פרשת ויקהל לילדים – קטן וגדול שוים

הקראת כתבה
יום רביעי כ׳ אדר א׳ ה׳תשע״ד
בפרשת ויקהל לְפָנֵינוּ שְׁנֵי אָמָּנִים מִשְּׁנֵי קְצוֹת הָעָם, בְּצַלְאֵל מִשֵּׁבֶט מְיֻחָס וּמִמִּשְׁפָּחָה מְיֻחֶסֶת וְאָהֳלִיאָב מִשֵּׁבֶט דָּן מִבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת הַפָּחוּת שֶׁבַּשְּׁבָטִים, וּבִשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד בָּחַר הַשֵּׁם לַעֲסֹק בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר – עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן, וּמִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁגָּדוֹל וְקָטָן שָׁוִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
מאת שולמית שמידע
אריה ציפור

עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם

הוֹפְכִים לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה לִהְיוֹת עֲבָדִים לְהַשֵּׁם.

כִּמְשִׂימָה רִאשׁוֹנָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עֲלֵיהֶם לְהָקִים מִשְׁכָּן שֶׁבּוֹ תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה.

לְשֵׁם כָּךְ הֵם מִתְאַסְּפִים לִפְנֵי מֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ אֶת הוֹרָאוֹתָיו,

עִם זֹאת אָצִים רָצִים לְהָבִיא תְּרוּמוֹת לַמִּשְׁכָּן – זָהָב וְכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וכו’.

לְמַנּוֹת אָמָּנִים: נַגָּרִים בַּנָּאִים צוֹרְפִים רוֹקְחִים אוֹרְגִים וְטוֹוִים,

שֶׁיַּעַסְקוּ בִּבְנִיַּת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו וְיָכִינוּ אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה.

כָּל עַם יִשְׂרָאֵל לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל – אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטַף – שֻׁתָּפִים בְּבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו,

וַעֲלֵיהֶם מְמֻנִּים בֶּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ.

 

בֶּצַלְאֵל נַעַר בֶּן שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁעַתָּה הִגִּיעַ לְעֹל מִצְווֹת,

זוֹכֶה לְהִבָּחֵר לִמְלָאכָה קְדוֹשָׁה וְנִכְבָּדָה זוֹ בִּהְיוֹתוֹ נִין לְמִרְיָם הַנְּבִיאָה,

וְנֶכֶד לְחוּר שֶׁהָיָה שֻׁתָּף לְאַהֲרֹן בִּפְעֻלּוֹת חֲשׁוּבוֹת –

שֶׁתָּמַךְ (עִם אַהֲרֹן) בִּידֵי מֹשֶׁה בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק!

וְגַם לִוָּה אֶת מֹשֶׁה (עִם אַהֲרֹן וְשִׁבְעִים הַזְּקֵנִים) לְהַר סִינַי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה,

וְהוּא הוּא שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וּמֵת בְּשֶׁל כָּךְ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

 

וְאָכֵן בְּצַלְאֵל מִגְּדוֹלֵי הַשְּׁבָטִים וּמִגְּדוֹלֵי הַיַּחַס,

נֵחַן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּבְחָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת,

אוּלָם בְּצַלְאֵל הָאָמָּן הַגָּדוֹל אֵינוֹ הָאָמָּן הַבִּלְעָדִי בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

לְצִדּוֹ הֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ.

וְאַף שֶׁחָכְמַת בְּצַלְאֵל גְּדוֹלָה מִשֶּׁל אָהֳלִיאָב, בְּהוֹרָאַת הַמְּלָאכָה הֵם שָׁוִים.

בְּצַלְאֵל מָלֵא רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת מְיֻחֶדֶת,

אוּלָם שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחוֹשֵׁב וְרוֹקֵם…

וְהִנֵּה לְפָנֵינוּ שְׁנֵי אָמָּנִים מִשְּׁנֵי קְצוֹת הָעָם,

בְּצַלְאֵל מִשֵּׁבֶט מְיֻחָס וּמִמִּשְׁפָּחָה מְיֻחֶסֶת

וְאָהֳלִיאָב מִשֵּׁבֶט דָּן מִבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת הַפָּחוּת שֶׁבַּשְּׁבָטִים,

וּבִשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד בָּחַר הַשֵּׁם לַעֲסֹק בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר – עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן,

וּמִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁגָּדוֹל וְקָטָן שָׁוִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 

וּכְמוֹ שֶׁהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים בְּעִנְיַן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל.

הֶעָשִׁיר לֹא הוֹסִיף עַל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל וְהַדַּל לֹא הִמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל.

וּבְכָל זֹאת, נִתְּנָה אֶפְשָׁרוּת  לְכָל אֶחָד לְהָבִיא אֶת תְּרוּמָתוֹ לַמִּשְׁכָּן,

לְפִי יְכָלְתּוֹ וּלְפִי נִדְבַת לִבּוֹ.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זָהָב נָתַן זָהָב, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְחֹשֶׁת הֵבִיא נְחֹשֶׁת

אַף תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן הִתְקַבְּלוּ וַאֲפִלּוּ עֲצֵי שִׁטִּים.

 

וְאִם בִּבְנִיַּת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהִיא עֲבוֹדָה הַשַּׁיֶּכֶת לִכְלַל יִשְׂרָאֵל,

כָּל אֶחָד לָקַח חֵלֶק בָּעֲבוֹדָה,

הֲרֵי כָּךְ הוּא בְּכָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכֻלָּנוּ.

אִם כִּי בְּכַוָּנַת הַמִּצְווֹת (אַהֲבַת הַשֵּׁם וְיִרְאָתוֹ)

כָּל אֶחָד עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם לְפִי רָמָתוֹ וִיכָלְתּוֹ.

שֶׁהֲרֵי לְכָל יְהוּדִי תַּפְקִיד מְיֻחָד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְפִי כִּשְׁרוֹנוֹתָיו וִיכוֹלוֹתָיו.

 

אִם כֵּן, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דְּבַר כֻּלָּנוּ מְאֻחָדִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כִּי כֻּלָּנוּ מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה.

וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם “כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ” בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי

בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, כְּשֶׁהָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּרֹאשֵׁנוּ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email