מי יודע להתפלל?

הקראת כתבה
יום שני י״א סיון ה׳תשע״ד
הָרוֹעֶה סִיֵּם סִפּוּרוֹ. הַחֲסִידִים שָׁבוּ לְרַבָּם, וְהִנֵּה הוּא מְקַבֵּל פְּנֵיהֶם בְּחִיּוּךְ, וְאוֹמֵר לָהֶם: רְאִיתֶם אֶת תְּפִלַּת הָרוֹעֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל. יוֹדֵעַ הוּא רַק אֶת תְּנוּעוֹת הַתְּפִלָּה, וְכֻלְּכֶם תְּמֵהִים וְשׁוֹאֲלִים, מֶה עֵרֶךְ בִּתְנוּעוֹת הַתְּפִלָּה ,כַּאֲשֶׁר אֵין אוֹמְרִים אֶת אוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה? אוּלָם הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים מִישֶׁהוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל?!
טבע

מַעֲשֶׂה וּבָלָה סִדּוּרוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וּבִקְּשׁוּ תַּלְמִידָיו לִמְצֹא לוֹ סִדּוּר מְתֻקָּן. הִסְתּוֹבְבוּ מִבַּיִת לְבַיִת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל רוֹעֶה הָעֲיָרָה. קִבֵּל הָרוֹעֶה אֶת אוֹרְחָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְכַאֲשֶׁר גִּלּוּ לוֹ אוֹרְחָיו אֶת סִבַּת בּוֹאָם, אָמַר לָהֶם בְּשִׂמְחָה, כִּי יֵשׁ לוֹ סִדּוּר שֶׁקִּבֵּל יְרֻשָּׁה מִסָּבוֹ (שֶׁהָיָה מַגִּיד), וְהוּא קִבֵּל אֶת הַסִּדּוּר מֵאֲבִי סָבוֹ (שֶׁהָיָה רַב קְהִלָּה), וַאֲבִי סָבוֹ קִבֵּל אֶת זֶה מֵאֲבִי סָבוֹ, וּבְעֶצֶם כֻּלָּם קִבְּלוּ אֶת זֶה בַּיְּרֻשָּׁה מהמהר”ם מִינְץ זצ”ל, סִדּוּר שֶׁכָּתַב בְּמוֹ יָדָיו! וְהוֹסִיף הָרוֹעֶה שֶׁהוּא עַצְמוֹ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ קְרֹא וּכְתֹב וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל…

חָשְׁבוּ תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, אִם אִישׁ זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ קְרֹא וּכְתֹב, בָּרוּר שֶׁרָאוּי שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לִתְפִלָּתוֹ. שִׁכְנְעוּ אֶת הָרוֹעֶה לָתֵת אֶת הַסִּדּוּר מַתָּנָה לַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וּבְשִׂמְחָה רָצוּ לְרַבָּם לְבַשֵּׂר לוֹ עַל הָאוֹצָר הַגָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ לִידֵיהֶם. גָּנְזוּ אֶת הַסִּדּוּר הַיָּשָׁן, וְהִנִּיחוּ אֶת הַסִּדּוּר הֶחָדָשׁ בְּעַמּוּד הַתְּפִלָּה שֶׁל רַבָּם.

הִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה וְהִנֵּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מִתְבּוֹנֵן בַּסִּדּוּר הֶחָדָשׁ שֶׁעַל עַמּוּד הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה. לְאַחַר מִכֵּן, הוֹרָה לִשְׁלִיחַ הַצִּבּוּר לְהַתְחִיל בַּתְּפִלָּה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לִתְפִלַּת הָעֲמִידָה, חָרְדוּ הַמִּתְפַּלְּלִים לְמַה שֶּׁקּוֹרֶה לְרַבָּם בַּתְּפִלָּה. פָּנָיו נִתְכַּרְכְּמוּ, וּמִצְחוֹ הִתְמַלֵּא בִּקְמָטִים וְזֵעָה. נִרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לְהִתְעַלֵּף. הִמְתִּינוּ הַחֲסִידִים עַד שֶׁסִּיֵּם רַבָּם לְהִתְפַּלֵּל. וּלְהַפְתָּעַת כֻּלָּם מִיָּד בְּסַיְּמוֹ אֶת תְּפִלָּתוֹ צִוָּה בְּתֹקֶף לְהַחְזִיר לָרוֹעֶה אֶת סִדּוּרוֹ, וְהוֹסִיף וְאָמַר: אֵין תְּפִלָּה נָאָה יוֹתֵר מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל רוֹעֶה!

תָּמְהוּ הַחֲסִידִים, אוּלָם מִיָּד עָשׂוּ כְּמִצְוַת רַבָּם. הָלְכוּ לְבֵית הָרוֹעֶה, הֶחְזִירוּ לוֹ אֶת סִדּוּרוֹ, וְעָמְדוּ בִּמְקוֹם מִסְתּוֹר לִרְאוֹת אֵיךְ הוּא מִתְפַּלֵּל.

בְּהַגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה, נָטַל הָרוֹעֶה אֶת סִדּוּרוֹ, הִנִּיחוֹ עַל עַמּוּד הַתְּפִלָּה שֶׁבְּחַדְרוֹ. הִתְעַטֵּף בַּטַּלִּית, חָבַשׁ אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁלּוֹ, פָּתַח אֶת סִדּוּרוֹ סְתָם בְּאַקְרַאי. עָצַם עֵינָיו, וְהֵחֵל מִתְנַעֲנֵעַ בְּחָזְקָה קָדִימָה וְאָחוֹרָה, כַּאֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַתְּפִלָּה תְּנוּעוֹתָיו הָלְכוּ וְהִתְחַזְּקוּ. לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁל הִתְנַעַנְעוּת מִצַּד אֶל צַד בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וּבְלִי אֹמֶר וּדְבָרִים, סִיֵּם הָרוֹעֶה תְּפִלָּתוֹ, סָגַר אֶת סִדּוּרוֹ, פָּשַׁט טַלִּיתוֹ, חָלַץ אֶת תְּפִלָּיו וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

הַחֲסִידִים שֶׁלֹּא הֵבִינוּ כְּלָל וּכְלָל אֶת דֶּרֶךְ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל הָרוֹעֶה, וְעוֹד יוֹתֵר לֹא הֵבִינוּ מַה יֹּפִי מָצָא רַבָּם בִּתְפִלָּה שֶׁכָּזֹאת, לֹא הִתְאַפְּקוּ. הֵם עָצְרוּ אֶת הֶחָסִיד וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: לִתְפִלָּה זוֹ מָה עוֹשָׂה?

עָנָה לָהֶם הָרוֹעֶה: יְהוּדִי פָּשׁוּט אֲנִי, בְּסַךְ הַכֹּל רוֹעֵה צֹאן, אֲבָל זָכִיתִי לְהִתְיַחֵס לִגְדוֹלִים וְצַדִּיקִים. בִּהְיוֹתִי יֶלֶד הָלַכְתִּי עִם סָבִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְכַאֲשֶׁר הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל וְסִדּוּרוֹ בְּיָדוֹ עָטוּף בְּטַלִּית וּמְעֻטָּר בִּתְפִלִּין, הוּא נִדְמָה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱלֹקִים. הָיִיתִי רַק עוֹמֵד לְצִדּוֹ, מִתְבּוֹנֵן בּוֹ וּמִתְפַּלֵּא אֵיךְ הוּא מִתְפַּלֵּל וּמִתְנוֹעֵעַ, כְּאִלּוּ הוּא מְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם פָּנִים בְּפָנִים בִּדְבֵקוּת בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה. וּמַה נָּאוֹת הָיוּ פָּנָיו כַּאֲשֶׁר עֵינָיו עֲצוּמוֹת. אֵיזוֹ קְדֻשָּׁה וְחוּט שֶׁל חֶסֶד הָיוּ מְשׁוּכִים עַל פָּנָיו. הָיִיתִי רוֹעֵד מֵהִתְרַגְּשׁוּת וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל אֶתְפַּלֵּל כָּמוֹהוּ.

לְצַעֲרִי לֹא לָמַדְתִּי תּוֹרָה, וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ קְרֹא וּכְתֹב, הִנְנִי רוֹעֶה פָּשׁוּט. אוּלָם זָכִיתִי לְקַבֵּל אֶת הַסִּדּוּר הַיָּקָר הַזֶּה בִּירֻשָּׁה! וְזוֹ דַּרְכִּי בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר הַצִּבּוּר מִתְכַּנֵּס בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת סִדּוּרִי, מַנִּיחוֹ עַל עַמּוּד הַתְּפִלָּה שֶׁל סָבִי, עוֹצֵם עֵינַי, וּבְלִי אֹמֶר וּדְבָרִים אֲנִי מִתְנַעֲנֵעַ, כַּאֲשֶׁר לִבִּי פּוֹנֶה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקַבֵּל כַּוָּנָתִי הַטְּהוֹרָה כִּתְפִלָּה אֲמִתִּית.

הָרוֹעֶה סִיֵּם סִפּוּרוֹ. הַחֲסִידִים שָׁבוּ לְרַבָּם, וְהִנֵּה הוּא מְקַבֵּל פְּנֵיהֶם בְּחִיּוּךְ, וְאוֹמֵר לָהֶם: רְאִיתֶם אֶת תְּפִלַּת הָרוֹעֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל. יוֹדֵעַ הוּא רַק אֶת תְּנוּעוֹת הַתְּפִלָּה, וְכֻלְּכֶם תְּמֵהִים וְשׁוֹאֲלִים, מֶה עֵרֶךְ בִּתְנוּעוֹת הַתְּפִלָּה, כַּאֲשֶׁר אֵין אוֹמְרִים אֶת אוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה? אוּלָם הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים מִישֶׁהוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל?!

וְהוֹסִיף הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְאָמַר: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, רַבָּן שֶׁל נְבִיאִים, בִּקֵּשׁ לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְהָיָה מָלֵא אֵימָה וְיִרְאָה, בְּאוֹמְרוֹ: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָקִים בַּיִת לְהַשֵּׁם? הֲרֵי “הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ”, אָז אֵיךְ יְצַמְצֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ מִשְׁכָּן? וּבְכָל זֹאת הֵקִים מִשְׁכָּן, כִּי הַשֵּׁם צִוָּהּ, לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן בּוֹ יִשְׁכֹּן.

וְהוֹסִיף הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: גַּם אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם. אֲנַחְנוּ מְבִינִים שֶׁעֲבוֹדָתֵנוּ אֵינָהּ שְׁלֵמָה. וּבֶאֱמֶת כָּל מַעֲשֵׂינוּ הֵם כְּמוֹ תְּנוּעוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בִּלְבַד, כַּאֲשֶׁר חוֹבָה גְּדוֹלָה מוּטֶלֶת עָלֵינוּ בַּעֲבוֹדָה אֲמִתִּית וּפְנִימִית כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבְכָל אֹפֶן, אָנוּ חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר בִּיכָלְתֵּנוּ, וְאִם נַעֲשֶׂה מִצִּדֵּנוּ מַה שֶׁנּוּכַל מֻבְטָח לָנוּ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אַף אִם לֹא נַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת בְּמַעֲשֵׂנוּ, תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ.

פרסום תגובה חדשה

test email