מלבד זאת, בא גם להורות ענין כללי בכל ההשתלשלות, כי ההמשכה שהיא הוא״ו, היא באה ע״י הצמצום, שהיא היו״ד שבראש, שבלעדי הצמצום – אי אפשר להיות המשכה והתגלות.

ואחר כך חוזרת ומתצמצמת ההמשכה להיות כמו בחינת יו״ד למטה, להיות משם בחינת צמצום והמשכה אחרת.

ענין נוסף ועיקרי בצורת ה״א״ – שרומזת גם לעבודת האדם את ה׳ ית׳.

וכמו שפירש הוד כ״ק אדמו״ר הזקן; שה״א״ של התורה – מורכבת מאות יו״ד (יהודי) מלמעלה ויו״ד (יהודי) מלמטה, וקו האמונה מחברן.

ועפ״י נוסחא אחרת; ה״א״ בא להורות על נשמת היהודי (יו״ד) כפי שהיא למעלה (בשמים), ונשמת היהודי למטה – בהתלבשותו בגוף, וקו של יראת שמים המחבר אותם.

והיינו, שגם בהיות נשמתו מלובשת בגוף ונפש בהמית ־ הוא קשור לה׳ כפי שהיה קשור בהיות נשמתו למעלה, וזאת ע״י חיזוק האמונה ויראת שמים.

האל״ף באה גם ללמד על נפלאות הגאולה האמיתית והשלימה העומדת בפתחנו, כי המלה ״גאולה״ מורכבת מאותיות ״גולה״ בתוספת ״א״, להורות שהאל״ף על משמעויותיה שיבוארו להלן, תחדור ותתגלה בתוך ה״גולה״ (העולם הזה החומרי), ותהפוך אותו לגאולה אמיתית ושלימה.

כי הגולה שהיא העולם הזה הגשמי, לא יתבטל ממציאותו בזמן הגאולה השלימה, אלא, שיהיה חדור ב״א״ אשר יהפוך אותה מגולה חומרית לגאולה אלקית.

האות "א" ־ אל״ף – רומזת לשלשה ענינים:

1) אל״ף – אלופו של עולם.

2) אל״ף – אולפנא ולימוד, כמו אאלפך חכמה[1] אאלפך בינה.

3) אל״ף ־ אותיות ׳פלא׳.

אלופו של עולם

״אלופו של עולם״ – כינוי לקב״ה שהוא אדון העולם, המהוה ומחיה את הנבראים בדברו.

והוא ע״י התלבשות אור ה׳ בבחינת שש המדות – בחינת ז״א דאצילות – עם ספירת המלכות – התחתונה שבספירות, המהווים ביחד – שרש והמקור לנבראים.

מדריגה זו באלקות הנקראת בשם ״אלופו של עולם", אף על פי שלגבי העולם היא נעלית ביותר – ״אדון העולם", מכל מקום לגבי הקב״ה בעצמו היא דרגה נמוכה – שמשפיל עצמו להיות מקור ושרש לנבראים מוגבלים ושפלים.

ולכן נקרא הכח האלקי הבורא, בשם דבר הוי׳ – דיבורו של מקום, להורות שכשם שדיבור האדם הנמשך מכח הדיבור, הוא מצומצם וחסר ערך לעומת שרשו בנפש, כך – ויותר מזה לאין ערוך – גם הכח האלקי לעומת הקב״ה בעצמו.

אולפנא

״אאלפך חכמה אאלפך בינה״ ־ מלשון אולפנא ולימוד.

והוא בחינת המוחין שבאצילות (חכמה ובינה), והיינו דרגת אלקות שלמעלה משבע המדות שבאצילות – מקור העולם שנברא בשבעת ימי בראשית.

אבל עם כל זה, גם המוחין – חכמה ובינה, הן בדרגא כפי ששייכים למידות, והן התחלה ומקור למידות, וממילא, גם התחלה ראשונית וסיבה – להתהוות העולם.

מכל מקום, היותו המקור והסיבה להתהוות העולם – הוא ע״י גילוי התורה מהמוחין שבאצילות, שעליה נאמר: ״אלפיים שנה קדמה תורה לעולם״[2], ״קדמה״ – מבחינה ערכית, שהיא נעלית מעלה מעלה מהעולם הנברא.

והעליונות היא בבחינת ׳אלפיים׳ – פעמיים ׳אלף/ מלשון,אאלפך׳.

והיינו שהתורה היא המקור והסיבה, שבשבילה ועל־ידה ־ נברא העולם. וכמו שדרשו חז״ל עה׳׳פ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ[3], בשביל ב׳ דברים שנקראו ראשית (התורה וישראל) – ברא אלקים את השמים ואת הארץ.

יתר על־כן, התורה היא התכנית שלפיה נברא העולם, והיינו, שכל הנבראים שבעולם נבראו באופן שיוכלו לשרת את רצון ה׳ שבמצוות התורה, כי זהו תכליתם ומטרת קיומם של כל הנבראים.

וכמ״ש רז"ל עה״פ[4]: ״ואהיה אצלו אמון״ – אני הייתי כלי אומנותו של הקב״ה בבריאת העולם, כשם שהאומן בונה בית עפ״י תכנית הערוכה מראש, כן הקב״ה "אסתכל באורייתא וברא עלמא״[5].

פלא

״פלא״ ־ מלשון הפלאה והבדלה, שמובדל ומופלא לגמרי מכל שייכות לעולם.

והוא בחינת עצם המוחין ־ פנימיות החכמה כפי שהיא לעצמה בלי שייכות למידות, ועוד יותר ־ כפי שקשורה לפנימיות הכתר שלמעלה מאצילות, דרגת האלקות בבחינת אין-םוף, שמופלא ונבדל לגמרי מהנבראים ולמעלה מהם לאין קץ, והוא בתכלית ההעלם.

הוה אומר, שפלא הרמוז באות אל״ף ־ מורה על עצמותו ית׳, וזה מתאים גם עם זה שאל״ף אותיות ״אפל״ בחינת חושך (ישת חשך סתרו[6]), שהוא בחינת עצמותו ית׳ הנעלם, שלמעלה מאור וגילוי.

וכל שלשת ענינים אלו שבאות ׳א׳ (אל״ף), יתגלו בתוך הגולה ויהפכוה מאולה.

ומלך המשיח שיש בו כל שלשת הבחינות הללו, והיינו, שהוא בטל בתכלית לאלופו של עולם בקבלת עול מלכות שמים, ונוסף לזה הוא חכם בחכמת התורה – אאלפך חכמה וגו׳, ומעל כל זה הוא דבק ומאוחד בעצמותו ית׳ גם בגופו הגשמי, הנה, רק הוא יחדיר ויגלה את ה׳א׳ בעולם, על כל שלושה עניניה הנ״ל, ויהפוך את הגולה לגאולה בחסד וברחמים מי״ד ממ״ש.

מקורות לעיון

שער היחוד והאמונה פי״א, פי״ב, תו״א סט׳ ע״ג, סה׳׳ש ה׳תנש״א ש״פ אמור׳, לוח הי״י ח׳ אד״ר.