א

מדי שנה בשנה, ביום שני של חג השבועות, היה אדמו"ר הזקן מציין יום זה במיוחד כיום ההילולא של ה"סבא", הלא הוא סבו הרוחני הבעל-שם-טוב הקדוש, ואף היה מכנה את סעודת החג של יום זה כ"סעודה של הסבא".

לשיא היה מגיע כאשר בעיצומה של סעודה זו, היה הרבי אומר בהתרגשות רבה: "ברוך הבא". או אז ידעו החסידים כי הבעל-שם-טוב בכבודו ובעצמו ירד מעולם האמת והגיע לסעודתו של רבינו הזקן…

בשנת תקנ"ו, בסעודת יום שני של חג השבועות, התמהמה אדמו"ר הזקן מהכרזתו. לא הבינו החסידים לפשר התמהמהות זו.

בין כה וכה ישבו במקום גם שלשה ישישים שעוד זכו להכיר ולראות את הבעל-שם-טוב; אלה ניצלו אפוא את הזמן, ואחד מהם החל לספר על אודות הבעל-שם-טוב.

לפתע פצה אדמו"ר הזקן את פיו והסביר את פשר התעכבותו, בכך שהבעל-שם-טוב עסוק בגן עדן העליון במתיבתא דקוב"ה.

לפתע קרא רבנו הזקן את קריאתו המסורתית "ברוך הבא"; או אז ידעו החסידים כי הבעל-שם-טוב הגיע לסעודה. בין הנוכחים במקום היה ה"צמח צדק" שהיה אז פעוט כבן שש, והוא אשר סיפר זאת לבנו מהר"ש ולדורות הבאים.

ב

מאה חמישים ותשע שנים לאחר מכן. חג השבועות תשט"ו.

בצהרי היום השני של חג השבועות התקיימה התוועדות, כתמיד, בניצוחו של הרבי. במשך שעות ארוכות יושב הרבי ומשוחח בענייני היום, על אודות חג השבועות וענייני לימוד התורה.

ההתוועדות נמשכת ומתארכת מעבר למצופה. בדרך כלל, יודעים החסידים, מקפיד הרבי להתפלל תפילת ערבית לפני חצות הלילה. על עניין זה מקפיד הרבי, ועל כן בכל התוועדות מעין זו, הוא פונה אל זקני החסידים היושבים בסמוך, ומבקש לדעת את השעה.  אולם הפעם הרבי מאריך בדברים למרות שלנגד עיניו מוצב שעון, ומחוגי השעות נעים ללא הפסקה.

ניכר היה כי הרבי 'מושך את הזמן', כמו ממתין למישהו.

שעת חצות הגיעה. סוף סוף נראה היה כי ההתוועדות מסתיימת; כפי הנהוג, השיחה האחרונה בהתוועדות זו עוסקת בנשי ובנות חב"ד, והרבי סיים שיחה זו. הרבי אף חילק את הפירות וכן את ה'מזונות' שעל שולחנו, מעשה שהוא יותר מסימן ברור לסיום ההתוועדות, אף על פי כן, אין הרבי מברך עדיין ברכת המזון. הוא יושב על כסאו, פניו רציניות ומביט נכחו.

אחד מזקני החסידים לוחש לרבי כי זמן חצות חלף מזה כבר, אך הרבי לא שם לבו לכך, ומורה בתנועת ראש להמשיך בניגונים. בניצוחו של הרבי, נמשכים הניגונים זמן רב, בעוד הרבי עצמו יושב בפנים רציניות, שקוע במחשבותיו הטהורות.

זמן מה חולף, הרבי מיישר את מגבעתו ועניבתו, כפי שהיה נוהג לעשות לפני אמירת מאמר חסידות. הרבי אף מתרומם מכסאו כמה פעמים ועיניו הק' ממוקדות קדימה ברצינות לא רגילה.

שעה ארוכה חלפה מאז זמן חצות, כשלפתע החל לדבר מתוך התרגשות עצומה:

"אדמו"ר הזקן נהג לומר בסעודת חג השבועות 'ברוך הבא', כשכוונתו הייתה לבעל-שם-טוב, שה'יארצייט' שלו הוא בחג השבועות.

