בעולם העקודים, שהוא כדוגמת "העלם שאינו במציאות"(כמו צור החלמיש), כבר התחיל ה"יש" של ספירות ועולמות "להתרקם”. כבר יש כאן בהעלם איזו "תכונה" נוספת של "אפשרות לספירות", נוסף על מהות ועצם ה"פשיטות" והבלי גבול. 

אמנם זהו רק באופן של "העלם שאינו במציאות", אבל כבר התחיל להיווצר "משהו”, כאן כבר מדובר על התחלה בפועל (אמנם בהעלם גמור, שאינו במציאות) של ציור וגבול, של עשר ספירות. כאן כבר אפשר לומר שישנם עשר תכונות שונות להוציא מהן עשר ספירות שונות, יש כבר עשרה שורשים לעשר ספירות, אף כי הינם מאוחרים עדיין לגמרי בנקודה אחת. שלכן נקרא שמו עולם העקודים – "עשר אורות עקודים בכלי אחד" (מה שאי אפשר הי' לומר כלל בא"ק, שם הי' רק דבר אחד בלבד, בלי שום שורש ומקור לעשר ספירות, אלא ש"זה הלך לכיוון" של עשר ספירות, כנ"ל).

כדוגמת ה"כוחות ההיוליים העצמיים". (או בקיצור ה"כוחות העצמיים", הדרגא של "נפש כולל כוחות"), שזוהי הדרגא בה יש כבר בנפש, בהעלם שאינו במציאות, עשרה שורשים לעשר כוחות הנפש.

וכך גם בדרגא הנמוכה יותר, ב"כתר דאצילות", ובמיוחד ב"אריך" (ראה באריכות לעיל שם), שהוא בדוגמת ה"כוחות ההיוליים", "העלם שישנו במציאות": כאן כבר התפתחו (כוחות הנפש, ובנמשל) הספירות, והגיעו כבר למציאות מושלמת (כדוגמת ה"עובר" בבטן אמו טרם לידתו, כשכבר נשלמו כל אבריו – אבל הוא עדיין בבטן אמו).

אם כן, הרי עדיין מה שנמצא בגלוי הוא הפשיטות והבלי גבול, אלא שה"העלם" גדל והתפתח ועד שהגיע למציאות מושלמת, מוכן ללידה – אבל עדיין לא "נולד"; עדיין אין כאן כלל "מציאות ממש" של ספירות בפני עצמן, אלא אך ורק ספירות הכלולות בהעלם בתוך הפשיטות והבלי גבול.

נמצא שגם זה הוא עדיין מצב של "יצירה", מצב של "עובר הכלול בבטן אמו", "יש" שכלול בתוך ה"אין".

אלא ש"עקודים" הי' תחילת התרקמות ה"יש" (כמו העובר בצעדיו הראשונים, אחרי רגע תחילת ההריון) ו"אריך"הוא המשך התהליך, של התפתחות ה"יש" עד שהוא כבר במציאות מושלמת, מוכן ללידה, אבל עדיין הוא כלול בתוך הפשיטות והבלי גבול. מה שיש כאן בפועל ובגלוי הוא ה"אין", ואילו ה"יש" נמצא כלול בתוכו בהעלם.

וזהו "יצירה דכללות": "עקודים" ו"כתר דאצילות'', שהם מתחילת "התרקמות" הספירות (אחרי ה"בריאה'' בא"ק) ועד סוף התפתחותם, טרם ש"נולדו" להיות "מציאות ממש" של "ספירות ממש" ב"ציור'' ובגבול של עולם האצילות (ה"פרטי").

[יש להעיר שלפעמים מבואר בכללות יותר, שהמשל על א"ק הוא מ"העלם שאינו במציאות", מ"כוחות ההיוליים העצמיים", והדרגות שלמטה מא"ק נמשלו ל"כוחות ההיוליים", "העלם שישנו במציאות". וגם אז מובן על פי הנ"ל שאפשר לקרוא לכך "בריאה" ו"יצירה".

עוד יש להעיר שלפעמים קוראים בשם כללי "כתר" לכל הדרגות, מאחרי הצמצום עד לפני עולם האצילות הפרטי (ש"פ נח עת"ר)].