"כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר:" (פרק כ"ד, פסוק ט')

פרשת בלק, בה מסופר על הקללות שהתהפכו לברכות שהמטיר בלעם על עם ישראל, היא אחת הפרשות החזקות והיסודיות בתורה. פרשה שמביאה איתה את כל קורותיו ויסודותיו של העם היהודי כולל חורבן תקומה וגאולה עד לבשורת גאולה ומשיח ממש. מדהים לראות איך מהאויבים הכי גדולים יוצאות הבשורות הכי משמעותיו.

ימי הגלות מתחילים בחורבן בית ראשון, ממשיכים בחורבן בית שני ויסתיימו לקראת בניין בית המקדש השלישי שהוא נצחי ולא יחרב לעולם. תקופה זו, תקופת הגלות מתוארת על ידי בלעם כארי שכרע ולביא ששכב ואין מי שיקימנו. בלעם מתכוון לעם ישראל. העם, שבתקופת דוד המלך ושלמה בנו אחריו שלט בכיפה, גויים נקבצו ובאו לחלות את פניו ולהעניק לו תשורות ומתנות, מלכי עולם חילו את פניו של שלמה ותרמו כנדבת ידם לבניין בית המקדש והעם ישב בטח לארצו ולא אוים משום אויב, בגבולות הארץ המובטחת, יצא לגלות. הקטרוג על עם ישראל, שהחל בשנאת אחים ונגמר בטרגדיות איומות ובאבדן בנפש- עד עצם היום ממש, התעורר והארי- הוא עם ישראל כרע, שכב ונחלש. עם ישראל אינו חלש. הוא חזק. יש לו עוצמות אינסופיות. יש לו תוקף וגבורה, נחישות ואמונה. אך כמו אריה כבוי ועצוב הוא נקלע מארץ לארץ, מגלות לגלות מגזירה לגזירה מהשמדה להשמדה. בבל, יוון, רומא, אינקוויציזיה, שואה, מלחמות, פיגועים- מה לא עברו עליו. אבל האריה לא הפך לעכבר. למרות מה שהיה נדמה לעולם ולעיתים- לעצמו. הוא נשאר אריה.

נשאלת השאלה: איך יכול להיות שחיות היער הכניעו את האריה? איך יכול להיות שהקב"ה כביכול 'מסר' את עם ישראל, בנו חביבו ביד אויבים וחיות טרף?

עונה על כך הרבי מליובאוויטש מה"מ: גם בזמן הגלות, כשעם-ישראל 'כרע' ו'שכב', הוא נמשל לארי וללביא. אין זו נפילה של חוסר-אונים, אלא כריעה ושכיבה של ארי ולביא, שתוקפם נשמר גם כשהם כורעים לארץ. האריה והלביא עצמם הם שכרעו ושכבו, ולא כוח חיצוני הכריע אותם. וכמו שכתוב בזוהר, שהאריה הוא תקיף והלביא תקיף עוד יותר, וכך ישראל "תקיפים הם" גם בזמן הגלות.

מכאן מובן, שגם בזמן הגלות אין לאומות-העולם שליטה אמיתית על עם-ישראל. כי על-פי ההלכה, אי-אפשר להיות בעל-בית על אריה. יש דיון בהלכה אם אפשר לביית אריה על-ידי אילוף, שכן הוא נשאר תמיד חזק בטבעו, ולאיש אין שליטה עליו.

אם כן, איך יכול להיות שהעם שלנו, ששרד רוחנית, סבל מכות כל כך קשות? ספג גזירות שמד מכל אומות העולם וכמעט שהושמד?

האדמ"ור החמישי בחב"ד, אדמור הרש"ב הכריז פעם : "רק הגוף היהודי נמסר לגלות ולשעבוד המלכיות, אבל הנשמה היהודית לא שולחה לגלות ולא נמסרה לשעבוד המלכיות. עלינו להכריז גלוי לעין-כל, שבכל הקשור לדתנו, התורה והמצוות ומנהגי-ישראל – אין לזרים שום סמכות, ואין כוח בעולם שיוכל לשנות בזה משהו".

כלומר, את הגוף, אפשר אולי לשעבד. לענות, לנסות להשמיד. אבל כל עוד הרוח איתנה, והנשמה היהודית פועמת- זה פשוט לא יצליח. יתרה מזו, אין לאומות העולם שום נגיעה ויכולת השפעה במה שקשור לתוקף יהודי. כמו שלחיות היער, אכזריות כל שיהיו אין שום עמדה או קיום כשהאריה קם ודופק שאגה מקרב לב.

בימים אלו, ימים לא קלים שבהם מצד אחד ניתן לראות שהאריה, הוא עם ישראל שוב חוטף מכה כואבת ואנושה, שוב כורע תחת הכאב, מצד שני, הוא מתעורר. מתחיל להרים ראש. מפסיק להאמין לקשיי הגלות ולסבל ומתחיל לנהום, להזכר שהוא אריה. אלו הם ימים של אתחלתא דגאולה. ימים שבהם מתעורר ונחשף הקשר בין עם ישראל לארצו, לעמו ולאלוקיו. אותה שינאת אחים תהומית- שהובילה לחורבן, מתחלפת בחיבוק עז ואיתן ערבות הדדית ולכידות שלא היתה עד כה. אותה חולשה וכניעה למראית עין של עם ישראל- מתחלפת בגאון יעקב ובתוקף יהודי ואותו הסתר והעלם של הקב"ה מעיננו כמעט עד הרגשה שחס וחלילה עזב- מתחלפת בידיעה הברורה, שלא עזב ולא יעזוב הרועה את צאן מרעיתו.

עד לנבואה האחרונה:

 "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה:"

ומבאר רש"י: כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין:

כשיהודי עומד בתוקף על עניינים של תורה ומצוות, אף אחד לא יכול עליו. אף לא אחד. שנזכה למלכות האריה האמיתי- משיח בן דוד במהרה בימנו אמן, מיד ממ"ש!

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 337)