעֲלָהּ אֲהוּבָהּ בֵּין הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת צַדִּיקֵי עוֹלָם,

נִקְבְּרָה מִחוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל… בַּדֶּרֶךְ… רַק כְּדֵי לַעֲזֹר לְבָנֶיהָ בְּעֵת מְצוּקָתָם.

 

וַעֲדַיִן קוֹלוֹת בִּכְיָהּ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ בּוֹקְעִים מִקִּבְרָהּ וְזַעֲקוֹתֶיהָ שׁוֹבְרִים רְקִיעִים,

“קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמַע נְהִי בְּכִי תַּמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם… כִּי אֵינֶנּוּ”…

וְכַאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ פּוֹתֵחַ אֶת שַׁעֲרֵי הַדְּמָעוֹת וְשׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל בִּכְיָהּ וְתַחֲנוּנֶיהָ,

מִדַּת הַדִּין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ מִתְרַכֶּכֶת וְהוֹפֶכֶת לְמִדַּת רַחֲמִים.

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַיֵּס אֶת רָחֵל וְאוֹמֵר לָהּ:

“מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה,

כִּי יֵשׁ שָׂכַר לִפְעֻלָּתְךָ… וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ… וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם”.

 

סוד הצלחתה של רחל 

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מַדּוּעַ צַדִּיקִים רַבִּים וְטוֹבִים שֶׁהִקְדִּימוּ אֶת רָחֵל בִּתְפִלָּתָם עַל עַם יִשְׂרָאֵל,

בִּקְּשׁוּ וְהִתְחַנְּנוּ, זָעֲקוּ וּבִקְּשׁוּ לְעוֹרֵר רַחֲמֵי שָׁמַיִם… וְלֹא נַעֲנוּ?…

מַדּוּעַ לֹא הִצְלִיחַ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא בִּתְפִלָּתוֹ לְפַיֵּס אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא…

אַף שֶׁגִּיֵּס לְעֶזְרָתוֹ אֶת הָאָבוֹת אַבְרָהָם וְיִצְחָק – הָעוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד,

אֶת יַעֲקֹב בְּחִיר הָאָבוֹת וְאֶת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – רַבָּן שֶׁל נְבִיאִים?…

בַּמֶּה זָכְתָה דַּוְקָא רָחֵל לְהַבְטָחַת הַשֵּׁם לִגְאֹל אֶת בָּנֶיהָ גְּאֻלָּה אֲמִתִּית וּשְׁלֵמָה?…

 

בְּתֹם לֵב מַזְכִּירָה רָחֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמִּדָּה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁהָיְתָה לָהּ – כֹּחַ הַוִּתּוּר!…

מִדָּה שֶׁהִיא מוֹפֵת לָרַבִּים, דֻּגְמָה אִישִׁית לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ,

וּבָזֶה רוֹמֶזֶת שֶׁאֲפִלּוּ בּוֹרֵא עוֹלָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ.

 

הִיא קוֹפֶצֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֶרֶת לוֹ:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיַּעֲקֹב אָהַב אוֹתִי וְעָבַד עֲבוּרִי לְאָבִי שֶׁבַע שָׁנִים.

וּבְכָל זֹאת אַחֲרֵי שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה וְצִפִּיָּה אֲרֻכָּה,

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאֶנָּשֵׂא לְיַעֲקֹב בְּחִיר הָאָבוֹת,

הֶחְלִיף אוֹתִי אָבִי בַּאֲחוֹתִי וְנָתַן אוֹתָהּ לְיַעֲקֹב.

אָז הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁעוֹלָמִי חָרֵב עָלַי בְּרֶגַע אֶחָד…

פָּחַדְתִּי שֶׁיְּאַלְּצוּ אוֹתִי לְהִתְחַתֵּן עִם עֵשָׂו הָרָשָׁע.

אַף עַל פִּי כֵן, וִתַּרְתִּי עַל כְּבוֹדִי וְעַל רְצוֹנִי וְעַל טוֹבָתִי,

וּכְשֶׁהִתְקָרֵב מוֹעֵד הַחֲתֻנָּה אַף שֶׁקָּבַעְנוּ לָנוּ (יַעֲקֹב וַאֲנִי) סִימָנִים,

כְּדֵי שֶׁיַּעֲקֹב יוּכַל לְזַהוֹת אוֹתִי, בְּמִקְרֶה שֶׁלָּבָן יְרַמֶּה אוֹתוֹ וְיִתֵּן לוֹ אֶת לֵאָה בִּמְקוֹמִי.

וּבְכָל זֹאת, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן מַמָּשׁ כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁמּוֹבִילִים אֶת אֲחוֹתִי בִּמְקוֹמִי,

מָסַרְתִּי לְלֵאָה אֶת הַסִּימָנִים כְּדֵי שֶׁאֲחוֹתִי לֹא תִּתְבַּיֵּשׁ.

חֶסֶד גָּדוֹל עִם אֲחוֹתִי… הִכְנַסְתִּי אֶת צָרָתִי לְבֵיתִי… וְלֹא קִנֵּאתִי…

 

וְאִם אֲנִי בָּשָׂר וָדָם… עָפָר וָאֵפֶר… לֹא קִנֵּאתִי בַּאֲחוֹתִי וְלֹא בִּיַּשְׁתִּי אוֹתָהּ,

קַל וָחֹמֶר, אַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם!… לָמָּה קִנֵּאתָ לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ?…

לָמָּה הִגְלֵיתָ אֶת בָּנַי וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם כִּרְצוֹנָם?…

 

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דִּבְרֵי רָחֵל מִיָּד הִתְעוֹרְרוּ רַחֲמָיו וְאָמַר:

בִּזְכוּת רָחֵל יַחְזְרוּ בָּנַי לְאַרְצָם – “וְשָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם”.

 

השכינה תמיד אתנו

בְּרוּךְ הַשֵּׁם, זָכִינוּ וְיֵשׁ לָנוּ אִמָּא – רָחֵל אִמֵּנוּ!…

שֶׁתָּמִיד נִמְצֵאת עִם בָּנֶיהָ בַּגָּלוּת וְאֵינָהּ חֲדֵלָה לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם,

רָחֵל מְסַמֶּלֶת אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא מְקוֹר נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.

וּכְמוֹ שֶׁרָחֵל אִמֵּנוּ נִמְצֵאת עִמָּנוּ תָּמִיד, כָּךְ גַּם הַשְּׁכִינָה –

“כָּל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל שְׁכִינָה עִמָּהֶם”.

 

הַשְּׁכִינָה עוֹזֶרֶת לָנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה בִּזְמַן הַגָּלוּת,

וּבִזְכוּת זֶה, מֻבְטָחִים אָנוּ שֶׁנֵּצֵא מֵהַגָּלוּת.

הַשְּׁכִינָה תַּחְזֹר לִמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה וְלָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

בִּמְיֻחָד שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהוּא “אָב רַחְמַן” מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ רַחֲמִים מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים לְמַעְלָה.

 

אִם כֵּן, “יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת” (“עוֹד אָבִינוּ חַי”) וְגַם רָחֵל אִמֵּנוּ חַיָּה וְקַיֶּמֶת,

וְהֵם מַשְׁפִּיעִים עָלֵינוּ שֶׁפַע שֶׁל בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּרַחֲמִים,

עַד לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה מִיָּד מַמָּשׁ.

 

חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק!

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email