דיני הדלקת נרות שבת קודש

א. תיקנו חכמים שיהיה נר דולק בשבת בכל חדר וחדר שהולך שם בשבת משום שלום בית, שלא יכשל [בחושך] בעץ או באבן [ויבואו לריב מי אשם בזה].

ועיקר מצוות הדלקת נרות שבת היא במקום שאוכלים, שזה בכלל עונג שבת [שאוכל באור].

ויהיה זהיר בו לעשותו יפה [בפמוט נאה ונר דולק היטב], וכל הזהיר בו זוכה לבנים תלמידי-חכמים, שנאמר ״כי נר מצווה ותורה אור" – על ידי נר מצווה בא אור תורה[1].

ב. נהגו שאישה נשואה [וכן גבר שמדליק] מדליקה לפחות שני נרות, כנגד "זכור את יום השבת" וכנגד "שמור את יום השבת" [וגם אם הדליקה לפני הנישואין שני נרות אינה מוסיפה בעת הנישואין עד שיוולד לה ילד כנהוג בכ"מ, ואם רוצה בדווקא להוסיף תוסיף שני נרות נוספים (ממכתב הרבי, נדפס בהוספה לשיחת פרשת פינחס תשע"ג).

ואם שכחה ולא הדליקה שבת אחת, הרי היא מוסיפה עוד נר על כל שבת ששכחה להדליק, אך אם מחמת אונס לא הדליקה – אינה צריכה להוסיף.

ואם בעלה הדליק בביתו, אע"פ שהיא פשעה ולא רצתה להדליק, אין צריכה להוסיף נר בשבתות אחרי זה[2].

ג. מנהג חב"ד [וכן ראוי להנהיג בכלל עם ישראל], שכל בת שאינה נשואה מדליקה נר אחד בברכה. ועדיף שתדליק לפני הדלקת האם.

ונהוג שגם בת קטנה ביותר, מגיל שלוש שנים, ואפילו קודם אם יודעת לברך, מדליקה נר שבת בברכה.

וראוי שבפעם הראשונה תדליק ביו"ט כדי שתברך "שהחיינו", או שתלבש בגד חדש ותברך "שהחיינו" גם על הבגד[3].

ד. המנהג הנפוץ, שכשנולד ילד במשפחה מוסיפים נר, וכן לכל ילד וילד. אבל אם מתארחים אצל אחרים, המנהג הנפוץ להסתפק בשני נרות גם אם בבית מדליקה יותר [מצד הילדים או בכלל].

וקצת נוהגות שגם כשמתארחות מדליקות את מספר הנרות שרגילות להדליק בביתן[4].

ה. אם אין לה נרות תדליק מנורת חשמל, ואם היה דלוק תכבה ותדליק שוב לכבוד שבת. ולדעת הרבה פוסקים גם יכולה לברך על זה [ואם אפשר תשאל רב], ובכל אופן אין הברכה מעכבת גם בנרות פרפין וכיו"ב[5].

ו. מנהג חב"ד להדליק נרות פרפין. ומי שנהגה להדליק בשמן זית תמשיך במנהגה[6].

ההנהגה בזמן ההדלקה

ז. מנהג טוב של נשי ובנות ישראל להפריש לצדקה לפני הדלקת הנרות [והנתינה היא לפי היכולת הכספית. ואלה שנוהגים לתת לצדקה סכום מסויים כל יום, יתנו בער"ש גם עבור יום השבת. (ולהוסיף בזמן ההריון ולפני הלידה)] והנקודה בזה: כיוון שזו עת רצון לקבלת בקשת נשי ובנות ישראל קודם קיום מצוות הדלקת הנרות. על כן מפרישים לצדקה להרבות בברכות השי"ת [ויש שנהגו לבקש מהשי"ת בקשות אחר הדלקת הנרות][7].

ח. לכתחילה תלבש בגדי שבת לפני הדלקת הנרות. אבל אם יש חשש שעי"ז תתאחר [ותיכנס השבת בנתיים], עדיף שתדליק בזמן כשהיא לבושה בבגדי חול[8].

