חב"ד » שבת » הלכה ומנהג

הלכות מוקצה א. כללים בהלכות מוקצה

הקראת כתבה
יום שישי י״ד תמוז ה׳תשע״ד
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת . איסור זה נקרא "מוקצה", כלומר, שמוקצה ומוצא [מדעת האדם] מלהשתמש בו בשבת. איסור זה מתחלק לכמה סוגים. ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור.
מאת הרב דב טברדוביץ
סבא עם זקן קופץ

 

א. אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת[1]. איסור זה נקרא "מוקצה", כלומר, שמוקצה ומוצא [מדעת האדם] מלהשתמש בו בשבת.

איסור זה מתחלק לכמה סוגים כדלקמן, אי״ה, ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור כדלקמן.

ב. מוקצה קל הוא כלי שמלאכתו לאיסור[2], כלומר, שדרך ההשתמשות הרגילה בו היא רק בפעולה האסורה בשבת, כמו פטיש וכלי עבודה שונים, שבכלל מיועדים לפעולה האסורה בשבת, אבל אין נמנעים לפעמים להשתמש בהם לדברים המותרים בשבת, כמו פטיש לפצוע בו אגוזים וכיו״ב, או לפחות שאין נמנעים מלסמוך בו כלים של היתר, ולכן התירו חז״ל לטלטלם לצורך גופם או מקומם כדלהלן, אי״ה. וכן בסיס למוקצה קל דינו כמוקצה קל.

ג. מוקצה חמור הוא דבר שאין עליו תורת כלי כלל, כמו אבנים ועפר[3] וחומרי גלם, שאינם ראויים לשימוש לפני עיבודם.

וכן כלים שמלאכתם לאיסור ומקפידים שלא להשתמש בהם בשום אופן לדבר המותר בשבת, כדוגמת סכין של שחיטה וכיו״ב.

וכן כלי שמלאכתו להיתר, אלא שעומד לסחורה, ולכן מקפידים שלא להשתמש בו, כגון שהוא עטוף באריזה ומקפידים שלא לפתוח את האריזה לפני שימכרו את הסחורה. וכן דבר ארוז המיועד למתנה ומקפידים שלא לפתוח את האריזה – הרי זה מוקצה חמור.

וכן מיני מאכל שאין ראויים לאכילה; או מפני איסורם, כגון שעדיין לא הפרישו מהם תרומות ומעשרות [בפירות ארץ-ישראל], או איסורים אחרים כדלהלן, או מפני שהוקצו למצוותם, כמו הדס בימי חג הסוכות וכן נויי סוכה. וכן אם עדיין לא הוכנו לאכילה, כגון שזקוקים לבישול וכיו״ב [ואינם עומדים למאכל בהמה].

וכן דבר שהוא בסיס למוקצה הנ״ל – דינו מוקצה חמור ואסור לטלטלו גם לצורך גופו ומקומו כדלהלן.

ד. יש היתרים כלליים במוקצה[4]:

כל מוקצה – מותר לטלטלו בשינוי, כגון בדחיפה בגופו או ברגלו [אם אין זה דרך טלטולו] או באחורי ידיו ולנפח עליו בפיו. וכן מותר בנגיעה אם אינו דבר שזז על ידי הנגיעה [ובלבד שהנגיעה אינה לצורך המוקצה].

וכן מותר לטלטלו אם הוא נמצא במקום שעלול להזיק ולפצוע אנשים [ואין אפשרות לשומרם מהנזק רק על ידי סילוקו].

וכן אם הוא מאוס עליו [או שמאוס לאחרים שנמצאים שם], והוא במקום שהוא משתמש בו וזה מאוס עליו [ואי״ה יפורט להלן בפרק ב].

וכן יש היתר לומר לגוי לטלטל מוקצה בתנאים מסויימים [ויפורטו אי״ה בפרק ב].

וכן יש להתיר לטלטלם כדי למנוע מהרבים לדרוך על המוקצה ולשבור כלים, וגם זה יתבאר אי״ה בפרק ב.