"פעם הסבו לשולחנו זקנים וסיפרו סיפורים על הבעל-שם-טוב" – המשיך הרבי לספר והסביר – "כידוע על ידי סיפורי צדיקים יכולים להמשיך את נשמות הצדיקים. ואמר להם אדמו"ר הזקן, שהבעל-שם-טוב עסוק עדיין בגן עדן העליון… לאחר זמן מה אמר אדמו"ר הזקן – כדרכו בניגון – 'ברוך הבא', ואז הבינו כל המסובים שהבעל-שם-טוב הגיע!…"

ואז אמר הרבי בהתרגשות גוברת והולכת:

"מי שרואה ומרגיש ויכול לומר 'ברוך הבא' – יאמר!"

ומיד הכריז הרבי בניגון: "ברוך הבא…"

לא היה גבול להתרגשותם של הנוכחים בהתוועדות זו. הכול ידעו בבירור כי הבעל-שם-טוב בכבודו ובעצמו ירד ממתיבתא דרקיעא לבית המדרש שבברוקלין… כעת הבינו גם הכול למי המתין הרבי.

אם לא די בכך, הבהיר הרבי מיד לציבור כי לא רק הבעל-שם-טוב נוכח בבית המדרש בשעה זו, אלא כל שאר נשיאי חב"ד, כולל המגיד ממעזריטש:

"כאשר נמצא כאן ה'אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא', שבדורנו הרי זה כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר – הרי על ידו נמצא כאן גם אדמו"ר (הרש"ב) נשמתו עדן, שהוא (כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר) היה ממלא מקומו; וכאשר נמצא כבוד קדושת אדמו"ר נשמתו עדן, אזי נמצא גם אדמו"ר מהר"ש, וכאשר נמצא אדמו"ר מהר"ש אזי נמצא גם ה'צמח צדק', וכאשר נמצא ה'צמח צדק' אזי נמצא גם אדמו"ר האמצעי, וכאשר נמצא אדמו"ר האמצעי אזי נמצא גם אדמו"ר הזקן, וכאשר נמצא אדמו"ר הזקן אזי נמצא גם המגיד (ממעזריטש), וכאשר נמצא המגיד אזי נמצא גם הבעל-שם-טוב…

"בכלל" – הוסיף הרבי – "אין שייך לעשות חילוקים בין רבותינו נשיאינו, אבל אף על פי כן, לגבינו, הרי כל הקרוב יותר אלינו, יקר לנו יותר, וכיון שחלק גדול מהציבור הנוכח כאן הם חסידיו של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שהיו עמו בחיים חיותו בעלמא דין, ולומדים תורתו – הרי מובן שכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נוגע לנו יותר.

"ישנם אמנם הבעל-שם-טוב, המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, ה'צמח צדק', אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר נשמתו עדן, אבל מה שנוגע לנו ביותר – הרי זה הרבי, ועל ידו יש לנו גם את אדמו"ר נשמתו עדן, אדמו"ר מהר"ש, ה'צמח צדק', אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הזקן, המגיד והבעל-שם-טוב שקיבל מאחיה השילוני, שהיה גם רבו של אליהו הנביא, עליו נאמר "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", במהרה בימינו…"

התרגשותם של המשתתפים בהתוועדות, הרקיעה שחקים.

* * *

מיד בתום דבריו החל הרבי לומר במהירות 'שיר המעלות' ואחר כך אמר עוד:

"מכיוון שהדין הוא שהולכים לפי דעתו של בעל הבית, אפשר עדיין לומר 'לחיים', ומי שרוצה לומר 'לחיים' לרבי, יאמר לחיים!"

הרב קאזארנאווסקי, מזקני החסידים, הכריז בקול רם:

"אמרו לחיים לרבי". החסידים הזדרזו ועשו כן; ומי יסרב לומר לחיים לאדמו"ר הריי"צ…

בסיום תפילת ערבית והבדלה, החל הרבי לחלק כוס של ברכה. כשהסתיימה הפציע יום חדש…

(על פי ספר השיחות תש"ה ו'תורת מנחם' חלק י"ד; עדות הרה"ח נחמן סודאק)