ט. המנהג שאישה מקבלת עליה שבת בגמר הדלקת הנרות, וע"כ לא תכבה את הגפרור אלא תניחנו, וע"כ מברכת אחר גמר הדלקת הנרות, ומכסה אז את עיניה בידה [או תסתיר את הנרות בידיה] עד אחר הברכה [וגמר הבקשות אם נוהגת לבקש אז, כנ"ל].

וגם כשהאיש מדליק [ואינו מקבל שבת, וכן ביו"ט שאין איסור להדליק נרות], מברך אחר ההדלקה כדי שלא לעשות חילוקים בסדר הדלקת הנרות[9].

י. מנהגנו לברך בנוסח: "ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת קודש".

ובשבת שהוא גם יו"ט הברכה היא: "… להדליק נר של שבת ויום-טוב" [בהשמטת תיבת "קודש" מחשש הפסק][10].

יא. כיוון שנהוג שהאישה מקבלת עליה שבת בגמר הדלקת הנרות, ע"כ תתפלל מנחה [של חול] קודם ההדלקה. וכן אסורה לאכול ולשתות אחר הדלקת הנרות. ובדיעבד, אם לא התפללה קודם ההדלקה, תתפלל מנחה [של חול] אחר ההדלקה.

ואם צריכה מאוד [לטעום או] לשתות ולא הספיקה קודם ההדלקה, תחשוב שאינה מקבלת עליה שבת לעניין זה, ותשתה אחר ההדלקה. אבל, כנ״ל, רק בשעת הדחק וצורך מתירים זאת[11].

זמן ההדלקה

יב. נהוג להדליק לפחות 18 דקות קודם השקיעה. ויש מקומות שנהגו להדליק 30 או 40 דקות לפני השקיעה. ובכל מקום יש להדליק בזמן שמפורסם על גבי הלוחות במקום ההוא, ועל כל פנים לא יאוחר מ-18 דקות לפני השקיעה [ובדיעבד ניתן להדליק עד כמה דקות לפני השקיעה אך אין להגיע לזמן זה כשעדיין לא הודלקו הנרות!][12].

יג. ניתן להקדים ולהדליק מפלג המנחה, דהיינו שעה ורבע זמניות לפני השקיעה. כגון, אם היום בחורף הוא 10 שעות מהזריחה עד השקיעה הרי כל שעה זמנית היא 50 דקות ועוד רבע שעה זו, שהוא כ-12 דקות, סה"כ 62 דקות לפני השקיעה. ולפי החשבון, בימים ארוכים יותר הזמן הוא מוקדם יותר בהתאם[13].

יד. כשהדליק לפני פלג המנחה לא יצא ידי חובתו וצריך [לכבות] ולהדליק אח"כ. וגם כשמדליק בפלג המנחה צריך לקבל שבת בעת ההדלקה כדי שיהיה ניכר שהודלקו הנרות לכבוד שבת.

ואם האישה אינה מקבלת שבת בגלל צורך גדול, אפשר להסתפק שבעלה יקבל שבת מיד או תוך 0ו דקות מההדלקה. וכן הדין אם הגבר מדליק הנרות מוקדם צריך לקבל שבת כנ"ל.

אבל אם מדליקים בזמן שהציבור במקום רגיל להדליק נרות שבת, אין צורך [שגבר שהדליק] יקבל שבת סמוך להדלקה, כיוון שניכר שהוא לכבוד שבת[14].

טו. אם רואה הבעל שמתקרב זמן השקיעה וחושש שאשתו מתאחרת ותגיע להדליק בשבת, הרי הבעל ידליק בברכה מבעוד יום, ואל יחוש למחאת אשתו [אך היא אינה צריכה להוסיף עוד נר בשבתות הבאות כיוון שבעלה הדליק בבית].

ומצווה לזרז את בני הבית להדליק בזמן, ויאמר לאשתו ולבנות בלשון רכה. ואם אינו בביתו, יזכיר להן ע"י שיחת טלפון וכיו"ב[15].

דין האיש בהדלקת נרות ודינים שונים

טז. חיוב הדלקת נרות בבית הוא על הבעל, מפני שהוא בעל-הבית, אבל הנשים מוזהרות בו יותר [כשליחה של הבעל], מפני שמצויות בבית ועוסקות בצורכי הבית. ועוד, מפני שהאישה כיבתה נרו של עולם [גרמה מיתה לאדם הראשון, מצב שהביא חטא עץ הדעת], לכן נתנו לה מצוות הדלקת נר שבת, שתתקן מה שקילקלה. ולפיכך, גם אם ירצה הבעל להדליק נרות בעצמו – האישה קודמת[16].