וכן דין טלטול מוקצה במקום הפסד, או כשבא מן הדרך וחושש להניח את המוקצה במקומו שמא יגנב [ויפורט אי״ה בפרק ג].

וכן יש איסור לאכול כל מוקצה או לשורפו ביום טוב [וכנראה אין בזה שום היתר לשרוף (ולאכול) בשינוי][5].

 

הערות

 

[1] שוע״ר סימן שח סע׳ א, ועיי״ש בטעמי איסור מוקצה. ואילך.

[2] שוע״ר סימן שח סע׳ ב.

[3] שוע״ר סימן שח סע׳ ד-ה, ח-ט-י ואילך.

[4] שוע״ר סימן שח סע׳ יד-טו, ובסימן רעו סע׳ ט-י. וכן בסימן שח סע׳ כח, מט, עב-עו. סימן רסו סע׳ יט ואילך. סימן שלד סע׳ ב. עיי״ש.

ולהדגיש, שאם הדרך לטלטל בגופו או ברגלו וכיו״ב, כגון במשחקים שונים, אז יש איסור לטלטל המוקצה גם ברגלו וכיו״ב, וכמ״ש בשש״כ פרק טז הל׳ מ והערה קג.

ולהעיר בעניין אמירה לנכרי, שאם אינה אמירה מפורשת לטלטל מוקצה, אף שזה פסיק רישיה, כגון שאומר לו להביא דבר היתר המונח בתוך דברי מוקצה, כך שוודאי יטלטל את המוקצה, אך אינו מצווהו לטלטל מוקצה – בזה יש היתר נוסף, לכאורה, שהרי כתב רבינו בסימן רנג סע׳ י וסע׳ כח, שאין איסור אמירה לנכרי באם אינו ציווי מפורש לחלל שבת, אפילו שהוא פסיק רישיה מותר. עיי״ש.

ובסימן תצה סע׳ טו, שאסור לנגוע במוקצה לצורך המוקצה, וכמ״ש בסימן שח. והנה בסימן שח סע׳ יד מביא רבינו שמוקצה מותר בנגיעה ואינו אוסר שם נגיעה לצורך המוקצה [ומה שכותב שם: ״ובלבד שלא יגע בו בידיו״ – לכאורה, כוונתו לשלול באופן שהוא מתנועע, כמובא שם: ״ולא בנגיעה לבד״. ובסימן שי סע׳ י מביא רבינו, שיש שאוסרים נגיעה שהיא לצורך המוקצה אפילו על ידי כלי, ושם מביא זאת כדיעה עיקרית ורק אח״כ מביא שיש חולקים ומתירים, וכידוע בכללי ההלכה, שהעיקר כדיעה הראשונה שמובאת בסתם, וכנ״ל בסימן תצה].

[5] שוע״ר סימן תקט סע׳ טז ובקו״א ג.

והנה שם בקו״א משמע, שיש גדר איסור מיוחד על השתמשות בגוף המוקצה, כגון אכילה או הבערתו ביום טוב, ושם לא נזכר שום היתר לעשותו בשינוי. וגם מצד ההסבר נראה שיש הבדל בין טלטול, שבזה האיסור הוא המעשה, ומעשה בשינוי אינו חשוב ולכן לא אסרו טלטול בשינוי. משא״כ השתמשות בגוף הדבר, האיסור הוא מצד התוצאה, שמנצל את גוף המוקצה ולא משום מעשהו, שהרי הוא אינו מטלטלו

כלל, וא״כ אין חילוק אם עושהו כדרכו או בשינוי [וכן משמע בסימן שח סע׳ יד, וז״ל רבינו: ״מפני שכל מוקצה אינו אסור בהנאה להשתמש בו בלא טלטול, ובלבד שלא יעשה מעשה בגוף המוקצה על ידי תשמיש זה, כגון להצית אש ביום טוב תחת עצי מוקצה, אע״פ שאינו מזיזם כלל, כמו שיתבאר בסימן תקא״. עכ״ל. משמע, שכשעושה מעשה בגוף המוקצה אסור בהנאה, ואינו קשור עם הטלטול כלל וממילא אין שייך בזה קולא בעושה בשינוי].

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email