הרבה הורים דואגים לילדיהם ושואלים, מהיכן יקחו ילדיהם את הכחות לעמוד בכל הנסיונות והקשיים שיהודי עובר בעולם הזה…

משיב להם הרבי:

לכל מי שנולד כיהודי יש הזכות והכוחות השייכים ליהודי, דבר שלא ניתן לשינוי, ואין בזה ברירה. הבחירה היא רק להתנהג כפי שיהודים צריכים להתנהג, ואזי מובטח לכל יהודי אושר בגשמיות וברוחניות.

ומעשה אבות סימן לבנים. הבר מצוה הראשון המוזכר בתורה הוא של יצחק בן אברהם, שהיה בן יחיד. ומסופר במדרש שמכיון שאברהם היה מלך, לכן נכחו בחגיגת הבר מצוה של בנו יצחק כל המלכים של אותו הדור. גם עוג מלך הבשן היה שם. עוג שהיה מן הרפאים (עם גדול ורם כענקים) ברוב חוצפתו לעג לכל המאורע, באומרו, איזה ערך יש לבן יחיד של אב ואם זקנים, הרי הוא (עוג) יכול למעוך אותו באצבעו, חם ושלום.

ההתרברבות של עוג לא עמדה לו ביום הדין… והרי את סוף הסיפור כולנו יודעים. מיצחק יצא עם ישראל, ועוג מלך הבשן נפל בידי נכדיו של יצחק.

ברור שלא בכדי מספר לנו המדרש סיפור זה, שהרי המדרש אינו ספר היסטוריה, אלא חלק מהתורה, ותורה משמעה, לימוד והוראה – דרך בחיים.

ואכן סיפור זה מלמד אותנו, שאף אם יהודי הוא בן יחיד שחי בסביבת מלכים גויים, אף על פי כן מובטח לו, שאם יתחנך בדרך התורה והמצוות, יהיה לו הכח לחיות בבריאות ואושר ללא כל הפרעה, מכיון שדרך קיום תורה ומצוות הוא קשור עם הקדוש ברוך הוא, שהוא הבעל הבית המוחלט של כל העולם עם כל אשר בו.

ומשלים הרבי את המכתב בברכה להורי הבר מצוה, ואומר: והשם יתברך יזכה את הורי הבר מצוה לחנך את בנם ברוח האמורה לעיל שעל ידי כך יגדל ויהיה בריא ומאושר.

(על פי מכתב של הרבי, אג״ק ח״ו ע׳ קיב-ג, יב סיון תשי״ב)