יז. איש הגר לבדו חייב בהדלקת נרות בביתו בברכה, ורק שאינו מקבל שבת בעת ההדלקה. וע"כ יכול לעשות מלאכה אח"כ ולכבות את הגפרור. ומ"מ, רצוי שיחשוב לפני ההדלקה שאינו מקבל עליו שבת בהדלקה זו[17].

יח. איש שמתארח אצל משפחה ואוכל על שולחנם, אינו צריך להדליק בנפרד. אבל אם אינו אוכל משלהם, הרי אם אשתו מדלקת בביתו ואין לו חדר פרטי [כלומר, שאין בעה"ב נכנס ומשתמש שם], אינו צריך להדליק. ואם אין לו אישה או שאינה מדלקת או שיש לו חדר פרטי, חייב להדליק בעצמו או שיתן פרוטה לבעה"ב להשתתף בנר שלו.

ואם כמה אורחים נמצאים ביחד, ישתתפו בכסף בנרות, ואחד יכול להדליק עבור כולם[18].

וכמשמעות לשון שוע"ר בסימן רסג סע׳ ו, עיי"ש [אך בשו"ת ארץ צבי סימן קיג מדייק מסידור רבינו, שאם הדליק קודם פלג המנחה – יצא].

יט. בחורים הלומדים בישיבה ואוכלים בה, נהוג שאינם מדליקים בחדרם, ויוצאים ידי חובתם בנרות שהישיבה מדליקה עבורם [ועבור בחורים אורחים] בחדר האוכל.

ובפנימיית בנות – כל אחת מדליקה בברכה בחדר האוכל [ובכל אופן יש להיזהר להדליק במקום שאין חשש להתלקחות דליקה][19].

כ. כאמור לעיל, נהוג שהאישה מדליקה את הנרות. ומ"מ, טוב שהאיש יעסוק בתיקון הפתילות והנרות. וגם ידליק [את החשמל] בשאר חדרים חוץ מאשר במקום הסעודה, ששם מדליקה האישה. אבל אין מנהגנו שהבעל יהבהב [כלומר, ידליק ויכבה] את הנרות[20].

כא. יש לברך על הנרות שמאירים למקום הסעודה, ויש לאכול בסמוך לנרות, בין אם הם על השולחן או סמוך לו. ומ"מ, צריך שיהיה אור בכל מקום שמשתמשים בו כדי שלא יכשל בעץ ובאבן ועלול להביא למריבה[21].

כב. נהגו שכמה נשים [ובנות] מדליקות באותו שולחן וכל אחת מהן מברכת. וכן אם ובנותיה מדליקות באותו שולחן. ולכתחילה ראוי שהבת תדליק לפני האם [אבל אם הבת גדולה קצת, כך שיכולה להדליק לבדה והיא מתאחרת, אין לאם להמתין ותדליק בזמן הראוי והבת תדליק בהקדם אח"כ][22].

כג. יש להדליק את הנרות סמוך למקום הסעודה ואין להדליק במקום אחר ולהעבירם למקום סמוך לסעודה [ובשעת הדחק יכולה להעביר ממקום למקום במידה והמקום הראשון גם כן ישמש לצורך שבת]. ואם אין אפשרות אחרת יכולה להדליק ולברך במקום שהשתמשו בו יהודים אחרים[23].

כד. שתיים שמדליקות נרות באותו שולחן וכיו"ב צריכות להדליק כל אחד בפמוט או מנורה אחרת. ולא ידליקו שתיים באותה מנורה[24].

כה. מי שאוכלת אצל אחרים, כגון זוג הסועד אצל ההורים וישנים בביתם, עדיף שתדליק בביתם הפרטי אם אומנם יימצאו שם בלילה בזמן שהנרות דולקים [לפני או אחר הסעודה]. ואם רוצה יכולה להדליק במקום האכילה [וכגון שנמצאים שם בזמן הדלקת הנרות], אבל על הזוג לוודא שיהיה אור בביתם כשהולכים שם אחר הסעודה.

