תניא – ליקוטי אמרים פרק ו’

הקראת כתבה
יום רביעי כ״ב שבט ה׳תשע״ד
והנה זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו שנפש האלהית כלולה מעשר ספירות קדושות ומתלבשת בשלשה לבושים קדושים כך הנפש דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם כלולה מעשר כתרין דמסאבותא שהן שבע מדות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ״ל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן חכמה בינה ודעת מקור המדות
מאת כ"ק אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי
דג מעופף

פרק ו והנה זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו שנפש האלהית כלולה מעשר ספירות קדושות ומתלבשת בשלשה לבושים קדושים כך הנפש דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם כלולה מעשר כתרין דמסאבותא שהן שבע מדות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ״ל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן חכמה בינה ודעת מקור המדות כי המדות הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים וכן בהתפארות ושאר מדות ועשר בחי’ אלו הטמאות כשאדם מחשב בהן או מדבר או עושה הרי מחשבתו שבמוחו ודבורו שבפיו וכח המעשיי שבידיו ושאר איבריו נקראים לבושי מסאבו לעשר בחי׳ אלו הטמאות שמתלבשות בהן בשעת מעשה או דבור או מחשבה והן הם כל המעשים אשר נעשים תחת השמש אשר הכל הבל ורעות רוח וכמ״ש בזהר בשלח שהן תבירו דרוחא כו׳ וכן כל הדבורים וכל המחשבות אשר לא לה’ המה ולרצונו ולעבודתו שזהו פי׳ לשון סטרא אחרא פי׳ צד אחר שאינו צד הקדושה וצד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב״ה ואין הקב״ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתב’ בין בפועל ממש כמלאכים עליונים בין בכח ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב״ה במסירת נפשו על קדושת ה׳. ולכן אמרו רז״ל שאפי׳ אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה כו׳ וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם אבל כל מה שאינו בטל אצלו ית’ אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו אינו מקבל חיות מקדושתו של הקב״ה מבחי’ פנימית הקדושה ומהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה אלא מבחי׳ אחוריים שיורדים ממדרגה למדרגה רבבות מדרגות בהשתלשלות העולמות דרך עלה ועלול וצמצומים רבים עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שיכול להתצמצם ולהתלבש בבחי׳ גלות תוך אותו דבר הנפרד להחיותו ולקיימו מאין ליש שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחלה מקודם שנברא ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות וסטרא אחרא ולכן כל מעשה עוה״ז קשים ורעים והרשעים גוברים בו כמ”ש בע”ח שער מ”ב סוף פ”ד*

הגהה

עם היות בתוכו עשר ספי’ דעשיה דקדושה וכש”כ בע”ח שער מ”ג ובתוך עשר ספי’ דעשיה אלו הן עשר ספי’ דיצירה ובתוכן עשר ספי’ דאצילות שבתוכן אור א”ס ב”ה מלא כל הארץ הלזו התחתונה על ידי התלבשותו בעשר ספי’ דארבע עולמות אבי”ע כמ”ש בע”ח שער ט”ז פ”ב ובספר גלגולים פרק כ:

אלא שהקליפות הן נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו המדרגה התחתונה היא שלש קליפו’ הטמאות ורעות לגמרי ואין בהן טוב כלל ונקרא’ במרכבת יחזקאל רוח סערה וענן גדול וגו’ ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות עובדי גלולים וקיום גופם ונפשות כל בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה וקיום גופם וקיום וחיות כל מאכלות אסורות מהצומח כמו ערלה וכלאי הכרם כו’ וכמ”ש בע”ח שער מ”ט פ”ו וכן קיום וחיות כל המעשה דבור ומחשבה של כל שס”ה לא תעשה וענפיהן כמ”ש שם סוף פ”ה:

 

פרסום תגובה חדשה

test email