וכן בכל בית צריך שישאר אור הנרות לכל זמן הסעודה וגם אח"כ יהיה אור בבית עד שילכו לישון. וראוי שישאר מעט אור כל הלילה כדי שלא יכשלו אם יקומו בלילה לאיזה צורך[25].

כו. אם האישה יולדת והיא בביתה, נהוג היום שהיא מדליקה כרגיל ומוסיפה עוד נר עבור הילד. ואם היא אינה בביתה, תדליק האישה במקומה. ואם בעלה נמצא בבית, ידליק הוא בברכה [ואם יש לו בנות מעל גיל מצוות יכול לצאת ע"י שידליקו בשבילו. ואם רוצה יכול להדליק בעצמו ולברך (ויכוון שאינו רוצה לצאת ע"י הדלקתם)][26].

כז. בחג החנוכה בערב שבת מדליקים קודם נר חנוכה ואח"כ נרות שבת. אומנם אם איש הדליק נר שבת קודם [כיוון שאינו מקבל עליו שבת בזה כנ"ל] מדליק אח"כ נרות חנוכה.

ואם אישה הדליקה נרות שבת וממילא קיבלה עליה את השבת, ע"כ אסור לה להדליק נר חנוכה. ואם היא לבדה בבית, הרי תברך על ראיית נר חנוכה שאדם אחר הדליק ברכת "שעשה ניסים" [ו׳שהחיינו" אם זו הדלקה ראשונה בשנה זו][27].

דינים שונים

כח. בשעת הדחק ולצורך מצווה – אם צריכה לנסוע אחר הדלקת הנרות, [תשאל רב אם] תוכל להתנות שאינה מקבלת שבת ותיסע. ורצוי שהיא לא תחלל שבת, וכגון שינהג ברכב אדם אחר, שלא קיבל שבת, ויפתח וינעל את הדלתות. ואם היא מדליקה לפני הזמן הנהוג במקומה, צריך בעלה שיקבל עליו שבת תוך כ-0ו דקות מזמן ההדלקה [כנ׳׳ל], או שבעלה ידליק אז[28]. כט. יש להימנע מלעשות מנורה של שבעה קנים [שלא לעשות כתבנית מנורת המקדש]. וגם אם היא בצורת עיגול יש שאוסרים. וגם אם אין לה רגל – יש מחמירין בזה[29].

ל. אם לא הדליקה עד בין השמשות ונזכרה אז שלא הדליקה – יכולה לצוות לנכרית להדליק נר אחד והיא תברך קודם שתיהנה מאורו[30]. לא. מנורה או פמוט הינם מוקצה גם אחר שכבו הנרות ואסורים בטלטול גם לצורך גופו ומקומו. אבל אם הוא מאוס לאדם, שידוע שהוא איסטניס, יכול לפנותו. וכן כל אדם יכול לפנותו כלאחר יד כדין כל מוקצה [אחר שכבו הנרות][31].

לב. אפילו אם הניח לחם וכיו"ב על המנורה, הרי זה בסיס להאש והוא מוקצה גמור כנ"ל. וכן אם יש מגש העשוי לפמוטות אין מועיל שיתנו עליו לחם וכיו׳׳ב, והרי המגש והפמוטות מוקצים כנ"ל.

אבל אם על השולחן ישנן חלות או דבר אחר שאינו מוקצה, מותר לטלטל את השולחן [אחר שכבו הנרות] כיוון שהלחם או דבר היתר אחר חשובים יותר משלהבת הנר, ואע"פ שהפמוטות שווים הרבה, מ"מ, הם בטלים לגבי האש, וכיוון שהלחם וכיו׳׳ב חשוב יותר הרי זה בסיס לאיסור והיתר, וכיוון שההיתר חשוב יותר, הרי השולחן מותר בטלטול. ויש לנער את הפמוטות לפני טלטול השולחן באם לא ייגרם עי"ז כיבוי האש [כגון שכבר נכבה האש וגם לא יינזקו הפמוטות וגם לא יזיקו כלים או מאכלים וכיו"ב (ראה בהערה כאן)][32].